למעשה אין מקום להשוות, בין ההיתר להציל בתו משמד גמור כשנחטפה באונס, לאדם שבשרירות לבו הולך וחוטא.
כבר פסק החזו״א שהני לא-דתיים בני ימינו דינם כתינוקות שנשבו. ולא בזדון חוטאים כ״א באונס ובשגגה.
בנוגע למציאות אני חלוק מכל וכל. אולי אחוז בודד הושפע מכך. אבל אין צורך להגיע לזה.
המציאות כ״כ פשוטה וגלויה ב״ה, כך שדעתך לא רלוונטית.
 
כבר פסק החזו״א שהני לא-דתיים בני ימינו דינם כתינוקות שנשבו. ולא בזדון חוטאים כ״א באונס ובשגגה.
כמובן שאין קשר בין הדברים. ובכל זאת הגע בעצמך, לפי ההשוואה הזו אפשר להגיע למסקנות מרחיקות לכת. לדוגמא, להורות לשלוחי דרבנן (לב לאחים), שלוחי דרחמנא (ערכים), ושלוחי הרבי - להציל "תינוקות שנשבו" גם במחיר של חילול שבת!
(מרצה מוביל בתחומו... שנבצר ממנו להגיע לסמינר ביום שישי, נתיר לו לנסוע בשבת כדי להציל נשמות... ).
 
יש כאן עוד נידון שלא ראיתי מדברים עליו,
הלא אין הם יודעים אם יש משהו בתוך בתי התפילין,
ואחת היא להם אם התפילין ריקות ח"ו, או שיש בהם פרשיות.
התעלה על דעתך שיש טעם בקיום מצוות תפילין למי שחושב שעניינם הם הבתים החצוניים?
וכי אין זו כוונה הפכית?
ובמזוזה שמתכוון הקובע רק לבית החיצוני ואינו יודע כלל שיש בהם פרשה בפנים קיים מצווה? ומ"ש תפילין?
כל דברי אינם אלא הצעת טענה אחת ששמעתי בהם מפי רב אחד, וראיתי ענין להביאם כאן לדיון.
 
יש כאן עוד נידון שלא ראיתי מדברים עליו,
הלא אין הם יודעים אם יש משהו בתוך בתי התפילין,
ואחת היא להם אם התפילין ריקות ח"ו, או שיש בהם פרשיות.
התעלה על דעתך שיש טעם בקיום מצוות תפילין למי שחושב שעניינם הם הבתים החצוניים?
וכי אין זו כוונה הפכית?
ובמזוזה שמתכוון הקובע רק לבית החיצוני ואינו יודע כלל שיש בהם פרשה בפנים קיים מצווה? ומ"ש תפילין?
כל דברי אינם אלא הצעת טענה אחת ששמעתי בהם מפי רב אחד, וראיתי ענין להביאם כאן לדיון.
אותו "רב אחד", זה הפחד יצחק שהתכתב בנושא הזה ממש עם הרבי מחב"ד. והוזכר באשכול.
בנוסף, יש גם את הויכוח המפורסם של הפחד יצחק עם הרבי מחב"ד, ככל ואותם יהודים רחוקים מניחים תפילין בלי לדעת מה יש בתוכם, אם נחשב למצווה או לא. ונשאו ונתנו בזה בכמה מכתבים.
התכתבות בין הרבי מחב"ד לרבי יצחק הוטנר בענין מבצע תפלין
בטענה הראשונה של רבי יצחק הוטנר, נראה בבירור שלא חשש לדברי הנצי"ב, וכל הערתו היא בנוגע לחוסר הכוונה הבסיסית במצווה ככל ואינו יודע על מהותם של בתי התפילין. וכאמור אני מעיר שככל ולא מאמין במצווה וכפי שעולה ממעשיו, אין שום תוקף למצווה וכדברי הנצי"ב.
(אגב, בזמנו עברתי מעט על הדו"ד ביניהם, ובעיקר הטענה של ר' יצחק הוטנר, לכאורה צודק הרבי מחב"ד שדי בכוונה כללית וכפי שחילק שם).
 
קשור, אבל לא ממש-
החת"ס בדרשות (קיא: ד"ה כי א') כותב שהרשע שמקיים מצוות לא יקבל עליהם שכר ואין לו חלק בהם, כי מה שמקיימם זהו רק מחמת שהורגל בהם בגלגול קודם.
 
 
כתב הנצי"ב בספר העמק דבר (במדבר פרק טו פסוק לט) וז"ל: ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם. לימדנו בזה מעשה המצות שלא נחשבו למצוה אלא אם עושה ומאמין עכ"פ שהוא מצוה ועושה. ולאפוקי אם לבבו פונה אחרי מינות שאינו מאמין במצוה כלל. אין בעשייתו נחשב למעשה וזהו אחרי לבבכם. ופי' בגמ' ברכות פ"א זו מינות. וכתיב עוד ואחרי עיניכם היינו עין הדעת. דיש עושה מצוה ומכוין שלא לצאת בה ע"פ איזה טעם שנראה לו בדעת שטוב יותר שלא לצאת ידי מצוה. בזה האופן אינו נחשב למצוה (וכמש"כ התוס' בכ"מ דאפי' למ"ד מצות א"צ כונה מכ"מ אם מכוין שלא לצאת ודאי א"י ידי חוב. והכי עיקר כמש"כ בחיבורי הע"ש סי' כנ"ד בעזרו ית') וע"ז כתיב ואחרי עיניכם. דעין הדעת מורה שלא לצאת אז אינו מצוה עכ"ל.

לדבריו, כל אותם חסידים ואנשי מעשה שבמסגרת "מבצע תפילין" מקימים דוכנים באמצע שינקין מרכז החילוניות... או כל אזור דומה, ודוחקים (לא רק מציעים) באנשים רחוקים משמירת תומ"צ - מחללי שבת ויו"כ ובזים לדת ישראל - להניח תפילין, לכאורה אין תוקף להנחת תפילין כזו, בפרט כשמניח כי לא נעים לו או שאומר, 'אעשה לך טובה' והניח, אבל בלבו לא מאמין בחיוב המוטל עליו ובכלל לא מאמין במצווה.

ומה שאנו דנים בזמנינו שישראל שחטאו כתינוקות שנשבו (לשי' החזו"א), לא מעלה ולא מוריד. כי בתכלית, אינם מאמינים כלל במצווה ומה לי אם בגלל שנשבו או בגלל סיבה אחרת. והא למה"ד, לאדם שבא ליטול תפוח בסוכות ובטעות נטל אתרוג. וכמש"כ האחרונים ללמוד דבזה לכו"ע לא יד"ח.

כמובן י"ל דסו"ס אפשר ויהרהר בתשובה וכמקדש ע"מ שאני צדיק. אבל למעשה, ככל ונשאר בכפירתו, לא יקבל שכר כלל על מעשה ההנחה.

בנוסף, יש גם את הויכוח המפורסם של הפחד יצחק עם הרבי מחב"ד, ככל ואותם יהודים רחוקים מניחים תפילין בלי לדעת מה יש בתוכם, אם נחשב למצווה או לא. ונשאו ונתנו בזה בכמה מכתבים.
דבריו תמוהים לדידי מפני מספר סיבות:
א) הרי זה וודאי שכשמניחים עמם התפילין הם עושים זאת בכדי לקיים המצווה, ונפסק בשו"ע (או"ח סו"ס ס"ד, וראה שם ס"ה וסי' ס"ג ס"ה) דהא דמצוות צריכות כוונה היינו רק שצריך כוונה לצאת ידי חובתו בעשיית אותה מצווה, ותו לא.
ב) אפילו אם הייתה מציאות שיודעים ברור שאין למניח שום כוונה לצאת ידי חובתו למצוות תפילין, הרי פסק המג"א (סי' תפ"ט סק"ח) דלחומרא אמרינן מצוות צריכות כוונה, וא"כ גם באדם כזה צריכים להשתדל שיניח תפילין.
ג) מפורש במשנה "אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש" (ועיין תוד"ה מתני' מנחות פג,ב. דכל כי האי לישנא "אין..אלא" הכוונה היא גם בדיעבד) ועפ"ז נפסק בשו"ע (או"ח סי' צ"ח ס"א) הלכה למעשה שבעת התפילה צריך לחשוב "כאילו שכינה כנגדו..ויחשוב קודם התפילה מרוממות האל יתעלה ובשפלות האדם, ויסיר כל תענוגי האדם מלבו". וראה בחידושי הגר"ח על הרמב"ם הל' תפילה דאם אין לבו פנוי ואינו רואה עצמו שעומד לפני ה' ומתפלל אין זה מעשה תפילה כלל, כברמב"ם שם (פ"ד הט"ו) "כל תפילה שאינה בכוונה אינה תפילה". ובשו"ע אדמו"ר הזקן הל' תפילה סו"ס ק"א "שתפלה בלא כוונה אינה כלום". וא"כ, האם יעלה על לב מי שהוא למנוע יהודים מהשתדלות ממצוות תפילה מחשש זה שאינם מכוונים כראוי ?!
וראה אריכות בכל זה בספר "לקוטי הלכה ומנהג" לכ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע חלק א' סי' ל"ג.
 
דבריו תמוהים לדידי מפני מספר סיבות:
א) הרי זה וודאי שכשמניחים עמם התפילין הם עושים זאת בכדי לקיים המצווה, ונפסק בשו"ע (או"ח סו"ס ס"ד, וראה שם ס"ה וסי' ס"ג ס"ה) דהא דמצוות צריכות כוונה היינו רק שצריך כוונה לצאת ידי חובתו בעשיית אותה מצווה, ותו לא.
ב) אפילו אם הייתה מציאות שיודעים ברור שאין למניח שום כוונה לצאת ידי חובתו למצוות תפילין, הרי פסק המג"א (סי' תפ"ט סק"ח) דלחומרא אמרינן מצוות צריכות כוונה, וא"כ גם באדם כזה צריכים להשתדל שיניח תפילין.
ג) מפורש במשנה "אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש" (ועיין תוד"ה מתני' מנחות פג,ב. דכל כי האי לישנא "אין..אלא" הכוונה היא גם בדיעבד) ועפ"ז נפסק בשו"ע (או"ח סי' צ"ח ס"א) הלכה למעשה שבעת התפילה צריך לחשוב "כאילו שכינה כנגדו..ויחשוב קודם התפילה מרוממות האל יתעלה ובשפלות האדם, ויסיר כל תענוגי האדם מלבו". וראה בחידושי הגר"ח על הרמב"ם הל' תפילה דאם אין לבו פנוי ואינו רואה עצמו שעומד לפני ה' ומתפלל אין זה מעשה תפילה כלל, כברמב"ם שם (פ"ד הט"ו) "כל תפילה שאינה בכוונה אינה תפילה". ובשו"ע אדמו"ר הזקן הל' תפילה סו"ס ק"א "שתפלה בלא כוונה אינה כלום". וא"כ, האם יעלה על לב מי שהוא למנוע יהודים מהשתדלות ממצוות תפילה מחשש זה שאינם מכוונים כראוי ?!
וראה אריכות בכל זה בספר "לקוטי הלכה ומנהג" לכ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע חלק א' סי' ל"ג.
בנוגע לאות א. הרי הוסבר חזור ושוב, שכדוחקים (לא רק מציעים! )אפיקורוס שמחלל שבת ויום כיפור בפהרסיא להניח תפילין אין לזה תוקף בפרט כשמניח כי לא נעים לו או שאומר, 'אעשה לך טובה' אבל בלבו לא מאמין בחיוב המוטל עליו ובכלל לא מאמין במצווה.
בנוגע לאות ב, ג'. שים לב יש כאן ב' נושאים. כוונה, אמונה. אתה דן ומפלפל בנוגע לחסרון בכוונה מתוך נסיון להשוות לחסרון באמונה. שבזה הנצי"ב מתעסק. לדעתו, ככל והאדם לא מאמין, אין שום משמעות למעשה שלו. (ולמה"ד קצת, לאדם שרצה להחזיק קרש והחזיק לולב, שברור שאינו יד"ח).
 
בנוגע לאות א. הרי הוסבר חזור ושוב, שכדוחקים (לא רק מציעים! )אפיקורוס שמחלל שבת ויום כיפור בפהרסיא להניח תפילין אין לזה תוקף בפרט כשמניח כי לא נעים לו או שאומר, 'אעשה לך טובה' אבל בלבו לא מאמין בחיוב המוטל עליו ובכלל לא מאמין במצווה.
מעשים שבכל יום הנם שאנשים אומרים שאינם רוצים להניח כו', ולרובא אין הרוצים שיניחו מקשים אליהם סחור סחור. פוק חזי בשוקא.
בנוגע לאות ב, ג'. שים לב יש כאן ב' נושאים. כוונה, אמונה. אתה דן ומפלפל בנוגע לחסרון בכוונה מתוך נסיון להשוות לחסרון באמונה. שבזה הנצי"ב מתעסק. לדעתו, ככל והאדם לא מאמין, אין שום משמעות למעשה שלו. (ולמה"ד קצת, לאדם שרצה להחזיק קרש והחזיק לולב, שברור שאינו יד"ח).
על אנשים כגוונא דא לא דנתי כלל, והוא נידון נפרד. ואנא מיירי ברובא דאינשי המניחים בפועל, שבוודאי ובוודאי מאמינים בתורה הק' ומצוותי' רק ששכנעום שאין כ"כ הצורך וההכרח כו' בעת הזו להניח, ואין צריך לרדוף כ"כ בתר המצוות, ולכן בסתמא אינם מניחים, אך בוודאי שיודעים ומאמינים שנתנה תורה מסיני ובמצוות תפילין, ורק בכוונה אינם בקיאים כ"כ.
ומייעוטא דאינשי שעסק בהם מר, לענ"ד אזלינן בתר רובא הנמצאים, ולא אזלינן בתר מיעוטא.
 
ע"ז בדיוק אני מדבר, החבר'ה האלה עם כל הכבוד להם (ויש הרבה כבוד!) א"א להתכחש להלכה. יהודי שמניח תפילין - שמע על בורא העולם ולא מכחיש את קיומו, ואם בכל זאת הוא עדיין לא שומר שבת - אז הוא מומר עכ"פ לתאבון. מה לא ברור?
יש צורה של התקדמות מחילוני לעושה רצון ה'
גם אנחנו מתקדמים כמעט באותו קצב שלהם ואפי' הרבה יותר לאט
הגרא מביא על פלס מעגל דרכך שצריך להתקדם לאט לאט ולא לקפוץ גם במצוות
יש מציאות נפשית טבעית של אדם, שהוא מוגבל בכמות השיוניים שהוא יכול לעשות .
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון