בראשית פנינים לפרשת בראשית (מלוקט)

[התורה]

כל התורה מרומזת במילה 'בראשית'
בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ (א, א)
כאשר שהה הגר"א מווילנא זי"ע, באחד מנדודי גלותו, בעיר ברלין, הבחין בעל האכסניה שאירחו, בפיסת נייר שנפלה מכתביו של הגאון, בה היה כתוב: "כל הש"ס בבלי וירושלמי תוספתא מכילתא ומדרשים מרומזים בתורה שבכתב, וכל התורה שבכתב מרומזת בספר בראשית, וכל ספר בראשית רמוז בפרשת בראשית, וכל פרשת בראשית מרומזת במילה 'בראשית'".
תמה המארח ושאל: "וכי גם מצוות 'פדיון הבן' שאני עומד לקיים היום בבני, גם היא מרומזת במילה 'בראשית'?" ענה לו הגר"א על אתר: 'בראשית' ראשי תיבות ב'נך ר'אשון א'חר ש'לושים י'ום ת'פדה.

תורה שבכתב​

 

[התורה]

הגות יומית מאור החיים הקדוש || י.א.
‏חז״ל אומרים שבתחילה עלה במחשבה לברוא את העולם במידת הדין. כשראה הקב״ה שאין העולם יכול להתקיים, שיתף עמה את מידת הרחמים. וכי אצל הקב״ה יש ״בתחילה״ ו״אחר כך״? אלא שאין כאן חזרה מהמחשבה הראשונה. העולם אכן נברא בדין ונשאר עומד בדין.
מהו אפוא שיתוף הרחמים? לא ביטול הדין, אלא שינוי הדרך שבה הוא מתממש. אילו הדין היה פועל לבדו, כל חטא היה גורר מיד את מלוא תוצאותיו.
לכן שיתף הקב״ה רחמים בדין, הוא מאריך אף, אינו נפרע מן האדם מיד ובבת אחת, אלא נותן לו זמן ומרחב לשוב ולתקן.
הדין לא נעלם. הוא פשוט מתנהל בתוך הרחמים. וזו אולי הרחמנות הגדולה ביותר לא עולם בלי חשבון, אלא עולם שנותן לאדם זמן להשתנות לפני שמגיע החשבון.

 

[יעקב הסופר]

וכי אצל הקב״ה יש ״בתחילה״ ו״אחר כך״?

לחץ כדי לכווץ...

השאלה הזאת עדיין קשה

 

[אברך מישיבת מיר]

השאלה הזאת עדיין קשה

לחץ כדי לכווץ...

זה נכתב כך רק כדי לסבר את האוזן, שנבין את צורת הבריאה.

 

[התורה]

השאלה הזאת עדיין קשה

לחץ כדי לכווץ...

זה נכתב כך רק כדי לסבר את האוזן, שנבין את צורת הבריאה.

לחץ כדי לכווץ...

כן נלענ"ד ג"כ

 

[יעקב הסופר]

כן נלענ"ד ג"כ

לחץ כדי לכווץ...

אז כל הווארט שלך זה בכלל לא קשור לשאלה. לשאלה יש תשובה אחרת כמו שאמרת

 

[התורה]

דרכי פעולת היצה"ר - תחילה מייאש ואח"כ מקרר​

הגר"א באדרת אליהו כתב בביאור טענת נחש לחוה, גלה לנו התורה כל טענת היצר המה שנים. בתחילה הוא בא אל האדם בטענה זו שא"א בשום אופן לאדם לקיים מצוות השי"ת כי הוא דבר שאין יכול לעמוד בו. ולכן טען הנחש אף כי אמר אלהים לא תאכלו מכל עץ הגן אולי היה כוונת הבורא שלא תאכל מאומה והוא דבר שא״א לעמוד בו, וחוה ענתה לו מפרי עץ הגן נאכל א״כ הוא דבר שאפשר לעמוד בו. ואז בא הנחש בטענתו השניה לא מות תמותון שאין בטבעו להמית אתכם רק שרצה הבורא למנוע מכם ידיעת טוב ורע ולכן הפחיד אתכם, וזו טענתו השניה של היצה״ר להטות את האדם מדרך השכל בפירוש התורה ולהראות לו היתרים ולגלוח פנים שלא כהלכה. עי"ש.
מבואר מדבריו דתחילה היצה"ר מנסה לייאש את האדם ורק כאשר לא עולה בידו מנסה להדיחו ע"י שמכניס לו קרירות במצוה.​

 

[התורה]

הגות יומית מאור החיים הקדוש || י.א.
העולם נברא בשביל דבר שקדם לו. התורה הייתה לפני הבריאה, והבריאה נועדה לאפשר את קיומה. בעבור התורה, הנקראת ״ראשית״, ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ.
מי שזכה בתורה, זכה בדבר שבשבילו נברא הכול. גם מי שאינו יכול ללמוד בעצמו יכול להיות שותף כשהוא מסייע לעמלי התורה, הוא נעשה חלק מן המעשה שלשמו נברא העולם.
אולם גם יראת השמיים נקראת ״ראשית״. היראה היא היסוד שעליו התורה מתקיימת באדם. אדם יכול לדעת הרבה, ועדיין להישאר מחוץ לדברים שהוא יודע. היראה מחברת את הידיעה אל החיים.
הלימוד נותן לאדם את התוכן, היראה מעניקה לו מקום בנפש. וכששניהם מצטרפים, האדם מתחיל למלא את התפקיד שבשבילו ניתן לו עולם לחיות בו.

 

[התורה]

בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים וגו' וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ (א, א-ב)
גם המצב של תהו ובהו וחושך הוא חלק מבריאת העולם, כי הקלקול והעדר הם לצורך התיקון.
(דברי חיים, תורה שבכתב)​

 

[התורה]

התורה פותחת בפירוט סדר בריאת העולם בששה ימים:
​

ששת הימים​	בו נבראו​
ראשון​	אור וחושך, ונקבע שהאור ישמש ביום והחושך בלילה.​
שני​	השמים התחזקו על מקומם, והפרידו בין המים העליונים למים התחתונים.​
שלישי​	נראתה היבשה, והצמיחה אילנות ועשבים.​
רביעי​	מאורות, ונקבע שיהיו לאות בין יום ולילה, ועל ידם יקבעו החדשים והשנים.​
חמישי​	העופות, הדגים, ושרצי העוף והמים.​
שישי​	חיות בהמות ורמשי הארץ. האדם זכר ונקבה.​

לאחר בריאת האדם בירכו ה' וציווה עליו לפרות ולרבות בארץ. וכן השליטו על כל הברואים, והתיר לו אכילת עשבים, אך אסר עליו להמית בעלי חיים כדי לאכול מבשרם.
לאחר גמר מלאכת הבריאה, שבת אלוקים ביום השביעי, ויקדשהו.
תורה שבכתב​

 

[התורה]

מתי נגנז האור הגנוז?
וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב וַיַּבְדֵּל אֱלֹקִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ (א, ד)


רש"י מפרש את ההבדלה בין האור לבין החושך על פי דברי חז"ל, שהקב"ה ראה את האור כי טוב ואינו ראוי שישתמשו בו רשעים, עמד והבדילו לצדיקים לעתיד לבוא.
אמנם לאחר מכן לגבי בריאת המאורות (פסוק יד) מבאר רש"י, שאור זה לא נגנז מיד, אלא היו משמשים האור והחושך הראשונים יחד ביום ובלילה, בכל שבעת ימי בראשית. ורק לאחריהם נגנז ה'אור הראשון', והחלו השמש והירח להאיר על הארץ (וראה בזה בהרחבה במסכת חגיגה יב, א; וכאן במפרשי רש"י, לבוש, גור אריה, דברי דוד ועוד).
תורה שבכתב​

 

[התורה]

הנקודה המרכזית בשבילה נברא העולם
וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב (א, ד)
אמר ר' אלעזר אפילו בשביל צדיק אחד העולם נברא, שנאמר "וירא אלוקים את האור כי טוב" ואין 'טוב' אלא צדיק, שנאמר "אמרו צדיק כי טוב".
( ירושלמי ברכות פ"ח ה"ו, תורה שבכתב)​

 

[התורה]

הרב @ישראל אדלר :

בראשית - ווארטים לפרשת בראשית | בראשית

ווארטים על הפרשה

forum-otzar-hatorah.co.il

 

[התורה]

הגות יומית מאור החיים הקדוש || י.א.
אמרו רבותינו: ״כל אדם שיש בו יראת שמים, דבריו נשמעין״. מה הקשר בין יראת השמים של האדם לבין נכונותו של הזולת להקשיב לו?
כאשר אדם ירא שמים מוכיח את חברו, נפשו כואבת את המעשה שאינו ראוי. הוא אינו מבקש להגביה את עצמו או להשפיל את זולתו הוא מבטא דבר הנוגע בעומק לבו.
ומכיוון שלב מרגיש לב, השומע חש מה מניע את המדבר אליו. נפשו מזהה את כנות הדברים ונפתחת לקבלם. כדי להנחיל אהבת השם, היא צריכה לחיות תחילה בלבו של המחנך. לפני שאדם מבקש שדבריו ייכנסו ללבו של אחר, עליו לתת להם מקום בלבו שלו.

 

[התורה]

​

תפילה שיש בה קריאת שמע חשובה יותר​

וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים (א טז).

שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדוֹלִים הֵם תְּפִלַּת שַׁחֲרִית וּתְפִלַּת עַרְבִית, וּקְרָאָם גְּדֹלִים לְפִי שֶׁבִּשְׁנֵיהֶם יֵשׁ קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁהִיא מִן הַתּוֹרָה, לְאַפּוּקֵי תְּפִלַּת מִנְחָה שֶׁאֵין בָּהּ קְרִיאַת שְׁמַע, וּלְפִי טַעַם זֶה קְרָאָם מִתְּחִלָּה שְׁנֵיהֶם גְּדֹלִים. וְחָזַר וּקְרָאָם אֶחָד גָּדֹל וְאֶחָד קָטֹן, מִשּׁוּם דִּלְגַבֵּי תְּפִלַּת הַמִּנְחָה נִקְרָאִים שְׁנֵיהֶם גְּדֹלִים מִשּׁוּם דְּבִשְׁנֵיהֶם יֵשׁ קְרִיאַת שְׁמַע וּמִנְחָה לֹא יֵשׁ בָּהּ קְרִיאַת שְׁמַע, אֲבָל לְגַבֵּי שְׁנֵיהֶם תְּפִלַּת שַׁחֲרִית גְּדוֹלָה מִשֶּׁל עַרְבִית, לְפִיכָךְ גַּבֵּי שְׁנֵיהֶם חָזַר וְקָרָא לִתְפִלַּת שַׁחֲרִית הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם, וְלִתְפִלַּת עַרְבִית הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה. וְאֵת הַכּוֹכָבִים, הִיא תְּפִלַּת מִנְחָה, דְּתֵבַת הַכּוֹכָבִים גִּימַטְרִיָּא 'מִנְחָה', וּמֵאַחַר שֶׁאֵין בָּהּ קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁהִיא מִדְּאוֹרַיְתָא, לְפִיכָךְ רְמָזָהּ בַּכּוֹכָבִים, שֶׁהֵם גְּרוּעִים מִן הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ.​

(פיתוחי חותם, אור לישרים)​

 

[התורה]

סגולה נפלאה ליראת שמים​

ויאמר אלקים יהי רקיע בתוך המים (א, ו). וברש"י ביום הראשון עדיין לחים היו, וקרשו בשני מגערת הקדוש ברוך הוא באומרו יהי רקיע.
מטעם זה – אומר החידושי הרי"ם זי"ע – יבואר הא דנקרא יראת ה' בשם יראת שמים, אע"פ שצריך לירא מה' ולא מן השמים, שהכוונה שצריך האדם לשאוף שיהיה לו יראת שמים שהיתה לשמים כשאמר להם ה' יהי רקיע וזהו "יראת שמים" ודו"ק.
והאר"י הק' אמר שסגולה ליראת שמים להסתכל תמיד לשמים כמו דכתיב (תהלים ח) "כי אראה שמיך מעשי אצבעותיך וגו' מה אנוש כי תזכרנו".
והוסיף הרה"ק רבי עמנואל מפשעדבורז זי"ע לבאר את דבריו עפ"י דברי רש"י הנ"ל, שהשמים היו מרופפים בשעת הבריאה ונקרשו ע"י גערת הקב"ה כאדם שמאיים על חבירו, וזה פירוש הסתכלות לשמים כי על ידי גערת הקב"ה וע"י הסתכלות שלו לשמים ישיג יראה הלזו וזהו "יראת שמים"
.
שיח שרפי קודש, אור לישרים​

 

[התורה]

גודל מעלת יום שבת קודש​

וַיְכַל אֱלֹקִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה (ב, ב).
דברים נפלאים כותב רבינו האור החיים הק' וז"ל: "...אמרו ז"ל (ב"ר פ"ז) כי בריות נבראו ערב שבת עם חשיכה ולא הספיקו לגמור בריאת גופם עד שקדש היום והן הם המזיקים ע"כ. ויש לנו להשכיל זאת איך יוצדק לאמר בערך הבורא יתעלה שמו שלא הספיק לגמור וכו' הלא דבר ידוע לכל כי כהרף עין יכול לברוא עולמות כולם. וצא ולמד מה שכתבנו בתחילת הפרשה ותראה קצת גבורותיו יתעלה שמו.
אכן הכונה היא כי רצה ה' להודיע עוצם מעלת יום המכובד כי הלא תדע שישתנה הדבר בין מלאכה שהתחיל בה ואין בה הפסד למלאכה שכבר התחיל בה ותפסד אם לא יגמור אותה. וכאן הודיענו הכתוב כי מלבד שלא התחיל במלאכה אחרת אלא אפילו במלאכה שהתחיל בה כשקדש היום גם כן שבת מלגמור אותה הגם שנפסדה המלאכה שהתחיל בה הפסד שאין אחריו תיקון אף על פי כן לא רצה לעשות עוד.
והוא שרמז באומרו "וישבות" אחר שאמר "ויכל" כי מלבד שכלה ולא הוסיף עוד עשות בריאה אחרת אלא אפילו מה שהיה בידו להשלימו שבת פירוש בטל גמר הדבר שהיה בידו, ולזה אמר מכל מלאכתו לומר אפילו מלאכה שכבר התחיל בה והוא אומרו אשר עשה והתחיל בה כיון שבא יום השביעי שבת מלהשלימה. וה' עשה כן להראות דבר זה לא לצד מניעת היכולת ח"ו כי פשיטא שבהרף עין בורא כהנה וכהנה רבי רבבות, גם אומר אני כי לטעם זה סדר ה' המלאכות שעשה בסדר הימים דבר יום ביומו כדי שיוכר מעלת השבת כי זולת זה יכול היה ה' לעשות כל המעשה ביום אחד ובזמן מועט" עכ"ל.
אור החיים הק' - בפרשתנו​

 

[התורה]

וַיִּטַּע ה' אֱלֹקִים גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם וַיָּשֶׂם שָׁם אֶת הָאָדָם (ב, ח)

כל סיבת נטיעת גן עדן הוא רק בעבור לשום שם את האדם, והגן עודנו עומד לאדם הידיד לקונו, ואין לאף נברא חלק בגן זולת האדם.
אור החיים, תודה שבכתב​

 

[התורה]

הגות יומית מאור החיים הקדוש || י.א.
העולם נראה שקט. אבל בתוך הבריאה כולה פועלת תשוקה כל נברא נכסף אל האור האלוקי שממנו הוא חי. זו משמעות המילים ״ויכולו השמים והארץ״.
״ויכולו״ מלשון כלות הנפש, כמו ״נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'״. השמים והארץ עומדים בכיסופים לבוראם, ובאמצעות הכיסופים הללו מתקיים העולם. אם גם האבן משתוקקת אל בוראה, כמה ראוי שאדם, שניתנו לו דעת ולב, יבקש להכיר אותו ולהתקרב אליו
כשאדם אומר בליל שבת ״ויכולו״, הוא יכול לשמוע במילים האלה גם קריאה אישית. העולם שסביבו כבר משתוקק. עכשיו עליו לפתוח את לבו, להצטרף לכיסופים האלה ולתת להם מילים. מתוך כל רצונותיו, לומר לבורא בפשטות גם אני מבקש להיות מחובר אליך.

 

[אברך מישיבת מיר]

סגולה נפלאה ליראת שמים​

ויאמר אלקים יהי רקיע בתוך המים (א, ו). וברש"י ביום הראשון עדיין לחים היו, וקרשו בשני מגערת הקדוש ברוך הוא באומרו יהי רקיע.
מטעם זה – אומר החידושי הרי"ם זי"ע – יבואר הא דנקרא יראת ה' בשם יראת שמים, אע"פ שצריך לירא מה' ולא מן השמים, שהכוונה שצריך האדם לשאוף שיהיה לו יראת שמים שהיתה לשמים כשאמר להם ה' יהי רקיע וזהו "יראת שמים" ודו"ק.
והאר"י הק' אמר שסגולה ליראת שמים להסתכל תמיד לשמים כמו דכתיב (תהלים ח) "כי אראה שמיך מעשי אצבעותיך וגו' מה אנוש כי תזכרנו".
והוסיף הרה"ק רבי עמנואל מפשעדבורז זי"ע לבאר את דבריו עפ"י דברי רש"י הנ"ל, שהשמים היו מרופפים בשעת הבריאה ונקרשו ע"י גערת הקב"ה כאדם שמאיים על חבירו, וזה פירוש הסתכלות לשמים כי על ידי גערת הקב"ה וע"י הסתכלות שלו לשמים ישיג יראה הלזו וזהו "יראת שמים"
.
שיח שרפי קודש, אור לישרים​

לחץ כדי לכווץ...

וכן איתא שיעשו חלונו לבית הכנסת כדי שיסתכלו לשמים.