ידוע בשם הרב שך, היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה לפי שאין להם כסף לקנות אחרונים. [שמעתי מעשה מכלי ראשון, מאחד שלא היה אומר יסודות מעצמו, אלא היה רק לומד את סברות האחרונים ומחשבנם זו בזו, ופעם נכנס לשאול את הרב שך שאלה, והתחיל הבחור לומר לו 'הגרי"ז אומר כך והאו"ש אומר כך', עצר אותו הרב שך ואמר לו 'זה הגרי"ז ור' מאיר שמחה אומרים, אבל מה אתה אומר'?],
מה שכתבת אין לו שום שייכות לכאן.
זה שהרב שך אמר לעני שלא היה לו לקנות ספרים, שעליו נאמר הזהרו בבני עניים,
לא אומר בשום צורה ובשום דרך, שעדיף לנהוג כך.
וזה שהוא העיר לבחור שלא היה בעל הבנה שאין מעלה בלדקלם ווארטים של האחרונים אלא להבין מעצמך,
זה לא אומר שאין ללמוד את דברי האחרונים ועליהם לבסס את הבנתי שלי העצמית.
אלו דברים שלא מוכיחים מאומה, ואינם שייכים לנידון דדן.
ולגבי דברי הרב
@ליחדא שמיה,
אין לי כוח להכנס שוב לכל הנושא של הגר"ח ור' זונדל והגר"א,
אומר בקצרה את אשר יודעני ואשר חושבני.
כשם שפרצופיהן אינם דומים כך דעותיהן אינן שוות.
לכל אחד יש קו הבנה משלו, לעולם לא יהיו שני אנשים בעלי אותה הבנה, וכיון שכך אין מישהו ש"משנה" מהבנה אחת לרעותה.
זה לא שינוי אלא זו הדרך להגיע ללימוד הטוב ביותר, עם הראש העצמי שלי ועם ההבנה שלי.
אבל יש צורת לימוד.
זה יכול להיות פלפול, זה יכול להיות למדנות, זה יכול להיות בקיאות וזה יכול להיות עיון.
כל אלו הם צורת או שיטת לימוד.
ר' חיים לא חידש את הצורה של הלמדנות הקיימת היום של העמקת הפשט על ידי חקירות ועיון בתוך הסוגיא עצמה,
למרות שאכן זה דבר שבזמנו לא היה מצוי.
ההגדרה היא שהוא "
החזיר" את זה, ולא שהוא חידש את זה.
כמו שכבר כתב הגרי"ז בהקדמה לחידושי ר' חיים שהראשונים גם למדו כך.
ר' חיים כן חידש את ההבנה.
דהיינו, מי שלומד את ר' חיים רואה שהיסודות הגדולים שלו, כולם בעלי קו אחד.
צווי דינים, גברא וחפצא, מחלוקת רמב"ם עם כל הראשונים, ועוד דוגמאות שאינן בזכרוני כרגע.
ובמשפט אחד - צורת לימוד זו הגישה לעצם הלימוד - איך צריך ללמוד, מה לתפוס בסוגיא ומה להשמיט, איך להגיע לכל נושא ויסוד וכו'.
הבנה זהו הלימוד עצמו - קושיא ותירוץ, מהלך וחילוק, וכו'.
עד כאן בעניין הגר"ח.
הגרח"י חידש צורת לימוד.
דהיינו, העמקת יתר במושגים עצמם, הגעה ליסודות דרך מחשבה עליהם ולא כתי' לשאלה. ונוסח שונה של העמדת היסודות.
כל אלו הינם שינוי בצורת הלימוד ובהחלטה - מה אנו עושים בעוסקינו בלימוד הסוגיא.
הן אמנם שהינך יכול לומר שהנוסח אינו חלק מהשיטה,
אבל כשהוא הופך לנחלת כל תלמידיו,
הוי אומר שיש כאן משהו מובנה יותר.
כי לכל ראש ישיבה ומג"ש יש נוסח משלו,
ואף אחד מהם לא הצליח להעביר את כל תלמידיו לנוסח שלו,
ואם הוא היחיד שהצליח, כנראה יש כאן משהו יותר עמוק מכולם.
