מצופה מחסיד לדעת יותר מהי חסידות מאשר מליטאי
כמו שמצופה ממזרוחניק לדעת מהי דרכו, יותר מאשר חרדי לדעת מהי דרכו ביחס למזרחניק.
לדעתי הסתכלותך קצת לא מקיפה על העניין אלא שטחית.
גם אם אבות אבותיך נניח ואבותיך היו ליטאים שורשיים מדור דור, (לא כ"כ מצוי היום...) זה לא פוטר אותך לבחור בדרכך. ולא להסתפק שכך אבותי בחרו..
גם חרדי, היום לא לכולם נהיר מדוע אנו חרדים ולא מזרוחניקים.. (ע"ע הגיוס, מכינות ק"צ וכו'), ותהיה מופתע שהמזרוחניקים השקפותיהם מסודרות וברורות.., ורבניהם היו גם אנשים גדולים, כך שאם אדם לא יסדר בעיניו את השקפתיו, אף אם גדל בחברה, לא מופרך שביום מן הימים ימצא את עצמו נוהה לעבר שיטה אחרת מחוסר זהות, ואי הסכמה.
ולדוג' אם ליטאיות משקפת בעיניך לימוד תורה, אז מי שלא לומד, מהו?
 
מי שמתעמק בספרי החסידות רואה שאמנם לכל 'חיידר' דרך עבודה משלו, אבל הנושאים המשותפים, שזה בא מאור שבעת הימים הבעש"ט הק' זי"ע הינם:
- אמונת צדיקים, בדגש אף כשאין מבינים.
- התקשרות לצדיקים, לקשר עניני גשמיות ורוחניות לצדיק, (וזה כתוצאה מהאמונה בו, בשביל חנינא בני, ואכהמ"ל)
- ביטול היש, שאת זה אני אפי' לא מעיז לתמצת, תעיינו לבד...
כל זה מייצר תלות בצדיק אליו הוא מקושר, ומי שחולק עלי, שיקרא את הספרים על חסידי גור וליובאוויטש ויווכח בעצמו.
מה שכן, צריך כל אחד לעשות חשבון:
- א' אם הוא מאושר במקום בו הוא נמצא, או שזה גורם לו ללחצים וכו'
- ב' אם הוא מתקדם או נשאר במקום אחד, הן מבחינה רוחנית, הן מבחינה נפשית.
 
נערך לאחרונה:
כאשר היה מרן הגרי"ז מבריסק זצ"ל אברך צעיר, היה גר תקופה בווארשא החסידית. פגע בו אחד מאנשי החסידים, ושאל אותו חסיד מהגרי"ז אם יוכל לתת לו אש להדליק את מקטרתו.

ענה לו הגרי"ז בבדיחותא: "וכי אתם החסידים אשר כולכם אש להבה לעבודתו ית' צריכים לבקש ממני אש"?

ענה לו אותו חסיד כנגדו: "אע"פ שיש אש מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט"...

ונהנה הגרי"ז מחריפותו של אותו חסיד.

כאשר הגיע הביתה וסיפר לאביו מרן הגר"ח זצ"ל את תשובת החסיד החריף, אמר לו אביו הגר"ח: מיט א חסיד הייבט מען זיך נישט אן (עם חסידים לא מתחילים). דהנה יש לשאול, מדוע בברכת על הצדיקים ועל החסידים, שהולכים מן המעולה אל הפחות ממנו, מהצדיקים והחסידים ועד גירי הצדק, וא"כ הי' צריך לומר 'על החסידים ועל הצדיקים', כי הרי כידוע מעלת 'חסיד' גדולה על מעלת 'צדיק', אלא מכאן "שעם חסידים לא מתחילים..."
 
בספר הדור והתקופה עמוד לב מספר רבי אליקים שלזינגר שליט"א: אמר לי (מרן הגרי"ז) שכשהיה גר בוורשא אחר חתונתו והתפלל בגערער שטיבעל, היו שם הרבה ת"ח והפצירו בו שיסביר להם מהו ההתנגדות לחסידים. ותמיד התחמק מהם, אבל פעם אחר התפילה ראה שהרבה חסידים מסבבים אותו ואומרים: בריסקער רב'ס זוהן יעצט וועט איר זיך נישט קענען ארויס דרייען, ראיתי שאין לי ברירה. אמרתי להם, הנני רואה שאין לי ברירה, תגידו לי מקודם מהו חסידות, ואז אענה לכם מהו ההתנגדות, 'און סהאט נישט גענומען קיין פאהר מינוט און דער טיש איז געוועהן ליידיג, און מער האט מען מיר נישט געפרעגט, בין איך פטור געווראען'.
אני שמעתי זאת מר' אליש ענגלענדר שסיפר שזהו היה בעיירתם - עיירת המרפא קרעניץ ששם נסע הגרי"ז כל שנה והתאכסן בביתם.
כמו"כ מספר הלה עוד סיפורים יפים שאירע אצלם עם הגרי"ז.
 
ראיתי לאחרונה ספר
של מאמרים מהרבי מחב"ד
"עניינה של תורה החסידות".
ובו מפרט בדרכו את חידושי החסידות בעבודה.
בטוחני שאף אלה שאינם חסידי חב"ד בדווקא ימצאו טעם רב בקונטרס נפלא זה, שבהחלט ערוך בצורה נאותה גם למתחילים.
 
כל תורת החסידות היא התמקדות מוחלטת במטרה של הבריאה שזה דבקות מוחלטת בבורא ולא זלזלו בלימוד התורה וכו' ח''ו רק הסתכלו על זה כאמצעי אדיר ועצום להגיע למטרה ולא כמטרה בפני עצמה! (החסידות הגיעה בעיתוי של ירידת הערך של פשוטי העם מול הלמדנים אבל זה נוצר גם ללמדנים ובעיקר אליהם!)
ואמונת צדיקים, התקשרות לצדיקים, מקווה, התבודדות, התבוננות, התוועדויות, אמת וכו' הכל כדי להביא למקום הזה של ביטול היש.. שבשילוב עם לימוד התורה מתקרבים יותר למטרה!!
יש משפט מהרה''ק ר' אברהם המלאך זצוק''ל בספרו ''חסד לאברהם'' שה' ברא את העולם יש מאין כדי שנחזיר את היש לאין!!!
זה דרך החסידות האמיתית והמקורית!!
אבל כהיום יש עוד נדבך שהוא נוצר בשלב מאוחר יותר כדי להציל מנגע ההשכלה שזה הקהילה, המוסדות וכו' שיש לו מעלות וגם חסרונות.....
אמנם הרבה ניצלו מההשכלה אבל הרבה שכחו את תורת החסידות האמיתית והטהורה ועסקו בהעצמת כוחם, האדרת מנהיגם, הגדלת כבודם, ייפוי חיצוניותם, וכו' בקיצור הגדלת ה''יש''!!
ישנו משפט שפעם חסיד זה היה מלשון ''מתחסד עם קונו'' והיום זה מלשון ''מתחסדת עם חברותיה''
ואני חושב שעוקץ שהיה טמון בדברי הגרי''ז זה האם אתם באמת מבינים את תורת החסידות שיש על מה לדבר ולהתווכח או שאתם בכלל לא בפרשה אלא עסוקים בכוחניות!!!
 
בפן הרעיוני חסידות זה לא דבר ממוסד. כל חסידות מושכת לכיוון אחר. מה שבעיני אחת זה עבודת ה' בעיני השנייה זו תפלות ולהיפך. לדוגמא תשווה בין חב"ד וברסלב, מה המכנה המשותף ביניהם?
המכנה המשותף בין כל החצירות השיטות והמהלכים החסידיים הוא החתירה לתוכן פנימי, זאת אומרת שחוץ מלקיים את מצוות ה' צריך גם להיות חוויה פנימית עמוקה של חיבור לה', ובברסלב אמרו שהדרך הוא ע"י התבדדות והחיבור לצדיק, ובחב"ד אמרו שהדרך עוברת דרך לימוד פנימיות התורה, בפשיסחא נקטו שזה מגיע דרך בירור פנימי עמוק של המניעים הכי דקים של הנפש, ועד כהנה וכהנה אבל המכנה המשותף הוא אחד להגיע להתאחדות פנימית שלימה עם ה'.
 
מה המשמעות של הסיפור הזה? שאין מושג שנקרא "דרך החסידות"? אם היו שם מי שישיבו לו מאי חסידות, מה היה עונה להם?
לדעתי כוונתו היה לסתום פי אותם שבאמת אינם יודעים חסידות מהי, ורק מזוהים עם הקהילה החסידית, אבל אין להם שייכות לתוכן הפנימי שלה, ורק שזה מגיע לפוליטיקה החסידית שם יש להם דעה, ומרן הגרי"ז רצה להעמידם במקומם, שלא יתעברו על ריב לא להם.
 
יש עוד סיפור שמסופר על מרן הגרי"ז בקשר לחסידות וסותר את הנ"ל (זה מוסמך בערך כמו הסיפור הנ"ל).
שאביו הגר"ח דיבר עמו במשך כמה שעות על חסידות קוצק והסביר את דרכה.
אחר כך שאלו הגרי"ז: נו אז אם כן צריך להיות חסיד קוצק...
ענה הגר"ח: בשביל זה צריך עוד כמה שעות להסביר למה לא להיות...
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון
✖ ❓