תהלים- ביאורים פרק א'- אשרי האיש
תוכן הפרק מהותו וענינו לברר גודל אושר הצדיק אשר מציאותו היא מציאות קימת ונצחית ובשונה מהרשע אשר אין תוכן אמיתי לקיומו והוא כמוץ אשר תדפנו רוח
דוד המלך ע''ה פותח את ספרו באשרי האיש, ומבאר הספורנו דמטרת כל נתינת התורה ויצירת עמ''י הוא עבור אושרינו וטובתינו, וע''כ מתחיל דוד המלך בביאור היאך יזכה האדם להגיע לאותו עושר אשר עבורו נבחרנו לקבל מתנה זו, וזה ע''י שיהיה במדרגה המבוארת בפרק זה.
(א) אַ֥שְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר ׀ לֹ֥א הָלַךְ֮ בַּעֲצַ֢ת רְשָׁ֫עִ֥ים וּבְדֶ֣רֶךְ חַ֭טָּאִים לֹ֥א עָמָ֑ד וּבְמוֹשַׁ֥ב לֵ֝צִ֗ים לֹ֣א יָשָֽׁב׃
אשרי האיש- פירש המלבי''ם דאושר הוא בעניני רוחניות [ושונה מהצלחה שהיא בגשמיות], אשרי האיש באשר הוא איש הינו הצלחתו בדבר שאינו בהמה וחיה אלא באשר הוא איש ומעלתו בזה וזה ע''י הצלחה רוחנית הנ''ל.
הליכה בעצת רשעים- בפשטות רשעים הינו הכופרים שיש משנה מאחורי עבירותיהם [אידיאולגיה] ולכן נחשב ''עצת'' הינו דעתם של רשעים, ו''חטאים'' הינו ההולכים אחרי תאוותיהם ובדרכיהם לא יעמוד, והליצים הינו הריקים שאינם חוטאים אך אינם בהתעלות ותורה ואיתם לא ישב.
ובחז''ל בע''ז י''ח ע''ב ''דרש ר' שמעון בן פזי, מאי דכתיב: אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב? וכי מאחר שלא הלך, היכן עמד? ומאחר שלא עמד, היכן ישב? ומאחר שלא ישב, היכן לץ? [אלא] לומר לך, שאם הלך - סופו לעמוד, ואם עמד - סופו לישב, ואם ישב - סופו ללוץ''[ועי''ש חומר הליצות] ושם מבואר דהוא בהיפך והליצים הוא הדרגה החמורה ביותר, וכנראה פירשו ליצים הינו מכת הליצים שמקררים האמבטי, ועי' באבן עזרא.
ומש''כ לא עמד בא לומר אפ' אם נכשל בהם מ''מ עשה תשובה ואכתי הוא בכלל הצדיק ואף עליו נאמר ''אשרי האיש'' שגדול כוח התשובה.
(ב) כִּ֤י אִ֥ם־בְּתוֹרַ֥ת יְהֹוָ֗ה חֶ֫פְצ֥וֹ וּֽבְתוֹרָת֥וֹ יֶהְגֶּ֗ה יוֹמָ֥ם וָלָֽיְלָה׃
בתורת ה' חפצו- הינו בכל קיום המצוות וההליכה בדרכי התורה, ובתורתו יהגה הינו שגם לומד התורה כ''ה ע''פ פשוטו.
וחז''ל בסופ''ק דקידושין דרשו כל המקרא בלימוד התורה וביארו במתחילה תורת ה' היא ובסוף תורה דיליה.
ועכ''פ נתבאר מעלת האיש המאושר והמצליח אשר בסור מרע אינו משויך אל הרשעים, ובעשה טוב בקיום המצוות ולימוד התורה.
(ג) וְֽהָיָ֗ה כְּעֵץ֮ שָׁת֢וּל עַֽל־פַּלְגֵ֫י־מָ֥יִם אֲשֶׁ֤ר פִּרְי֨וֹ ׀ יִתֵּ֬ן בְּעִתּ֗וֹ וְעָלֵ֥הוּ לֹֽא־יִבּ֑וֹל וְכֹ֖ל אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֣ה יַצְלִֽיחַ׃
כמה מעלות נשנו כאן בענין הצדיק א) כעץ-ולא שתיל או עשב והינו שיש לו קיום לעצמו ועמידה לעצמו ולא רק היכ''ת להיאכל וליזרע.
ב) שתול הינו שאינו נטוע, ההבדל ביניהם שנטוע הוא ממקומו הראשון ושתול הוא שהגיע ממקום אחר, וכ''ה הצדיק שעוקר עצמו מהמקום הטבעי של העולם ושותל עצמו על פלגי מים, עבודת ה', בשונה מהרשע שנטוע במקומו הינו בחלאות העוה''ז.
אופן אחר- ובאבות דר''נ ''הוא היה אומר אדם שיש בו מעשים טובים ולמד תורה הרבה למה הוא דומה לאילן שעומד על המים ענפיו מועטין ושרשיו מרובין אפילו ארבע רוחות העולם באות אין מזיזות אותו ממקומו שנאמר והיה כעץ שתול על פלגי מים וגו' (תהלים א' ג'). אדם שאין בו מעשים טובים ולמד תורה [הרבה] למה הוא דומה לאילן שעומד במדבר ענפיו מרובין ושרשיו מעוטין כשרוח נושבת בו עוקרתו והופכתו על פניו שנאמר והיה כערער בערבה וגו' (ירמיה י"ז ו'):''[ובאבות מובא בלון של חכמתו מרובה ממעשיו או משעיו מרובים מחכמתו ושם הביאו כל הקרא בירמיה גם ענין והיה כעץ שתול].
הינו נראה שהבינו ענין שתול שהוא ענין של חוזק ושונה מנטוע שהוא פחות חוזק, וזהו שכתבו שכל רוחות שבעולם אין מזיזים אותו, ומיהו אותו הצדיק השתול מי שיש בו תורה ומעשים, והינו ע''ד משנ''ת דהפרק מדבר מענין חפצו במצוות ועיונו בתורת ה'.
ג) על פלגי מים-העץ הנטוע במקום היבש, בשנות בצורת ימש מעשות פרי, מה שאין כו בעץ השתול על פלגי מים, הצדיק הקבוע בפלגי המים נביעתו חיה ותמידית ואין בו יובש כלל [ועי' במלבי''ם ביאור שונה ''כן הישרים בעדת הפילוסופים אשר התנהגו בצדק וחסד על פי נימוסים שכליים, לא מצאו תמיד די ספקם, כי השכל האנושי ילאה מקלוע אל המטרה תמיד ויטעה ברוב משפטיו, לא כן הנטוע על תורת ה' ופקודיו, שימצא תמיד חקו מבלי יחטא''.
ד) אשר פריו יתן- ב' עניני באו כאן עצם נתינת הפרי משא''כ בעשב וירק שאינו נותן אלא זרע, ועוד שנותן ''פריו'' המיוחד לו , ועי' מלבי''ם בביאור הענין.
ה) בעתו, שהעץ הזה יוציא פירותיו בזמנו המיוחד לו וכן אושר הנפש והצלחת הצדיקים יהיה בעתם המיוחד עת תשוב לבצרון אל המקום אשר לקחה משם (מעלה ו') שגם עלהו לא יבול מצד שהם השומרים את פריו ומגינים עליהם, כן גם הצלחותיו הזמניים עשרו ונכסיו ובריאת גופו יתקיימו ולא יבולו למען יהיו לו עזר אל אושרו האחרון שהוא פריו, כי פרי הצדיק שהוא עוסקו בתורה ובמצות, ישמרו בקל על ידי העלים שהם הקנינים ובריאות הגוף, כי בנבול העלים האלה ישביתהו עניו או חליו מעבודת ה'
(ו) וכל אשר יעשה יצליח, שהאילן הזה יצליח גם את זרעו שכל אשר נזרע ונטע ממנו יהיה כמוהו, כן הצדיק גם בניו יוצלחו בזכותו גבור בארץ יהיה זרעו דור ישרים יבורך.
ובמדרש תהלים דרשוהו באופ''א, וע''ד זה המבואר ברד''ק כאן שהוא נותן פריו לאחרים ונהנים מנו עצה ותושיה.
ועכ''פ מבואר שעיקר ענין הצדיק שהוא נטוע במקומו הרוחני וע''כ יראה הצלחתו ואושרו, ואושר זה הוא הרוחני, אלא שמשמים מסיעים לצדיק גם בעניניו הגשמים וזהו שכתבו ועליהו לא יבול, ובש''ס דרשו דגם שיחת חולין של ת''ח צריכה תלמוד, והוא מאותו השורש כי הצדיק הנטוע בחכמה ויראה כל מציאותו היא מציאות רוחנית, וגם הצלחתו היא הרוחניות וקיומה, וכמו''כ שיחת חולין שלו היא ריכה תלמוד כי מציאותו כולה הוא מציאות רוחנית עליונה.
(ד) לֹא־כֵ֥ן הָרְשָׁעִ֑ים כִּ֥י אִם־כַּ֝מֹּ֗ץ אֲֽשֶׁר־תִּדְּפֶ֥נּוּ רֽוּחַ׃
הרשע אין קיומו אמיתי, אין לו אחיזה ושורש אמיתי בעולם, וע''כ גם מציאותו היא מציאות חולפת כמוץ [שאפ' דגן אין בתוכו] אשר תדפנו רוח, ואם כי אינו מופקע שיהיה לו הצלחה בעוה''ז מ''מ אין עליו שמירה והשגחה מיוחדת[וכנודע בזה], וביותר שכל מציאותו היא כמוץ אין לה חשיבות ואין לה קיום אמיתי בעולם.
(ה) עַל־כֵּ֤ן ׀ לֹא־יָקֻ֣מוּ רְ֭שָׁעִים בַּמִּשְׁפָּ֑ט וְ֝חַטָּאִ֗ים בַּעֲדַ֥ת צַדִּיקִֽים׃
הינו לעוה''ב שלא יכולו מלעמוד במשפט, וגם החטאים אשר הלכו אחרי יצרם ואם כן יש להם מקום טענה ויהיה להם סו''ס חלק לעוה''ב, מ''מ אינם בעדת צדיקים שהראו שיכלו לכבוש יצרם.
(ו) כִּֽי־יוֹדֵ֣עַ יְ֭הֹוָה דֶּ֣רֶךְ צַדִּיקִ֑ים וְדֶ֖רֶךְ רְשָׁעִ֣ים תֹּאבֵֽד׃
יודע ה' כל דרכי איש וגם דרך רשעים, ור''ל כאן ידיעה מלשון חיבור, כי הצדיק הוא הדבק בה' ית''ש ומציאותו קימת ואינה נאבדת, כיון שהוא דבוק בה' שהוא נצחי ממילא נכנס אף הוא לענין הנצחיות, משא''כ הרשע שמעמיד עצמו במציאות העוה''ז בלא הדבקות בו ית''ש אשר דרכו נאבדת ואין לו משמעות מעבר לשניו המועטות בעולם.
סוף הענין הוא שפרק זה עקרו תיאור ההבדל בין מציאות הצדיק בעולם למציאות הרשע, יתרון האור על החושך ויתרון המציאות האמתית והקימת ממציאות נודפת וחולפת וע''ז נסוב עיקר הענין.
הביאורים מבוססים על מה שהבנתי בדברי רש''י, הספורנו, מלבי''ם, רד''ק, ורמ''ד וואלי[תלמיד הרמח''ל]
תוכן הפרק מהותו וענינו לברר גודל אושר הצדיק אשר מציאותו היא מציאות קימת ונצחית ובשונה מהרשע אשר אין תוכן אמיתי לקיומו והוא כמוץ אשר תדפנו רוח
דוד המלך ע''ה פותח את ספרו באשרי האיש, ומבאר הספורנו דמטרת כל נתינת התורה ויצירת עמ''י הוא עבור אושרינו וטובתינו, וע''כ מתחיל דוד המלך בביאור היאך יזכה האדם להגיע לאותו עושר אשר עבורו נבחרנו לקבל מתנה זו, וזה ע''י שיהיה במדרגה המבוארת בפרק זה.
(א) אַ֥שְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר ׀ לֹ֥א הָלַךְ֮ בַּעֲצַ֢ת רְשָׁ֫עִ֥ים וּבְדֶ֣רֶךְ חַ֭טָּאִים לֹ֥א עָמָ֑ד וּבְמוֹשַׁ֥ב לֵ֝צִ֗ים לֹ֣א יָשָֽׁב׃
אשרי האיש- פירש המלבי''ם דאושר הוא בעניני רוחניות [ושונה מהצלחה שהיא בגשמיות], אשרי האיש באשר הוא איש הינו הצלחתו בדבר שאינו בהמה וחיה אלא באשר הוא איש ומעלתו בזה וזה ע''י הצלחה רוחנית הנ''ל.
הליכה בעצת רשעים- בפשטות רשעים הינו הכופרים שיש משנה מאחורי עבירותיהם [אידיאולגיה] ולכן נחשב ''עצת'' הינו דעתם של רשעים, ו''חטאים'' הינו ההולכים אחרי תאוותיהם ובדרכיהם לא יעמוד, והליצים הינו הריקים שאינם חוטאים אך אינם בהתעלות ותורה ואיתם לא ישב.
ובחז''ל בע''ז י''ח ע''ב ''דרש ר' שמעון בן פזי, מאי דכתיב: אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב? וכי מאחר שלא הלך, היכן עמד? ומאחר שלא עמד, היכן ישב? ומאחר שלא ישב, היכן לץ? [אלא] לומר לך, שאם הלך - סופו לעמוד, ואם עמד - סופו לישב, ואם ישב - סופו ללוץ''[ועי''ש חומר הליצות] ושם מבואר דהוא בהיפך והליצים הוא הדרגה החמורה ביותר, וכנראה פירשו ליצים הינו מכת הליצים שמקררים האמבטי, ועי' באבן עזרא.
ומש''כ לא עמד בא לומר אפ' אם נכשל בהם מ''מ עשה תשובה ואכתי הוא בכלל הצדיק ואף עליו נאמר ''אשרי האיש'' שגדול כוח התשובה.
(ב) כִּ֤י אִ֥ם־בְּתוֹרַ֥ת יְהֹוָ֗ה חֶ֫פְצ֥וֹ וּֽבְתוֹרָת֥וֹ יֶהְגֶּ֗ה יוֹמָ֥ם וָלָֽיְלָה׃
בתורת ה' חפצו- הינו בכל קיום המצוות וההליכה בדרכי התורה, ובתורתו יהגה הינו שגם לומד התורה כ''ה ע''פ פשוטו.
וחז''ל בסופ''ק דקידושין דרשו כל המקרא בלימוד התורה וביארו במתחילה תורת ה' היא ובסוף תורה דיליה.
ועכ''פ נתבאר מעלת האיש המאושר והמצליח אשר בסור מרע אינו משויך אל הרשעים, ובעשה טוב בקיום המצוות ולימוד התורה.
(ג) וְֽהָיָ֗ה כְּעֵץ֮ שָׁת֢וּל עַֽל־פַּלְגֵ֫י־מָ֥יִם אֲשֶׁ֤ר פִּרְי֨וֹ ׀ יִתֵּ֬ן בְּעִתּ֗וֹ וְעָלֵ֥הוּ לֹֽא־יִבּ֑וֹל וְכֹ֖ל אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֣ה יַצְלִֽיחַ׃
כמה מעלות נשנו כאן בענין הצדיק א) כעץ-ולא שתיל או עשב והינו שיש לו קיום לעצמו ועמידה לעצמו ולא רק היכ''ת להיאכל וליזרע.
ב) שתול הינו שאינו נטוע, ההבדל ביניהם שנטוע הוא ממקומו הראשון ושתול הוא שהגיע ממקום אחר, וכ''ה הצדיק שעוקר עצמו מהמקום הטבעי של העולם ושותל עצמו על פלגי מים, עבודת ה', בשונה מהרשע שנטוע במקומו הינו בחלאות העוה''ז.
אופן אחר- ובאבות דר''נ ''הוא היה אומר אדם שיש בו מעשים טובים ולמד תורה הרבה למה הוא דומה לאילן שעומד על המים ענפיו מועטין ושרשיו מרובין אפילו ארבע רוחות העולם באות אין מזיזות אותו ממקומו שנאמר והיה כעץ שתול על פלגי מים וגו' (תהלים א' ג'). אדם שאין בו מעשים טובים ולמד תורה [הרבה] למה הוא דומה לאילן שעומד במדבר ענפיו מרובין ושרשיו מעוטין כשרוח נושבת בו עוקרתו והופכתו על פניו שנאמר והיה כערער בערבה וגו' (ירמיה י"ז ו'):''[ובאבות מובא בלון של חכמתו מרובה ממעשיו או משעיו מרובים מחכמתו ושם הביאו כל הקרא בירמיה גם ענין והיה כעץ שתול].
הינו נראה שהבינו ענין שתול שהוא ענין של חוזק ושונה מנטוע שהוא פחות חוזק, וזהו שכתבו שכל רוחות שבעולם אין מזיזים אותו, ומיהו אותו הצדיק השתול מי שיש בו תורה ומעשים, והינו ע''ד משנ''ת דהפרק מדבר מענין חפצו במצוות ועיונו בתורת ה'.
ג) על פלגי מים-העץ הנטוע במקום היבש, בשנות בצורת ימש מעשות פרי, מה שאין כו בעץ השתול על פלגי מים, הצדיק הקבוע בפלגי המים נביעתו חיה ותמידית ואין בו יובש כלל [ועי' במלבי''ם ביאור שונה ''כן הישרים בעדת הפילוסופים אשר התנהגו בצדק וחסד על פי נימוסים שכליים, לא מצאו תמיד די ספקם, כי השכל האנושי ילאה מקלוע אל המטרה תמיד ויטעה ברוב משפטיו, לא כן הנטוע על תורת ה' ופקודיו, שימצא תמיד חקו מבלי יחטא''.
ד) אשר פריו יתן- ב' עניני באו כאן עצם נתינת הפרי משא''כ בעשב וירק שאינו נותן אלא זרע, ועוד שנותן ''פריו'' המיוחד לו , ועי' מלבי''ם בביאור הענין.
ה) בעתו, שהעץ הזה יוציא פירותיו בזמנו המיוחד לו וכן אושר הנפש והצלחת הצדיקים יהיה בעתם המיוחד עת תשוב לבצרון אל המקום אשר לקחה משם (מעלה ו') שגם עלהו לא יבול מצד שהם השומרים את פריו ומגינים עליהם, כן גם הצלחותיו הזמניים עשרו ונכסיו ובריאת גופו יתקיימו ולא יבולו למען יהיו לו עזר אל אושרו האחרון שהוא פריו, כי פרי הצדיק שהוא עוסקו בתורה ובמצות, ישמרו בקל על ידי העלים שהם הקנינים ובריאות הגוף, כי בנבול העלים האלה ישביתהו עניו או חליו מעבודת ה'
(ו) וכל אשר יעשה יצליח, שהאילן הזה יצליח גם את זרעו שכל אשר נזרע ונטע ממנו יהיה כמוהו, כן הצדיק גם בניו יוצלחו בזכותו גבור בארץ יהיה זרעו דור ישרים יבורך.
ובמדרש תהלים דרשוהו באופ''א, וע''ד זה המבואר ברד''ק כאן שהוא נותן פריו לאחרים ונהנים מנו עצה ותושיה.
ועכ''פ מבואר שעיקר ענין הצדיק שהוא נטוע במקומו הרוחני וע''כ יראה הצלחתו ואושרו, ואושר זה הוא הרוחני, אלא שמשמים מסיעים לצדיק גם בעניניו הגשמים וזהו שכתבו ועליהו לא יבול, ובש''ס דרשו דגם שיחת חולין של ת''ח צריכה תלמוד, והוא מאותו השורש כי הצדיק הנטוע בחכמה ויראה כל מציאותו היא מציאות רוחנית, וגם הצלחתו היא הרוחניות וקיומה, וכמו''כ שיחת חולין שלו היא ריכה תלמוד כי מציאותו כולה הוא מציאות רוחנית עליונה.
(ד) לֹא־כֵ֥ן הָרְשָׁעִ֑ים כִּ֥י אִם־כַּ֝מֹּ֗ץ אֲֽשֶׁר־תִּדְּפֶ֥נּוּ רֽוּחַ׃
הרשע אין קיומו אמיתי, אין לו אחיזה ושורש אמיתי בעולם, וע''כ גם מציאותו היא מציאות חולפת כמוץ [שאפ' דגן אין בתוכו] אשר תדפנו רוח, ואם כי אינו מופקע שיהיה לו הצלחה בעוה''ז מ''מ אין עליו שמירה והשגחה מיוחדת[וכנודע בזה], וביותר שכל מציאותו היא כמוץ אין לה חשיבות ואין לה קיום אמיתי בעולם.
(ה) עַל־כֵּ֤ן ׀ לֹא־יָקֻ֣מוּ רְ֭שָׁעִים בַּמִּשְׁפָּ֑ט וְ֝חַטָּאִ֗ים בַּעֲדַ֥ת צַדִּיקִֽים׃
הינו לעוה''ב שלא יכולו מלעמוד במשפט, וגם החטאים אשר הלכו אחרי יצרם ואם כן יש להם מקום טענה ויהיה להם סו''ס חלק לעוה''ב, מ''מ אינם בעדת צדיקים שהראו שיכלו לכבוש יצרם.
(ו) כִּֽי־יוֹדֵ֣עַ יְ֭הֹוָה דֶּ֣רֶךְ צַדִּיקִ֑ים וְדֶ֖רֶךְ רְשָׁעִ֣ים תֹּאבֵֽד׃
יודע ה' כל דרכי איש וגם דרך רשעים, ור''ל כאן ידיעה מלשון חיבור, כי הצדיק הוא הדבק בה' ית''ש ומציאותו קימת ואינה נאבדת, כיון שהוא דבוק בה' שהוא נצחי ממילא נכנס אף הוא לענין הנצחיות, משא''כ הרשע שמעמיד עצמו במציאות העוה''ז בלא הדבקות בו ית''ש אשר דרכו נאבדת ואין לו משמעות מעבר לשניו המועטות בעולם.
סוף הענין הוא שפרק זה עקרו תיאור ההבדל בין מציאות הצדיק בעולם למציאות הרשע, יתרון האור על החושך ויתרון המציאות האמתית והקימת ממציאות נודפת וחולפת וע''ז נסוב עיקר הענין.
הביאורים מבוססים על מה שהבנתי בדברי רש''י, הספורנו, מלבי''ם, רד''ק, ורמ''ד וואלי[תלמיד הרמח''ל]
