א"א ללמוד את זה בלי רבה, זה דברים עמוקים ושאני מקצות ונתיבות.
יש בהם רבה' חי.
החזו"א אמר שהסיבה שאינו לומר קבלה כי אין לו על זה רבה, תשכלל את זה ביחד אם החזו"א שהבאת.
והיה לו רבה' חי [ר' חיים ור' אלחנן כמדו'] שלימדוהו איך לומדים קצות ונתיבות.
ושוב, החזו"א אמר שהסיבה שלא למד קבלה כי לא היה לו על כך רבה.
אני רואה שצריך להתחיל מהיסודות.
אולי תסביר למה צריך דווקא רב ותלמיד? אולי תסביר למה צריך דווקא רב חי? למה בכלל צריך "מסורת"?
ההסבר הוא כך, יש בעולם כמה וכמה צורות חשיבה, אחת מהם [האמיתית] היא של היהדות.
ליהדות יש צורת חשיבה, מה שנקרא "דרך הלימוד" בלימוד הש"ס, ומה שנקרא "דרך הפסיקה" בלימוד ההלכה.
אף ב"הנהגה" ו"השקפה", יש צורת חשיבה ייחודית ליהדות. מה קודם למה, איזה ערך יותר גדול וכו' וכו'.
היהדות היא לא "ספרים" אף לא התורה שבכתב - תנ"ך, ואף לא תושבע"פ - גמרא.
היהדות היא "מסורת", רבנים חכמים שקיבלו את דרך החשיבה של היהדות, -דהיינו שלמדו תורה ב
התמדה הבנה ו
ידיעה, - שלושה פרמטרים בסיסים. וכמובן בשביל ללמוד תורה בכמות ובאיכות הנדרשת, צריך לקבל מרב חי את
הצורה בה יש ללמוד התורה. [אגב, יש שש מאות אלף צורות, כמוש"כ רמח"ל בדרך עץ חיים].
אם יבוא איזה חוזר בתשובה ויטען אני רוצה להיות יהודי טוב, וזה אומר ללכת לפתוח את התנ"ך ולעשות מה שכתוב בו. מה תענה לו??
אלא שאם יעשה כן הוא ייצא חצי יהודי חצי נוצרי חצי איסלמי וכו', ומהסיבה הפשוטה, יש הסבר לכל פסיק בתורה, וההסבר
היהודי הוא מה שפירשו חכמי הדורות דור דור וחכמיו.
הסיבה שצריך להבין את צורת חשיבה של היהדות, ואי אפשר לעשות בפועל מה שעשו אבותינו, הוא, שהרי המציאות משתנה כל הזמן, מה שהיה הוא לא מה שיהיה, ואין לדעת מה לעשות על פי מה שעשו, אלא על פי מה שהבינו את התוכן הראוי לעשותו. ולזה נצרך חכמים המבינים בדעתם.
נמצא אם כן: המושג "רב ותלמיד" הוא אמנם משפט שכל צורב יודע לצווחו, אך לא להבינו.
הנושא הוא "להבין" מה צורת החשיבה והלימוד היהודית, ועל פיה ללמוד ולפסוק הלכה, ולחיות כך באופן כללי.
והרי כל חכמי ישראל למדו בצעירותם אצל רבנים, ולאחמ"כ הלכו לבתיהם ועסקו בתורה לבדם, או כבר לימדו תורה לאחרים. ואמאי, הא בעי רב ותלמיד?!
תשובה, אין צורך ברב ותלמיד אלא להבין איך צריך ללמוד, מה הצורה בה יש לחשוב כיהודי. וזה סגי כל אחד לפום חורפיה.
ובניוד"ד: הנושא הוא האם שייך היום להבין את התנ"ך, שאמנם יכול להיות הרבה חכמים שיודעים את צורת החשיבה וההבנה שבלימוד הש"ס, אך לימוד התנ"ך שונה הוא.
דהיינו לימוד מעמיק בשביל לקנות את יסודי התורה דרך התנ"ך, הוא הצריך בדיקה, האם יש היום אנשים שמבינים את התנ"ך ב
צורת החשיבה היהודית.
וזה הסיבה שלא לומדים בציבור החרדי את התנ"ך,
פשוט לא מבינים, ואם לא מבינים אזי ירד הערך הגדול והחשוב של לימוד התנ"ך.
לא מדובר כאן על חוסר ברב חי וכל כה"ג, - אולי זה הסיבה לבעיה, הבעיה היא שלא מבינים.
אולם לימוד בפשטות ובבקיאות, אין חולק כי חובה קדושה היא זו, ויש להשקיע בזה מעט מכל יום או שבוע. - כך ראינו אצל
כל חכמי ישראל החיים והמתים.
[אטו החזון איש לא למד זוהר, [הוא מצוטט בספרו פעם אחת], אמנם לימוד מעמיק של סודי הקבלה, [הנמשל], זה לא למד משום חוסר ברב והיינו חוסר בהבנה].
ואם יש בימינו אנשים המבינים את התנ"ך, בצורת החשיבה היהודית, שהרי לא יטוש השם את זרעו, ואולי נשארו חכמים מועטים, אזי המתאים ללימוד התנ"ך ילך וילמד אצלם.