בנוסח ישיבתי י"ל דהחיוב בדיקה הוא על בעל הבית
ועד כמה שיש בבית מישהו שיש חשש שיבוא לאכלו החיוב חל על בעל הבית
ובנ"א י"ל דאם אתה מצווה שבנך לא יאכל חמץ אתה צריך לדאוג שלא יבוא לאכלו
ואי"ז גזירה לגזירה כיון דמצוות חינך אינו "גזירה" אלא מצווה
וכמו שכשעליך יש איסור חמץ יש עליך חיוב (מדרבנן) למנוע חשש שתבא לאכלו
ה"ה שיש לך חיוב שבנך לא יאכול חמץ יש עליך חיוב שלא יבוא לאכלו