שולחן ערוך אורח חיים סימן רלט':
ביאור הלכה,
ואין מברכין וכו': דאף שאמרו מצוה לקרותה על מיטתו מ"מ אין זה בכלל מצוה דרבנן שיהא שייך לברך עליה אבל בק"ש בשחר וערב אותן הברכות עולים כאילו נברך אקב"ו לקרות שמע.
שולחן ערוך אורח חיים סימן סה':
משנה ברורה סק"ח,
קרא ק"ש — וכ"ש אם לא קרא עדיין דצריך לקרוא את הפסוק הראשון אבל לא יכוין לצאת בזה המ"ע דק"ש כיון שאין לו תפילין בראשו וגם יהיה בלא ברכות וכדלעיל בסוף סימן מ"ו במ"ב עי"ש.
שולחן ערוך אורח חיים סימן מו':
משנה ברורה סקל"א,
כי לפעמים — פי' משום דלפעמים שוהין הצבור לכן יאמרו בכל פעם בשכמל"ו דבלא ברוך שכמל"ו לא נראה הק"ש רק כסיפור דברים אך יכוין שלא לצאת אלא אם כן ירא שהצבור יעברו זמן ק"ש אבל כשלא יעברו מוטב לצאת ידי ק"ש עם הצבור שבצבור יקרא כל השלשה פרשיות ובברכותיה כמו שתקנו חז"ל לכתחלה.
ומה שהביא כבוד מעלת
@בד קודש משו"ע לעיל, בוודאי אין על שום חולק
שיצא ידי חובת קרי"ש אם קרא לפני התפילה ואח"כ קרא הברכות, אבל אינו אלא בדיעבד.