חיים טשרנוביץ בספר תולדות הפוסקים ח"ג, לא נראה לי שאפשר היום להשיג את הספר (אני קראתי במהדורה ישנה מאד). אגב, הוא לא מדבר על רבי חיים אלא מנתח בדרך זו את שיטתו של הקצוה"ח.
 
חיים טשרנוביץ בספר תולדות הפוסקים ח"ג, לא נראה לי שאפשר היום להשיג את הספר (אני קראתי במהדורה ישנה מאד). אגב, הוא לא מדבר על רבי חיים אלא מנתח בדרך זו את שיטתו של הקצוה"ח.
חוסר דיוקו של הנ"ל [המכונה רב צעיר] כר נודע ונתפרסם.
 
לאחרונה ראיתי הגדרה מאד יפה של ר' ברוך שמואל דויטש בענין,
הוא אמר שבכל סוגיא יש את החומר ויש את הצורה, והאחרונים התעסקו בעיקר בצורה של הסוגיא, ור' חיים התעסק בחומר של הסוגיא.
 
חוסר דיוקו של הנ"ל [המכונה רב צעיר] כר נודע ונתפרסם.
נודע למי ונתפרסם איפה?

לאחרונה ראיתי הגדרה מאד יפה של ר' ברוך שמואל דויטש בענין,
הוא אמר שבכל סוגיא יש את החומר ויש את הצורה, והאחרונים התעסקו בעיקר בצורה של הסוגיא, ור' חיים התעסק בחומר של הסוגיא.
אם אתה יכול להסביר מה זה אומר אני אשמח.
 
הוא אמר שבכל סוגיא יש את החומר ויש את הצורה, והאחרונים התעסקו בעיקר בצורה של הסוגיא, ור' חיים התעסק בחומר של הסוגיא.
כל הראשונים והאחרונים עד ר' חיים התעסקו בצורה החיצונית של הסוגיא?
 
עם כל הערכה להנ"ל אינו מגיע לאחד במאה מהבקיאות שטרשנוביץ מראה שם בדברי הראשונים והאחרונים מהרי"ף ועד החיי אדם
כרגע הספר אינו תח"י, ואיני יכול לצטט ממנו, אך כפי שזכורני יש לר"צ טעויות ממש מביכות וגסות, וגם הרבה העתקות. [אגב, כמדומה שר"צ היה משכיל, הלא כן?].
 
מהתרשמותי האישית היחודיות של ר' חיים בהובלתו את הלומד קטע אחר קטע איך שינוי קל בהגדרה משנה את פני הסוגיא ופעמים רבות במשפטים קצרים מונח שיטות אחרות בסוגיא מה שאפשר לעמוד עליו רק אחרי ליבון כל שיטות הראשונים ורק בלימוד כל השטיקעל ולא מהוצאת קטע אחד מדבריו
 
אגב, כמדומה שר"צ היה משכיל, הלא כן?

חיים טשרנוביץ (1870 – 15 במאי 1949), שכינויו הספרותי היה רב צעיר, היה סופר עברי, רב מטעם, מורה, מרצה ופובליציסט.

חיים טשרנוביץ נולד לרב אלכסנדר זיסקינד ולאה בת הרב שלמה דרוזד, בסורז', עיירה קטנה ליד עיר המחוז ויטבסק, ברוסיה הלבנה, שנכללה בתחום המושב היהודי של האימפריה הרוסית (כיום בבלארוס). סבו, שהיה רב העיר, לימד אותו תורה. בשנת 1893 נשא אשה ויצא לעיר קובנה שבליטא, ללמוד בכולל הידוע "כולל הפרושים", בעת שהכולל עמד תחת חסותו של רבי יצחק אלחנן ספקטור.

בשנת 1897 עבר עם משפחתו לעיר אודסה שבאוקראינה, לכהן כרב העיר מטעם השלטונות. באודסה התקרב לחוגים הציוניים של אחד העם וחבריו, ואף החל לפרסם את מאמריו ב'השילוח', כתב העת של אחד העם, תחת החתימה "רב צעיר". בשל התקרבותו לחוגו של אחד העם הורעו יחסיו עם החרדים.

בשנת 1902 הקים באודסה "קיבוץ" של תלמידים צעירים, בו שילב תורה עם ציונות. הקיבוץ של תלמידיו הפך מאוחר יותר לגרעין של "הישיבה" באודסה. הוא עמד בראש ישיבה זו עד שנת 1911. בין השנים 1914-1911 עמד בראשה ד"ר ישראל אברהם רבין.

בשנת 1911 ביקר טשרנוביץ בארץ ישראל, והביקור הפך את חייו ואת השקפותיו. טשרנוביץ יצא לגרמניה להשלמת לימודיו הגבוהים, ולמד באוניברסיטת ברלין ובאוניברסיטת ברן שבשווייץ. בשנת 1914 קיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת וירצבורג בגרמניה. את שנות מלחמת העולם הראשונה עשה עם משפחתו בעיר לוזאן, ועם תום המלחמה לא חזר לארץ ישראל, אלא חיפש משרה באירופה.

בשנת 1923 היגר טשרנוביץ לארצות הברית, השתקע בעיר ניו יורק ולימד בהּ כפרופסור ב"מכון למדעי היהדות" (Jewish Institute of Religion) הרפורמי, מייסודו של סטפן וייז, עד יומו האחרון. בשנות הארבעים שימש עורך 'בצרון' - כתב העת העברי באמריקה.
 
לא לשכוח ממי שנקרא בפי כל ה"אונגרישר ר' חיים" ר' חיים סופר בעל המחנה חיים
פעם שמעתי איזה סיפר שר' חיים לקח את דרכו אחר שעיין בספר מחנה חיים
האם זה יתכן ?
 
תשובת AI אוצר הועברה למדור אוצר הסקירות.
לקריאת התשובה המלאה, כולל השאלה המקורית — לחצו כאן
 
נערך לאחרונה על ידי מנחה:
מעודי תמהתי מדוע בכל מקום דנים מה היא שיטתו של רבינו הגר"ח,
ומעולם לא ראיתי שדנים מה היא שיטתו של רשב"י ורבי יוחנן או מה החילוק בין שיטת אביי לשיטת רבא וכו', או החילוקים בין שיטת הרמב"ן לרשב"א, מאי שנא?
ההנחה היא שבזמן התנאים ואמוראים לא היו הבדלים מהותיים בשיטות הלימוד (אפשר למצוא אולי "לשיטתם", ונטיות מסויימות, או חריפות לעומת בקיאות, אבל קשה לאפיין גישה ממש שונה בצורת הלימוד) אבל אולי באמת צריך לחפש מקורות בחז"ל.
אני חושב שבין ראשונים שונים כן נהוג לאפיין, שני הראשונים שהבאת בערך מאותו בית מדרש אז יש פחות הבדל, אבל רמב"ם לעומת בעלי התוספות, רש"י וכוד', נהוג בהחלט לאפיין שיטות.
המהרש"ל כברדיבר בזה בתחילת ים של שלמה.
 
הגדירו נא רבותי, בכמה משפטים, עמודים, קונטרסים את שיטתו של מאור ראשי הישיבות, ושיטת תלמידיו - שיש שדבקו בתורתו (ר' ברוך בער) ויש שנטו מעט (ר' שמעון שקאפ). בהצלחה משני פנים...
תלמיד הגר"ח רבי מנחם צבי אייזנשטט תיאר את צורת שיעורו של הגר"ח בישיבה, "כל קושיא עצומה, כל מקום סתום כל סוגיא חמורה, היה מתרץ מפשט ומיישר בכוח הסברא העמוקה והמקורית, שאין דוגמתה, באיזמל חד ושנון של ההיגיון הבריא והרענן, היה מנתח לחלקים דקים שבדקים, את המושגים שהיו דומים לכאורה זה לזה, והיה מראה ומוכיח בעליל את החילוק והניגוד הרב שביניהם".

"היה הולך ומברר את ההבדל שבין שני מאמרים שבתלמוד או ברמב"ם, אשר לפי ההשקפה הראשונה הם נראים כתואמים ומחוברים יחדיו, בעוד אשר באמת היו רחוקים זה מזה כרחוק מערב ממזרח, ויש להיפך, שהיה מרכיב ומחבר שני מאמרים שהיו סותרים זה את זה, בהרכבה גמורה, עד שהיו למאמר אחד, מוצק וחזק". [הובא בספר רבן של כל בני הגולה עמ' 309].

ההדגשה שבדברים היא שהגר"ח למד את הסוגיא עצמה וטחנה היטב דק דק באיזמל חד ושנון, וניתח לא את ההבנה והמושכל של הלומד, אלא את הדינים והמושגים היוצאים מהתלמוד ומהרמב"ם.

כיוצ"ב סיפר הגרי"ז, "פעם עלתה שאלה על שולחנו של אבא, והוא ביקש ממני להגיד עליה ישוב, לכשהצעתי בפניו את שעלה בידי, גער בי, הדבר היה תמוה בעיני, שכן בטרם אמרתי את דברי שקלתי אותם היטב, הרי ידעתי כי אין לבוא לפניו בגיבובי דברים או בבויך סברות [סברות כרס], והנה אע"פ כן הוא גער בי, אלא שכמובן לא העזתי לשאול אותו לפשר הדבר. כאשר ליוויתי אותו בנסיעתו לוורשה, כעבור מספר חדשים, אמר לי פתאום, אתה חושב שגערתי בך אז מפני שדבריך לא היו ראויים להאמר, לא כי, אלא שאין זו הדרך האמת לאמיתה, ולא זהו הצד שיש להתחיל בו, אתה התחלת מצד אחר, וזה אסור, שכן אין לו לאדם לחפש דרכים וצידי צדדים מתוך עצמו, אלא עליו למצא את הדרך מתוך חז"ל, לברר את ההלכה מתוך דבריהם, להבין את הנימוק, את הפשט ואת הביאור ותו לא מידי". [מתוך מאמרו של רבי דוד זריצקי 'הגאון מבריסק'].

רבי אהרן קוטלר אמר, "יש ואנו מעיינים בספרו של הגר"ח ומוצאים דברים שאינם מובנים להשגתנו, ונראים כזרים וקשים לקבלם, אך כאן עלינו לדעת כי דרכו בלימודו הייתה שלא לבדוק בשכל האנושי שלנו, האם הדברים שהעלה אכן מתקבלים או לא, עיקר עיונו היה בסוגיית הגמרא גופא, להוכיח ממנה ומתוכה מהי האמת העולה מאליה והמוכרחת מתוך מהלך הסוגיא, ואם העלה עיונו העמוק כי הדברים שאומר הם מוכרחים, ודעתו הרחבה הכריעה כי היסוד כתוב ומבואר בגמרא, א"כ זאת היא ההלכה וכזאת היא האמת, ומעתה שוב אין מקום לבוא ולבדוק את הדברים, האם הם מתקבלים בשכל האנושי שלנו או לאו". [דעת יואל [קלופט] מאמר ג].

רבי יחיאל מיכל פיינשטיין אמר, "כאשר למד הגר"ח תורה, הוא למד גופי תורה, הוא לא הלביש את התורה ברעיונות ובסברות משלו, בלבושים דרושים, אלא הגה ועמל במהות דברי התורה בעצמן וגופן, במגמה להבין מה התורה עצמה מלמדת אותנו, ולא תוספות משלו להלביש את התורה". [הספד על הגרי"ד בן הגרי"ז, בהיכל ישיבת עץ חיים בירושלים, אור לי"א אדר תשמ"א, הובא בספר רבן של כל בני הגולה עמ' 495].

הרי לנו צורת לימודו של הגר"ח; מתוך דברי חז"ל עצמם יש ללמוד ולהשכיל ההלכה – הנימוק הפשט והביאור, אף הנימוק תורה הוא, וההגעה אליו היא אך ורק מתוך התורה עצמה ולא מתוך שכל האדם.
 
מעודי תמהתי מדוע בכל מקום דנים מה היא שיטתו של רבינו הגר"ח,
ומעולם לא ראיתי שדנים מה היא שיטתו של רשב"י ורבי יוחנן או מה החילוק בין שיטת אביי לשיטת רבא וכו', או החילוקים בין שיטת הרמב"ן לרשב"א, מאי שנא?
דנים גם בזה,
לדוגמא, ידוע שר' עקיבא ור' ישמעאל זה ב' שיטות נפרדות.
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון
✖ ❓