על זה דיברתי לאורך כל האשכול.אני מבין מדבריך שאתה מחלק בין מה שכתב הרמב"ם בידיעת מציאות הבורא ביסודי התורה לבין חקירה עיונית במדע? שם הוא מסביר שצריך להתבונן בבריאה וכו' וכל מה שמוסיף ידיעה והתבוננות כך הוא מתפעל יותר ויודע יותר
דוגמא פשוטה שאדם שמסתכל על שמש מתפעל אך כשרוצים לספר על מעשי הבורא מביאים "מדע" שיסביר לנו את המשמעות של הדברים וכמה הכל מורכב ומושגח. על אותה הדרך "מבשרי אחזה אלו-ה" שברור שאדם שיסתכל על היד לא יבין ולא יתפעל הרבה אך כשרופא יסביר לו מה עומד מאחורי זה הוא יתפעם וירתע וכו'. המדע הוא התבוננות יותר מעמיקה ולפי הרמב"ם גם ביסודי התורה אנו מצווים עליו.
שוב כל זה בלי להיכנס לנקודה של אם היום כדאי ללכת למבואות המטונפים שלהם ללמוד את זה, עצם הידיעות במציאות הבורא אינם מגונות ומרוחקות.
עי' במאמר שהבאתי לעיל, שם כתבתי איך מוכח לעין על כי יש בורא לעולם על דרך ההיגיון, איך מוכח שהוא יחיד על דרך ההיגיון,
ואיך מוכח שהוא משגיח גם היום על דרך ההיגיון,
ואפי' איך מוכח שהוא למעלה מהמקום והזמן.
הכל בהיגיון צרוף.
הדבר הזה חובה לדעת ואת זה כתבו כל רבותינו,
ובקלם עמלו ללמוד את זה.
