מה זה טומאה? - מהותה (1 צופה)

[ישיבישער]

הא מנא לך?

לחץ כדי לכווץ...

כך שמעתי מפיו

 

[ליחדא שמיה]

לשון הרמב"ם [סוף הל' מקואות]. 'דבר ברור וגלוי שהטומאות והטהרות גזירות הכתוב הן ואינן מדברים שדעתו של אדם מכרעתו והרי הן מכלל החוקים וכן הטבילה מן הטומאות מכלל החוקים הוא שאין הטומאה טיט או צואה שתעבור במים אלא גזירת הכתוב היא'. מבואר שהטומאה היא דין ולא מציאות. [ובקונטרס עשר ספירות רצה לתלות זאת במחלוקת הרמב"ם והמקובלים, שבכל כתבי הקבלה מבואר שהטומאה היא מציאות, עי"ש].

 

[יאשע בער]

לשון הרמב"ם [סוף הל' מקואות]. 'דבר ברור וגלוי שהטומאות והטהרות גזירות הכתוב הן ואינן מדברים שדעתו של אדם מכרעתו והרי הן מכלל החוקים וכן הטבילה מן הטומאות מכלל החוקים הוא שאין הטומאה טיט או צואה שתעבור במים אלא גזירת הכתוב היא'. מבואר שהטומאה היא דין ולא מציאות. [ובקונטרס עשר ספירות רצה לתלות זאת במחלוקת הרמב"ם והמקובלים, שבכל כתבי הקבלה מבואר שהטומאה היא מציאות, עי"ש].

לחץ כדי לכווץ...

יתכן שהטומאה היא מציאות, אך היא מציאות לא מובנת, מציאות של גזירת הכתוב.

 

[מחכה]

מציאות לא מובנת

לחץ כדי לכווץ...

היינו, כוונת מר שזוהי מציאות שמצד השכל אין להכריע שבהמציאות הזו יש פסול כלשהו?

 

[גליציאני]

יעוי' בתוס' בבכורות דף ז' ע"ב עור הבא כנגד פניו של אדם בין חי בין מת טהור כו' בין הוא חי ואמו מתה בין הוא מת ואמו חיה, שהעור בא מן שניהם, מן האם ומן הולד ולפיכך טהור עד שימותו שניהם עי"ש. והיינו מפאת שהטומאה באה מחמת העדר טהרה, כיון שאיזה צד מטהר אותו, א"א לטמא וז"פ. ועי' צ"פ מה"ת (דף ס"ג ע"א) עיש"ה.

 

[מחכה]

טהור עד שימותו שניהם

לחץ כדי לכווץ...

יש לחקור גבי עור זה לכאורה, אם הוא מוגדר שאינו של האם ואינו משל הוולד ואכן באיזה צד טהרה, מהאם או הוולד יטהרו, וטהרה מכל צד יטהרו. (וכדברי כת''ר דטמואה היא העדר טהרה).

או די''ל דעור זה מצ''ע הוא גם של האם וגם של הוולד ומטעם זה, כל עוד יהיה שם חי הוא יטהר בזכותו של החי. כלומר דטומאה מאיזה צד עדיין לא תטמאו. (וטהרה הוא דין שצריך לחול, אלא שישנו).

וכמדומני דן בזה רבי משה פיינשטיין בעניין תאומים סיאמיים אם מותר לנתקם באופן שהאחד ימות כיון שחיותו מאחיו ויגרום הריגתו.

 

[מתקרב]

והיינו מפאת שהטומאה באה מחמת העדר טהרה, כיון שאיזה צד מטהר אותו, א"א לטמא וז"פ.

לחץ כדי לכווץ...

לדעתי אין הביאור שיש טהרה, אלא שהדין חיות מטהר וכ"ז שיש חיות או מצד האם או מצד הולד א"א לטמא וכעין מפרכסת ובן שמונה

 

[נתתי חכמה]

לדבריך מהו ענין החלות, מדוע יש דברים שבשביל לפעול אותם צריכים שיחולו ויש דברים שנעשים בפעולה פשוטה ויבשה, הלא הכל זה רק ציוויים.

לחץ כדי לכווץ...

תשובה..

או בציווי גרידא של עשה ול"ת, "או ציווי לקיים איזה ייחס של "טומאה" "קידושין" וכדו'."

לחץ כדי לכווץ...

ודו"ק, ואם יש צורך אפשר לבאר

 

[יאשע בער]

אגב, אם טומאה היא מציאות איך נפרש את ענין טומאה הותרה בציבור [בשלמא את טומאה דחוי' אפשר להבין שהדינים של הניהוג בטומאה נדחו, אך טומאה הותרה לכאו' היינו שאין פה כלל מציאות של טומאה].

 

[נתתי חכמה]

אדרבא, הלשון "טומאה" הותרה מורה, שהטומאה קיימת רק הותרה, והיינו מותר "לעבור" על הטומאה, דדיני הטומאה כאינם רלוונטיים למול ציבור.
והמושג טומאה דחויה, עי' רש"י פסחים כמדומני פד ע"ב.

 

[יאשע בער]

אדרבא, הלשון "טומאה" הותרה מורה, שהטומאה קיימת רק הותרה, והיינו מותר "לעבור" על הטומאה, דדיני הטומאה כאינם רלוונטיים למול ציבור.
והמושג טומאה דחויה, עי' רש"י פסחים כמדומני פד ע"ב.

לחץ כדי לכווץ...

אני הבנתי שזה בדיוק ההבדל אם טומאה הותרה או דחויה אינו ביחס שלנו כלפי הטומאה אלא בטומאה עצמה, שאם טומאה הותרה א"כ אין כאן כלל בעיה וחסרון של טומאה, אך אם טומאה דחויה יש כאן חיסרון של טומאה רק שאנחנו מצווים לא להתייחס אליו.

 

[מחכה]

אולי אפשר לדייק מה'כי תעלה על דעתך' שכתב הרמב״ם בשם הספרי.
טמאת מת פ''ה ה''ג, כתב הרמב״ם
הרי הוא אומר כל הורג נפש וכל נוגע בחלל וכי תעלה על דעתך שזה ירה חץ והרג או זרק אבן והרג נטמא שבעת ימים אלא הורג נפש בחרב וכיוצא בה שנטמא בנגיעתו בכלי שהרג בו שהרי נגע הכלי במת. עכלה''ק.

ולכאורה אם הטומאה היא דבר רוחני ואינה מציאות, אלא דין, לכאו' אין כל מונע שדין ההורג ע''י חץ, יהיו חלים עליו דינים ששייכים לנפש שהרג.
וא''כ למה שלל הרמב״ם בתכלית שיהיה ההורג ע''י חץ נטמא שבעת ימים?
אלא, מוכרח לומר שזוהי מציאות שנמצאת עם הגבלה של מציאות העולם ואינה יכול להשפיע ולפעול על מי שלא בא עמה במגע, לכאו'.

 

[יאשע בער]

ולכאורה אם הטומאה היא דבר רוחני ואינה מציאות, אלא דין, לכאו' אין כל מונע שדין ההורג ע''י חץ, יהיו חלים עליו דינים ששייכים לנפש שהרג.

לחץ כדי לכווץ...

כמדומה שגם על הצד שטומאה היא דבר רוחני לא אמור להיות חילוק בדינים, כי גם אם זה רוחני זה צריך להתקבע בתוך סדרים בעולם.

 

[מחכה]

כי גם אם זה רוחני זה צריך להתקבע בתוך סדרים בעולם.

לחץ כדי לכווץ...

ולמה שלא תתקבע הטומאה בעולם באופן בו פועל קניין חצר או דיבור של תמורה ?

 

[מחכה]

אולי אפשר ללמוד לעניין זה גם ממה שכתב הרמב״ם הל' טומאת מת פ''כ הי''ב שאין חצי שיעור מיטמא.
ויש לעיין אם זה ככל ח''ש שבתורה שיהיה בו מחלוקת שמופיעה עם חברותיה בדיון אחר בפורום הקדוש הזה.

 

[יאשע בער]

ולמה שלא תתקבע הטומאה בעולם באופן בו פועל קניין חצר או דיבור של תמורה ?

לחץ כדי לכווץ...

אבל מה הקשר בין זה לבין אחד שזרק חץ?

 

[מחכה]

מה הקשר בין זה לבין אחד שזרק חץ?

לחץ כדי לכווץ...

כשנבין את מהותה של טומאה, נבין ג''כ איך היא פועלת, מניין שדווקא ע''י מגע?
יתכן שכשם שהקניין זה פועל ללא מגע על אף שזה בגדרי העולם, כן הוא בטומאה

 

[יאשע בער]

כשנבין את מהותה של טומאה, נבין ג''כ איך היא פועלת, מניין שדווקא ע''י מגע?
יתכן שכשם שהקניין זה פועל ללא מגע על אף שזה בגדי העולם, כן הוא בטומאה

לחץ כדי לכווץ...

את אותה קושיא אתה יכול לשאול גם אם טומאה היא דין. [כמו שקנין הוא דין ופועל גם בלא מגע וכו'].

 

[מחכה]

אותה קושיא

לחץ כדי לכווץ...

רציתי ללמוד מהרמב''ם שאמר שאין אפי' הו''א שיטמא בלי שיגע, שטומאה היא מציאות גשמית ממשית.
אף שאיני יודע מהי טומאה, אני יכול ללמוד מכאן שזו מציאות גשמית לכאו'.
כלומר, אם זהו רק דין ומחפשים דרך שיתקבע במציאות העולם, וודאי שיש הו''א שזה לא מוכרח להיות דווקא ע''י נגיעה, כבדינים אחרים שנכנסים בגדרי העולם באופנים שונים, משא''כ אם טומאה היא מציאות.

 

[מחכה]

אתה יכול לשאול גם אם טומאה היא דין

לחץ כדי לכווץ...

האמת שצ''ע איך יעלה בקנה אחד הק''ו הזה יחד עם ק''ו נוסף בדברי הרמב״ם בהל' טומאת מת פכ''א בריש הפרק:
אם הדברים שבתוך הכלי המוקף נצלו ק"ו לבלועין ולכלים שתחת האהלים. עכלה''ק.

והרי בבלועין נוגע ולמה עדיפא ליה ק''ו זה מהצד שנוגע.