בראשית חיוב פר"ו אל מול מצות ת"ת, מה גובר (2 צופים)

[התורה]

כתב הרמב"ם (אישות פט"ו ה"ב):

"ואם היה עוסק בתורה וטרוד בה והיה מתיירא מלישא אשה כדי שלא יטרח במזונות בעבור אשתו ויבטל מן התורה הרי זה מותר להתאחר, שהעוסק במצוה פטור מן המצוה וכ"ש בתלמוד תורה". עכ"ל.

לחץ כדי לכווץ...

ולכאורה צ"ב בדבריו,

דהרי במועד קטן (ט:) מבואר, דאין עסק התורה דוחה שום מצוה שאי אפשר לעשותה ע"י אחרים,

וילפינן לה מקרא (משלי ג' ט"ו): "כל חפציך לא ישוו בה", דאם יש לו לעסוק במצוה, יבטל תלמוד תורה ויעסוק במצוה,

ובשבת (יא.) מבואר עוד, דעסק התורה נדחה לא רק משום מצוה דאורייתא אלא אפילו מחמת מצוה דרבנן,

דאיירי התם לגבי רשב"י וחבריו שהיה תורתן אומנותן ולא היו מפסיקין מלימוד תורה אלא לק"ש ולא לתפילה,

ואמר רבי יוחנן דאנן מפסיקין אף לתפילה,

וחזינן דאף למצוה דרבנן מפסיקין,

וכן פסק הרמב"ם (פ"ג מהלכות תלמוד תורה ה"ד),

ולכאורה כ"ש למצות פריה ורביה, דצריך לישא אשה אף שיבטל מן התורה ואין בזה פטור דהעוסק במצוה פטור מן המצוה.

ואולי היה נראה ליישב דבריו עפ"י ביאור הדברים בטעם עוסק במצוה דלא נאמר בתלמוד תורה,

דבטעם הדבר מדוע לא אמרינן בלימוד התורה דפטור משאר מצוות כיון דעוסק בתורה,

כתב הרשב"א בברכות (דף ו' ע"ב) דשנו חז"ל בירושלמי (ברכות פרק א' הלכה ב', ח' ע"א) דהלומד שלא על מנת לעשות נח לו אילו נהפכה שליתו על פניו ולא יצא לאויר העולם,

וכיון שתכלית הלימוד הוא קיום ועשיית המצוות, וכמבואר בקדושין (מ' ע"ב), ודאי שנדחה הוא בפני כל מעשה מצוה,

[ויתכן דבאופן שעוסק בתורה ומזדמנת לו מצוה ואינו מקיימה, אפשר דאף מצות תלמוד תורה לא קיים, דמגלה דעתו שאין זה על מנת לעשות, וצריך עיון לדינא],

ובכל אופן צ"ע בדעת הרמב"ם כנ"ל.

ושמעתי כמה פעמים ממו"ר נזר הדור ופלאו,

הגאון רבי אשר וייס שליט"א,

דנראה ליישב דברי הרמב"ם,

דבאמת אין מצות פריה ורביה מצוה עוברת כלל,

ומה שכתב דאם עברו עשרים שנה עובר ומבטל מצות עשה, אין הכונה לביטול מ"ע ממש במובן המקובל והשגור,
אלא לגדר של זריזין מקדימין למצוות,

וכונת הדברים,

דבמצות נשואין אם נושא אשה עד כ' שנה הרי הוא בכלל זריזין המקדימין ומקיים המצוה בזמנה,

ואף דגם לאחר עשרים שנה קיים המצוה, מ"מ עדיף קודם לכן, ומה שכתב הרמב"ם עובר ומבטל,
היינו דמזלזל במצוה ואינו מזדרז בה,

ולפ"ז שפיר שייך בזה הדין עוסק במצוה פטור מן המצוה, דהרי אינה מצוה עוברת ויכול לקיימה אח"כ,

וזה ודאי דקיום מצות ת"ת דוחה זריזות דמצוה אחרת, ובפרט בכה"ג דאם ישא אשה יטרח אחר מזונותיו ויתבטל מן התורה.

ובאמת מצאנו כעין שיטה זו בתשובות הרשב"א (חלק ד' סימן צ"א) לגבי הנשבע שלא לישא אשה במשך כמה שנים, האם חלה שבועתו ויצטרך התרה אם ירצה לישא, או שמא אין שבועתו חלה כלל דהוי נשבע לבטל מצות פריה ורביה, והנשבע לבטל המצוה אין שבועתו חלה כמבואר בנדרים (ט"ז ע"א). וכתב הרשב"א דחלה שבועתו, ואין זה נשבע לבטל המצוה, דהרי יכול לקיימה לאחר כמה שנים, והוי נשבע לאחר את המצוה דחלה שבועתו. וחזינן מדבריו, דאין המצוה מוגבלת עד כ' שנה ויכול לקיימה במשך כל ימי חייו, ואין בזה אלא ענין של זריזות בקיום המצוה, ונראה דזה גם כונת הרמב"ם וכמבואר.

 

[התורה]

כתב הרמב"ם (אישות פט"ו ה"ב):


ולכאורה צ"ב בדבריו,

דהרי במועד קטן (ט:) מבואר, דאין עסק התורה דוחה שום מצוה שאי אפשר לעשותה ע"י אחרים,

וילפינן לה מקרא (משלי ג' ט"ו): "כל חפציך לא ישוו בה", דאם יש לו לעסוק במצוה, יבטל תלמוד תורה ויעסוק במצוה,

ובשבת (יא.) מבואר עוד, דעסק התורה נדחה לא רק משום מצוה דאורייתא אלא אפילו מחמת מצוה דרבנן,

דאיירי התם לגבי רשב"י וחבריו שהיה תורתן אומנותן ולא היו מפסיקין מלימוד תורה אלא לק"ש ולא לתפילה,

ואמר רבי יוחנן דאנן מפסיקין אף לתפילה,

וחזינן דאף למצוה דרבנן מפסיקין,

וכן פסק הרמב"ם (פ"ג מהלכות תלמוד תורה ה"ד),

ולכאורה כ"ש למצות פריה ורביה, דצריך לישא אשה אף שיבטל מן התורה ואין בזה פטור דהעוסק במצוה פטור מן המצוה.

ואולי היה נראה ליישב דבריו עפ"י ביאור הדברים בטעם עוסק במצוה דלא נאמר בתלמוד תורה,

דבטעם הדבר מדוע לא אמרינן בלימוד התורה דפטור משאר מצוות כיון דעוסק בתורה,

כתב הרשב"א בברכות (דף ו' ע"ב) דשנו חז"ל בירושלמי (ברכות פרק א' הלכה ב', ח' ע"א) דהלומד שלא על מנת לעשות נח לו אילו נהפכה שליתו על פניו ולא יצא לאויר העולם,

וכיון שתכלית הלימוד הוא קיום ועשיית המצוות, וכמבואר בקדושין (מ' ע"ב), ודאי שנדחה הוא בפני כל מעשה מצוה,

[ויתכן דבאופן שעוסק בתורה ומזדמנת לו מצוה ואינו מקיימה, אפשר דאף מצות תלמוד תורה לא קיים, דמגלה דעתו שאין זה על מנת לעשות, וצריך עיון לדינא],

ובכל אופן צ"ע בדעת הרמב"ם כנ"ל.

ושמעתי כמה פעמים ממו"ר נזר הדור ופלאו,

הגאון רבי אשר וייס שליט"א,

דנראה ליישב דברי הרמב"ם,

דבאמת אין מצות פריה ורביה מצוה עוברת כלל,

ומה שכתב דאם עברו עשרים שנה עובר ומבטל מצות עשה, אין הכונה לביטול מ"ע ממש במובן המקובל והשגור,
אלא לגדר של זריזין מקדימין למצוות,

וכונת הדברים,

דבמצות נשואין אם נושא אשה עד כ' שנה הרי הוא בכלל זריזין המקדימין ומקיים המצוה בזמנה,

ואף דגם לאחר עשרים שנה קיים המצוה, מ"מ עדיף קודם לכן, ומה שכתב הרמב"ם עובר ומבטל,
היינו דמזלזל במצוה ואינו מזדרז בה,

ולפ"ז שפיר שייך בזה הדין עוסק במצוה פטור מן המצוה, דהרי אינה מצוה עוברת ויכול לקיימה אח"כ,

וזה ודאי דקיום מצות ת"ת דוחה זריזות דמצוה אחרת, ובפרט בכה"ג דאם ישא אשה יטרח אחר מזונותיו ויתבטל מן התורה.

ובאמת מצאנו כעין שיטה זו בתשובות הרשב"א (חלק ד' סימן צ"א) לגבי הנשבע שלא לישא אשה במשך כמה שנים, האם חלה שבועתו ויצטרך התרה אם ירצה לישא, או שמא אין שבועתו חלה כלל דהוי נשבע לבטל מצות פריה ורביה, והנשבע לבטל המצוה אין שבועתו חלה כמבואר בנדרים (ט"ז ע"א). וכתב הרשב"א דחלה שבועתו, ואין זה נשבע לבטל המצוה, דהרי יכול לקיימה לאחר כמה שנים, והוי נשבע לאחר את המצוה דחלה שבועתו. וחזינן מדבריו, דאין המצוה מוגבלת עד כ' שנה ויכול לקיימה במשך כל ימי חייו, ואין בזה אלא ענין של זריזות בקיום המצוה, ונראה דזה גם כונת הרמב"ם וכמבואר.

לחץ כדי לכווץ...

האם נושא זה שייך לעוסק במצוה דשימוש ת"ח ?

 

[דרך המלך]

כתב הרמב"ם (אישות פט"ו ה"ב):


ולכאורה צ"ב בדבריו,

דהרי במועד קטן (ט:) מבואר, דאין עסק התורה דוחה שום מצוה שאי אפשר לעשותה ע"י אחרים,

וילפינן לה מקרא (משלי ג' ט"ו): "כל חפציך לא ישוו בה", דאם יש לו לעסוק במצוה, יבטל תלמוד תורה ויעסוק במצוה,

ובשבת (יא.) מבואר עוד, דעסק התורה נדחה לא רק משום מצוה דאורייתא אלא אפילו מחמת מצוה דרבנן,

דאיירי התם לגבי רשב"י וחבריו שהיה תורתן אומנותן ולא היו מפסיקין מלימוד תורה אלא לק"ש ולא לתפילה,

ואמר רבי יוחנן דאנן מפסיקין אף לתפילה,

וחזינן דאף למצוה דרבנן מפסיקין,

וכן פסק הרמב"ם (פ"ג מהלכות תלמוד תורה ה"ד),

ולכאורה כ"ש למצות פריה ורביה, דצריך לישא אשה אף שיבטל מן התורה ואין בזה פטור דהעוסק במצוה פטור מן המצוה.

ואולי היה נראה ליישב דבריו עפ"י ביאור הדברים בטעם עוסק במצוה דלא נאמר בתלמוד תורה,

דבטעם הדבר מדוע לא אמרינן בלימוד התורה דפטור משאר מצוות כיון דעוסק בתורה,

כתב הרשב"א בברכות (דף ו' ע"ב) דשנו חז"ל בירושלמי (ברכות פרק א' הלכה ב', ח' ע"א) דהלומד שלא על מנת לעשות נח לו אילו נהפכה שליתו על פניו ולא יצא לאויר העולם,

וכיון שתכלית הלימוד הוא קיום ועשיית המצוות, וכמבואר בקדושין (מ' ע"ב), ודאי שנדחה הוא בפני כל מעשה מצוה,

[ויתכן דבאופן שעוסק בתורה ומזדמנת לו מצוה ואינו מקיימה, אפשר דאף מצות תלמוד תורה לא קיים, דמגלה דעתו שאין זה על מנת לעשות, וצריך עיון לדינא],

ובכל אופן צ"ע בדעת הרמב"ם כנ"ל.

ושמעתי כמה פעמים ממו"ר נזר הדור ופלאו,

הגאון רבי אשר וייס שליט"א,

דנראה ליישב דברי הרמב"ם,

דבאמת אין מצות פריה ורביה מצוה עוברת כלל,

ומה שכתב דאם עברו עשרים שנה עובר ומבטל מצות עשה, אין הכונה לביטול מ"ע ממש במובן המקובל והשגור,
אלא לגדר של זריזין מקדימין למצוות,

וכונת הדברים,

דבמצות נשואין אם נושא אשה עד כ' שנה הרי הוא בכלל זריזין המקדימין ומקיים המצוה בזמנה,

ואף דגם לאחר עשרים שנה קיים המצוה, מ"מ עדיף קודם לכן, ומה שכתב הרמב"ם עובר ומבטל,
היינו דמזלזל במצוה ואינו מזדרז בה,

ולפ"ז שפיר שייך בזה הדין עוסק במצוה פטור מן המצוה, דהרי אינה מצוה עוברת ויכול לקיימה אח"כ,

וזה ודאי דקיום מצות ת"ת דוחה זריזות דמצוה אחרת, ובפרט בכה"ג דאם ישא אשה יטרח אחר מזונותיו ויתבטל מן התורה.

ובאמת מצאנו כעין שיטה זו בתשובות הרשב"א (חלק ד' סימן צ"א) לגבי הנשבע שלא לישא אשה במשך כמה שנים, האם חלה שבועתו ויצטרך התרה אם ירצה לישא, או שמא אין שבועתו חלה כלל דהוי נשבע לבטל מצות פריה ורביה, והנשבע לבטל המצוה אין שבועתו חלה כמבואר בנדרים (ט"ז ע"א). וכתב הרשב"א דחלה שבועתו, ואין זה נשבע לבטל המצוה, דהרי יכול לקיימה לאחר כמה שנים, והוי נשבע לאחר את המצוה דחלה שבועתו. וחזינן מדבריו, דאין המצוה מוגבלת עד כ' שנה ויכול לקיימה במשך כל ימי חייו, ואין בזה אלא ענין של זריזות בקיום המצוה, ונראה דזה גם כונת הרמב"ם וכמבואר.

לחץ כדי לכווץ...

הדברים מדויקים שפיר מהרמב"ם בהלכה ג' ששם מביא הרמב"ם את ההלכה של "כבן עזאי" ששם משמע שזה ביטול מוחלט משא"כ הלכה ב' הוי לאו דווקא בתנאים של כבן עזאי אל דיו בעסוק בתורה וטרוד ומתיירא.

 

[במחשבה תחילה]

כתב הרמב"ם (אישות פט"ו ה"ב):


ולכאורה צ"ב בדבריו,

דהרי במועד קטן (ט:) מבואר, דאין עסק התורה דוחה שום מצוה שאי אפשר לעשותה ע"י אחרים,

וילפינן לה מקרא (משלי ג' ט"ו): "כל חפציך לא ישוו בה", דאם יש לו לעסוק במצוה, יבטל תלמוד תורה ויעסוק במצוה,

ובשבת (יא.) מבואר עוד, דעסק התורה נדחה לא רק משום מצוה דאורייתא אלא אפילו מחמת מצוה דרבנן,

דאיירי התם לגבי רשב"י וחבריו שהיה תורתן אומנותן ולא היו מפסיקין מלימוד תורה אלא לק"ש ולא לתפילה,

ואמר רבי יוחנן דאנן מפסיקין אף לתפילה,

וחזינן דאף למצוה דרבנן מפסיקין,

וכן פסק הרמב"ם (פ"ג מהלכות תלמוד תורה ה"ד),

ולכאורה כ"ש למצות פריה ורביה, דצריך לישא אשה אף שיבטל מן התורה ואין בזה פטור דהעוסק במצוה פטור מן המצוה.

ואולי היה נראה ליישב דבריו עפ"י ביאור הדברים בטעם עוסק במצוה דלא נאמר בתלמוד תורה,

דבטעם הדבר מדוע לא אמרינן בלימוד התורה דפטור משאר מצוות כיון דעוסק בתורה,

כתב הרשב"א בברכות (דף ו' ע"ב) דשנו חז"ל בירושלמי (ברכות פרק א' הלכה ב', ח' ע"א) דהלומד שלא על מנת לעשות נח לו אילו נהפכה שליתו על פניו ולא יצא לאויר העולם,

וכיון שתכלית הלימוד הוא קיום ועשיית המצוות, וכמבואר בקדושין (מ' ע"ב), ודאי שנדחה הוא בפני כל מעשה מצוה,

[ויתכן דבאופן שעוסק בתורה ומזדמנת לו מצוה ואינו מקיימה, אפשר דאף מצות תלמוד תורה לא קיים, דמגלה דעתו שאין זה על מנת לעשות, וצריך עיון לדינא],

ובכל אופן צ"ע בדעת הרמב"ם כנ"ל.

ושמעתי כמה פעמים ממו"ר נזר הדור ופלאו,

הגאון רבי אשר וייס שליט"א,

דנראה ליישב דברי הרמב"ם,

דבאמת אין מצות פריה ורביה מצוה עוברת כלל,

ומה שכתב דאם עברו עשרים שנה עובר ומבטל מצות עשה, אין הכונה לביטול מ"ע ממש במובן המקובל והשגור,
אלא לגדר של זריזין מקדימין למצוות,

וכונת הדברים,

דבמצות נשואין אם נושא אשה עד כ' שנה הרי הוא בכלל זריזין המקדימין ומקיים המצוה בזמנה,

ואף דגם לאחר עשרים שנה קיים המצוה, מ"מ עדיף קודם לכן, ומה שכתב הרמב"ם עובר ומבטל,
היינו דמזלזל במצוה ואינו מזדרז בה,

ולפ"ז שפיר שייך בזה הדין עוסק במצוה פטור מן המצוה, דהרי אינה מצוה עוברת ויכול לקיימה אח"כ,

וזה ודאי דקיום מצות ת"ת דוחה זריזות דמצוה אחרת, ובפרט בכה"ג דאם ישא אשה יטרח אחר מזונותיו ויתבטל מן התורה.

ובאמת מצאנו כעין שיטה זו בתשובות הרשב"א (חלק ד' סימן צ"א) לגבי הנשבע שלא לישא אשה במשך כמה שנים, האם חלה שבועתו ויצטרך התרה אם ירצה לישא, או שמא אין שבועתו חלה כלל דהוי נשבע לבטל מצות פריה ורביה, והנשבע לבטל המצוה אין שבועתו חלה כמבואר בנדרים (ט"ז ע"א). וכתב הרשב"א דחלה שבועתו, ואין זה נשבע לבטל המצוה, דהרי יכול לקיימה לאחר כמה שנים, והוי נשבע לאחר את המצוה דחלה שבועתו. וחזינן מדבריו, דאין המצוה מוגבלת עד כ' שנה ויכול לקיימה במשך כל ימי חייו, ואין בזה אלא ענין של זריזות בקיום המצוה, ונראה דזה גם כונת הרמב"ם וכמבואר.

לחץ כדי לכווץ...

הדבר ברור בהחלט, דודאי אדם שנשא אישה אחר גיל 20 קיים מצוות פריה ורביה לכתחילה

 

[התורה]

הדברים מדויקים שפיר מהרמב"ם בהלכה ג' ששם מביא הרמב"ם את ההלכה של "כבן עזאי" ששם משמע שזה ביטול מוחלט משא"כ הלכה ב' הוי לאו דווקא בתנאים של כבן עזאי אל דיו בעסוק בתורה וטרוד ומתיירא.

לחץ כדי לכווץ...

ובכלל בהיתר של עוסק במצוה בענין זה ?

 

[דרך המלך]

ובכלל בהיתר של עוסק במצוה בענין זה ?

לחץ כדי לכווץ...

רבו הדעות, ויש שאומרים שזה מצד פיקוח נפש שבן עזאי אם היה מתבטל מלימוד תורה היה מסכן את עצמו "מה העשה ונפשי חשקה בתורה".
ויש שאמרו שכל חשקו הפיזי היה מופנה בצורה מוחלטת ללימוד התורה ולא נשאר בו חשק לעניינים אחרים והוי אנוס.

רק שהקשו לפי ההסברים הנ"ל מדוע א"כ פסק זאת הרמב"ם כהלכה נפרדת מכל הלכות אנוס שפטור מלקיים וצ"ע.

 

[התורה]

רבו הדעות, ויש שאומרים שזה מצד פיקוח נפש שבן עזאי אם היה מתבטל מלימוד תורה היה מסכן את עצמו "מה העשה ונפשי חשקה בתורה".
ויש שאמרו שכל חשקו הפיזי היה מופנה בצורה מוחלטת ללימוד התורה ולא נשאר בו חשק לעניינים אחרים והוי אנוס.

רק שהקשו לפי ההסברים הנ"ל מדוע א"כ פסק זאת הרמב"ם כהלכה נפרדת מכל הלכות אנוס שפטור מלקיים וצ"ע.

לחץ כדי לכווץ...

וביותר שלפי"ז יפסוק הרמב"ם דבר שאינו בנמצא,

כי אם חד בבריאה

אתמהה ?????

 

[דרך המלך]

כך מבואר באחרונים על הש"ס

 

[התורה]

כך מבואר באחרונים על הש"ס

לחץ כדי לכווץ...

על מה הולכים דברי מר ?

 

[דרך המלך]

על מה הולכים דברי מר ?

לחץ כדי לכווץ...

סליחה על חוסר הבהירות,
על ההסבר בסוגית "בן עזאי" שפטור מלהינשא:
שיש שאומרים שזה מצד פיקוח נפש שבן עזאי אם היה מתבטל מלימוד תורה היה מסכן את עצמו "מה העשה ונפשי חשקה בתורה".
ויש שאמרו שכל חשקו הפיזי היה מופנה בצורה מוחלטת ללימוד התורה ולא נשאר בו חשק לעניינים אחרים והוי אנוס.

 

[התורה]

סליחה על חוסר הבהירות,
על ההסבר בסוגית "בן עזאי" שפטור מלהינשא:
שיש שאומרים שזה מצד פיקוח נפש שבן עזאי אם היה מתבטל מלימוד תורה היה מסכן את עצמו "מה העשה ונפשי חשקה בתורה".
ויש שאמרו שכל חשקו הפיזי היה מופנה בצורה מוחלטת ללימוד התורה ולא נשאר בו חשק לעניינים אחרים והוי אנוס.

לחץ כדי לכווץ...

ואדם בזה"ז יכול לטעון אף הוא כסברות אלו ?

 

[דרך המלך]

ואדם בזה"ז יכול לטעון אף הוא כסברות אלו ?

לחץ כדי לכווץ...

לא בדיוק הבנתי את קושית מר,


להלכה פוסק הרמב"ם ששיכת טענתו של בן עזאי ואם אני לא טועה מובא גם בשו"ע.
וודאי מי שהוא אנוס מכל סיבה שהיא ג"כ יהיה פטור.

וראיתי בגיליוני הש"ס שרצה לחלק בין ייבום לנישואים שבייבום לא יהיה שייך טענתו של בן עזאי ודייק שבן עזאי אמר "אפשר לעולם שיתקיים על ידי אחרים"
משא"כ בייבום שמשמים זיכו לו

 

[התורה]

לא בדיוק הבנתי את קושית מר,


להלכה פוסק הרמב"ם ששיכת טענתו של בן עזאי ואם אני לא טועה מובא גם בשו"ע.
וודאי מי שהוא אנוס מכל סיבה שהיא ג"כ יהיה פטור.

וראיתי בגיליוני הש"ס שרצה לחלק בין ייבום לנישואים שבייבום לא יהיה שייך טענתו של בן עזאי ודייק שבן עזאי אמר "אפשר לעולם שיתקיים על ידי אחרים"
משא"כ בייבום שמשמים זיכו לו

לחץ כדי לכווץ...

ומה עם חייך קודמין ?

 

[דרך המלך]

ומה עם חייך קודמין ?

לחץ כדי לכווץ...

הוא מחויב במצווה(יבום) ואין לו את טענת הפטור של "אפשר וכו'"

 

[התורה]

הוא מחויב במצווה(יבום) ואין לו את טענת הפטור של "אפשר וכו'"

לחץ כדי לכווץ...

אבל הוא מחוייב גם במצות ת"ת דכבר רמיא עליה דידיה,

ולמה אף בזה לא יהיה אנוס באופנים האמורים ?

 

[דרך המלך]

שוב התנצלות על חוסר הבהירות, (חדש לי משא ומתן בצורה של כתיבה.)
ברשותכם נסכם שיהיה יותר ברור:

@התורה הביא את הרמב"ם, (פ' טו ה' ב) שאדם יכול לכאו' לבטל מצוות פו"ר בשביל מצוות ת"ת,
והק' מדין שכל מצווה מבטלת מצוות ת"ת.
ות' שבאמת לא התיר הרמב"ם לבטל אלא רק לדחות ולבטל היינו לזלזל בזריזות.

ובהלכה ג' כתב הרמב"ם את ההיכ"ת המיוחדת של "בן עזאי" ודינו ביטול מוחלט של מצוות פר"ו.
ויש מקום לדון מצד מה הפטור, האם חזרנו לדין העוסק במצווה פטור מן המצווה, וחזרה קושיה לדוחתא, או מצד אחר. וצ"ע.

וציינתי מזיכרוני שיש שמסבירים (לא ברמב"ם) שהפטור הוא מצד אנוס בשני אופנים וצ"ע וודאי שאין זה הסבר בדברי הרמב"ם.
ועוד ראיתי בגיליוני הש"ס שהפטור של בן עזאי לא יתקיים במצוות ייבום ודייק מלשון הגמרא.

 

[התורה]

אבל הוא מחוייב גם במצות ת"ת דכבר רמיא עליה דידיה,

ולמה אף בזה לא יהיה אנוס באופנים האמורים ?

לחץ כדי לכווץ...

שוב התנצלות על חוסר הבהירות, (חדש לי משא ומתן בצורה של כתיבה.)
ברשותכם נסכם שיהיה יותר ברור:

@התורה הביא את הרמב"ם, (פ' טו ה' ב) שאדם יכול לכאו' לבטל מצוות פו"ר בשביל מצוות ת"ת,
והק' מדין שכל מצווה מבטלת מצוות ת"ת.
ות' שבאמת לא התיר הרמב"ם לבטל אלא רק לדחות ולבטל היינו לזלזל בזריזות.

ובהלכה ג' כתב הרמב"ם את ההיכ"ת המיוחדת של "בן עזאי" ודינו ביטול מוחלט של מצוות פר"ו.
ויש מקום לדון מצד מה הפטור, האם חזרנו לדין העוסק במצווה פטור מן המצווה, וחזרה קושיה לדוחתא, או מצד אחר. וצ"ע.

וציינתי מזיכרוני שיש שמסבירים (לא ברמב"ם) שהפטור הוא מצד אנוס בשני אופנים וצ"ע וודאי שאין זה הסבר בדברי הרמב"ם.
ועוד ראיתי בגיליוני הש"ס שהפטור של בן עזאי לא יתקיים במצוות ייבום ודייק מלשון הגמרא.

לחץ כדי לכווץ...

ומה עם הקושיא האמורה מעלה.

 

[דרך המלך]

ומה עם הקושיא האמורה מעלה.

לחץ כדי לכווץ...

לכאו' סובר הגליוני הש"ס שהפטור הוא לא מצד אונס כמו שהוכח שוודאי גם הרמב"ם לא סובר שזה מצד אונס.

 

[התורה]

לכאו' סובר הגליוני הש"ס שהפטור הוא לא מצד אונס כמו שהוכח שוודאי גם הרמב"ם לא סובר שזה מצד אונס.

לחץ כדי לכווץ...

אז מה יהיה היישוב בדעת הרמב"ם ?

 

[דרך המלך]

אז מה יהיה היישוב בדעת הרמב"ם ?

לחץ כדי לכווץ...

ודאי שצ"ע.