• דִּרְשׁוּ ה׳ בְּהִמָּצְאוֹ
    עשרת ימי תשובה
    פורום אוצר התורה

דוד המלך

משתמש ותיק
gemgemgemgem
פרסם מאמר
הודעות
259
תודות
730
נקודות
132
שֹׁפְטִ֣ים וְשֹֽׁטְרִ֗ים תִּֽתֶּן־לְךָ֙ בְּכׇל־שְׁעָרֶ֔יךָ אֲשֶׁ֨ר יְהֹוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ לִשְׁבָטֶ֑יךָ, נראה שלשבטיך חוזר על תתן לך, והזקף בא להקל על אריכות המאמר.

בֵּֽין־דָּ֨ם ׀ לְדָ֜ם בֵּֽין־דִּ֣ין לְדִ֗ין וּבֵ֥ין נֶ֙גַע֙ לָנֶ֔גַע, לא ידוע לי על כללים מוחלטים מתי תבוא הל' בקמץ (במקומות הראוים לכך) ומתי בשוא, אך הנטייה היא לבוא כך בהפסק, וכאן המפסיק הגדול נמצא במילת לנגע.

לֹא־תָח֥וֹס, בלשון צווי ואיווי וכן עם ו' החיבור באים נע"ו בחולם (לנסתר ולנסתרת ולנוכח). וכן וְיָשֹׁ֣ב לְבֵית֑וֹ, בגלל ו' החיבור.
 
וַיִּשְׁתַּחוּ לָהֶם
בשרש שחה בבניין התפעל נכפלה הל' ובא כמו שורש מרובע 'שחוה', הִשְתַּחֲוָה, הִשְתַּחַוְתָה, הִשְתַּחֲוִיתָ, הִשְתַּחֲוֵיתִי, יִשְתַּחֲוֶה, הִשְתַּחוּ, הִשְתַּחֲוִי, מִשְתַּחֲוֶה, לְהִשְתַּחֲווֹת (והמקור הנטוי מצאנוהו בהראות הי' בְהִשְתַּחֲוָיָתִי, שעיקרו הוא בְהִשְתַּחֲווֹתִי, ובא בקמץ להראות הי').
ובלשון צווי ואווי וכן עם ו' ההיפוך בא חסר, וכיון שמסתיים באות ו' בא במשקל פַעוּ (כמו בשמות המלעיליים המסתיימים בו' אַחוּ שַחוּ, והקמץ בהם בגלל ההפסק), וַיִּשְתַּ֫חוּ.
 
שֹׁפְטִ֣ים וְשֹֽׁטְרִ֗ים תִּֽתֶּן־לְךָ֙ בְּכׇל־שְׁעָרֶ֔יךָ אֲשֶׁ֨ר יְהֹוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ לִשְׁבָטֶ֑יךָ, נראה שלשבטיך חוזר על תתן לך, והזקף בא להקל על אריכות המאמר.​
רש"י - "לשבטיך" - מוסב על תתן לך שופטים ושוטרים תתן לך לשבטיך בכל שעריך אשר ה' אלהיך נותן לך.
ובספרי "רשב"ג אומר, לשבטיך , ושפטו - מצוה לכל שבט ושבט להיות דן את שבטו."
וכ' המלבי"ם "ורשב"ג מדייק, שהיל"ל "שופטים ושוטרים תתן לך לשבטיך", ולמה כתב מלת " לשבטיך " לבסוף? שהוא ללמד שנפרש, כאלו כתיב "ושפטו את העם לשבטיך”, שמצוה מיוחדת על כל השבט לדון את שבטו, ושיוכל לשפטם בע"כ כנ"ל."​
 
רש"י - "לשבטיך" - מוסב על תתן לך שופטים ושוטרים תתן לך לשבטיך בכל שעריך אשר ה' אלהיך נותן לך.
ובספרי "רשב"ג אומר, לשבטיך , ושפטו - מצוה לכל שבט ושבט להיות דן את שבטו."
וכ' המלבי"ם "ורשב"ג מדייק, שהיל"ל "שופטים ושוטרים תתן לך לשבטיך", ולמה כתב מלת " לשבטיך " לבסוף? שהוא ללמד שנפרש, כאלו כתיב "ושפטו את העם לשבטיך”, שמצוה מיוחדת על כל השבט לדון את שבטו, ושיוכל לשפטם בע"כ כנ"ל."​
את המפרשים הכל יודעים, אני באתי רק לומר שכך הפשטות ואין בזה סתירה לטעמי המקרא.
 
את המפרשים הכל יודעים​
הלוואי.​
אני באתי רק לומר שכך הפשטות ואין בזה סתירה לטעמי המקרא.​
והיות שאיני משוכנע בידיעת המפרשים לכל, הוספתי לדברי מר, שכך אכן הבינו את המפרשים את דברי הפסוק, ודברי מר עולים בקנה אחד עם דברי המפרשים.​
 
וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר, וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו

התורה תהיה עמו, ואילו הקריאה היא בספר, ולכן בא בלשון זכר.
 
לֹא אֹסֵף לִשְׁמֹעַ

בלשון צווי ואיווי לא יבוא עתיד מקוצר במדבר, ולכן בא בדרך כלל אוֹסִיף בחירק. אך בשורש יסף באו שלושה חריגים בצירה, וזה אחד מהם.
 
וּמָדְדוּ אֶל הֶעָרִים

מקובל לומר שגזרת הכפולים בעבר משקלה מַ֫דּוּ. ואף שיש שרואים חריגים שבאו מלאים כמו כאן, מיחסים את זה לחריגות.

אך למעשה אין זה נכון כלל. ופעלים פעילים באו שלמים בעבר נסתר (סָבַב סָבְבָה סָבְבוּ) ובבינוני (מלבד 'רָב' רֹבּוּ' החריג גם בניקודו). ולא באו חסרים אלא הפעלים המציינים מצב, כמו קַל דַק רַב.
 
יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכֻה

בעבר נסתרים אין הבדל בין רבים לרבות.

אך נראה שבתחלה היה הבדל ביניהם. וצורת נקבה יחידה הסתיים בת', כמו 'אָזְלַת יָד', וצורת הרבות הסתיימה בה'.

ובאו צורות מעטות כאלה בעיקר בכתיב, כמו 'וְהָיֻה תּוֹצְאֹתָיו' (במדבר לד ד, יהושע טו ד, יח יב, יד, יט), 'יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכֻה' (דברים כא ז), 'כִּי נִשְׁבְּרֻה אֳנִיּוֹת' (מ"א כב מט), 'עָרָיו נִצְּתֻה' (ירמיהו ב יד), 'עָרִים לֹא נוֹשָׁבֻה' (ירמיהו כב ו), ועוד.

ויש שבאו כך גם בקרי כמו 'בָּנוֹת צָעֲדָה' (בראשית מט כב), 'וְעֵינָיו קָמָה' (ש"א ד טו), 'וְהָיָה הַסִּירוֹת' (זכריה יד כ), ועוד. ועי' דוגמאות נוספות בתחלת ספר חקרי לשון, והביא שם מעטים גם בעתיד בצווי ובמקור.
 
יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכֻה

בעבר נסתרים אין הבדל בין רבים לרבות.

אך נראה שבתחלה היה הבדל ביניהם. וצורת נקבה יחידה הסתיים בת', כמו 'אָזְלַת יָד', וצורת הרבות הסתיימה בה'.

ובאו צורות מעטות כאלה בעיקר בכתיב, כמו 'וְהָיֻה תּוֹצְאֹתָיו' (במדבר לד ד, יהושע טו ד, יח יב, יד, יט), 'יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכֻה' (דברים כא ז), 'כִּי נִשְׁבְּרֻה אֳנִיּוֹת' (מ"א כב מט), 'עָרָיו נִצְּתֻה' (ירמיהו ב יד), 'עָרִים לֹא נוֹשָׁבֻה' (ירמיהו כב ו), ועוד.

ויש שבאו כך גם בקרי כמו 'בָּנוֹת צָעֲדָה' (בראשית מט כב), 'וְעֵינָיו קָמָה' (ש"א ד טו), 'וְהָיָה הַסִּירוֹת' (זכריה יד כ), ועוד. ועי' דוגמאות נוספות בתחלת ספר חקרי לשון, והביא שם מעטים גם בעתיד בצווי ובמקור.
ומה עם "לֹֽא־יִקְרְחֻ֤ה קׇרְחָה֙ בְּרֹאשָׁ֔ם"?
 
ומה עם "לֹֽא־יִקְרְחֻ֤ה קׇרְחָה֙ בְּרֹאשָׁ֔ם"?
כתבתי שכל דברי מדברים רק על הפועל העבר. לגבי העתיד העניינים פחות ברורים, כיון שיש צורת נקבות מלאה תפקֹדנָה.
אני מצרף כאן את העמוד מחקרי לשון שמדבר על העתיד, ושם בהערה דן לגבי לא יקרחו קרחה ועוד.
 

קבצים מצורפים

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון