- הודעות
- 117
- תודות
- 331
- נקודות
- 56
- מתחיל חוט איש חינוך
- תאריך התחלה
- הודעות
- 117
- תודות
- 331
- נקודות
- 56
סוגייתנו עוסקת בשאלה שהעסיקה את כל הדורות: האם ניתן להכות את הילד ע"מ לחנכו?
מי ששלל לתת סטירה זה בגלל חוזק המכה או כי זה לא חינוך שהילד יגדל ויבין?
- הודעות
- 1,421
- תודות
- 4,850
- נקודות
- 208
אינני דן על גופא של הכאה
אך אם אתה חושב שהסיבה שהילד יהיה ממושמע כי אתה יותר חזק ממנו
אז תדע שיום אחד הוא יהיה חזק כמוך או אולי יותר ממך
ודו"ק
אך אם אתה חושב שהסיבה שהילד יהיה ממושמע כי אתה יותר חזק ממנו
אז תדע שיום אחד הוא יהיה חזק כמוך או אולי יותר ממך
ודו"ק
ובדורנו בדרך כלל מי שמכה שונא את התלמיד.
וע' בגמ' ב"ב כ: כי מחית לינוקא לא תמחי אלא בערקתא דמסאני . וגם זה אסור בהחלט אם אינו לשם שמים. (מובא בפתחי תשובה איפה שהוא). וכן אם הוא בשעת כעס אסור.
ועוד בדורות ההם כאשר היו מכים את התלמיד היה נכנע ומקבל מרות, ואילו בימינו מי שיכו אותו מיד יתמרד וימצא לו חברה שתזדהה איתו ויכול להגיע ג"כ לרחוב ששם מקבלים אותו באהבה וקוראים לו אחי וכל מה שדורשים ממנו הוא להיות לא בסדר. וכבר אחז"ל שיעקב נמנע מלהוכיח את ראובן מחשש שמא ילך וידבק בעשיו) ואכמ"ל עוד.
- הודעות
- 937
- תודות
- 3,399
- נקודות
- 390
אין קשר
בזמנו של שלמה המלך נידה חיכתה רק 7 ימים מהראיה הראשונה לטבילה
בזמנו של שלמה המלך כסף היה קונה - משיכה לא
בזמנו של שלמה המלך לא התפללו שמונה עשרה ולא הלכו עם כיפות
הוא מדבר על זמנו
על מה זה נאמר?
מה לא מוחלף?
וכי זה רשום בתורה שבכתב?
- הודעות
- 9,584
- תודות
- 17,616
- נקודות
- 1,280
לא ראיתי שם כוכבית עם הכיתוב "מוגבל לדורו בלבד".
אולי לא הסתכלתי מספיק טוב.
- הודעות
- 937
- תודות
- 3,399
- נקודות
- 390
הגוף שלנו השתנה והוא לא כמו הגוף שהיה בזמן חז"ל!
אז אתה מדבר על הנפש?
- הודעות
- 129
- תודות
- 469
- נקודות
- 56
מסופר על רבי דוד בהר"ן, שכאשר נאלץ להכות את בניו כדי לחנכם, היה משתמש בלולב היבש שנותר מחג הסוכות. כששאלו אותו לפשר הדבר, היה אומר, הואיל ואתעביד ביה מצוה חדא ליעביד ביה מצוה אחריתי...
לכל אלו שעושים 'העתק הדבק' בחינוך הנה לכם עוד כמה הנהגות קדושות לחיקוי:
הגר"א כ' באגרתו שעל שקר צריך להכות את בניו ולא ירחם עליהם כלל. (בימינו יצטרך להכות את עצמו שבעתיים).
הח"ח מעולם לא נישק את בניו.
אביו של הגרא"ז מלצר כששמע שבנו לומד שלא כראוי לפי מדרגתו הלך עד אליו לוולוז'ין ממדינה אחרת כדי לתת לו סטירה ושב על עקבותיו.
רבא רדף אחרי ר' יוסף בנו עם כלי ברזל על שהעיז לחזור לאחר שנה מהישיבה בעיוכ"פ.
בהצלחה.
נערך לאחרונה:
וע' בריטב"א (מו"ק יז) גבי המכה בנו גדול עובר משום ולפנ"ע וז"ל ונראים הדברים דלא גדול, גדול ממש, אלא הכל לפי טבעו, שיש לחוש שיתריס כנגדו בדיבור או במעשה, ואפילו אינו בר מצוה עדין, אין ראוי להביאו לידי מכה אביו או מקלל אביו, אלא ישדלנו בדברים. עכ"ל. וברור יבין שבדורנו יש לחוש להנ"ל.
- הודעות
- 9,584
- תודות
- 17,616
- נקודות
- 1,280
הרב ואזנר זצ"ל התנה זאת באם הבן מרגיש שהאב אוהבו ומכהו בתבונה להעמידו על דרך טוב וזה לא מצויזה לא אני אומר.
זה מרן בעל השבט הלוי אומר:
מצאתי כתוב:זה לא אני אומר.
זה מרן בעל השבט הלוי אומר:
סיפור מענין סיפר הגרח"פ ברמן [באחד הכינוסים, הובא באחד העיתונים] כי בילדותו בת"ת תשב"ר בבני ברק היה אחד המחנכים החשובים בשם ר"מ בלוי זצ"ל שהיה מיוחד במינו בחינוך וגם הילדים אהבוהו מאד, הוא נהג הרבה להכות את הילדים ומכיון שהיה איש גיבור מכותיו כאבו ביותר.
ומספר הגרח"פ שלאחר עשרות שנים פגשו, ושאל אותו האם הוא עדיין מכה את הילדים כמו פעם, והשיב לו רמ"ב שהוא כבר אינו מכה, ולשאלת רח"פ מה השתנה? השיב לו רמ"ב כי הדבר הטוב ביותר בחינוך הוא שיהא כואב לילד על דבר לא טוב שעשה, ולשלם מחיר על מעשיו. ומאידך אין דבר שמשחית את הילד יותר מלהעליב אותו על מה שעשה, לאבד את כבודו ולתת לו להרגיש מושפל זה להחריב אותו, אבל שירגיש כאב על מה שעשה זה בונה אותו.
וסיים רמ"ב כי זהו ההבדל בין הזמנים ההם שלפי ההסתכלות של הסביבה אז, כשהילד קיבל מכות הוא לא נפגע מזה, ורק היה כואב לו וזה מצוין והוא נבנה מזה, אבל בשנים האחרונת הוא שם לב שכשהוא מכה ילד הוא נפגע ונעלב, וזה חורבן, ולכן הוא הפסיק עם זה.
לפי זה חשבתי, במה שיש שואלים בנידון מכות בזמנינו הרי "זאת התורה לא תהא מוחלפת", ובפסוק כתוב "חוסך שבטו שונא בנו", אבל לפי הנ"ל קושיה מעיקרא ליתא, אמנם התורה היא נצחית, אבל הפסוק מדבר על מכות, ולא על פגיעה ועלבון,
נערך לאחרונה:
וז"ל הפלא יועץ (ע' אהבת הבנים) : " וידוע (מו"ק יז, א) שהמכה בנו גדול עובר משום לפני עור וכו', ולא גדול גדול ממש, אלא לפי מה שהוא הבן ולפי מדותיו".
נערך לאחרונה:
טיעון של דורות חלשים.
אבל פה יש טיעון שהנפשות חלשות לא הגופים.
כלומר, הילד אינו יודע לקבל את המכה בהבנה הנכונה של הדבר.
יש מעשה המובא מהרה"ק האמרי חיים מויז'ניץ זיע"א
היה יהודי בעל גאוה שהסתופף בצילו של האמרי חיים, משהבחין בכך הרבי, רצה לרמוז לו שהוא מדי גאה.
ומשכך הוא התעלם ממנו במשך השבת. לקראת סעודה שלישית החל האמרי חיים לקרבו.
מששאלוהו על כך השיב, רציתי לרמוז לו משהו, ומשראיתי שהוא לא מבין חדלתי, כי אין יל עניין לצער יהודים.
- הודעות
- 9,584
- תודות
- 17,616
- נקודות
- 1,280
הבאתי את זה להוכיח שדברי שלמה המלך שרירים וקיימים גם לימינו, ולא כדי לצדד מהי דרך החינוך הנכונה.
- הודעות
- 195
- תודות
- 766
- נקודות
- 129
לצורך התגובה בענין רגיש זה, עברתי הרבה על חומרים, שחלקם גם נכתבו כאן בפורום הנפלא
ובמיוחד במאמרו הנפלא של @רב בת״ת ובתגובות שבאו שם.
ובפועל לא ראיתי מי שהתייחס לענין מהזוית שמאוד כאובה לי אישית [ואיני יכול לכתוב מעבר לזה כרגע],
רק תגובתו של @יואל שילה הציתה לי את הענין, אף שאיני יודע אם הוא עצמו התכוון לזה.
יש מקום לדון האם כדאי לפצל את הנידון לאשכול נפרד, להחלטת המנהלים וכפי הבנתם. לצורך האפשרות הזו אני מפצל גם את ההודעה כדי להתחיל ישר בענין:
- הודעות
- 195
- תודות
- 766
- נקודות
- 129
כפי שנשמע מבין השיטין רוב ככל העוסקים בתחום סבורים שכיום אין כלל מקום לענישה גופנית או הכאה בלשון המדוברת,
חלק מהם סבורים כך מהכרח, כי אין אופציה אחרת, חלק מהם באמת, ויש גם את אלו הסבורים שאכן מדובר בדבר חיובי.
למען האמת, מבין מה שקראתי רוב אלו השוללים את הענין מתייחסים למלמדים המכים את תלמידיהם מתוך רוע במקרה הגרוע או לכל הפחות מחוסר שליטה במקרה הגרוע מעט פחות, ובמקרה הטוב מחוסר מחשבה או אהבה. גם אלו סבורים שיתכן לעשות את זה בצורה הראויה ובאופן הנכון כפי הנראה, אלא שהיות ומדובר בכלי מסוכן חייבים לעצור אותו לגמרי. לעומת המצדדים בענין זה שגם מודים שאם לא עושים זאת באופן הראוי אזי הדבר פסול לגמרי, אבל אין זה סיבה שלא לעשות את זה באופן הנכון.
כך עושה לי הרושם מתוך קריאת הדעות וההודעות הרבות. ברור שיש גם כאלו השוללים את הענין בעצם מכל מיני סיבות, אם מחמת שאין זה תועלתי, או מכל סיבה אחרת.
הצד השווה שבהם שיש מקרים שבהם כולם מודים שישנה בעיה, קרי, ילד שהתנהג בצורה לא ראויה. בבעיה צריך לטפל כמובן, ועכשיו השאלה היא האם זו הדרך הנכונה לטיפול או לא.
אבל השאלה המרכזית לעניות דעתי שצריכה להוביל היא: האם הילד אכן התנהג בצורה לא ראויה?
עד כמה שנראה לנו שהדור כיום יודע ומבין ומכיל שלל התמודדויות של ילדים ומבוגרים עם בעיות קש"ר, עם בעיות תקשורת, עם בעיות ויסות חושי ועוד ועוד, ובאמת שחלה התקדמות ענק בענין, עדיין לרוב האנשים רב הנסתר על הגלוי.
מבירור שעשיתי אצל כמה מלמדים, מוכשרים ומוערכים מאוד, מתברר שגם אם כולם יודעים על ADHD, רובם יודעים גם לתת בהם סימנים, רק חלקם יודעים להבין מה עובר על ילד או מבוגר המתמודדים עם זה, וק"ו שלא לראות את זה עליו בכל התנהגות ובכל מילה שהוא אומר.
וזה עוד בהתמודדות הנפוצה מבין שלל ההתמודדויות. בענין תקשורת מעטים הם אלו שיודעים הרבה בענין מלבד זה שקיים כזה דבר, וויסות חושי לדוגמא ישנם עוד יותר שאפילו לא שמעו בכלל על הדבר, וגם מי ששמע בקושי מבין מה זה אומר. וכן עוד כהנה וכהנה.
ומכאן אחזור לשאלה: האם הילד שאני רואה אותו עכשיו מפריע/מרביץ או עושה כל פעולה אחרת, חמורה ככל שתהיה, התנהג לא כראוי?
האם המלמד [וכמובן שהענין נכון גם להורים, שאולי יודעים קצת יותר טוב מהמלמד, אבל כלל לא בטוח, כי מלמד בעל ניסיון וידע פעמים רבות יעלה על נקודות הרבה לפני ההורים] בטוח שהוא יודע מה עובר על הילד שמולו, האם הוא בטוח יודע מה גרם לו לפעולה זו.
ולא, איני מדבר על כף זכות, להבין שקשה לילד והוא מתמודד וממילא אפשר לוותר לו, ודאי שגם זה נצרך, אבל אני מדבר על הרבה מעבר לזה.
אי אפשר להקיף בדוגמאות, כי על כל מילה/פעולה/התנהגות ניתן לתת דוגמא ולנתח, ולפעמים היתפסות בדוגמאות רק מורידה את הענין, אבל בכל אופן ניקח לדוגמא ילד הסובל מבעיית ויסות חושי [שבזה עצמו זה יכול להתבטאות אצל כל אחד מהם אחרת, ואינו דומה זה לזה] והוא מרגיש את הדברים בעצמה אחרת לחלוטין ממה שאדם מן השורה מרגיש.
כשילד כזה קיבל דחיפה קטנה מחבר, אולי אפילו בלי כוונה של החבר, אבל הוא הרגיש כמו שהיה מרגיש אדם אחר שמישהו היה תופס אותו בשני ידיים חסונות ומשליך אותו לארץ בעוצמה.
אין כאן שום גוזמה, מדובר בנתון עובדתי. ולא מדובר בדמיון, כי הוא באמת מרגיש בדיוק כמו שאחד אחר היה מרגיש בסיטואציה הנ"ל.
ואם כן, כשאותו ילד מתפרץ בחזרה ומתחיל להכות או כל תגובה אחרת, הוא נהג שלא בסדר?
כמובן, אסור להחזיר וכו' וכו'. אבל אם היינו רואים ילד שתופס ילד אחר ומשליך אותו לארץ עם כל העוצמה, ואז היה קם המופל ומרביץ למפיל, גם היינו אומרים לו שעליו לעצור בעצמו ולא להחזיר?
הרי זה מה שהוא חווה כאן!
האם בגלל שבעיניים שלנו זה נראה אחרת אנחנו יכולים לשפוט באובייקטיביות?
יותר מזה, בא נניח שנראה ילד שבאמת לוקח את החבר ומשליך אותו לרצפה, והוא אחרי זה יגיד לנו שזה היה בלי כוונה, והוא רק ניסה להרים אותו וכו', האם נאמין לו? או שנגיד לו ובצדק שכזה דבר לא יכול להיות בלי כוונה?
בדיוק אותו דבר ירגיש הילד שקיבל את הדחיפונת מהחבר, בגלל העוצמה שהוא הרגיש, זה לא יכול להיות בלי כוונה, והתגובה בהתאם.
כאמור, ניתן להביא עוד שלל דוגמאות ואירועים, מחיי הקש"ר, מחיי התקשורתיים, ומחיי כל אחד משלל ההתמודדויות.
הצד השווה, שאם חז"ל אמרו אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו, בודאי שהדברים אמורים לגבי תלמידו, ולכל הפחות לדעת, להבין, ולהאמין לילד.
וכיון שרוב המלמדים שאני מכיר הם בני אדם שאינם נביאים, והחכם ביותר לא יכול לומר בוודאות שהוא יודע היטב מה עובר על הילד, אם הם ירביצו ויענישו שלא במקום, מלבד בדיני שמים שהם מתחייבים בנפשם, הרי שהילד אכן יסחב איתו מלקות עמוקות, כי גם מלמד שמרביץ מתוך אהבה בולטת, הילד ירגיש את זה אם הוא יבין שהמלמד פועל בצדק, אבל כשהמלמד פועל שלא בצדק, ובעיני הילד המלמד עושה עוול, הוא לעולם לא יכול להרגיש את האהבה של המלמד.
יאמרו האומרים: מה כל זה קשור להכאות, הרי זה קשור בכלל לענישה.
התשובה היא שאכן כך, אבל אני בכל אופן נתפס להכאות, כי הכאה כוללת בתוכה עוד שתי בעיות:
א. אי אפשר לקחת אותה אחורה. מי שהרביץ לאחר, הכאב, ההשפלה, הרגשות אצלו כבר הורגשו, לא תעזור שום התנצלות או פיצוי כדי להחזיר את הגלגל.
ב. לרוב, וכאן אני מדגיש לרוב, הכאה נעשית בשילוב רגש, כשהכעס של המלמד מתגבר, או כשמוציאים אותו מדעתו, והילד המקבל את המכה מקבל איתה גם את המטען הרגשי, אי אפשר להפריד ביניהם. בענישה אחרת קל הרבה יותר להפריד את הרגש, וגם אם לא, זה פחות יעבור לילד וממילא פחות יפגע בו.
ג. בינינו, כמה מלמדים יש, גם בדור שעוד היו רבים שמכים, שהכו לאחר שיחה מעמיקה עם הילד או עם החברים, ולאחר בדיקה מקיפה של העניינים, ולאחר שהחליטו או שמעו שהיה כאן עוול אז הכו. אמנם היו כאלו, והכרתי גם אישית אחד כזה, אבל זה נדיר ביותר, לרוב כשחושבים הרבה כבר לא מרביצים.
וחשוב מאוד לומר, בגלל כל הסיבות האלו, פשוט ביותר שהתחליף של הכאה לא יכולה להיות צעקות או גרוע מזה פגיעה והעלבה של ילד, מדובר בתחליף גרוע פי כמה מהמקור, גם מבחינת הצלקות שהילד יסחב איתו, וגם מבחינת מה שהוא ירגיש בשעת מעשה.
חלק מהם סבורים כך מהכרח, כי אין אופציה אחרת, חלק מהם באמת, ויש גם את אלו הסבורים שאכן מדובר בדבר חיובי.
למען האמת, מבין מה שקראתי רוב אלו השוללים את הענין מתייחסים למלמדים המכים את תלמידיהם מתוך רוע במקרה הגרוע או לכל הפחות מחוסר שליטה במקרה הגרוע מעט פחות, ובמקרה הטוב מחוסר מחשבה או אהבה. גם אלו סבורים שיתכן לעשות את זה בצורה הראויה ובאופן הנכון כפי הנראה, אלא שהיות ומדובר בכלי מסוכן חייבים לעצור אותו לגמרי. לעומת המצדדים בענין זה שגם מודים שאם לא עושים זאת באופן הראוי אזי הדבר פסול לגמרי, אבל אין זה סיבה שלא לעשות את זה באופן הנכון.
כך עושה לי הרושם מתוך קריאת הדעות וההודעות הרבות. ברור שיש גם כאלו השוללים את הענין בעצם מכל מיני סיבות, אם מחמת שאין זה תועלתי, או מכל סיבה אחרת.
הצד השווה שבהם שיש מקרים שבהם כולם מודים שישנה בעיה, קרי, ילד שהתנהג בצורה לא ראויה. בבעיה צריך לטפל כמובן, ועכשיו השאלה היא האם זו הדרך הנכונה לטיפול או לא.
אבל השאלה המרכזית לעניות דעתי שצריכה להוביל היא: האם הילד אכן התנהג בצורה לא ראויה?
עד כמה שנראה לנו שהדור כיום יודע ומבין ומכיל שלל התמודדויות של ילדים ומבוגרים עם בעיות קש"ר, עם בעיות תקשורת, עם בעיות ויסות חושי ועוד ועוד, ובאמת שחלה התקדמות ענק בענין, עדיין לרוב האנשים רב הנסתר על הגלוי.
מבירור שעשיתי אצל כמה מלמדים, מוכשרים ומוערכים מאוד, מתברר שגם אם כולם יודעים על ADHD, רובם יודעים גם לתת בהם סימנים, רק חלקם יודעים להבין מה עובר על ילד או מבוגר המתמודדים עם זה, וק"ו שלא לראות את זה עליו בכל התנהגות ובכל מילה שהוא אומר.
וזה עוד בהתמודדות הנפוצה מבין שלל ההתמודדויות. בענין תקשורת מעטים הם אלו שיודעים הרבה בענין מלבד זה שקיים כזה דבר, וויסות חושי לדוגמא ישנם עוד יותר שאפילו לא שמעו בכלל על הדבר, וגם מי ששמע בקושי מבין מה זה אומר. וכן עוד כהנה וכהנה.
ומכאן אחזור לשאלה: האם הילד שאני רואה אותו עכשיו מפריע/מרביץ או עושה כל פעולה אחרת, חמורה ככל שתהיה, התנהג לא כראוי?
האם המלמד [וכמובן שהענין נכון גם להורים, שאולי יודעים קצת יותר טוב מהמלמד, אבל כלל לא בטוח, כי מלמד בעל ניסיון וידע פעמים רבות יעלה על נקודות הרבה לפני ההורים] בטוח שהוא יודע מה עובר על הילד שמולו, האם הוא בטוח יודע מה גרם לו לפעולה זו.
ולא, איני מדבר על כף זכות, להבין שקשה לילד והוא מתמודד וממילא אפשר לוותר לו, ודאי שגם זה נצרך, אבל אני מדבר על הרבה מעבר לזה.
אי אפשר להקיף בדוגמאות, כי על כל מילה/פעולה/התנהגות ניתן לתת דוגמא ולנתח, ולפעמים היתפסות בדוגמאות רק מורידה את הענין, אבל בכל אופן ניקח לדוגמא ילד הסובל מבעיית ויסות חושי [שבזה עצמו זה יכול להתבטאות אצל כל אחד מהם אחרת, ואינו דומה זה לזה] והוא מרגיש את הדברים בעצמה אחרת לחלוטין ממה שאדם מן השורה מרגיש.
כשילד כזה קיבל דחיפה קטנה מחבר, אולי אפילו בלי כוונה של החבר, אבל הוא הרגיש כמו שהיה מרגיש אדם אחר שמישהו היה תופס אותו בשני ידיים חסונות ומשליך אותו לארץ בעוצמה.
אין כאן שום גוזמה, מדובר בנתון עובדתי. ולא מדובר בדמיון, כי הוא באמת מרגיש בדיוק כמו שאחד אחר היה מרגיש בסיטואציה הנ"ל.
ואם כן, כשאותו ילד מתפרץ בחזרה ומתחיל להכות או כל תגובה אחרת, הוא נהג שלא בסדר?
כמובן, אסור להחזיר וכו' וכו'. אבל אם היינו רואים ילד שתופס ילד אחר ומשליך אותו לארץ עם כל העוצמה, ואז היה קם המופל ומרביץ למפיל, גם היינו אומרים לו שעליו לעצור בעצמו ולא להחזיר?
הרי זה מה שהוא חווה כאן!
האם בגלל שבעיניים שלנו זה נראה אחרת אנחנו יכולים לשפוט באובייקטיביות?
יותר מזה, בא נניח שנראה ילד שבאמת לוקח את החבר ומשליך אותו לרצפה, והוא אחרי זה יגיד לנו שזה היה בלי כוונה, והוא רק ניסה להרים אותו וכו', האם נאמין לו? או שנגיד לו ובצדק שכזה דבר לא יכול להיות בלי כוונה?
בדיוק אותו דבר ירגיש הילד שקיבל את הדחיפונת מהחבר, בגלל העוצמה שהוא הרגיש, זה לא יכול להיות בלי כוונה, והתגובה בהתאם.
כאמור, ניתן להביא עוד שלל דוגמאות ואירועים, מחיי הקש"ר, מחיי התקשורתיים, ומחיי כל אחד משלל ההתמודדויות.
הצד השווה, שאם חז"ל אמרו אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו, בודאי שהדברים אמורים לגבי תלמידו, ולכל הפחות לדעת, להבין, ולהאמין לילד.
וכיון שרוב המלמדים שאני מכיר הם בני אדם שאינם נביאים, והחכם ביותר לא יכול לומר בוודאות שהוא יודע היטב מה עובר על הילד, אם הם ירביצו ויענישו שלא במקום, מלבד בדיני שמים שהם מתחייבים בנפשם, הרי שהילד אכן יסחב איתו מלקות עמוקות, כי גם מלמד שמרביץ מתוך אהבה בולטת, הילד ירגיש את זה אם הוא יבין שהמלמד פועל בצדק, אבל כשהמלמד פועל שלא בצדק, ובעיני הילד המלמד עושה עוול, הוא לעולם לא יכול להרגיש את האהבה של המלמד.
יאמרו האומרים: מה כל זה קשור להכאות, הרי זה קשור בכלל לענישה.
התשובה היא שאכן כך, אבל אני בכל אופן נתפס להכאות, כי הכאה כוללת בתוכה עוד שתי בעיות:
א. אי אפשר לקחת אותה אחורה. מי שהרביץ לאחר, הכאב, ההשפלה, הרגשות אצלו כבר הורגשו, לא תעזור שום התנצלות או פיצוי כדי להחזיר את הגלגל.
ב. לרוב, וכאן אני מדגיש לרוב, הכאה נעשית בשילוב רגש, כשהכעס של המלמד מתגבר, או כשמוציאים אותו מדעתו, והילד המקבל את המכה מקבל איתה גם את המטען הרגשי, אי אפשר להפריד ביניהם. בענישה אחרת קל הרבה יותר להפריד את הרגש, וגם אם לא, זה פחות יעבור לילד וממילא פחות יפגע בו.
ג. בינינו, כמה מלמדים יש, גם בדור שעוד היו רבים שמכים, שהכו לאחר שיחה מעמיקה עם הילד או עם החברים, ולאחר בדיקה מקיפה של העניינים, ולאחר שהחליטו או שמעו שהיה כאן עוול אז הכו. אמנם היו כאלו, והכרתי גם אישית אחד כזה, אבל זה נדיר ביותר, לרוב כשחושבים הרבה כבר לא מרביצים.
וחשוב מאוד לומר, בגלל כל הסיבות האלו, פשוט ביותר שהתחליף של הכאה לא יכולה להיות צעקות או גרוע מזה פגיעה והעלבה של ילד, מדובר בתחליף גרוע פי כמה מהמקור, גם מבחינת הצלקות שהילד יסחב איתו, וגם מבחינת מה שהוא ירגיש בשעת מעשה.
מאה אחוז איתך.
אגב יש מושג כזה "אלימות מילולית".
- הודעות
- 2,138
- תודות
- 6,351
- נקודות
- 377
מענין מאוד מאוד, אבל לבטל חינוך מכל עם ישראל בגלל מיעוט בעיות קשו''ר הוא מופקע בעיני לגמרי, מה גם שמלמד טוב מזהה דברים כאלה ושואל את הילד מה הרגיש ומה סיבותיו וכו'
אצלי זה לא היה כך מעולם, ההכאה היתה בדברי אהבה לפניה ולאחריה ובהדגשה שהיא טיפול ליצה''ר ולא משהו אישי, ופעם נכשלתי בלשוני ואמרתי לילד שמגיע לו עונש והוא מיד תיקן ''לא לי ליצה''ר'' והודיתי לו כמובן.
שוב, איני מכיר מה קורה בעולם המלמדים ואיני דן, אני אומר רק מה היה אצלי.
חברים מקוונים לאחרונה
- AVRAHAM
- Benjamin
- David
- MMH
- א. ל
- א. ל.
- אבא ביתך
- אבא מרי בר פפא
- אבוה דיוסף
- אבי ט
- אבי כהנא
- אבקש
- אברהם12
- אברך 11
- אברך כמדרשו
- אברך מא"י
- אברך מנתיבות
- אברך משי
- אברך קלאסי
- אהבת ישראל
- אהרון. כהן. חיים. סופר. מומחה.
- אהרן הירש
- אוצר הדורות
- אור זרוע לצדיק
- אור יהל
- אורח
- אוריאל
- אחד מארץ
- אי מי
- איישר חילי
- אילת השחר
- איש אמת
- איש הגבעה
- איש חסיד היה
- איש יהודי
- איש פשוט מאוד
- איש תורה
- איש תלמודי
- איתי13
- אל'יהו
- אלחנן מ
- אליהו נחמן
- אלעד זוהר
- אלעזר
- אם היו
- אמיתי
- אמר ליה
- אמרי פי
- אמרי שפר
- אנשיל
- אסיא דמגן
- אפיקי מים
- אפן
- אפרים זינגר
- ארנפלד
- ארצישראל
- באמונתו
- בוריך
- בטל ומבוטל
- בינה לעתים
- בית לחם יהודה
- בליש
- במה אברך
- במחשבה תחילה
- במע
- בן אליהו
- בן יוסף
- בן פורת
- בן פטורא
- בנג'י
- בני הלויים
- בניהו בן יהוידע
- בנימין רמ”ש
- בצילו חימדתי
- בצלאל שוסטר
- בצלצלי שמע
- בקופא דמחטא
- בר אביי
- ברוך מאיר
- ברזילאי
- ברנש
- בתראה
- גברא זוטרא
- גרינפלד
- דבר ה'
- דברי התלמיד
- דוב הכותב
- דוד בן ישי
- דוד המלך
- דוד יואל לשס
- דוד רוטנברג
- דוד26
- דודו
- דור דור
- דור ודור
- דורש
- דחיל
- דניאל פוקס
- דעת גדולים
- דקלים
- דרך ה'
- דרך הלימוד
- דרכי נעם
- ה'מבקש'
- האיש השרוי בשמחה
- הבור רי"ק
- הביאני המלך
- הבנש"ק
- הגיגי קודש
- הדסים
- ההוא
- הורביץ
- הושע
- החושב
- היא אוצרו
- היגיון התורה
- הכהן
- הכרמי
- הלך אחר חכמים
- הלכה בפרשה
- המהלל
- המוכר
- הנעלם שבמשה
- הסלבודקער
- הספריה התורנית
- הצב''י
- הצבי והצדק
- הצעיר שבחבורה
- הר זהב
- הרב הירושלמי
- הרב העניו
- הרב יהודה טאוב
- הרב מרודוש
- השר מקוצי
- התורה היא חיינו
- והב בסופה
- וזכני לגדל
- ונחנו מה
- זאת קומתך
- זוזיא
- חד צורבא
- חויישב
- חוצניק
- חידודא
- חיים ארוכים
- חיים של אושר
- חיינו
- חכימא דיהודאי
- חכם באשי
- חכם הרזים
- חמש
- חנני
- חקירה ישיבתית
- חרש המדבר
- חשבון נפש
- טשלמר
- יאיר החושב
- יאר
- יאשע בער
- יגיעת התורה
- יהודה ב.
- יהודה הראשון
- יהודי 108
- יהודי virtual666
- יהודי א.ו
- יהודי אאו
- יהודי בן ארץ ישראל
- יהודי וזהו
- יהודי מא"י
- יהודי פנימי
- יהושע מרדכי
- יואל אלחנן
- יואל שילה
- יובל מור
- יוסל שקדן
- יוסף אומץ
- יוסף חיים פנחס
- יוסף חפוטא
- יוסף ידידיה
- יושב אהל
- יושב ודורש
- יישר כח
- יעלה ויבוא
- יענקנב
- יעקב 5
- יעקב הסופר
- יצחק א
- יצחקוב
- יצחקוש
- יצחקלה
- יצמח פורקניה
- יקטן
- יש קונה עולמו
- יש תקוה
- ישי הכהן
- ישיבישער קלאס
- ישעיהו מנחלת דן
- ישראל אדלר
- ישראל לייב
- יתרון האור
- כהנא דמסייע
- כורסייא יקירא
- כמעיין המתגבר
- כנסת-ישראל
- כרי
- ל.מ.
- לובש תפילין
- לחושבי שמו
- לי נראה
- ליטאי כבד
- לייבלה
- למדן משורר
- למה זה תשאל לשמי?
- למה מה פתאום
- לענ"ד
- לקראתי מצאתיך
- מאיר אורבך
- מאיר נדב
- מאן דכר שמיה
- מה ידידות
- מוישי יעקבזון
- מוישי שטיין
- מורה באצבע
- מחזה אברהם
- מילין יקירין
- מים עמוקים
- מים רבים
- מכל מלמדי השכלתי
- מכנדבי
- ממגד שמים
- ממוני גבך
- ממוצע
- ממזרח שמש
- מנההרניק
- מנורה בדרום
- מנחם1
- מעט מזעיר
- מקשה קושיות
- מרדכי זנגר
- מרכז
- משגיח כשרות ותיק
- משה שפירא
- משה6
- משרת משה
- משתדל לעשות רצון ה'
- משתוקק לקרבתך
- נאמן
- נאמן האוצר
- נדיב לב
- נהנה מקושיא טובה
- נוסקה
- נחום
- נחמן ל.
- נפשי חמדה
- נצח תירם
- נתאי הארבלי
- נתי מור
- נתן
- נתנאל לב
- נתנאל לוי
- סנה בוער
- סתם אברך
- עוז וישועה
- עוז לו בך
- עוזי ומגני
- עולמישע
- עושה פלא
- עושה רצון ה'
- עילי זרביב
- עלינו לשבח לאדון הכל
- עמך
- עפר החכמים
- עפר ואפר
- עץ החיים
- עץ חיים
- פאפא
- פדר
- פותח שערים
- פיני
- פלוגתאי
- פנחס נחום
- פסגז
- פרידנזון
- צבי זאב
- צדק ומשפט
- ציפור בודד
- צריך ביאור
- קָדְקֹד
- קהילת יעקב
- קול שופר
- קטן
- קטנטן
- קלונימוס הכהן
- קרית מלך
- קרנש
- ראם
- רב בת״ת
- רב פאל
- רבי דוד
- רוצה לדעת תורה קדושה
- רימון
- רפי
- שבחת
- שטייגעניסט
- שיל"ת
- שירת העשבים
- שלום וינברגר
- שמחה כהן
- שמחנו
- שמים וארץ
- שמעון ולוי
- שעיה
- שקדתי
- שרון א
- תורת חכם
- תורת חסד
- תורתו
- תיבת גמא
- תלמיד חכמי הדור
- תלמידחכם
- תמיד בשמחה
- תנא קמא
- תתאה גבר
נושאים דומים
ד' תעניות בין המצרים ת"ב
הכאת תלמידים בבין המצרים