דנתי ברשימות שלי קצת אי הוי הכשר או לא
בגדר המצוה של הזאה אי הוי רק בגדר הכשר מצוה או מצוה עצמה
הנה בגמ' קידושין דף נח תנן המקדש במי חטאת ובאפר פרה הרי זו מקודשת, ורמינהו הנוטל שכר להזות ולקדש מימיו מי מערה ואפרו אפר מקלה, הרי דאסור ליקח שכר ע''ז, ומתרץ אביי כאן בשכר הבאה ומילוי כאן בשכר הזאה וקידוש, וברש''י בשכר הבאת האפר ממקום למקום ושכר מילוי המים דמילתא דטירחא הוא ורחמנא לא רמיא עליה ושרי למישקל אגרא ומקודשת, ומתניתין דבכורות בשכר הזאה וקידוש דליכא טירחא עכ''ל, הרי דרש''י מבאר החילוק אי יש בו טירחא או לא, וראיתי בגליוני הש''ס להגר''י ענגל שם שהביא בשם התשב''ץ ח''ג סימן יג שמבאר באופ''א דהחילוק הוא דהבאה ומילוי הם מכשירי מצוה ועבור הכשר מצוה מותר ליטול שכר משא''כ הזאה וקידוש הם גוף המצוה ואסור ליטול שכר עיי''ש, וכ''כ בתוס' ר''י הזקן שם בפירוש השני עיי''ש,
אמנם עיין לשון רש''י בכורות כט. ד''ה כאן שכר הזאה וקידוש, שכתב וז''ל שהיא הכשר מצוה לא שקיל עכ''ל, ומבואר דקרי ליה הכשר מצוה, עכ''פ לכאורה לפי רש''י בבכורות דהזאה הוא הכשר מצוה א''כ מבואר דאסור ליטול שכר גם על הכשר מצוה ויל''ב - והנה בגוף הדבר שכתב התשב''ץ ור''י הזקן דהזאה 'וקידוש' הוי גוף המצוה, צ''ב דבשלמא הזאה הוי גוף המצוה אבל למה לקדש את המים הוי מגוף המצוה וצ''ב
