לשון תורה, לשון חכמים ולשון בני אדם (1 צופה)

[איש חסיד היה]

באשכול זה נאסוף מילים או ביטויים שמשמעותם בלשון התורה והמקרא או בלשון חכמים שונה ממשמעותם בלשון בני אדם כיום [חשוב להדגיש! חלק גדול מהשינויים הם של יוצרי השפה העברית אבל טעויותיהם השתרבבו גם לבתי המדרש, אבל ישנם שינויים שנתהוו במשך הדורות עוד קודם יסוד השפה העברית].

אפשר לחלק את הענין לשלשה סוגים:

1. מילים שמשמעותם בלשון תורה שונה ממשמעותם בלשון חכמים.
2. מילים שמשמעותם בלשון תורה [וגם חכמים, או שלא הוזכרו בחז"ל] שונה ממשמעותם בלשון בני אדם כיום.
3. מילים שמשמעותם בלשון חכמים [ואין מקורם במקרא] שונה ממשעותם בלשון בני אדם.

ישנם מילים שנחלקו בפירושם רבותינו הראשונים, כך שהשימוש שלנו במילה אינו מוטעה, כי אם התקבע כאחד מהדעות.

דוגמא לדבר ירקרק/אדמדם/שחרחר וכדומה. לדעת רש"י (ויקרא יג, מט) הכפילות באה לבטא את חוזק הדבר 'ירוק שבירוקין' 'אדום שבאדומין'. ואילו לדעת האבן עזרא (שם ובשה"ש א, ו) הכפילות באה למעט את חוזקו, וכמו שהדבר בלשוננו שאדמדם הוא אדום חלש [יצוין, שהאבן עזרא בויקרא מציין גם לפירוש השני: 'ויש אומרים הפך הדבר'. ולעומת זאת רש"י בתהילים (סח, יד) מביא את פירוש דונש שמשמעותו שהכפילות באה למעט. אם כי רש"י מביאו לגבי הפסוקים 'בירקרק חרוץ' (תהילים שם), ו'נגע לבן אדמדם' (ויקרא שם, מב). ובשניהם פירש 'שאינו לא לבן ולא אדום', וכן לגבי ירקרק שם. ויש להסתפק לפירושו האם כשהמילה נכתבה בפני עצמה (כמו בפסוק מט) גם הדבר בא למעט או שמא בא לרבות כפירוש רש"י שם].

מלבד הרחבת הידע בענין, ידיעת ההבדלים תתרום לסיקול טעויות ושירוש פירושים משובשים, שמקורם נעוץ בהבנה לא נכונה של המילים.

 

[איש חסיד היה]

וזה החלי:

ביקור, לבקר:

בלשון תורה –
'ולבקר בהיכלו': רש"י מביא שני פירושים. דונש פירש מלשון 'בוקר', להיראות בהיכל ה' בכל בוקר. וכן הביא באבן עזרא שם בשם יש אומרים. ומנחם חבירו פירש מלשון 'לא יבקר בין טוב לרע'. שלכאורה הכוונה מלשון ביקורת - שענינה דרישה וחקירה, בדיקה האם הדבר טוב, בדיקת צרכיו וכדומה. וכך פירש במצודת דוד. וראה גם באבן עזרא.

[אמנם בלא יבקר בין טוב לרע, רש"י פירש מלשון ברירה, 'לא יברור', ובאבן עזרא פירש מלשון הבדלה – שזו עוד נגזרת של ברירה. ולדעתו נראה שגם בוקר הוא מאותו משמעות].

כך שלמעשה יש שלשה פירושים: 1. ממשמעות בוקר. 2. חיפוש, דרישה וחקירה. 3. ברירה והבדלה.

בלשון חכמים-
מופיע הרבה פעמים הביטוי 'נכנסו לבקרו' וכדומה, בדרך כלל בהקשר של חולה 'ביקור חולים' אבל לא רק. 'ביקור חולים' הוא גם מלשון ביקורת, לבדוק ולדרוש את צרכי החולה שאינו יכול לעשות זאת לעצמו. אמנם נראה מהמפרשים שכל פעם שנכתב ביקור הוא מלשון זו.
והמעניין הוא שאף על פי שרוב מפרשי המשנה והגמרא לא פירשו את מילה זו ברוב המובאות שלה, יוצאת מן הכלל היא המובאה במשנה שבת (פ"א מ"ד) 'ואלו מן ההלכות שאמרו בעליית חנניה בן חזקיה בן גוריון כשעלו לבקרו', ששם נזעקו כמה מהמפרשים לפרש את מילת 'לבקרו', וכולם פירשוהו מלשון ביקורת, דרישה ובדיקה וכמו ביקור חולים. וכנראה שהוצרכו לזה כדי להסביר מה שייך לשון 'ביקור' בביקור זה.
הרמב"ם כתב:

ופירוש לבקרו "לאפתקאדה", והיא מלה עברית בהחלט, לא יבקר הכהן, לא יבקר בין טוב וכו'.

לחץ כדי לכווץ...

ואע"פ שאיני יודע את פירוש המילה הערבית שכתב, אך עצם ההשוואה ל'לא יבקר' מבארת את כוונתו.

הגר"א (שנות אליהו) כתב:

פי' שעלו לבקרו - שעלו לראות מה הוא עושה ולומד שם.

לחץ כדי לכווץ...

ובתפארת ישראל (אות מד) כתב:

שבקשו לגנוז ספר יחזקאל, שחשבו שדבריו סותרים לתורה, והתבודד חנניה בעלייתו והתיגע לפרשו, ועלו חכמים לבקרו ולראות ולבחן פירושו.

לחץ כדי לכווץ...

בלשוננו-
ביקור הוא דבר חד פעמי, היפך הקביעות [ומכאן יש ששואלים איך יתכן שבתי בבית ה' כל ימי חיי, ומצד שני 'לבקר' בהיכלו].

אמנם חשוב לציין לרש"י (מלכים-ב, טז, טו) עה"פ: 'ומזבח הנחשת יהיה לי לבקר' - לבקר - לפרקים לכשיעלה בלבו לבקרו. וזו הפעם היחידה שמצאתי בראשונים ביקור במשמעות שאנו משתמשים בה.

 

[דוד בן ישי]

מילים שמשמעותם בלשון תורה שונה ממשמעותם בלשון חכמים.

לחץ כדי לכווץ...

ערמה ומרמה.
ערמה, בלשון תורה תחבולות איסור, לשון חכמים תחבולות ההיתר,

מרמה, בלשון תורה תחבולות היתר, לשון חכמים תחבולות האיסור,

 

[איש חסיד היה]

ערמה ומרמה.
ערמה, בלשון תורה תחבולות איסור, לשון חכמים תחבולות ההיתר,

מרמה, בלשון תורה תחבולות היתר, לשון חכמים תחבולות האיסור,

לחץ כדי לכווץ...

אינני יודע מקורותיך מה הם, אבל אני יכול לשער שהסתמכת על מה שכתב רש''י (בראשית כז, לה. שם לד, יג) וכן התרגום ועוד מפרשים: שבמרמה - בחכמה.
אמנם גם שם האבן עזרא, רבי אברהם בן הרמב"ם, המלבי"ם ועוד רבים פירשו שבעצם מרמה זו רמאות, אבל שם יש סיבה לפרש אחרת.
ובכל מקרה הפסוק בהושע (יב, ח)

כְּנַעַן בְּיָדוֹ מֹאזְנֵי מִרְמָה לַעֲשֹׁק אָהֵב

לחץ כדי לכווץ...

ודאי אינו מדבר על תחבולות היתר או על חכמה.
והמעניין הוא שרש"י ביהושע (ט, ד) עה"פ: וַיַּעֲשׂוּ גַם הֵמָּה בְּעָרְמָה וַיֵּלְכוּ וַיִּצְטַיָּרוּ פירש:

ויעשו גם המה בערמה - כמו שעשו בני יעקב בערמה ובחמור אבי שכם שהיה חוי ויושבי גבעון מן החוי היו כמו שאמור בענין

לחץ כדי לכווץ...

הרי שהשווה בין ערמה למה שעשו בני יעקב שעליהם הכתוב אומר 'במרמה'
[ואולי אפשר לתרץ שהגבעונים מצד עצמם חשבו שבני יעקב עשו בערמה, אבל האמת היא שלא היתה זו ערמה כמו שמעיד הפסוק שם 'כי טמאו את דינה אחותם'].
על כל פנים אשמח מאוד אם תעשיר אותנו במקורות לכך, ובפרט לגבי לשון חכמים, היכן מצינו חילוק זה.

 

[דוד בן ישי]

אינני יודע מקורותיך מה הם,

לחץ כדי לכווץ...

תוספות יום טוב,
תמורה ריש פרק ה',

 

[איש חסיד היה]

תוספות יום טוב,
תמורה ריש פרק ה',

לחץ כדי לכווץ...

עוררת את סקרנותי, ולכן הלכתי לבדוק בכמה מישורים, ויצאתי עם תימה אחד גדול:
א. בתויו"ט שם מביא בשם הרמב"ם שמרמה הוא תחבולות האיסור וערמה הוא תחבולות ההיתר. ומקשה עליו מהפסוקים האמורים ביעקב אבינו 'בא אחיך במרמה' שאונקלוס תרגם 'בחכמה', ומהפסוק 'וכי יזיד איש על רעהו להרגו בערמה' ששם ודאי אין הכוונה בהיתר. ולכן מתרץ שלשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד.
ב. בשביל לנסות לחפש כיצד אכן הרמב"ם יענה על הקושיות של התויו"ט מהפסוקים, חיפשתי בביאורו של ר' אברהם בן הרמב"ם לתורה [שכידוע ע"פ עדותו, כל תורתו היא מאביו], והוא מפרש לגבי 'בא אחיך במרמה' (בראשית כז, לה) - 'ומשמעות מרמה רמאות. והמתרגם תרגם בחכמה, לפי שהוא ראויה יותר ליעקב'. גם אם אפשר להתווכח האם הוא מקבל את פירוש התרגום, אך מכל מקום ודאי שמפרש שמרמה בלשון תורה היא רמאות, ואלא יתכן לפרש כאן אחרת. וכן מוכח מפירושו לפסוק (שם לד, יג) לגבי בני יעקב, אע"פ שהפירוש שם חסר.
ג. ובר מן דין, וכי נעלמו מ@דוד בן ישי דבריו שבתהילים: אִישׁ דָּמִים וּמִרְמָה יְתָעֵב... (ה, ז), וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה (כד, ד), דִּבְרֵי פִיו אָוֶן וּמִרְמָה (לו, ד) ועוד רבים, שבאף אחד ממקומות אלו אין הכוונה לתחבולת היתר.
ד. אין כאן מקום להאריך הרבה, אבל נראה מדברי הרמב"ם בכמה מקומות שתחבולה הנעשית בחכמה ובשכל, היא הנקראת ערמה, והיא גם מכונה חכמה. ואין זה סותר למה שהיא לא טובה, וכמו שאמרו חכמים המה להרע.
ה. יש לציין שבמהדורה שאני הסתכלתי [תרגום הרב קאפח] הנוסח בפיהמ"ש הוא: 'והתחבולה המותרת נקראת הערמה' ולא 'ערמה', כמו שמצטט התויו"ט. האם יתכן לומר שבזה תלוי ההבדל? בלשוננו כך יותר מצוי, אבל איני יודע האם יש לדברים מקור.
ו. בין כך ובין כך, דברי התויו"ט ואולי גם הרמב"ם שם צריכים תירוץ.
וה' יאיר עינינו.