• דִּרְשׁוּ ה׳ בְּהִמָּצְאוֹ
    עשרת ימי תשובה
    פורום אוצר התורה

אברך מישיבת מיר

משתמש מוביל
gemgemgemgemgem
פרסם מאמר
פרסם 5 מאמרים
פרסם 15 מאמרים!
הודעות
2,140
תודות
9,913
נקודות
535
מבואר בספר הרוקח (סי' שס"ו) שהמזה היה מברך אשר קדשנו במצוותיו וציינו קודם הזאה.
והיינו דאיכא מצוה להטהר בהאה וכפי שכתב בחינוך (שצ"ט) ומי שעבר על זה ולא קבל הזאה אם צריך לה, ביטל עשה זה.
 
לא הבנתי, לכאורה כתב כת"ר שהכהן היה מברך, ואח"ז דיבר שהעשה הוא על מקבל ההזאה? (דרך אגב בהזאה על כלים מה קורה?)
טעיתי! וצודק כבודו בכל מיליו.
ברוקח מבואר דהברכה על המזה, והיינו כי המוזה בודאי אינו עושה כלום ואינו יכול לברך, וא"כ נמצא דהמזה נמי מקיים מצוה בהזאתו, וזה חידוש.
 
מבואר בספר הרוקח (סי' שס"ו) שהמזה היה מברך אשר קדשנו במצוותיו וציינו קודם הזאה.
והיינו דאיכא מצוה להטהר בהאה וכפי שכתב בחינוך (שצ"ט) ומי שעבר על זה ולא קבל הזאה אם צריך לה, ביטל עשה זה.
אעתיק חלק מהרשימות שלי בענין זה

האם יש משום מצות חבילות חבילות במזה על שני בנ''א

הנה אעתיק מה שכתבתי פעם בענין אין עושין מצות חבילות והבאתי כמה מקומות שמצאנו שדנו בזה האחרונים למה אין בהם משום מצות חבילות חבילות

א] עיין מנחת קנאות שהעיר מפי''ב פרה מ''ב מזין על האדם ועל הכלים אפילו הן מאה, והלא הזאה מצוה הוא ואין נוטלין שכר עליה כמבואר בקידושין דף נח: ואינו סתם דין וסדר האיך לטהר א''ע, וא''כ האיך מותר להזות על כמה בנ''א הלא המזה עושה מצות חבילות חבילות

דן האם מצות הזאה מוטלת על המזה או על הניזה

הנה חיפשתי בזה, ומצאתי מציאה גדולה, דבאמת יש לדון אם מצות הזאה הוא על הכהן המזה, או על הניזה הטמא, ועיין בשו''ת פרי יצחק לר' יצחק בלאזר זצ''ל סוף סימן יא שכתב שם כדבר פשוט דהא דהזאה בזמנה מצוה אין המצוה שייך להמזה, אלא לגוף הניזה שמצוה על הטמא שיהא ניזה בזמנה במי חטאת וכמו בטבילה בזמנה מצוה דבודאי המצוה שייך לגוף הטמא שיטבול בזמנה כמו כן הזאה בזמנה מצוה וא''ל דהמזה הוא רק בגדר מסייע לדבר מצוה ועיי''ש שמיישב בזה כמה קושיות,
ומעתה לפי''ז פשוט דליכא בזה משום חבילות חבילות דהרי הכהן המזה על כמה בנ''א הלא כל אחד ואחד מקיים מצוה לעצמו ופשוט, אבל עדיין יש לדון מהא דמבואר שם דהכהן מזה על כמה כלים בבת אחת, ולכאורה אפ' הן כולם של בעלים אחד ולכאורה בזה שפיר הבעלים מקיים כמה מצות בבת אחת ודו''ק
אבל שוב התבוננתי דע''כ דיש מצוה גם על המזה דהרי הוכחת ר' מאיר אריק זצ''ל הוא מהא דאין נוטלין שכר על ההזאה, והלא זהו דין על הכהן שלא ליטול שכר על ההזאה, וע''כ דהוי מצוה על הכהן להזות דאם זה מצוה על הניזה למה שלא יקח שכר על ההזאה
 
אעתיק חלק מהרשימות שלי בענין זה

האם יש משום מצות חבילות חבילות במזה על שני בנ''א

הנה אעתיק מה שכתבתי פעם בענין אין עושין מצות חבילות והבאתי כמה מקומות שמצאנו שדנו בזה האחרונים למה אין בהם משום מצות חבילות חבילות

א] עיין מנחת קנאות שהעיר מפי''ב פרה מ''ב מזין על האדם ועל הכלים אפילו הן מאה, והלא הזאה מצוה הוא ואין נוטלין שכר עליה כמבואר בקידושין דף נח: ואינו סתם דין וסדר האיך לטהר א''ע, וא''כ האיך מותר להזות על כמה בנ''א הלא המזה עושה מצות חבילות חבילות

דן האם מצות הזאה מוטלת על המזה או על הניזה

הנה חיפשתי בזה, ומצאתי מציאה גדולה, דבאמת יש לדון אם מצות הזאה הוא על הכהן המזה, או על הניזה הטמא, ועיין בשו''ת פרי יצחק לר' יצחק בלאזר זצ''ל סוף סימן יא שכתב שם כדבר פשוט דהא דהזאה בזמנה מצוה אין המצוה שייך להמזה, אלא לגוף הניזה שמצוה על הטמא שיהא ניזה בזמנה במי חטאת וכמו בטבילה בזמנה מצוה דבודאי המצוה שייך לגוף הטמא שיטבול בזמנה כמו כן הזאה בזמנה מצוה וא''ל דהמזה הוא רק בגדר מסייע לדבר מצוה ועיי''ש שמיישב בזה כמה קושיות,
ומעתה לפי''ז פשוט דליכא בזה משום חבילות חבילות דהרי הכהן המזה על כמה בנ''א הלא כל אחד ואחד מקיים מצוה לעצמו ופשוט, אבל עדיין יש לדון מהא דמבואר שם דהכהן מזה על כמה כלים בבת אחת, ולכאורה אפ' הן כולם של בעלים אחד ולכאורה בזה שפיר הבעלים מקיים כמה מצות בבת אחת ודו''ק
אבל שוב התבוננתי דע''כ דיש מצוה גם על המזה דהרי הוכחת ר' מאיר אריק זצ''ל הוא מהא דאין נוטלין שכר על ההזאה, והלא זהו דין על הכהן שלא ליטול שכר על ההזאה, וע''כ דהוי מצוה על הכהן להזות דאם זה מצוה על הניזה למה שלא יקח שכר על ההזאה
כך לשון החינוך דהמצוה על הניזה אך מדברי הרוקח נראה שהמצוה על המזה.
 
להרב @נהנה מקושיא טובה
נראה מדברי הגמ' דיש מצוה בזה דאיתא בגמ' בראש השנה (כ"ח ע"א) אמר רבא: המודר הנאה מחבירו מותר לתקוע לו תקיעה של מצוה, המודר הנאה משופר מותר לתקוע בו תקיעה של מצוה. ע"כ. משמע דאיכא מצוה להזות אא"כ נימא דאף בהכשר מצוה אמרינן מצוות לאו להנות נתנו.
 
להרב @נהנה מקושיא טובה
נראה מדברי הגמ' דיש מצוה בזה דאיתא בגמ' בראש השנה (כ"ח ע"א) אמר רבא: המודר הנאה מחבירו מותר לתקוע לו תקיעה של מצוה, המודר הנאה משופר מותר לתקוע בו תקיעה של מצוה. ע"כ. משמע דאיכא מצוה להזות אא"כ נימא דאף בהכשר מצוה אמרינן מצוות לאו להנות נתנו.
דנתי ברשימות שלי קצת אי הוי הכשר או לא

בגדר המצוה של הזאה אי הוי רק בגדר הכשר מצוה או מצוה עצמה

הנה בגמ' קידושין דף נח תנן המקדש במי חטאת ובאפר פרה הרי זו מקודשת, ורמינהו הנוטל שכר להזות ולקדש מימיו מי מערה ואפרו אפר מקלה, הרי דאסור ליקח שכר ע''ז, ומתרץ אביי כאן בשכר הבאה ומילוי כאן בשכר הזאה וקידוש, וברש''י בשכר הבאת האפר ממקום למקום ושכר מילוי המים דמילתא דטירחא הוא ורחמנא לא רמיא עליה ושרי למישקל אגרא ומקודשת, ומתניתין דבכורות בשכר הזאה וקידוש דליכא טירחא עכ''ל, הרי דרש''י מבאר החילוק אי יש בו טירחא או לא, וראיתי בגליוני הש''ס להגר''י ענגל שם שהביא בשם התשב''ץ ח''ג סימן יג שמבאר באופ''א דהחילוק הוא דהבאה ומילוי הם מכשירי מצוה ועבור הכשר מצוה מותר ליטול שכר משא''כ הזאה וקידוש הם גוף המצוה ואסור ליטול שכר עיי''ש, וכ''כ בתוס' ר''י הזקן שם בפירוש השני עיי''ש,

אמנם עיין לשון רש''י בכורות כט. ד''ה כאן שכר הזאה וקידוש, שכתב וז''ל שהיא הכשר מצוה לא שקיל עכ''ל, ומבואר דקרי ליה הכשר מצוה, עכ''פ לכאורה לפי רש''י בבכורות דהזאה הוא הכשר מצוה א''כ מבואר דאסור ליטול שכר גם על הכשר מצוה ויל''ב - והנה בגוף הדבר שכתב התשב''ץ ור''י הזקן דהזאה 'וקידוש' הוי גוף המצוה, צ''ב דבשלמא הזאה הוי גוף המצוה אבל למה לקדש את המים הוי מגוף המצוה וצ''ב
 
דנתי ברשימות שלי קצת אי הוי הכשר או לא

בגדר המצוה של הזאה אי הוי רק בגדר הכשר מצוה או מצוה עצמה

הנה בגמ' קידושין דף נח תנן המקדש במי חטאת ובאפר פרה הרי זו מקודשת, ורמינהו הנוטל שכר להזות ולקדש מימיו מי מערה ואפרו אפר מקלה, הרי דאסור ליקח שכר ע''ז, ומתרץ אביי כאן בשכר הבאה ומילוי כאן בשכר הזאה וקידוש, וברש''י בשכר הבאת האפר ממקום למקום ושכר מילוי המים דמילתא דטירחא הוא ורחמנא לא רמיא עליה ושרי למישקל אגרא ומקודשת, ומתניתין דבכורות בשכר הזאה וקידוש דליכא טירחא עכ''ל, הרי דרש''י מבאר החילוק אי יש בו טירחא או לא, וראיתי בגליוני הש''ס להגר''י ענגל שם שהביא בשם התשב''ץ ח''ג סימן יג שמבאר באופ''א דהחילוק הוא דהבאה ומילוי הם מכשירי מצוה ועבור הכשר מצוה מותר ליטול שכר משא''כ הזאה וקידוש הם גוף המצוה ואסור ליטול שכר עיי''ש, וכ''כ בתוס' ר''י הזקן שם בפירוש השני עיי''ש,

אמנם עיין לשון רש''י בכורות כט. ד''ה כאן שכר הזאה וקידוש, שכתב וז''ל שהיא הכשר מצוה לא שקיל עכ''ל, ומבואר דקרי ליה הכשר מצוה, עכ''פ לכאורה לפי רש''י בבכורות דהזאה הוא הכשר מצוה א''כ מבואר דאסור ליטול שכר גם על הכשר מצוה ויל''ב - והנה בגוף הדבר שכתב התשב''ץ ור''י הזקן דהזאה 'וקידוש' הוי גוף המצוה, צ''ב דבשלמא הזאה הוי גוף המצוה אבל למה לקדש את המים הוי מגוף המצוה וצ''ב
טעיתי בציטוט התכוונתי לצטט את השורה הבאה דאיתא התם ואמר רבא: המודר הנאה מחבירו - מזה עליו מי חטאת בימות הגשמים, אבל לא בימות החמה. הרי שיש מצוה על המוזה
 
נערך לאחרונה:
אעתיק חלק מהרשימות שלי בענין זה

האם יש משום מצות חבילות חבילות במזה על שני בנ''א

הנה אעתיק מה שכתבתי פעם בענין אין עושין מצות חבילות והבאתי כמה מקומות שמצאנו שדנו בזה האחרונים למה אין בהם משום מצות חבילות חבילות

א] עיין מנחת קנאות שהעיר מפי''ב פרה מ''ב מזין על האדם ועל הכלים אפילו הן מאה, והלא הזאה מצוה הוא ואין נוטלין שכר עליה כמבואר בקידושין דף נח: ואינו סתם דין וסדר האיך לטהר א''ע, וא''כ האיך מותר להזות על כמה בנ''א הלא המזה עושה מצות חבילות חבילות

דן האם מצות הזאה מוטלת על המזה או על הניזה

הנה חיפשתי בזה, ומצאתי מציאה גדולה, דבאמת יש לדון אם מצות הזאה הוא על הכהן המזה, או על הניזה הטמא, ועיין בשו''ת פרי יצחק לר' יצחק בלאזר זצ''ל סוף סימן יא שכתב שם כדבר פשוט דהא דהזאה בזמנה מצוה אין המצוה שייך להמזה, אלא לגוף הניזה שמצוה על הטמא שיהא ניזה בזמנה במי חטאת וכמו בטבילה בזמנה מצוה דבודאי המצוה שייך לגוף הטמא שיטבול בזמנה כמו כן הזאה בזמנה מצוה וא''ל דהמזה הוא רק בגדר מסייע לדבר מצוה ועיי''ש שמיישב בזה כמה קושיות,
ומעתה לפי''ז פשוט דליכא בזה משום חבילות חבילות דהרי הכהן המזה על כמה בנ''א הלא כל אחד ואחד מקיים מצוה לעצמו ופשוט, אבל עדיין יש לדון מהא דמבואר שם דהכהן מזה על כמה כלים בבת אחת, ולכאורה אפ' הן כולם של בעלים אחד ולכאורה בזה שפיר הבעלים מקיים כמה מצות בבת אחת ודו''ק
אבל שוב התבוננתי דע''כ דיש מצוה גם על המזה דהרי הוכחת ר' מאיר אריק זצ''ל הוא מהא דאין נוטלין שכר על ההזאה, והלא זהו דין על הכהן שלא ליטול שכר על ההזאה, וע''כ דהוי מצוה על הכהן להזות דאם זה מצוה על הניזה למה שלא יקח שכר על ההזאה
יעוי' ברמב"ם בריש הל' טומאת מת שלא הביא מצוה להזות על טמא מת משמע דאין בזה מצוה
ובגמ' ירושלמי (פסחים פ"ו ה"ג) מקשינן ומצוה להזות ופירש פני משה ומצוה להזות. וכי סתם הזייה מצוה הלא אם אינו רוצה להזות ולהטהר הרשות בידו, ע"כ. משמע דאין מצוה להיות מוזה.
 
נערך לאחרונה:
יש רש"י בברכות שלכתחילה ההזאה תהיה בכהן, וברש"ש העיר שלא מצינו כן, וכן יש נידון שבעל מום יפסל להזאה, [רע"א],
ומ"מ קא חזינן דיש דינים על המזה, ולפי"ז א"ש הא דמצינו ברכה על זה, ודמי קצת לראיית נגעים. ויש לההאריך בכ"ז.
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון