"הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב" (בראשית ג, טו)
אחת מהקללות שקילל הקדוש ברוך הוא את הנחש היא: "הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב" – שפירושו שהאדם יכה את הנחש בראשו, ואילו הנחש יכיש את האדם בעקבו. ונשאלת השאלה איזו קללה גדולה יש כאן לנחש, הרי סוף כל סוף גם הנחש מסוגל להכיש את האדם ולהמיתו, ומה זה משנה איפה בדיוק זה יקרה, בראשו או בעקבו? אלא שמתרץ הגה"ק רבי איצלה מפטרבורג זצ"ל הסבר עמוק ונפלא, שיש בו חיזוק גדול עבורנו במלחמת היצר. דהנה ידוע מה שכתוב בזוהר הקדוש ש"נחש" זה הוא יצר הרע והוא מלאך המוות. והנה, ליצר טוב ישנו מעלה יתרה מן היצר הרע, כי היצר טוב בכוחו להטות לב האדם ולהפכו מרשע לצדיק ברגע אחד, ואז נעשה בעל תשובה. אבל מה שאין כן ליצר הרע, שאין בכוחו להסית אדם ישר וצדיק שיפוך עורו פתאום לרשע גמור וימיר את דתו, רק הוא מושכו ומקלקלו אט אט, מורידו ומשפילו מדרגה לעדי תהום. וזהו שאמר וקילל הקב"ה לנחש: "הוא ישופך ראש" – האדם מסוגל לעלות בבת אחת ולנשוף לנחש, שהוא יצר הרע, בראשו; אולם "ואתה תשופנו עקב" – ראשית דרכו של הנחש לשוף אותו בעקבו בלבד, ורק משלב לשלב תצליח להתגבר עליו יותר ויותר.
ואילו הגה"ק בעל ה'כלי יקר' זצ"ל כותב, שהמפרשים אמרו שהיצר הרע מושך כוחו מן הנחש הקדמוני, ויצר זה דומה בתחילה לחוט של עכביש ואחר כך לעבותות העגלה. וזהו הכוונה "הוא ישופך ראש" – שאם האדם יהיה זריז וילחם ביצרו הרע בראש, כלומר בתחילה, תיכף בבואו אליו, אז "הוא ישופך", כי בנקל ינצחו האדם וינתקנו מעליו כאשר ינתק פתיל חוט של עכביש. אמנם אם בראש דבריו יתן מקום ליצרו וילך אחר עצתו יום אחר יום, עד שנעשה היצר חזק כעבותות העגלה, אז קשה על האדם לנצחו, ואדרבא הוא ינצח. לכך נאמר אל הנחש "ואתה תשופנו עקב", כי העקב היינו הסוף, ורצה הכתוב בזה לומר, שאם בסוף ירצה האדם להילחם בך, אז אתה הנחש תשופנו ותנצחו, כי יהיה קשה על האדם לנתק עבותות העגלה מעליו, כי כבר קשור בו היצר הרע בעבותות אהבה בתענוגים וקשה לפרוש.
נמצאנו למדים משני המאורות הגדולים יסוד אחד איתן בהנהגת האדם: כוחו של היצר הרע אינו אלא בפיתוי האיטי, מן העקב אל הראש, וכל עוד האדם מתעורר בראשית הדרך – בידו למגר את הלכידות שלו בקלות. אך אם ימתין האדם לסוף התהליך, לאחר שהיצר כבר קנה שביתה בנפשו והפך לטבע שני, הרי שהמלחמה הופכת לקשה שבעתיים. התורה מגלה לנו את האסטרטגיה של האויב הפנימי כדי שנשכיל להכותו בראשית צעדיו, בבחינת "הוא ישופך ראש", ולא נניח לו ללכדנו בעבותות התאווה עד לאחרית ועקב.
הרב יוסף ברגר
