אני רוצה לעשות קצת סדר בטענותי אחרי שבין הדברים הועלו כמה וכמה ענינים [עם כמה תוספות].
פותח האשכול בדבריו הניח כמה הנחות יסוד, חלקם מפורשות וחלקם הובנו ממילא, ועליהם נסובו הויכוחים שלנו כאן.
א] ששעות הקימה והשכיבה הם עניניים הסכמיים בלבד, ואם כל העולם ישנה את דרכו ויתחיל לקום לדוגמא ב12 בבוקר ולישון ב5 לפנות בוקר, אז ממילא ישתנה דין השכיבה והקימה.
ב] שבעבר כל בני האדם היו הולכים לישון בתחילת הלילה בלבד, ואחרוני הקמים היו רק בשלוש שעות, ולא נמצאו כלל מי שקמו אחר שלוש שעות, ועל כן המציאות בזמנינו השתנתה בהחלט.
ג] השינוי בזמנינו הוא שינוי המקיף את כל בני האדם, וההרגלים השונים כיום הם נחלת הכלל, ומעידים כי מנהג כל בני האדם אינו דומה למנהג שהיה בעבר.
ד] בני המלכים הוא כינוי לאחרוני הקמים שכבר מיצו את יכולת השינה עד תומה, ולא היו אחרים שקמו אחריהם.
ה] שהשיעור של ג' שעות הוא שיעור של זמן קבוע הנמדד תמיד מהזמן האחרון שקמים בני האדם לעמל יומם.
ואשתדל לסכם את טענותי כנגד כל אחת מטענות אלו, בתוספת מראי מקומות לזה.
א] על זה טענתי כי זמני השכיבה והקימה, אינם תלויים בענינים הסכמיים, אלא יש להם שייכות לטבע הפנימי של השעות, והקימה בשלוש שעות ראשונות בבוקר, הם זמן מהותי למי שחפץ לנצל את שעות הבוקר האיכותיות, הם זמן מוכרח לאדם שיש לו מטרות ועול, והשינה בזמן הזה היא הרס מצד הטבע האמיתי וגוררת עצלות ונזק לנפש. ורק להשלמת הדברים אביא את דברי חז"ל (אבות ג, י) רבי דוסא בן הרכינס אומר שינה של שחרית ויין של צהרים ושיחת הילידים וכו' מוציאין את האדם מן העולם, ויש לשים לב כי לא אמר הישן למעלה משמונה שעות, אלא דווקא שינה של שחרית.
ובערוך (הו"ד במהרש"א בברכות סב) כתב לפי ששינה של שחרית נעימה היא מאוד כללהו עם הדברים שמוציאין את האדם מן העולם.
והיינו, שרעת השינה בשחרית אינה מצד ריבוי השינה [כי אם כן אז גם בצהרים יש בעיה] אלא מצד המשיכה שהיא מושכת את האדם אחר השינה ומטביעה אותו בתוכה, ודווקא נעימותה ומעלתה, היא עצמה הסיבה לגריעות שבה. (וכעי"ז כתב במהר"ל בדרך חיים שם).
ובאבות דר"נ (על המשנה הזו) אמרו 'שינה של שחרית כיצד מלמד שלא יתכוון אדם לישן עד שתעבור עליו זמן ק"ש שאם ישן עד שתעבור עליו זמן ק"ש נמצא בטל מן התורה, שנא' הדלת תיסוב על צירה והעצל על מיטתו'.
ומבואר מזה, כי החיסרון בהעברת זמן ק"ש ושינה אחרי ג' שעות (שעל זה דווקא דיבר רבי דוסא בן הרכינס), היא הביטול תורה הנגרם מכך, וכלשון האבדר"נ 'נמצא בטל מן התורה', וכמדומה שכוונתם לדברי המדרש שמואל (על אבות שם) 'שינה של שחרית ויין של צהרים יפסידו עיונו כי אין שעה רצויה בכל היום להבין כל נעלם זולת השחר', וזה דבר שהחוש מעיד עליו כי שעות המעש היצירה, הבניה וכיוצא בזה הם שעות הבוקר, והמאבדם על דרך כלל איבד שעות איכותיות, דבר שסותר את מנהג הדרך ארץ הפנימי והטבעי של הבריאה [דבר שאגב גם ניכר כיום במציאות], וכבר אמרו חז"ל (ב"ר יז, ה) תחילת מפלה שינה שמתוך שישן אינו עוסק בתורה ולא במלאכה.
אמנם יטען הטוען, כי לא דיברו חז"ל אלא במי שמאריך על מיטתו וישן יותר מהראוי לו, אך ההופך שעותיו, וישן מאוחר יותר וקם מאוחר ובין כך ובין כך אינו ישן יותר מח' שעות, לא על זה דיברו, אך דקדוק שלון רבי דוסא בן הרכינס, ודברי הערוך, המהר"ל והמדרש שמואל נראים שיש חיסרון בעצם השינה בשעות אלו. [דבר שלדעתי גם החוש מוכיח את זה].
ומה היא באמת הסיבה לכך, מדוע יש ענין לקום דווקא בשלוש שעות ראשונות של היום, ולא אחר כך, כתב המדרש שמואל 'ואמר שינה של שחרית לפי שהאדם אשר הוא קם בקרירות השחר הרוח נושב אז ומחזיק כל איבריו ואם הוא ישן בעת ההיא ישן לו ומזיק לו' דבר זה לדעתי הוא נראה גם במוחש שקימה של עד שלוש שעות יש בה עדיין את החיות של הבוקר, ולאחר מכן נאבד דבר זה (וראה ברכות ריש פרק תפלת השחר).
ב] על ההנחה כי בעבר באמת כל האנשים הלכו לישון בתחילת הלילה וקמו בהנץ החמה, על זה גם כן טענתי, כי אין הדבר נכון, אלא גם בעבר היו אנשים ערים בלילה, והיו כאלו שאחרו את קימתם בבוקר.
והראיות לדבר זה הם דבר ראשון מהמשנה עצמה של רבי דוסא בן הרכינס [שינה של שחרית מוציאה את האדם מן העולם], הזועקת נגד מנהג השינה אחר זמן קריאת שמע (כמבואר שם בכל המפרשים), ומשמע שהיה דבר כזה קיים, ועל זה הביאו באבות דרבי נתן את הפסוק שאמר שלמה 'הדלת תיסוב על צירה (כי כל בני הבית יוצאים למלאכתם) והעצל על מיטתו', היינו שהבינו חז"ל כי שלמה מדבר על הישנים אחר שהגיע זמן קריאת שמע.
וראיות נוספות מאותם שהיו קמים בחצות הלילה, השומרים על הערים שבודאי היו ערים בשעות הלילה, ההולכים לבתי המשתה שבאים אחר חצות הלילה (כמבואר במשנה הראשונה של ברכות מעשה ובאו בניו מבית המשתה והיינו אחר חצות הלילה) ואם כן העובדים הקבועים שם היו ערים באופן קבוע אחר חצות, ורבים מתלמידי החכמים היו עוסקים בתורה בשעות הלילה, כמבואר באינספור מקומות, וכן הגנבים (ב"מ פרק השוכר את הפועלים) ועוד ועוד.
ומאידך הקמים בחצות הלילה (כדוד המלך ועוד) לא העלו שום צד על דעת חז"ל כי אפשר לקרוא ק"ש של בקומך בשעת הלילה (רק אחרי עלות השחר (ברכות ח:), שאז הוא זמן שמצד הטבע כבר מתחילה הקימה, אבל לא קודם למרות שהיו אנשים שקמו אז), והיינו כדברי הספרי שהביא פותח האשכול, יכול אפילו קם בחצי הלילה ת''ל בשבתך בביתך ובלכתך בדרך דרך ארץ דברה תורה, כי ללא ספק מאז ומעולם היו אנשים שינו מאוחר (וראה גם את לשון החינוך בזה במצוה תכ) וללא ספק היו שקמו מאוחר אחר ג' שעות, ומכל מקום חז"ל הגדירו מה היא השעה שמוגדרת דרך ארץ, ומה אינו מוגדר דרך ארץ, וזה אינו תלוי במציאות אלא בהגדרה מהותית.
ג] על הטענה כי המציאות כיום מעידה על השתנות מהותית בדרכי ה'דרך ארץ' של הבריות, גם על זה אני מתווכח, כי לדעתי, העובדה שכל מקומות העבודה (רובם ככולם) מתחילות בשעה שמונה בבוקר מעידות שזמן הקימה הטבעי בשלוש שעות ראשונות של היום היה ונשאר, מה שמעיד שמנהג הדרך ארץ שעליו דיברו חז"ל שריר וקיים, כי טבע העולם חפץ בעבודה שעות אלו כי הם השעות האיכותיות של היום, ואינו חפץ לאבד אותם, מה שמעיד שהעיקרון נשאר.
אך מה שהשתנה הוא שלא קמים בנץ אלא גם מאוחר יותר אבל תוך שלוש שעות [מה שלדעתי מעיד על הפיקחות של חז"ל שידעו להגדיר את מהות זמן הקימה בצורה מדויקת, ולא הלכו שבי אחרי העובדה שבעבר רוב האנשים (למעט בני המלכים שהיו יחידים ממש) קמו בנץ, אלא הם ידעו שכל השעות ראשונות הם בכלל הזמן הראוי לקימה]. וחשוב גם לציין לדברי חז"ל בברכות סב ששינה בתחילת השחר טובה לגוף כאסטמא לפרזלא, והיינו שהם ידעו כי מצד הטבע ראוי להמשיך לישן קצת אחר שבא הבוקר, אך לא להאריך ככדבריהם שינה של שחרית מוציאה את האדם וכו'].
ד] על הטענה כי בני המלכים הם אחרוני הקמים, בעיני ברור כי העובדה שחכמים הלכו לבני המלכים ולא לעצלנים שהיו בכל דור [וכבר שלמה צעק עד מתי עצל תשכב מתי תקום משנתך], נובעת מכך שהבינו כי קימת בני המלכים שהם אנשים בריאים ובעלי כח, המוטל עליהם עול ומעש, אלא שאין הם יראים מפני מישהו מסוים (וכבר אמרו חז"ל (אינני זוכר מקומם כעת) כי הטעם שהזהיא הכתוב 'אל למלכים שתו יין' מפני שאם המלך שותה אין מי שימחה בו), אך לא מדובר באנשים שאין להם מה לעשות בחיים, והדוגמא לזה בדורנו צריכה להיות מאנשי עסקים שיש להם הרבה מה לעשות, אלא שהם עמצאיים. [ודבר פשוט לדעתי שחכמים לא הלכו למצוא ראיות לדבריהם מאנשים בעלי טבע רע כעצלות, וראה בזה דברי החינוך מצוה תכ]
ה] על הטענה שאחר ששעת הקימה התאחרה, יש לקחת שלוש שעות הלאה, על זה אני מתווכח מצד שאין שום דין של 'שלוש שעות' אחרי זמן הקימה, אלא כל העולם קירב את הזמן שלו לשלוש שעות הטבעיות, וטעם הדבר מחמת זכויות העובדים, וכבר חז"ל שבחו את השינה אחר עלות השחר (ברכות סב)
אלא שגם אין העולם מאחר אחר ג' שעות, כי זה כבר נגד הטבע, ונגד תועלת העולם.
מממילא נמצא כי העולם כיום עדיין תחת גדרי דרך ארץ של חז"ל, אלא שהיטיבו בני האדם עם מעמד הפועלים והרחיבו להם זמן בתוך שיעור השלוש שעות, והעיקרו הזה נשאר גם כיום ללא שינוי מצד הטבע האמיתי של הבריאה, ואין להתייחס לאנשים הישנים מאוחד מדי [דבר שגם הוא נוגד את דרכי הטבע, כי באזור אחד בלילה כמדומה שרוב בני האדם ישנים, ולכל הפחות הם בביתם וכבר רוצים לישון, אלא שהם נגררים אחר דברים אחרונים שעליהם לעשות, כמובן כל עוד אנו מדברים על אנשים העוסקים בישובו של עולם, ולא על מי שאין לו שום עול שאינני חושב שיש לדון אותו כחלק ממנהג דרך ארץ של העולם].
הארכתי הרבה, אבל אני מקווה שעמדתי פחות או יותר על כל הנקודות שיש לעמוד בהם.