מקובל לומר שמלבד שיש מושג של ביטול תורה בכמות כשאדם אינו מנצל את כל זמנו לעסק התורה כראוי, יש גם מושג ומציאות של ביטול תורה באיכות,
לדוג' אדם שיכול ומסוגל ללמוד ביתר הבנה וביתר עומק, אך מעדיף ללמוד בצורה קלילה יותר, הרי הוא מבטל תורה, על אף שמנצל את כל זמנו, משום שהלימוד שלו הוא באיכות פחותה.
וכן אדם שלומד יותר מן הנצרך בספרי יראה ומוסר ואינו עוסק בזמן זה גופי תורה, הרי הוא מבטל תורה באיכות.
אשמח לדעת האם יש מקור לדבר זה?
לדוג' אדם שיכול ומסוגל ללמוד ביתר הבנה וביתר עומק, אך מעדיף ללמוד בצורה קלילה יותר, הרי הוא מבטל תורה, על אף שמנצל את כל זמנו, משום שהלימוד שלו הוא באיכות פחותה.
וכן אדם שלומד יותר מן הנצרך בספרי יראה ומוסר ואינו עוסק בזמן זה גופי תורה, הרי הוא מבטל תורה באיכות.
אשמח לדעת האם יש מקור לדבר זה?
