ביא מברכת ברכות התורה בגלל שהיא מצווה ללמוד את הדינים השייכים לה.
 
ומדוע להל' כמו במשנה בקידושין היא פטורה מת"ת?
ומדוע המ' תמהה 'במאי זכיין'?
אע"כ למרות שתורה גדולה שמביאה לידי מעשה,מ"מ יש נושא עצמי בלימוד כמו הל' למשיחא ודרוש וקבל שכר
רואים שהרבה פעמים התורה זה דבר שעומד בפנ"ע, כתיקון להבאת האדם להכרת ויחס עם בוראו
והחלק הזה ליתנהו בנשים,ומה שנשאר להם זה לימוד ברמה של 'הכנה למצווה'
כמו זכר הבונה סוכה שזה רק היכ"ת לקיום
 
רמב"ם יד החזקה הלכות תלמוד תורה פרק א
(א) נשים ועבדים וקטנים פטורים מתלמוד תורה.
ולימוד ההלכות והדינים אינו מחוייב לענין תלמוד תורה אלא לדעת את המעשה אשר יעשון.

(יג) אשה שלמדה תורה יש לה שכר אבל אינו כשכר האיש מפני שלא נצטוית וכל העושה דבר שאינו מצווה עליו לעשותו אין שכרו כשכר המצווה שעשה אלא פחות ממנו
 
ביא מברכת ברכות התורה בגלל שהיא מצווה ללמוד את הדינים השייכים לה.
אין זו הכוונה אלא ראה במקור הדברים במהרי"ל (שכתב שבגלל טעם זה לא שייך בה כאילו מלמדה תפלות ולכן נשאר כדברי ר"ת לגבי לולב וכו')
 
האם היא מצווה או אינה מצווה ועושה?
והאם יש לה בלימוד הדינים שלה מצווה של והגית בה יומם ולילה, ולמה?
נידון זה נפתח בקדמונים;
דבשו"ע סימן מז סי"ד כתב דנשים מברכות ברכת התורה, ובמג"א ס"ק יד ביאר: "דהא חייבות ללמוד דינין שלהם כמ"ש ביו"ד סימן רמו ס"ו".
ובביאור הגר"א שם ס"ק יח השיג: "עיין מ"א בשם האגור, ודבריהם דחויין מכמה פנים וקרא צווח ולמדתם את בניכם ולא בנותיכם היאך תאמר וצוונו ונתן לנו".
אבל נראה פשוט דאף להמג"א שצריכה ללמוד דינים שלה, מ"מ אינה מצווה במצוות ת"ת כאיש שמצווה ג"כ על עצם הלימוד, אלא רק במצות ידיעת התורה (לידע הדינים שלה), ולכן לא שייך אצלה ביטול תורה [שזה נובע מהחובה ללמוד, לא לידע הדינים].
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון
✖ ❓