@בד קודש
מבלי להכנס בכלל לשיטה וכו'.
אני סתם שואל, הלוא הגמרא היא עיונית מצד עצמה, הסוגיות כדי להבינן בפשטות תופשות הרבה שכל, ושלא לדבר על חשבונות שיש בכמה מקומות, ורש"י סבוכים [הם לומדים תוספות?] אם כן, אז תוספות בעצמו, וכי מי שמבינו על בוריו, וגם נחרטים במוחו לנצח כמעט, אין בהם כדי לגרום ללומד לחשוב על מה שהשקיע כל היום של היום ושל אתמול ושל מחר... הלוא מדובר בהרבה רמות של מוחות, אני עצמי עני, לפעמים מוצא את עצמי מהרהר בדברי תורה שלמדתי אי פעם ומונח לי בזכרון, וזה מתחיל לעניין כי אני נזכר במקבילה שלו, ואז המח מתקדש מעט... למה בריבוי כזה של תורה אין הדברים כן, ולפחות לא אצל כולם בשווה... היינו שגם לפי מניית החסרונות על השיטה הלוא יש סוגי חשיבות שיכולות להתמלאות מידיעת אינספור מהלכים של חז"ל במצוות התורה, וכל הרייד הפשוט של הגמרא רש"י, הוא לא כל כך קל ללמידה תמיד, ולחזרה עוד יותר... ועוד שזו קדושת התורה השוכנת בלב אדם. כתוב לי ענינית באמת אני רוצה להבין. לקינוח, אני מכיר גערער שהיה כל כך פשוט עד שדאב הלב על מיעוט תורה שלו, ופתאום לוקח אותי במכוניתו ומבקש ממני שאבחן אותו על כל מסכת סוכה, והבחור ידע גם ידע... כמובן שלא היה המקום לחפש קושיות ולהראות עומק וכו', אך הגמרא עצמה יש בה עומק... לא כן? [כמובן שיש בעלי עיון ויש בעלי בקיאות מצד טבעם, רק רוצה לשמוע דעתכם על השקלול הנוסף הלזה[