אמור האם מדין וקדשתו צריך ללכת ללויה של הכהן קודם? (1 צופה)

[הרב מרודוש]

היה פעם שני לוויות אחד של ישראל ואחד של כהן
האם מדין וקדשתו צריך ללכת ללויה של הכהן קודם?

 

[אברך מישיבת מיר]

היה פעם שני לוויות אחד של ישראל ואחד של כהן
האם מדין וקדשתו צריך ללכת ללויה של הכהן קודם?

לחץ כדי לכווץ...

דין וקדשתו יש אף לאחר מותו?

 

[הרב מרודוש]

דין וקדשתו יש אף לאחר מותו?

לחץ כדי לכווץ...

שמעתי שהגדר"ל דן בזה השבוע בישיבת פוניבז' האם יש כהונה לאחר מיתה

 

[איש פשוט מאוד]

בשו"ע (יו"ד סימן שנד סע' א) הובאה להלכה סדרי הקדימויות בהוצאת המת להלוויה: "עיר שיש בה שני מתים, מוציאין את הראשון ואחר כך מוציאין השני. ואם היו מלינים הראשון, מוציאין השני חכם ות"ח, מוציאין החכם. ת"ח ועם הארץ, מוציאין ת"ח. איש ואשה, מוציאין האשה מפני שקרובה לבית הניוול". ובהלכה זו לא הוזכר כלל דין קדימה להוצאת כהן שמת, כפי שהוזכר בשו"ע דין קדימת הכהן בברכת המזון (או"ח סי' רא סע' א) ודין קדימת הכהן בהלכות צדקה (יו"ד סי' רנא סע' ט). ולכאורה מוכח מזה שאין דין 'וקדשתו' לאחר מיתה, ולכן לא מצינו שיש להקדים הוצאת כהן שמת.

וכן נקט להלכה בשו"ת רבי שלמה אייגר (יו"ד סימן מז) בשאלה האם כהן שהוא אבל בתוך י"ב חודש קודם להיות ש"ץ לפני אבלים ישראלים, וסבר השואל שיש להקדים את האבל הכהן לאבלים הישראלים, וראייתו ממש"כ האליה רבה (סימן יג ס"ק טז) "אם יש ב' חזנים שוים, כהן קודם ללוי, לוי קודם לישראל". ומכאן לכאורה ראיה שלבחירת ש"ץ יש להקדים כהן לישראל, ואם כן גם כהן שהוא אבל קודם להיות ש"ץ לפני ישראל.

אולם הגר"ש אייגר כתב בדברי תשובתו לשואל: "דחילוק יש בין ש"ץ [שבזה פסק האליה רבה שכהן קודם] לאבלים [הנדון שבו נשאל], דמינוי ש"ץ אשר ראשית הכוונה לילך לפנינו ואשר יהיה שלוחא דציבורא להקשיב תפילתינו, ודאי כבוד הוא לו כי נשים בו ביטחוננו אותו, וכל שיש בו ענין כבוד יש בו משום וקדשתו. אבל מה שהאבל מתפלל ידע שאיש בא להגן על אביו שמת ואין כבוד לו [לכהן החי] עד שנהיה חייבים להקדימו בזה". כלומר, יש לחלק בין קדימות הכהן להתמנות לש"ץ שהוא ענין של כבוד, ובזה קודם הכהן מדין 'וקדשתו', ובין תפילת האבלים לפני התיבה, שהיא לזכות הנפטר, ובזה אין לכהן עדיפות על ישראל.

הגר"ש אייגר מסיים בקושיא: "ואם תאמר מכל מקום כבוד הוא לאביו [הכהן שמת] שנחוש להגן עליו יותר מעל אחרים, יש לומר…דהיכן מצינו מצוה לכבד כהן אחר מותו, בכבוד אב מפורש כן בש"ס (קידושין לא, ב), וברבו מפורש כן ברמב"ם בפ"ה מהל' תלמוד תורה, אבל בכהן לא מצינו כן". ומפורש איפוא בדברי הגר"ש אייגר, כי זכות הקדימה של כהן מדין 'וקדשתו' היא רק בחייו ולא לאחר מותו.

ומכאן פסק בשו"ת שבט הקהתי (חלק א סימן שכב) שאין לכהן זכות קדימה להוציאו לקבורה ראשון, כי חיוב 'וקדשתו' נאמר רק בחיי הכהן ולא לאחר מותו.

אך עדיין לא נתבאר מדוע אמנם אין דין 'וקדשתו' לאחר מיתה, כי הרי טעם הקדמת הכהן מדין 'וקדשתו' הוא משום כבוד הכהן, יש להבין מדוע שונה כבוד אביו ורבו שחייב לכבדם גם לאחר מותם, מכבוד הכהן שאינו מחוייב בו לאחר מיתה.

ובספר מגדים חדשים על מסכת ברכות (מו, א) כתב לחלק בין כבוד תלמיד חכם לכבוד הכהן, וז"ל: "דדווקא בת"ח ועם הארץ יש לת"ח דין קדימה על העם הארץ אף אחר מיתה, משום דהת"ח כבודו אינו מצד הגוף אלא מחמת התורה שהרבה קניינו, וזה לא נתבטל במיתתו, דרק הגוף מת אבל ענין כבוד התורה נשאר אצלו. משא"כ בכהן שקדושתו קדושת הגוף, וכיון שמת אין לו שום מעלה על הישראל, וצ"ע". ואמנם חילוק זה צ"ע, שכן לכאורה גם חיוב כיבוד הכהנים הוא מחמת הקדושה הכללית של שבט הכהונה, ולא בגלל קדושת הגוף של הכהן המסויים שמת. ואם כן יש לומר שמאחר וחיוב הכיבוד נובע מקדושת הכהונה, וקדושת הכהונה קבועה ועומדת לעולם ועד, הרי שיש חיוב כיבוד לכהן גם לאחר מותו.

ומעתה חזרה למקומה השאלה, מדוע חיוב קדימה לכהן מדין 'וקדשתו' הוא רק בחייו ולא לאחר מותו, וצ"ב.

https://olamot.net/shiurim/חיוב-וקדשתו-לאחר-מיתה/

 

[נסכא דר' אבא]

שמעתי שהגדר"ל דן בזה השבוע בישיבת פוניבז' האם יש כהונה לאחר מיתה

לחץ כדי לכווץ...

הגרד"ל דן לגבי זכות לכהן מת במתנות כהונה ויש לחלק מדין וקדשתו.

 

[תיבת גמא]

שמעתי שהגדר"ל דן בזה השבוע בישיבת פוניבז' האם יש כהונה לאחר מיתה

לחץ כדי לכווץ...

לכאורה בפשט הפסוק - כי את לחם אלוקיך הוא מקריב- כבר לא שייך

 

[תיבת גמא]

הגרד"ל דן לגבי זכות לכהן מת במתנות כהונה

לחץ כדי לכווץ...

ומהיכן הוא דן ?

ויש לחלק מדין וקדשתו.

לחץ כדי לכווץ...

לכאורה בפשט הפסוק - כי את לחם אלוקיך הוא מקריב- כבר לא שייך

לחץ כדי לכווץ...

 

[הרב מרודוש]

הגרד"ל דן לגבי זכות לכהן מת במתנות כהונה ויש לחלק מדין וקדשתו.

לחץ כדי לכווץ...

הוא טען שאין לו קדושת הכונה
אם הבנתי נכון

 

[נסכא דר' אבא]

ומהיכן הוא דן ?

לחץ כדי לכווץ...

דן מסברא שאין לו זכות וכמדומני שלא הביא ראיה (כיהודה ועוד לקרא ג"א מצטרף).

 

[תיבת גמא]

דן מסברא שאין לו זכות וכמדומני שלא הביא ראיה (כיהודה ועוד לקרא ג"א מצטרף).

לחץ כדי לכווץ...

ומהי הסברא ?
(
אני מבין שהוא שייך לנידון כללי ליחס דינים על האדם לאחר מיתה, וכמדומה המקום היחיד שיש (מה שאני מכיר..) זה לדין ירושה שכידוע השיטה שיש למת זכיה לאחר מותו ועוברת ליורשיו

 

[הרב מרודוש]

ומהי הסברא ?
(
אני מבין שהוא שייך לנידון כללי ליחס דינים על האדם לאחר מיתה, וכמדומה המקום היחיד שיש (מה שאני מכיר..) זה לדין ירושה שכידוע השיטה שיש למת זכיה לאחר מותו ועוברת ליורשיו

לחץ כדי לכווץ...

הוא טען ב' טענות
א. שהמת אינו כהן כבר
ב. גם אם הוא כהן אינה דומה זכייה מחיים לזכיה של ירושת משמוש

 

[איש פשוט מאוד]

בשו"ע (יו"ד סימן שנד סע' א) הובאה להלכה סדרי הקדימויות בהוצאת המת להלוויה: "עיר שיש בה שני מתים, מוציאין את הראשון ואחר כך מוציאין השני. ואם היו מלינים הראשון, מוציאין השני חכם ות"ח, מוציאין החכם. ת"ח ועם הארץ, מוציאין ת"ח. איש ואשה, מוציאין האשה מפני שקרובה לבית הניוול". ובהלכה זו לא הוזכר כלל דין קדימה להוצאת כהן שמת, כפי שהוזכר בשו"ע דין קדימת הכהן בברכת המזון (או"ח סי' רא סע' א) ודין קדימת הכהן בהלכות צדקה (יו"ד סי' רנא סע' ט). ולכאורה מוכח מזה שאין דין 'וקדשתו' לאחר מיתה, ולכן לא מצינו שיש להקדים הוצאת כהן שמת.

וכן נקט להלכה בשו"ת רבי שלמה אייגר (יו"ד סימן מז) בשאלה האם כהן שהוא אבל בתוך י"ב חודש קודם להיות ש"ץ לפני אבלים ישראלים, וסבר השואל שיש להקדים את האבל הכהן לאבלים הישראלים, וראייתו ממש"כ האליה רבה (סימן יג ס"ק טז) "אם יש ב' חזנים שוים, כהן קודם ללוי, לוי קודם לישראל". ומכאן לכאורה ראיה שלבחירת ש"ץ יש להקדים כהן לישראל, ואם כן גם כהן שהוא אבל קודם להיות ש"ץ לפני ישראל.

אולם הגר"ש אייגר כתב בדברי תשובתו לשואל: "דחילוק יש בין ש"ץ [שבזה פסק האליה רבה שכהן קודם] לאבלים [הנדון שבו נשאל], דמינוי ש"ץ אשר ראשית הכוונה לילך לפנינו ואשר יהיה שלוחא דציבורא להקשיב תפילתינו, ודאי כבוד הוא לו כי נשים בו ביטחוננו אותו, וכל שיש בו ענין כבוד יש בו משום וקדשתו. אבל מה שהאבל מתפלל ידע שאיש בא להגן על אביו שמת ואין כבוד לו [לכהן החי] עד שנהיה חייבים להקדימו בזה". כלומר, יש לחלק בין קדימות הכהן להתמנות לש"ץ שהוא ענין של כבוד, ובזה קודם הכהן מדין 'וקדשתו', ובין תפילת האבלים לפני התיבה, שהיא לזכות הנפטר, ובזה אין לכהן עדיפות על ישראל.

הגר"ש אייגר מסיים בקושיא: "ואם תאמר מכל מקום כבוד הוא לאביו [הכהן שמת] שנחוש להגן עליו יותר מעל אחרים, יש לומר…דהיכן מצינו מצוה לכבד כהן אחר מותו, בכבוד אב מפורש כן בש"ס (קידושין לא, ב), וברבו מפורש כן ברמב"ם בפ"ה מהל' תלמוד תורה, אבל בכהן לא מצינו כן". ומפורש איפוא בדברי הגר"ש אייגר, כי זכות הקדימה של כהן מדין 'וקדשתו' היא רק בחייו ולא לאחר מותו.

ומכאן פסק בשו"ת שבט הקהתי (חלק א סימן שכב) שאין לכהן זכות קדימה להוציאו לקבורה ראשון, כי חיוב 'וקדשתו' נאמר רק בחיי הכהן ולא לאחר מותו.

אך עדיין לא נתבאר מדוע אמנם אין דין 'וקדשתו' לאחר מיתה, כי הרי טעם הקדמת הכהן מדין 'וקדשתו' הוא משום כבוד הכהן, יש להבין מדוע שונה כבוד אביו ורבו שחייב לכבדם גם לאחר מותם, מכבוד הכהן שאינו מחוייב בו לאחר מיתה.

ובספר מגדים חדשים על מסכת ברכות (מו, א) כתב לחלק בין כבוד תלמיד חכם לכבוד הכהן, וז"ל: "דדווקא בת"ח ועם הארץ יש לת"ח דין קדימה על העם הארץ אף אחר מיתה, משום דהת"ח כבודו אינו מצד הגוף אלא מחמת התורה שהרבה קניינו, וזה לא נתבטל במיתתו, דרק הגוף מת אבל ענין כבוד התורה נשאר אצלו. משא"כ בכהן שקדושתו קדושת הגוף, וכיון שמת אין לו שום מעלה על הישראל, וצ"ע". ואמנם חילוק זה צ"ע, שכן לכאורה גם חיוב כיבוד הכהנים הוא מחמת הקדושה הכללית של שבט הכהונה, ולא בגלל קדושת הגוף של הכהן המסויים שמת. ואם כן יש לומר שמאחר וחיוב הכיבוד נובע מקדושת הכהונה, וקדושת הכהונה קבועה ועומדת לעולם ועד, הרי שיש חיוב כיבוד לכהן גם לאחר מותו.

ומעתה חזרה למקומה השאלה, מדוע חיוב קדימה לכהן מדין 'וקדשתו' הוא רק בחייו ולא לאחר מותו, וצ"ב.

https://olamot.net/shiurim/חיוב-וקדשתו-לאחר-מיתה/

לחץ כדי לכווץ...

קדימות כהן בקבורה ובמצות הלווית המת

ח. כפי שהבאנו בתחילת הדברים, לדעת הגר"ש אייגר, חיוב קדימה לכהן מדין 'וקדשתו' הוא רק בחייו ולא לאחר מותו. ומתוך כך נמצא שאם יש שני מתים בעיר ואחד מהם כהן, אין חיוב להקדים ולקבור את הכהן הראשון מדין 'וקדשתו'.

כמו כן נשמע לפי זה, שאם יש לפניו שתי הלוויות, אין חיוב להקדים וללכת להלווית הכהן מדין 'וקדשתו'.

ידידי רבי אברהם אוזבנד, ראש ישיבת טלז בריברדייל, ניו יורק, רצה לחדש שיש חיוב להקדים את לוויית הכהן וכן עדיף ללכת ללווית הכהן מאשר ללווית ישראל, גם אם לאחר מיתה אין לכהן קדושת כהונה, כי כל דיני הכבוד שמכבדים נפטר נובעים ממה שהיה הנפטר בחייו [כגון אם היה ת"ח וכיו"ב], ולכן יש להקדים את הכהן גם לאחר מותו בגלל שהיה כהן, ולא בגלל שעכשיו הוא כהן.

אולם השבתי לו, כי בשו"ע (יו"ד סימן שס סע' א) נקבע סדר קדימויות, שאם יש בעיר הלוויית המת והכנסת כלה לחופה, הכנסת כלה קודמת, בגלל ש"מצות החיים קודמת למצות המתים" (ש"ך שם ס"ק א). ומבואר כי מצות הלווית המת לא נובעת בגלל העבר אלא בגלל שעכשיו יש כבוד למת, ובשל כך קודם כבוד החיים לכבוד המתים, ומכאן שאין כבוד המת נובע בגלל העבר, ולכן עדיפה הכנסת כלה מלווית המת. ואילו היה ענין ההליכה ללויה בגלל העבר, אין כל סיבה שהכנסת כלה קודמת ללוויית המת, כי שתי המצוות נובעות מדין העבר. אלא ודאי חיוב הכנסת כלה קודם בשל מצוות ה"חיים" לעומת הלוויית המת שהוא עבור המת.

מכל מקום בעיקר השאלה ביחס לקדימות הכהן בקבורה, ראיתי בספר דברי סופרים על הלכות אבלות (פרק יב הערה כט) שהביא בשם הגר"ח מבריסק לבאר את דיני סדר הקדימויות בקבורה המבואר בשו"ע (יו"ד סי' שנד) "עיר שיש בה שני מתים מוציאין את הראשון ואח"כ מוציאין השני", וביאר הגר"ח "דדין קדימה בקבורה אין זה מזכויות הנפטר אלא מדין אין מעבירין על המצוות, שמצוה הבאה ראשונה לידך יש לעשות ראשונה. והוכיח כן ממה שלא הובא דין זה ברמב"ם בהלכות אבלות, משמע שאינו מדיני הקבורה", עכ"ד. כלומר, לדעת הגר"ח ההלכה שיש להקדים קבורת אדם אחד לפני השני נובעת מדין "אין מעבירין על המצוות", דהיינו כשיש לפני אדם שתי מצוות, עליו לקיים את המצוה הראשונה שבאה לידו, ומתוך כך יש לקיים בראשונה את מצות קבורת המת הראשון, כי מצוה זו באה לידו ראשונה. ולפי זה נמצא שכל סדרי הקדימה בקבורה, מי נקבר ראשון, אינם שייכים כלל לזכויות הנפטרים, ואם כן חיוב 'וקדשתו' שהוא ענין של זכות הכהן הנפטר, לא שייך בנדון השאלה את מי לקבור ראשון, את הכהן או את הישראל.

והשאלה שנשארה היא האם יש חיוב ללכת להלוויית כהן מדין 'וקדשתו'. וכפי שנתבאר לעיל לדעת הגר"ש אייגר, גם בזה אין חיוב 'וקדשתו', שכן מצוה זו לא נאמרה לאחר מיתת הכהן, מכיון שבמותו פקעה קדושת כהונתו.

אולם בספר דרך שיחה (ח"ב עמ' קמה) מובא שהגר"ח קנייבסקי נשאל האם יש דין 'וקדשתו' בחיוב קבורה כשאחד המתים כהן, והשיב: "הרי יחזור לעבודה בתחיית המתים, ואין נפקע ממנו העבודה רק לעת עתה שיקום, ועדיף מכהן קטן שלא חלה עליו עדיין הקדושה". ועל כך טענו לגר"ח שדין 'וקדשתו' שייך רק בדברים שבקדושה, וקבורה זו מצוה ולא דבר שבקדושה. אולם הגר"ח דחה זאת באומרו: "הרי כתוב [שבכלל חיוב 'וקדשתו'] גם ליטול מנה ראשון, ולא משמע דהיינו דווקא בסעודת מצוה. ועי' בספר דרך אמונה (מתנות עניים פ"ח ס"ק נח) שלכל דבר כהן קודם, גם להלוואה וצדקה. ומה שאמרו הלשון לכל דבר שבקדושה, היינו אפילו דבר שבקדושה".

 

[איש פשוט מאוד]

זה גם תלוי בשאלה אם דין וקדשתו זה מדין כבוד או להבדיל את שבט הכהונה. ולצד השני מובן יותר בנידון.

 

[תיבת גמא]

אולם בספר דרך שיחה (ח"ב עמ' קמה) מובא שהגר"ח קנייבסקי נשאל האם יש דין 'וקדשתו' בחיוב קבורה כשאחד המתים כהן, והשיב: "הרי יחזור לעבודה בתחיית המתים, ואין נפקע ממנו העבודה רק לעת עתה שיקום,

לחץ כדי לכווץ...

זה מתאים למש"כ קודם אם הכבוד הוא אף לפי מה שהיה חי, ואז י"ל גם כפי מה שיהיה חי (תחייה"מ)
אבל לא לצד שהכבוד הוא לפי מה שהוא מת, כי הרי באותה שעה ודאי אינו בר עבודה

 

[נסכא דר' אבא]

לכאורה בפשט הפסוק - כי את לחם אלוקיך הוא מקריב- כבר לא שייך

לחץ כדי לכווץ...

כתב בספר החינוך מצוה רס"ט ולשון ספרא וכו' ועוד אמרו והיו קדש לרבות בעלי מומים שלא נאמר אחר שזה אינו ראוי להקריב לחם אלהיהם למה זה נקדימהו ונכבדהו על כן אמר והיו קדש כלומר הזרע הוא מיוחס כולו וכו'

 

[תיבת גמא]

כתב בספר החינוך מצוה רס"ט ולשון ספרא וכו' ועוד אמרו והיו קדש לרבות בעלי מומים שלא נאמר אחר שזה אינו ראוי להקריב לחם אלהיהם למה זה נקדימהו ונכבדהו על כן אמר והיו קדש כלומר הזרע הוא מיוחס כולו וכו'

לחץ כדי לכווץ...

אכן חשבתי בזה , אבל שם הוא ראוי בעיקרו - ולהבדיל ממת

 

[תיבת גמא]

אכן חשבתי בזה , אבל שם הוא ראוי בעיקרו - ולהבדיל ממת

לחץ כדי לכווץ...

ולכאורה עדיין יש להשיב מבע"מ מעיקרו
ויעויין חולין עב ב, הרי שנולדה טרפה מן הבטן מנין?.. שיש במינה שחיטה..
@נסכא דר' אבא

 

[נסכא דר' אבא]

ולכאורה עדיין יש להשיב מבע"מ מעיקרו
ויעויין חולין עב ב, הרי שנולדה טרפה מן הבטן מנין?.. שיש במינה שחיטה..
@נסכא דר' אבא

לחץ כדי לכווץ...

לא דומה כ"כ...

 

[תיבת גמא]

לא כ"כ דומה...

לחץ כדי לכווץ...

נו.. (אני מדבר בהנחה שאינו דין על השבט בכלל

 

[פנחס ע]

לא כ"כ קראתי בעיון, אבל לכאו' אם מתירים להטמאות לגופה של ז' קרובים מוכח שיש קשר בין הגופה לאישיות, וממילא יש לצדד שיש יחס לגוף (וכן ניתן להוכיח מאיסור להטמאות וכו' לגופה של יהודי דוקא וכדו')
אמנם כאן נשאלה השאלה האם יש בכך דין וקדשתו. וע"ז כ' בפס' שהטעם "כי לחם אלוקיך הוא מקריב" ולכאו' אין שייך במת, ושמא יש לצדד שכשיקום בתחיה"מ יקום ככהן (אולם לפי זכרוני אז העבודה תחזור לבכורות?)