בנוסח ישיבתי י"ל דהחיוב בדיקה הוא על בעל הבית
ועד כמה שיש בבית מישהו שיש חשש שיבוא לאכלו החיוב חל על בעל הבית
ובנ"א י"ל דאם אתה מצווה שבנך לא יאכל חמץ אתה צריך לדאוג שלא יבוא לאכלו
ואי"ז גזירה לגזירה כיון דמצוות חינך אינו "גזירה" אלא מצווה
וכמו שכשעליך יש איסור חמץ יש עליך חיוב (מדרבנן) למנוע חשש שתבא לאכלו
ה"ה שיש לך חיוב שבנך לא יאכול חמץ יש עליך חיוב שלא יבוא לאכלו
בנוסח ישיבתי י"ל דהחיוב בדיקה הוא על בעל הבית
ועד כמה שיש בבית מישהו שיש חשש שיבוא לאכלו החיוב חל על בעל הבית
ובנ"א י"ל דאם אתה מצווה שבנך לא יאכל חמץ אתה צריך לדאוג שלא יבוא לאכלו
ואי"ז גזירה לגזירה כיון דמצוות חינך אינו "גזירה" אלא מצווה
וכמו שכשעליך יש איסור חמץ יש עליך חיוב (מדרבנן) למנוע חשש שתבא לאכלו
ה"ה שיש לך חיוב שבנך לא יאכול חמץ יש עליך חיוב שלא יבוא לאכלו
ומה זה קשור לכאן ?
אם הילד יאכל זה לא יהיה טוב כמובן
השאלה כמה צריך לחשוש לכך
וע''ז התשובה שלא צריך לחשוש
האם אין ענין ממידת חסידות? אולי יש.
אני גם לא בטוח שבאמת הילד יאכל
וופלה כנראה בכלל לא חמץ וכן רוב הממתקים.
ומה זה קשור לכאן ?
אם הילד יאכל זה לא יהיה טוב כמובן
השאלה כמה צריך לחשוש לכך
וע''ז התשובה שלא צריך לחשוש
האם אין ענין ממידת חסידות? אולי יש.
אני גם לא בטוח שבאמת הילד יאכל
וופלה כנראה בכלל לא חמץ וכן רוב הממתקים.
אם תוכל לבאר דבריך
יש ב' זמני חיוב?
במנחה מצינו שיש זמן מנחה גדולה שאז מותר לאכול ורק סעודה גדולה אסור ויש מנחה קטנה שאז אסור לקבוע סעודה עד שיתפלל
גם כאן יש ב' זמנים מנין המקור לחידוש זה
התורה אמרה לבער את החמץ ביד', לא?