אמור מדוע לא ילפינן שקטן מטמא מ"להזהיר גדולים על הקטנים" (3 צופים)

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ויאמר ה' אל משה אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם לנפש לא יטמא בעמיו (כא א)

בערכין ג. "הכל מטמאין בטמא מת לאתויי מאי, לאתויי קטן, סלקא דעתך אמינא איש אשר יטמא ולא יתחטא, איש אין קטן לא, קמ"ל ועל הנפשות אשר היו שם". מבואר דצריך ילפותא לרבות שקטן נטמא בטומאת מת. ומקשים העולם, דתיפו"ל מהכא דכתיב "אמור ואמרת" ודרשינן ביבמות קיד. להזהיר גדולים על הקטנים, א"כ בעל כרחך שקטן מקבל טומאת מת, דאל"כ איך שייך להזהיר את הגדולים שלא יטמאו את הקטן.

ונראה לומר דהיה ס"ד דרק כהן מקבל טומאת מת כשהוא קטן, והביאור הוא דלפי רוב קדושתו היא טומאתו, כדחזינן דבהמה וכן עכו"ם אינן מקבלין טומאת מת, ועי' במשנה ידים פ"ד מ"ו "לפי חיבתן היא טומאתן", א"כ ס"ד דרק כהנים שהם מקודשים יותר מקבלים טומאת מת אף בעודם קטנים.

והנה בנזיר סא. תנן דאין נזירות בגויים, ופירש המפרש שם "עובדי כוכבים שנדרו בנזירות אין נזירות חלה עליהן, ומותרין לגלח ולשתות יין וליטמא למתים", ולכאורה תמוה מש"כ דמותרים ליטמא למתים, דזה אפילו אם היה נזירות בעכו"ם מ"מ אין שייך בו טומאת מת, דעכו"ם אינו מקבל טומאת מת.

ושמעתי ממו"ר רבינו הגרי"ג אדלשטיין זצ"ל ליישב, דאילו היה נזירות בעכו"ם, אזי נזיר גוי היה מקבל טומאת מת אע"פ ששאר גוי אינו מקבל, דלהס"ד הרי גוי נכלל בפרשת נזירות מדכתיב "איש איש" לרבות עכו"ם שנודרים נדרים ונדבות כישראל, ונזירות נמי נדר הוא, ומשמע דלכל דיני נזירות נתרבה, והביאור הוא דמחמת קדושת נזירותו היה מקבל טומאת מת, עכ"ד, וזהו בדומה להנ"ל.
​

◆ ◆ ◆​

עוד יש ליישב דמצינו דכהן ונזיר אסורים להטמא לגוסס, אע"פ שגוסס אינו מטמא, חזינן דלא בעינן טומאה בפועל, רק מעשה המטמא, דהרי בגוסס ליכא טומאה ממש, ועי' קובץ שיעורים ח"ב סי' מ"א, ובזה מיושב דס"ד דאסור לכהן קטן להטמא אע"פ שאינו נטמא בפועל.

וכן מיושבים בזה דברי המפרש בנזיר הנ"ל, דאע"פ שגוי אינו מקבל טומאה, מ"מ להס"ד היה אסור לעשות מעשה של טומאה למתים, בדומה לגוסס שאינו מטמא בפועל.
​

◆ ◆ ◆​

עוד יש לומר דנפק"מ אם קטן שעומד להגדיל היום, נכנס לתוך בית הקברות, באופן שלא יהיה יכול לצאת ממנו כשיגדיל, והנה לכהן אסור להכנס למקום שיטמא בו למת, אבל זה שעדיין הוא קטן אין לו איסור להכנס לשם, ומ"מ הגדולים מוזהרים על הקטנים בזה, והכא שייך קבלת טומאה משום דהטומאה תהיה כשהוא כבר גדול, אבל המעשה כניסה עשה כאשר הוא קטן, ולכן צריך להזהיר גדולים על הקטנים.

ועוד י"ל דנפק"מ למש"כ הרוקח דאשת כהן מעוברת אסורה להכנס לאהל המת משום להזהיר גדולים על הקטנים, ולפי מה שביארו האבני מילואים סי' פ"ב סק"א והברכי יוסף סי' שמ"ג סק"ד דהעובר מקבל טומאה משום דעובר ירך אמו, א"כ אפילו אם קטנים אינן מקבלים טומאת מת, מ"מ עובר כהן נטמא מדין ירך אמו, ולזה איצטריך אמור ואמרת.

ועוד נראה דלק"מ, דלהזהיר גדולים על הקטנים לאו דוקא קטנים, אלא הוא הדין בחרשים, דגם בהם איכא איסור ספיה כמבואר ביבמות קיד: לגבי חרש, א"כ ס"ד דבאמת קטן לאו בר טומאת מת ד"איש" למעוטי קטן, ואמור ואמרת בא להזהיר את הפקחים על החרשים.​

 

[גרינפלד]

עוד יש לומר דנפק"מ אם קטן שעומד להגדיל היום, נכנס לתוך בית הקברות, באופן שלא יהיה יכול לצאת ממנו כשיגדיל, והנה לכהן אסור להכנס למקום שיטמא בו למת, אבל זה שעדיין הוא קטן אין לו איסור להכנס לשם, ומ"מ הגדולים מוזהרים על הקטנים בזה, והכא שייך קבלת טומאה משום דהטומאה תהיה כשהוא כבר גדול, אבל המעשה כניסה עשה כאשר הוא קטן, ולכן צריך להזהיר גדולים על הקטנים.​

לחץ כדי לכווץ...

והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:
אמנם הג"ר נחום נבנצאל שליט"א אמר דיש לדחות נפק"מ זו, דהרי הדין להזהיר גדולים על הקטנים הוא מדין ספיה לקטן (עי' יבמות שם), ובפשטות כיון דאת האיסור עצמו יעבור כשהוא גדול, ובגדול ליכא איסור ספיה כמ"ש האחרונים, א"כ אין בזה איסור ספיה אע"פ שהמעשה כשהוא קטן, ויש לדון בזה עכ"ד.​

 

[מחכה]

יש מקומות שלמדו בהם שה'להזהיר' זה לחייב מדאורייתא על חינוך, להדעות שבשאר המצוות חינוך דרבנן