- הודעות
- 1,179
- פוסט השבוע
- 1
- תודות
- 4,118
- נקודות
- 263
איך יתכן אדם שאכל סעודת ליל שבת כשיעור ברכת המזון מדאו' ומדרבנן ולא צריך לחזור רצה לכתחילה?
חידה בהלכה שכח רצה ולא חוזר לכתחילה
פִּתָרוֹן
- הודעות
- 1,179
- פוסט השבוע
- 1
- תודות
- 4,118
- נקודות
- 263
רמז סעודה מענינת
- הודעות
- 1,179
- פוסט השבוע
- 1
- תודות
- 4,118
- נקודות
- 263
לא
אבל רמז זה הסעודה הראשונה בשבת
זה לא מה שהתכוונת או שזה לא נכון?
- הודעות
- 1,179
- פוסט השבוע
- 1
- תודות
- 4,118
- נקודות
- 263
לא הפיתרון
- הודעות
- 9,579
- תודות
- 17,476
- נקודות
- 1,280
- הודעות
- 1,179
- פוסט השבוע
- 1
- תודות
- 4,118
- נקודות
- 263
כי אני כתבתי שזו הסעודה הראשונה בשבת פירטתי בדיוק
- הודעות
- 147
- תודות
- 552
- נקודות
- 76
לכאו' לדעת הב"ח דבאכל בשבת ונמשך למוצאי שבת שהוא ר"ח מזכיר רק של שבת ולא של ר"ח, דאזלינן בתר התחלת הסעודה,
ה"ה אכל בערב שבת שהוא ר"ח או יו"ט והמשיך לשבת, יזכיר רק של ערב שבת.
ואמנם המשנ"ב לא הביא אפ' דעה זו, אך אפשר דעכ"פ חשיב ספק ולא יחזור.
אכן יש לעיין בזה, דהא אסור לאכול בשבת קודם קידוש (ופורס מפה ומקדש), ואחר שקידש לכאו' הוי כמו אחר ערבית דאינו מזכיר של התחלת הסעודה, וכמו שהביא במג"א קפח,יז ובמשנ"ב שם סקל"ב.
יש עוד היכ"ת דומה, במי שאכל בערב שבת ולא אכל אחר שקידש היום, דלדעת השו"ע (רעא,ו) אומר רצה ולדעת הרמ"א לא, וכתב המשנ"ב דמודה השו"ע דאינו חוזר. ואין לומר דאין זו סעודת שבת אלא סעודת ערב שבת, דהא יש שיטה בראשונים (שהביא שם הרמ"א) דאי"צ לאכול עוד אחר הקידוש, דסעודה שאכל קודם עולה לו לקידוש במקום סעודה, ומבואר בתוס' פסחים ק. ד"ה ר' יוסי דעולה לו אף לסעודת שבת והוכיחו כן מהא דמזכיר של שבת, וא"כ עיקר דעת השו"ע להזכיר של שבת משום דזה סעודת שבת, ומ"מ אינו חוזר.
ועדיין יש לדחות דכל מה שאינו חוזר הוא משום הצד שאינו סעודת שבת ועל כן אינו מחויב ברצה. וצ"ע.
- הודעות
- 3,450
- פוסט השבוע
- 4
- תודות
- 16,953
- נקודות
- 695
יש לי לפחות שלושה ארבעה ואולי יותר אופנים שלא חוזר על רצה. מלבד סעוד"ש. אם כי כתבת סעודה ראשונה בלילה. (בתוספת שבת?)
- הודעות
- 4,791
- תודות
- 17,503
- נקודות
- 895
כשלא אכל בלילה, ומשלימה ביום,
לא חוזר היכא שלא אמר רצה,
מחב"ר וכה"ח סי' קפ"ח, הגם שבפמ"ג חולק, סב"ל.
בסי' רצ"א (סק"ו) מצדד המשנ"ב בשם האחרונים כהמחב"ר.
לא חוזר היכא שלא אמר רצה,
מחב"ר וכה"ח סי' קפ"ח, הגם שבפמ"ג חולק, סב"ל.
בסי' רצ"א (סק"ו) מצדד המשנ"ב בשם האחרונים כהמחב"ר.
נערך לאחרונה:
- הודעות
- 4,791
- תודות
- 17,503
- נקודות
- 895
האם כבר נענה הפתרון ?
- הודעות
- 2,442
- פוסט השבוע
- 1
- תודות
- 8,568
- נקודות
- 525
יוה"כ שחל בשבת לחולה
- הודעות
- 3,450
- פוסט השבוע
- 4
- תודות
- 16,953
- נקודות
- 695
אבל שים לב לרמז. החידה לגבי הסעודה הראשונה בשבת. ולדבריך זה בכל הסעודות.
- הודעות
- 4,791
- תודות
- 17,503
- נקודות
- 895
- הודעות
- 201
- תודות
- 651
- נקודות
- 92
אפשר דאיירי בקטן שהגדיל בין הסעודה לברכה, דבשעת הסעודה לא הוי בר חיובא, וידועים ד' הרעק"א (שו"ת סי' א') דכל היכא דלא הוי בר חיובא אינו מחויב לחזור ולברך וע"כ יהיה פטור מלחזור. וה'סעודה המעניינת' כלש' הרמז-הוי סעודת בר המצוה.
- הודעות
- 3,450
- פוסט השבוע
- 4
- תודות
- 16,953
- נקודות
- 695
אמנם רעק"א כותב כן לגבי נשים דכל דלא בר חיובא אינו חוזר.
אבל בזה גופא, לגבי קטן שהגדיל, הוא מסתפק (בסימן קפו) ונשאר בצ"ע לדינא. (הלא 'שהגדיל בין הסעודה לברכה', זה במקרה שאכל טרם התקדש היום, ובא לברך כשהתקדש טרם התעכל. ובזה דן רעק"א אם קטן הגדיל בלילה, ולא נתעכל, אם חיובו מהתורה או לא. ולצד שהוא מהתורה ממילא צריך לחזור).
רבי עקיבא איגר אורח חיים סימן קפו סעיף ב
[שו"ע] קטן חייב מדרבנן. מסתפקנא באכל ביום האחרון של שנת י"ב לעת ערב קודם לילה ובתחלת הלילה שנעשה גדול עדיין לא נתעכל המזון אם מחוייב מדאורייתא לברך. ואם נדון דהוא דאורייתא י"ל דאם בירך קודם הלילה. דכשהחשיך צריך לחזור ולברך כיון דבעידן דבירך לא היה חייב מה"ת לברך א"י לפטור חיובא של דאורייתא. ע' מג"א סי' רס"ז סק"א ד"ה וצ"ע עיין שם. אח"כ הראה לי חתני הרב מהו' שמואל ני' דכעין זה נסתפק בס' חכמת אדם באם אכל כשהוא אונן ונקבר המת קודם דנתעכל המזון אם צריך לברך. ויש לחלק דהתם החיוב נמשך מהתחלת אכילה עד אחר עיכול. אלא דבעידן דעוסק במצוה. היינו באנינות פטור מלברך. בזה י"ל דתיכף כשגמר המצוה צריך לעשות מצותו דבהמ"ז. אבל בזה נ"ד בעידן אכילה הגברא בעצמותו אינו בר חיובא. י"ל דלעולם לא מתחייב מדאורייתא. וצ"ע לדינא:
- הודעות
- 201
- תודות
- 651
- נקודות
- 92
למיטב הבנתי, ספיקו דהגרעק"א אי מחויב לברך מדאו' אי לאו הוא מכיון דבשעת השביעה (דהיא הקובעת לחיוב הברכה) הוי בר חיובא מדאו' א"כ חייב לברך או שמא אזלינן בתר האכילה ואז הא הוי קטן, ובקיצור- בהא דקיי"ל ד'על אכילה שיש בה שביעה מברך' אם הקובע היא השביעה או האכילה, אבל איך שלא יהיה, יסוד ד' הרעק"א בתשובה הוא על כל מי שאינו מחויב באכילה שאינו צריך לחזור ולברך ולית מאן דפליג דהקטן אינו מחויב באכילה. וע"כ אף א"נ דהקטן מחויב כרגע לברך מדאו' מ"מ מכיון שלא חויב באכילה אינו חוזר ומברך, וכמו בר"ח אצל כל אדם דחיוב הברכה הוי מדאו' אך אינו חוזר ומברך משום דאינו מחויב בפת.
- הודעות
- 3,450
- פוסט השבוע
- 4
- תודות
- 16,953
- נקודות
- 695
הלא אם קטן מחוייב כרגע (כי נכנס שבת והוא כבר גדול) פירושו שחיוב ברהמ"ז נמשך והולך מתחילת האכילה עד גמר העיכול! כל רגע ורגע, וממילא בשעה שהוא גדול, אי אפשר לתפוס את החבל משני צדדים, ולומר שלענין ברהמ"ז הוא מחוייב מהתורה ולענין סעודת שבת איננו מחוייב. אלא לעולם הוא מחוייב בזה ובזה, אלא דאכילתו הראשונה כל עוד לא נתעכל, נחשב כמי שאכל עכשיו. (לצד שחייב מהתורה). משא"כ במש"כ רעק"א לגבי נשים שאינם חוזרות, כי מעולם הם לא נכנסו לכלל חיוב. שלא כמו בקטן שהגדיל שכעת הוא מחוייב בסעודת פת. ומה דאכל כשהיה קטן לא גורע כל עוד לא עבר שיעור עיכול להמשיך את חיובו.
- הודעות
- 201
- תודות
- 651
- נקודות
- 92
א. במש"כ כ"ת בראשית דבריו ד'חיוב ברהמ"ז נמשך והולך מתחילת הלילה ועד גמר העיכול' בזה גופא אני סובר דאי"ז כוונת ד' הרעק"א, אלא דכל כמה שבשעת השביעה שהיא הקובעת לברכה הוא גדול-הרי הוא בר חיובא מדאו' וכנ"ל.
ב. בהמש"ד כתב ד'א"א לתפוס החבל משני צדדים וכו'', ואיני מבין, דהא גופא מה שחזינן בר"ח, דאינו מחויב בסעודה אבל מחויב בברכה. ולענ"ד לא קרב זא"ז כלל.