גזל חפצא ולא גזל רוח
ברכת הנהנין אינו אלא מדרבנן, ומן התורה אין כאן כאילו גוזל.
בספר דברי שלום (עמוד ל"ב ד"ה ועוד) העיר מה החילוק בין הנאה מפירות וכיו"ב שעל זה תיקנו חז"ל ברכה, לבין הנאה מכלים נאים ככלי כסף וזהב, שעל ראייתם והנאתם לא תיקנו חז"ל ברכה, הלא סו"ס הוא "נהנה מן העולם הזה" בלא ברכה באותם הנאות.
forum-otzar-hatorah.co.il
אין זה נקרא חפצא ?!
ראה מה שהובא בהודעה קודמת מדברי רש"י.
אמנם מדברי המהרש"א נראה שהבין גזל כפשוטו.
ומה עם דברי הגמרא בסנהדרין נט. גבי לימוד התורה בגוי ?
גם בדברי רבינו חננאל בריש כיצד מברכין נראה כך,
בכלי זכוכית מה הדין?
הערה יפה.
יש לעיין איך מקרא זה מסתדר עם מקרא אחר" והארץ נתן לבני אדם"(אולי הכוונה רק על קרקע. ויל"ע)?
לא מובן לי התירוץ כי גם בדברי מאכל אפשר לומר שזה נשאר של הקב"ה כל השאלה היתה מדוע חז"ל תיקנו ברכה על מידי דאכילה ולא על הנאת מראה ועל זה לא עוזר התירוץ שהוא ענה?
בדברי מאכל יש פסוקים שסותרים וחז"ל ישבו כאן לפני כאן אחרי. אבל בכלי כסף וכיו"ב הוא מביא פסוק אחר ממנו הגיע לחלק.
כעין העיקרון של שני כתובים הבאים כאחד שאין מלמדין.
שים לב שהגזל לא נקבע בגלל תקנת חז"ל לברך. אלא בגלל שנהנה מעולמו של הקב"ה בלי להודות. יהיה ע"י טופס ברכה או הודאה בשפתו. (ורק חז"ל תקנו ברכה להודות להקב"ה שלא יהיה גזל).
בפשטות ברכה היא על התחדשות וכן (נראה לי) הגדר בברכת שהחיינו יש לעיי' היטב בפוסקים
מדוע מר מערב מין בשאינו מינו תרתי משמע.
