עשי"ת, יום כיפורים אכילת ושתיית פחות מכשיעור ביום הכיפורים
- מתחיל חוט בר אביי
- תאריך התחלה
הוא אשר דיברתי, ההבדל הוא בין מעשה עבירה אחד של חצ"ש לשני מעשים.
היכן מוזכר 'שכן נהנה'' לעניין עינוי יוה"כ?? וגם בחלבים ועריות תלוי במעשה.
- הודעות
- 15
- תודות
- 24
- נקודות
- 2
תמוה טובא כוונתו לפי מה שנהנה -אין עונש על ההנאה אם נהנה נחשב שעשה עבירה בכל אופן לא נראה לי שמי שנהנה במיוחד יקבל מיתה יותר חמורה מאשר מי שנהנה פחות או האוכל חלב יביא קרבן במשקל הקילוגרמים של הנאתו
מה גם מעניין איך ימדדו את הדופמין שהשתחרר לו במח
- הודעות
- 15
- תודות
- 24
- נקודות
- 2
אתמהה
בפשיטות איסור ח"ש אף דס"ל לר"י דאסור מהתו' אינו לאו גמור כגון לעניין עדל"ת בעשה שיש בו שיעור
אלא הוא איסור קל יותר - וזו גם הסיבה שעדיף לשתות ח"ש אם אפשר
הסיבה ששותים ח"ש היא לא כדי להרויח מצוות אלא מצד צו התורה האוסר על אכילה
חשבון שאח"כ יצטרך לעבור עוד איסורים חשוב למי שמתכן פעמיו בעבודת השם -לא רלוונטי למצוות שנצטוונו בהם -יש לנו שם כללי פסיקה ברורים
כוונתו שצריך למדוד לפי הכמות שאכל ולא לפי הפעמים שהושיט את ידו והכניס המאכל לפיו.
למה בפשיטות? אמנם ראיתי שכ"כ האפיק"י (ח"ב ל"ב) אך דומני שחוזר בו מזה או מביא חולקים.
לא הבנתי (אתה מתכוון למחלוקת האחרונים בח"ש במצוות? זה לא שייך לכאן)
הסיבה היא כדי להרויח מצות עינוי ולהמנע מאיסור כרת.
החשבון רלוונטי מאוד למי שנצרך לשתות כמות מסויימת של נוזלים, כללי הפסיקה הברורים מורים לנו לעבור כמה שפחות איסורים (אפי' קטנים).
- הודעות
- 15
- תודות
- 24
- נקודות
- 2
כוונת התמה היא שאין הכוונה בנושא של חיוב בחלבים ועריות שכן נהנה שחייב כנגד ההנאה עצמה אלא שמחמת כן הרי אין לו פטור של מתעסק (סוגיא חשובה למה -ואכמ"ל) ולכן חייב ככל עובר בשוגג באילו האיסורים
אף פעם לא היה עונש כאן בבי"ד או כל יחס בכללי הפסיקה התורניים לכמות ההנאה של עובר העבירה
לצורך המחשת הדברים הובאה הערה שגם אין דרך לידע את כמות ההנאה שהיתה לו
מר מציע אפשרות מעניינת למדוד את כמות ההנאה -קילוגרמים של האוכל או בכזייתים איני יודע
אולי בעתיד הוא ייתפתח ויציע אפשרות למדוד את ההנאה של כל אוכל כפי עניין הנאתו
בכל אופן ירידה לכאלו רזולציות מעידה על פספוס עגום של נשוא הדיון
חשוב להיות כבד תמשיך כך רק תשאיר איזה צ'קרה פתוחה למקרה שתפגוש שוב אמירה שמצריכה חשיבה
בתקווה להבנה
אני קיבלתי שהטעם שאין פטור מתעסק בחלבים ועריות שכן נהנה, היינו שבזה לא צריך מעשה, אלא עצם ההנאה היא האסורה, וזו כוונתי.
הנאה לא הכוונה לפי הקורת רוח והכיף שיש לבנ"א, זה סובקייטיבי לגמרי, 'נהנה' הכוונה שדנים לפי התוצאה של מה שקיבל שהוא האוכל ולא דנים לפי המעשה.
משתמש חדש, חשוב לדעת שבד"כ בפורום הקדוש הזה לא נוהגים לעקוץ אישית, ומגנים בדרך קבע תגובות כאלו, וגם בכללי אני בכלל לא ממליץ....
בתקווה להבנה.
- הודעות
- 15
- תודות
- 24
- נקודות
- 2
קודם כל מתנצל יש שם באמת טון של עקיצה שלא שמתי לבי על אשר אני כותב עקב חפזוני
מקווה שהאמירה לא יצרה כבר נזק בלתי הפיך.
עכשיו עיניינית אנסה להציג עמדתי
מר ציין שהוא קיבל ש'בזה לא צריך מעשה אלא עצם ההנאה היא אסורה' מה הוא מתכוון לא צריך מעשה -מדובר על מתעסק
אשער שכוונתו שמעשה בלא כוונה אלא מגיע דרך אגב אינו מתייחס אחריי וזאת משלימה ההנאה -זה נוסח המקובל אצל הלומדים בנוסחאות שונות (אכמ"ל)
אם טעיתי בכוונתך תקן אותי
לפי דברים אלו אין שום אזכור של ענישה על ההנאה לא-ל הרחום שלנו אין צורך שאנשים יסבלו העיקרון הוא שאם נהנה אזי שעשה
צויין מקודם למען המחש את הדברים שאין דרך למדוד ולהקביל הנאה לעונש
מר טוען שמצא אחת כזאת ע"י 'התוצאה של מה שקיבל' כלשונו הנעימה
אבקש נא שיאיריני מהי התוצאה של מה שקיבל ואיך מודדים אותה -באופן אובייקטיבי וחשוב מכך איך מקבילים אותה לעונש ולרמת איסור -מושגים שזרים לי
האמירה האומללה שזלגה לעקיצה באה כאן להמחיש שהסאטירה אודות כך אינה חייבת להחזיק במושגים 'דופמין' ו'מח' אלא יכולה להיות אף במושגים של 'גרמים' וכזייתים'
אך כאמור אין מקומה כאן ולהמלצתך אף בשום מקום
אם תואיל בטובך אמור בפה מלא ג"פ מחול לך למשה סאשה בן אברהם
ר' ברוך בער הביא מהגמרא שתחב לו חבירו בבית הבליעה וכן אשה שהיא קרקע עולם פטורים רק מדין אונס, ומזה הוכיח שלא צריכים מעשה בחלבים ועריות, רק עצם המציאות של ההנאה ע"י האכילה או הביאה היא אסורה. (ולא שע"י ההנאה המעשה יותר מתייחס אליו, וזה גם לא מסתבר כ"כ).
התוצאה היא במקרה שלנו- האוכל שנכנס למעיו, וכל פירור מהאוכל שנכנס אליו הוא האיסור, ולא מעשה ההכנסה לפיו.
- הודעות
- 15
- תודות
- 24
- נקודות
- 2
א. אין עתה הגרב"ב לפניי כך שאיני משוכנע בפרשנותי לגביו -מן הדין הייתי צריך להביט בו שוב
בכל אופן כמדומני שאין בזה שום סתירה למה שנא' ואף להיפך -אין קשר בין הדין של מתעסק לבין הפסיביות של הגרב"ב מלבד מה שהוזכר לעיל שבשניהם אין מעשה
ומכורח כך אנו נאלצים לפרשן שאת זה ההנאה פותרת -היינו שעומדת במקום המעשה
עתה ננסה להבין מה תפקיד המעשה בכל עבירה -תפקידו הוא לייחס את התוצאה אליי כלומר מה שנעשה מעשה בעייתי של זנות אינו מחייב אותי כי זה לא אני העושה אותו אלא א"כ אני מיוחס אליו בעל כורחי כיוון שאני נהנה
ייתכן שיש שיגידו שחייבים על המעשה עצמו היינו שהלאו הוא שלא תעשה מעשה שיוביל לתוצאה בעיתית ייתכן שיצדקו במקומות מסויימים איני יודע, בפשיטות פה לא כיוון שחייבים אף בלא מעשה אלא כשנהנה ותו לא, מה גם שיצטרכו לסבור שאם עשה מעשה שיוביל באופן מוכרח לתוצאה של עבירה והיא לא קרתה בסוף (לא תימצא כזו ה"ת זה תאורטי לגמרי) יענשו את העושה -לא נראה לי, אין לי ראיות לכך כעת.
זה חלק בגרב"ב -אין צורך במעשה אלא בשאר מייחסים בינינו אליו
ע"כ פרשנותי נשוב תיכף בעז"ה
גישתך היא שהמחייב הוא ההנאה היינו שהאיסור שנא' בתורה הוא לא להנות באכילת חלב לדוג' לא יכולה להשלים את החסר שנוצר עם המתעסק כי כשם שמתעסק פוטר במקרה שהתו' אמרה לא לחלל שבת על אף שהשבת נתחללה למעשה, כך הינו אמור לפטור במקרה שהתו' אמרה לא להנות והוא אכן לא עשה זאת שלא עשה שיהנה
לפתרון בעיתינו זו בגישתך עומדים בפנינו ב' אופציות הא' היא לומר כאמור שההנאה מייחסת את התוצאה אליו -כפי שהבנתי גישה זו לא נתחבבה עליך
האפשרות הב' היא לפרש שבכל איסור חוץ מנהנה האיסור הוא על המעשה עצמו והיכא שהאיסור הוא בגוף העובר -בהנאתו, האיסור הינו על התוצאה
אופן זה אינו מוצלח במיוחד שהרי מצינו שיש עונש שונה למזיד ולשוגג ואם האיסור נאמר על תוצאה ללא קשר למעשה הרי שייתחייב על התוצאה אלא א"כ נפרש שאין תוצאת נהנה ללא מעשה מחייב וא"כ חזרנו לנקודת ההתחלה
ב. בנוסף בקשר לטענה שהוזכרה לעיל שאין דרך למדוד את הנאתו לצורך חיוב העונש אנסה לבארה יותר
הגמ' מסבירה שבחלבים ועריות חייב שכן נהנה ולפרשנותך כי החיוב בעונשי 'שכן נהנה' הינו על ההנאה -וכלשונך 'על כל פירור ופירור' יהיה מסובך לידע כמה קורבנות חייב אדם שאכל גוש חלב -הלשונות בגמ' במכות הם שחייבים על כל כזית וגם זה באכילות חלוקות ואף התראה מחלקת ובשום אופן על 'כל פירור' מה גם שיהיה מסובך לידע את גודלו של הפירור המחייב ובפרט שעדיין אין הוכחה לגודלו של החלקיק הראשוני...
מצטער על שייגעתי
- הודעות
- 15
- תודות
- 24
- נקודות
- 2
מפאת קוצר הזמן אנסה להציג את הטרימינולוגיה הפשוטה של דבריי בתמצית -קודם ראיית האפק"י
א' אני מבחין בין ב' סוגי חשובי עבירות הא' הוא חישוב רווח והפסד כבוד שמיים בעולם כמו למשל מי שעוזב את הסטנדר ל6 שעות כד שמחר ילמד עוד כמה שעות -במקרה הזה אין שום מחייב שישאיר אותו מעל הגמ' וכל מה שמנפק"מ הוא מה יביא לו יותר שכר וכדו'
הב' הוא חישוב לפי כללי הפסיקה התורניים כמו לדוג' אסיר שיש לו יום א' לצאת מהכלא ולקיים מצוות שחייב לצאת ביום הראשון על אף שיש לו ימים עם יותר מצוות
לפי זה זהו החשבון
- ישנה סיבה למה מעדיפים את איסור ח"ש על פני איסור מלא
- הסיבה הזו אין שורשיה נעוצים ברווח של מצוות אלא בגדרי איסורים והלכות הפסיקה
- בכללי הפסיקה הכלל הוא שאסור לעבור על איסור חמור כל עוד שהמשקל שכנגדו הוא איסור קל
- אם נכון הדבר הרי שחשבון שיצטרך לעבור עוד עבירה אינו רלוונטי בפן של האיסור גופא אלא בפן של הרווחת האיסורים
הא' מחלו' ראשונים האם ריבוי איסורים רלוונטי לכללי הפסיקה -זה עדיין לא קושיא אפש"ל שבלאוים גמורים משקללים את זה
הב' הוא שי' המג"א והט"ז בטעמו של הר"ן דס"ל באמת דאין חילוק בין ח"ש לשיעור מלא
לפי דברי הנ"ל באמת לא יאכלו הרבה ח"ש ועדיף בב"א
באמת מטעם זה נחלקו עליהם כמה פוסקים וכן המג"א שמבין כך בר"ן ס"ל שהשו"ע לא כוותי וצריך לעיין בדבר במתינות
חברים מקוונים לאחרונה
- AVRAHAM
- MMH
- א אלף
- א. ל.
- אב בינה
- אבוה דיוסף
- אבי אב
- אבינועם
- אבן בוחן
- אברך משי
- אהרון. כהן. חיים. סופר. מומחה.
- אוֹצֶר המפתחות
- אוצר הדורות
- אור זרוע לצדיק
- אוריאל
- אחד התלמידים
- אילת השחר
- איש
- איש אמת
- איש ולא תולעת
- איש פשוט מאוד
- איש תורה
- איתי13
- אך טוב וחסד
- אלחנן מ
- אליבא דהילכתא
- אליהו נחמן
- אם היו
- אמרי שפר
- אני יודע
- אספקט
- ארנפלד
- אשר אבא
- אשרינו מה טוב חלקנו
- בדליג
- בור סוד
- בחור חשוב
- בית תפילה
- בליש
- בלתי אפשרי
- במחשבה תחילה
- במע
- בן יוסף
- בן עזאי
- בן פטורא
- בניהו בן יהוידע
- בצלצלי שמע
- בר אביי
- ברזילאי
- גברא זוטרא
- גימפלוביץ
- גלגולים
- גמח
- גן חיים
- גפטון
- גרינפלד
- דוד בן ישי
- דוד הכהן
- דוד יואל לשס
- דור דור
- דקלים
- האיש השרוי בשמחה
- החושב
- החפץ חיים
- היגיון התורה
- הלכה בפרשה
- הסלבודקער
- הצב''י
- הר זהב
- הרב שמעון
- והב בסופה
- ונחנו מה
- חדוותא דליבא
- חנני
- חשבון נפש
- יאיר החושב
- יאשע בער
- יהודי פנימי
- יואל אלחנן
- יואל שילה
- יוסי11
- יוסף אומץ
- יושב בישיבה
- יעקב הסופר
- יעקב שלמה גרין
- יצחק א
- יצחק ב.
- יצחק כהן בן ציון
- יצחקוב
- יש קונה עולמו
- יש תקוה
- ישעיהו מנחלת דן
- ישראל אדלר
- ישראל לייב
- כורסייא יקירא
- כללים
- כנסת-ישראל
- כרי
- ל.מ.
- ליטאי כבד
- למה זה תשאל לשמי?
- מבני החבורה
- מבקש האמת
- מה ידידות
- מהו דתימא
- מויש
- מחזה אברהם
- מטות מסעי
- מילין יקירין
- מכנדבי
- מלפני אוריאל
- ממד
- ממוני גבך
- ממזרח שמש
- מנורה בדרום
- מנחם1
- מראה מקום
- מרדכי זנגר
- מרכז
- משה ד.
- משה נ
- משה שפירא
- משה6
- משתוקק לקרבתך
- מתבונן
- נאמן האוצר
- נדיב לב
- נובהרדוקר
- נוסקה
- נחום
- נחמן זייתוני
- נעם
- נפשי חמדה
- נקודה טובה
- נתאי הארבלי
- סנה בוער
- עוזי ומגני
- עושה פלא
- עלינו לשבח לאדון הכל
- עמך
- פז אופיר
- פנחס נחום
- פרטי
- צדק ומשפט
- צריך ביאור
- קול שופר
- קורא ותיק
- קטן
- קטנטן
- קילורין לעיניים
- ר' חיים
- ראם
- רבי דוד
- רוצה לדעת תורה קדושה
- רעיון ומושג
- רשאי
- ש. לויס
- שבחת
- שיל"ת
- שלמה ו.
- שמואל51
- שמחנו
- שקיל וטרי
- תורה תמימה
- תורת חסד
- תנא קמא
- תתאה גבר
נושאים דומים
ד' תעניות בין המצרים ת"ב
מנהג איסור אכילת בשר ושתית יין