forum-otzar-hatorah.co.il
כמה הערות א. כל הנידון האם דרשינן 'טעמא דקרא' היא היכן שיש נפק"מ לדינא, [תוס' גיטין מט:] אך היכן שאין נפ"מ, לכו"ע דורשים טעמא דקרא, ואף נצטוונו לדרוש טעמא דקרא [רמב"ם סוף הל' מעילה, מקוואות, תמורה] ב. רוב מצוות התורה הם עניינים אנושיים, מוסריים, שכליים [מו"נ ח"ג פכ"ו והלאה, הק' הרנ"ג לתלמוד, הק' הרלב"ג לביאורו לתנ"ך * ] ג. יש ראשונים ואף אחרונים שדייקו מהתורה ודרשו טעמים בפסוק והוציאו מזה דינים [רש"י בשבת קכח, ב; ורש"י בפסחים ד, א; רא"ש ב"מ צ, א; רא"ש בריש ב"ק; רמב"ם פ"ו מערכין הל"א והלאה; ר"ן נדרים כט, א; קצה"ח נב, א;] ד. המושגים קנין, בעלות, שטר ודומיהם כיון שהם מושגים משפטיים הנתונים לדיון שכלי מעמיק, שאינו בהכרח קשור לתוה"ק [שער"י ה, א; וכך עולה בשו"ת חת"ס יו"ד סי' שי ועוד] אזי הם ניתנים לדיון אף בלא כל קשר לרצון התורה, ומסגרת האיסור עצמה ה. יש להבחין, שאדרבה, שאלות כמו 'מה זה בעלות' וכדומה, באים מרצון להגדיר את גבולו של אותו הדין, ולא לנסות לקבוע את תוכנו, שאופן זה רצוי ואף מדהים, אף בחור לא אמור לקום בבוקר ולשאול 'מה זה בעלות' ואז לפתח על כך דיון, אלא קודם לכל צריך לקלוט הרבה פרטים, שמהם יווצרו כללים, מהם יוולדו המושגים, ואזי נוכל לקבוע את ההגדרות, היכן דין זה קיים בגבולותיו המדוייקים שבן אדם בסוף יוכל לשקלל את כל הנתונים ולהגדיר במשפט בודד את ההגדרה שתכלול בתוכה את כל התוכן, הפרטים, הכללים, ויתר הפריטים המרכיבים אותה, ו. אנו רואים בשו"ט של הגמ' כיצד היא מדלגת מענין לענין ומקשרת דברים שבצורתם החיצונית אין כל מקום לקשר אותן ** , שהן שונים זה מזה לגמריי, אבל מפני שחוקי ההיגיון הפנימיים שבהם - הריהם שווים, אזי כורח המציאות היא שהחוקים ההגיוניים שווים המה בכל חכמת התורה, ושפיר קמדמי בש"ס ז. אציין שהר"ן בדרשותיו מסביר שהביאור במה שאנו אומרים בכל בוקר, בברכות התורה, "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו" זה שהי"ת מסר את התורה לשכל האנושי ויתר על כן, דכאשר מתיבתא דרקיעא היו כנגד מתיבתא דארעא, אזי מתיבתא דארעא צודקים, והולכים אחריהם להלכה.
זה כלל לא משנה מה המלבי"ם כותב.
שוב, אם ר' שמעון אחז כך זהו נושא לדיון בפני עצמו,
אני חושב שטעית, במהרי"ל כן לומדים מה זה שטר, מה מהותו, מה כוחו, ומה המהות שבכוחו...
ר' חיים מבריסק,
היכן? מקור?
הם "רק" לא למדו כך,
הוא טוען שהוא כן למד ואעפ"כ הוא כתב
במה לא ראוי לעסוק, בעיון? בלומדות? בפלפול? בסברא? בהגדרה? בתוכן?
לא ברור מה רצונו של מר מכל רבותינו
דומני שהרשה לבחורים ללכת ללמוד שם
חברים, הגרח"י שרייבר לא עוסק ביסודות הסברא התלמודית. הוא עוסק בהגדרות נטו. ומי שחולק על זה פשוט מכיר את הגרחי"ש מכמה בחורים בישיבה ומהסיפור הידוע עם רבי דוד כהן, והמעשה ספק אם התרחש עם רבי שלום בער סורוצקין, היחיד שנקט בשיטה זו ואכן חטף ע"כ רבות [וכפי שהוא עצמו כתב בראשית ספרו שיודע שדרכו לא תהא מקובלת] זה הגר"ש שקאפ.
אתה צודק שזה מה שהוא מתכון לעשות.
בעיון - היורד להגדרות דיני התורה.
הרב שך גם לא הבין מה זה שטר, ידועה אמירתו "שטר זה שטר"...
מה שליבו חפץ במקום שליבו חפץ
מה אנחנו כן יכולים להבין? את תוס' אנחנו יכולים להבין? מי אנחנו שנכנס לראשו הקדוש של תוס'?!
הארכתי בכל זה כאן. אני ממליץ לך לעבור על ההודעה עד תומה.
להגזים תמיד אפשר.