אין מה להוכיח מסיפור אחד, ואפ"ה גם בגמ' מבואר שזו לא הייתה דרך טובה.
ברור שזה לא דרך טובה שימותו אבל לא מבואר שזה לא דרך טובה להכות
אין במעשה הזה שום אינדיקציה לכך שהכאה היא חיוב שאין אפשרות לחנך בלעדיו.
מעניין למה לא חשב רב פפא כמדומה על הרעיונות המשובחים שתביא בהמשך להמליץ אותם למחנך שלא ימותו תלמידיו
דעתך באמת ענייה בפירושי הפסוקים וחבל שאתה צריך להוכיח זאת בכל דיון מחדש...
קנטור עלוב ביותר בנתיים מי שמעקם את הפסוקים זה אתה
ולגבי הפסוק - גם כאן יש מפרשים את הפסוק על דרך הפסוק הקודם,
אבל למעלה מן הצורך הוא כי לא כתוב בפסוק שזה חובה, וגם לשיטתי יש עניין בהכאה - לפי הצורך.
כמובן שלמה לא כותב דברים של חובה רק מקרים של פשלות שלא הצליחו בעצות המדהימות שתביא מיד.
מכה זהו העונש היחיד?
שיחת נפש עמוקה וארוכה, עם מובאות חז"ל על העניין המצריך את העונש, יכולות לעשות את העבודה לא פחות טוב.
דמיונות של תוהו, מדובר על ילדים ששיחות נפש לא עוזרות לחנך את היצר זה נשאר בשכל ולא עובר לביצוע ברגש
בנוסף, שלילת משחק או ממתק, נתינת פרס למי שלא מגיע לו עונש, וכהנה רבות.
טעות חינוכית, שלילת תוספת איננה חינוך לחומרת האיסור אלא להמלצה טובה לא לעשותו כדי שלא להפסיד מעניין שהתורה לא אמרה כך על העובר איסורים שענשו שיפסיד שכר.
מעולם לא אמרתי לא לנהוג כך, וכדאי שתפסיק להביא משפטים שלא שייכים לדיון שלנו.
הדיון שלנו הוא מהותי ולא מציאותי.
האם ההכאה היא מחוייבת וא"א בלעדיה, או שהיא נצרכת באופן מציאותי ובמקרים מסוימים ניתן לוותר עליה.
זהו הדיון.
בתורה לא כתוב שחייבים להכות, אלא חייבים לחנך, ולפעמים מובאת המצווה הזו בדרך הכאה, כי לפעמים זה באמת נצרך.
זה לא אומר שהחיוב נעמד על ההכאה בעצמה.
אף פעם אין חינוך בתורה ללא הכאה לילד לגבי גדול זה סיפור אחר
אין שום קשר בין המילים.
הבורא לא מכה אותנו, ואיננו מבקשים שיכה את היצר.
הבורא מכה אוהו מכה ''יכך ה' וכו' אם לא שומעים בקולו וחז''ל האריכו במעלת היסורים דרך חיים תוכחות מוסר
ואנו מבקשים שיעזרנו להתגבר על היצר בכוח כמובן שלאדם גדול מצופה שידאג להרגיז יצר טוב על יצר רע ולא שיכה את עצמו שזה לא שייך אבל לילד התפקיד להכות ''ויסרו אותו ולא ישמע אליהם'' מדובר במלקות ויש להאריך עוד הרבה.
וכבר צינתי לתחילת שמות רבה וכעת אעתיקו בשלמות
שמות רבה (שנאן) פרשת שמות פרשה א
ספר ואלה שמות. כתיב: חושך שבטו שונא בנו ואהבו שחרו מוסר (משלי יג). בנוהג שבעולם - אדם שיאמר לחבירו:
פלוני הכה בנך, יורד עמו עד לחייו, ומה תלמוד לומר: חושך שבטו שונא בנו? ללמדך,
שכל המונע בנו מן המרדות, לסוף בא לתרבות רעה ושונאהו. שכך מצינו בישמעאל, שהיה לו געגועין על אברהם
ולא רדהו ויצא לתרבות רעה ושנאהו אברהם והוציאו מביתו ריקם. מה עשה ישמעאל? כשהיה בן ט"ו שנה התחיל להביא צלם מבחוץ והיה משחק בו ועובדו, שנאמר: ותרא שרה את בן הגר המצרית [אשר ילדה לאברהם] מצחק (בראשית כא) ואין מצחק אלא עבודה זרה, שנאמר: ויקמו לצחק (/שמות/ לב), ואין מצחק אלא שפיכות דמים, דכתיב: יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו (שמ"ב =שמואל ב'= ב), ואין מצחק אלא גלוי עריות, שנאמר: בא אלי העבד העברי אשר הבאת לנו לצחק בי (בראשית לט), והוא מפורש בבראשית רבה בסדר וירא. באותה שעה אמרה שרה: גרש את האמה הזאת ואת בנה (שם /בראשית/ כא), שלא ילמד בני מארחותיו. מיד: וירע הדבר מאד בעיני אברהם על אודות בנו (שם /בראשית/ כא), שיצא לתרבות רעה. ויאמר אלהים אל אברהם אל ירע בעיניך [על הנער ועל אמתך כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקלה] (שם /בראשית/ כא), מכאן אתה למד שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות. מיד: וישכם אברהם [בבקר] (שם /בראשית/ כא), ללמדך שהיה שונא לישמעאל על שיצא לתרבות רעה ושלחו אותו ואת אמו הגר ריקם וטרדן מביתו ריקן. וכי תעלה על דעתך שאברהם דכתיב ביה: ואברם כבד מאד במקנה [בכסף ובזהב] (שם /בראשית/ יג) משלח אשתו ובנו ריקם מביתו בלא כסות ובלא מזון ובלא מחיה? אלא ללמדך, שכיון שיצא לתרבות רעה לא נפנה עליו. מה היה סופו? כשגדל ישמעאל ישב לו בפרשת דרכים והיה מלסטס את הבריות, שנאמר: והוא יהיה פרא אדם [ידו בכל] (שם /בראשית/ טז).
כיוצא בו: ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו (שם /בראשית/ כה),
לפיכך יצא לתרבות רעה על שלא רידהו, כמו ששנינו: חמש עבירות עבר עשו הרשע באותו היום - בא על נערה מאורסה והרג את הנפש וכפר בתחיית המתים וכפר בעיקר וביזה את הבכורה, ועוד שתאב למיתת אביו ובקש להרוג את אחיו, שנאמר: יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי (שם /בראשית/ כז), וגרם ליעקב לברוח מאבותיו והלך אף הוא אצל ישמעאל ללמוד ממנו תרבות רעה ולהוסיף על רשעו, שנאמר: וילך עשו אל ישמעאל (שם /בראשית/ כח).
כיוצא בו
דוד שלא ייסר את אבשלום ולא רידהו - יצא לתרבות רעה ושכב עם נשי אביו וגרם לו לילך יחף והוא בוכה והפיל כמה אלפים מישראל וגרם לו דברים רעים שאין להם סוף. דכתיב: [מזמור לדוד] בברחו מפני אבשלום בנו (תהלים ג), מה כתיב בתריה: ה' מה רבו צרי (שם /תהלים ג'/). וקשה תרבות רעה יותר ממלחמת גוג ומגוג, דאילו במלחמת גוג ומגוג כתיב: למה רגשו גוים [ולאמים יהגו ריק] (שם /תהלים/ ב) ולא כתיב: ה' מה רבו צרי. וכיוצא בו עשה באדוניהו שלא רידהו בייסורין - יצא לתרבות רעה, דכתיב: ולא עצבו אביו מימיו לאמר מדוע ככה עשית [וגם הוא טוב תאר מאד ואתו ילדה אחרי אבשלום] (מל"א =מלכים א'= א). והלא אבשלום בן מעכה ואדוניה בן חגית, ומהו: ואתו ילדה אחרי אבשלום? אלא מתוך שיצא אבשלום לתרבות רעה ולא רידהו, וכתיב באדוניה: ולא עצבו אביו, שיצא אף הוא לתרבות רעה, לפיכך כתיב: ואתו ילדה אחרי אבשלום.
ואהבו שחרו מוסר (משלי יג) - זה הקדוש ברוך הוא, על שאהב את ישראל, שנאמר: אהבתי אתכם אמר ה' (מלאכי א),
הוא מרדם בייסורין. את מוצא: שלש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל, ולא נתן אותם להם אלא על - ידי ייסורין, ואלו הן: תורה - דכתיב: אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו (תהלים צד), וארץ ישראל - דכתיב: וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו [ה' אלהיך מיסרך] (דברים ח), וכתיב בתריה: כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה (שם /דברים ח/). העולם הבא - דכתיב: כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר (משלי ו).
וכל המייסר את בנו מוסיף עליו הבן אהבה שהוא מכבדו, שנאמר: יסר בנך ויניחך [ויתן מעדנים לנפשך] (שם /משלי/ כט), ואביו מוסיף עליו אהבה, שנאמר: ואהבו שחרו מוסר. לפי ששיחרו מוסר, לפיכך הוא אוהבו.
את מוצא באברהם שיסר את יצחק בנו ולמדו תורה והדריכו בדרכיו, דכתיב באברהם: עקב אשר שמע אברהם בקלי [וישמר משמרתי מצותי חקותי ותורתי] (בראשית כו), וכתיב: אלה תלדת יצחק [בן אברהם אברהם הוליד את יצחק] (שם /בראשית/ כה), ללמדך שהיה דומה לאביו בנוי ובחכמה ובעושר ובמעשים טובים. תדע שבן ל"ז שנה היה יצחק בשעת עקידתו, ואברהם זקן בא בימים (שם /בראשית/ כד), ועקדו וכפתו כשה ולא נמנע, לפיכך: ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק (שם /בראשית/ כה), הוי: ואהבו שחרו מוסר.
כיוצא בו
היה יצחק משחר מוסר ליעקב ולמדו יצחק אביו תורה ויסרו בבית תלמודו, שנאמר: ויעקב איש תם ישב אהלים (שם /בראשית/ כה) ולמד מה שלמד מאביו ואחר כך פירש מאבותיו ונטמן בבית עבר ללמוד תורה, לפיכך זכה לברכה וירש את הארץ, שנאמר: וישב יעקב בארץ מגורי אביו [בארץ כנען] (שם /בראשית/ לז).
ואף יעקב אבינו יסר את בניו ורידה אותם ולמדם דרכיו שלא היה בהם פסולת, שכן כתיב: ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב (/שמות/ א') - השוון הכתוב כולם ליעקב, שכולם צדיקים כיוצא בו, הוי: ואהבו שחרו מוסר.
ואם תפרש כל ל' יסורים ומרדות בשיחות נפש ובמניעת פרס אז בזה תם הויכוח בינינו.
