קושיא: 'פוטיאל' - הלא 'לא יאמר לו זכור מעשיך ראשונים' ?

[התורה]

בפרשתן (ו', כ"ה): "ואלעזר בן אהרן לקח לו מבנות פוטיאל לו לאשה".
ופרש"י: "מזרע יתרו שפטם עגלים לעבודה זרה. ומזרע יוסף שפטפט ביצרו".
וצ"ע, הלא אמרו (ב"מ נח:): "אם היה בעל תשובה לא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים, אם הוא בן גרים לא יאמר לו זכור מעשה אבותיך, שנאמר וגר לא תונה ולא תלחצנו".
ויש בזה איסור הונאה, ולמה נזכר יתרו בשם זה המזכיר מעשיו הראשונים.
אתמהה ?!​

 

[רבי]

לא הזכירו לו בפניו את מעשהו.

אלא הזכירו אותו באופן כללי שהיה בו שני צדדים.

 

[יעקב ירושלמי]

בפרשתן (ו', כ"ה): "ואלעזר בן אהרן לקח לו מבנות פוטיאל לו לאשה".
ופרש"י: "מזרע יתרו שפטם עגלים לעבודה זרה. ומזרע יוסף שפטפט ביצרו".
וצ"ע, הלא אמרו (ב"מ נח:): "אם היה בעל תשובה לא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים, אם הוא בן גרים לא יאמר לו זכור מעשה אבותיך, שנאמר וגר לא תונה ולא תלחצנו".
ויש בזה איסור הונאה, ולמה נזכר יתרו בשם זה המזכיר מעשיו הראשונים.
אתמהה ?!​

לחץ כדי לכווץ...

למה שייך כאן הונאה? את מי מונים כשכותבים כך בתורה? האיסור הוא ההתייחסות אל הגר ובהתנהגות כלפיו לא בעצם הזכרת מעשיו הראשונים.
וברור שאדרבה בתורה הדברים צריכים להיכתב לפי מהותם האמיתית והגדרת הנכונה ואין כאן בכלל את המושג של הונאה.
(העניין של הונאה הוא בצורת היחס אל הגר המסויים, שהונאה זו של להזכיר לו את עברו ושהוא בעצם אל חלק ממש. ושבעבר הוא היה כך וכך, היא הונאה מיוחדת לגרים.)

אכן יש לשאול למה באמת זה רמוז בשמו הרי מאחר שנתגייר ודבק בה', למה העבר הזה הוא נשאר חלק ממהותו עד שהוא רמוז בצורה כזו בשמו.
ועל זה יש מקום לומר שאדרבה אין זה להמעיט ערכו אלא לומר השבח והגדולה המיוחדת שלו שפרש מעבודה זרה ובא לחסות תחת כנפי השכינה ולהדבק בהקל הקדוש.

 

[התורה]

ועל זה יש מקום לומר שאדרבה אין זה להמעיט ערכו אלא לומר השבח והגדולה המיוחדת שלו שפרש מעבודה זרה ובא לחסות תחת כנפי השכינה ולהדבק בהקל הקדוש.

לחץ כדי לכווץ...

וזה אף בשאר בעלי תשובה יותר ?

 

[רבי]

וזה אף בשאר בעלי תשובה יותר ?

לחץ כדי לכווץ...

לכאורה כן.
ועינינו הרואות שמציגים כל מיני בעלי תשובה שהיו במקומות מרוחקים והתקרבו.
כי מהם יראו וכן יעשו אל הרחוקים מהקב"ה.

אבל כמובן שאסור לומר בפניו שהיה חוטא בחטא מסויים.
ואם הוא אומר שהייתי עושה כך וכך הוא חצוף. כמבואר בגמ' ברכות.

 

[יעקב ירושלמי]

וזה אף בשאר בעלי תשובה יותר ?

לחץ כדי לכווץ...

נכון, כמובן, (ורמוז בהילול הייחודי של בעלי התשובה בשמחת בית השואבה, שלשיר שלהם יש טעם מיוחד שאין בחסידים ואנשי מעשה).
ובכל זאת לא קשה כאן, וכמבואר במש"כ [ערכתי את הדברים והוספתי עליהם תוך כדי שהגבת ולכן לא ראית אותם במלואם]

 

[פנחס ע]

בלי לעיין היטב בתגובות הקודמות.
הנה, הגר"ח שמואלביץ (כמדומה) ביאר את ענין השכר שהיה במצעות שהציעו לאותו תלמיד שהציציות טפחו על פניו וכו' (בגמ' מנחות בערך דף מב) שהשתמשו באותם מצעות לזכור כיצד עשו תשובה. ולפי"ז שמא אף כאן הזכירו לו את זה שחזר בתשובה.

 

[התורה]

(בגמ' מנחות בערך דף מב)

לחץ כדי לכווץ...

מד.
"זכי במקחך אותן מצעות שהציעה לו באיסור הציעה לו בהיתר זה מתן שכרו בעה"ז..."

 

[התורה]

התירוצים שעלו לן בהא עד כה:

א. לא הזכירו לו בפניו את מעשהו. אלא הזכירו אותו באופן כללי שהיה בו שני צדדים.
ב. למה שייך כאן הונאה? את מי מונים כשכותבים כך בתורה? האיסור הוא ההתייחסות אל הגר ובהתנהגות כלפיו לא בעצם הזכרת מעשיו הראשונים. וברור שאדרבה בתורה הדברים צריכים להיכתב לפי מהותם האמיתית והגדרת הנכונה ואין כאן בכלל את המושג של הונאה. (העניין של הונאה הוא בצורת היחס אל הגר המסויים, שהונאה זו של להזכיר לו את עברו ושהוא בעצם אל חלק ממש. ושבעבר הוא היה כך וכך, היא הונאה מיוחדת לגרים.). אכן יש לשאול למה באמת זה רמוז בשמו הרי מאחר שנתגייר ודבק בה', למה העבר הזה הוא נשאר חלק ממהותו עד שהוא רמוז בצורה כזו בשמו. ועל זה יש מקום לומר שאדרבה אין זה להמעיט ערכו אלא לומר השבח והגדולה המיוחדת שלו שפרש מעבודה זרה ובא לחסות תחת כנפי השכינה ולהדבק בהקל הקדוש.
ג. יש לחלק האם אומר זאת בלשון גנאי שאסור. לבין לשון שבח שאדם זה עזב את כל הע"ז ועכשיו הוא גדול כ"כ ברחניות. כמו הלל בין גרים וכו'.
ד. ב'ליקוטי יהודה' מביא מהשפת אמת בשם החידושי הרי"ם, שיתרו חידש דרך חדשה ב'עבודה', והוא לחקור כולם ולראות שאין בהם מאומה, ועי"ז להכיר קוב"ה, וממילא אי"ז גנות.
ה. וה'בית ישראל' פירש עפ"י הגמ' ביומא (פ"ו:) מאהבה זדונות נעשים כזכויות, וממילא א"ש.​