• דִּרְשׁוּ ה׳ בְּהִמָּצְאוֹ
    עשרת ימי תשובה
    פורום אוצר התורה

מרכז

משתמש ותיק
gemgemgemgem
פרסם מאמר
פרסם 5 מאמרים
הודעות
945
תודות
2,695
נקודות
311
בהמשך לכמה אשכולות מרתקים בעניינים השייכים לכך, נראה דיש לדון לגופו של העניין הכללי, עד כמה בן תורה והנאות העולם הם דברים שהולכים ביחד?
כבר נתקבע בעולם הישיבות דאין ביה"ז בלא טיול פחות או יותר, ויל"ע אם זו הדרך המסורה לנו בעבודת ה' (אין לי תשובה ברורה).
מנהג לא חדש לאדמורים ואף רבנים לנפוש ולהתווארר, האם זה אכן צריך להיות נחלת כלל בני התורה?

אמנם, כפי שהובא באשכול אחר, הרמב"ם כותב בשמונה פרקים (פרק ה'): "וכן מי שהתעוררה עליו מרה שחורה יסירה בשמיעת הנגונים, ובמיני זמר, ובטיול הגנות, ובבנינים הנאים, וחברת הצורות היפות וכיוצא בהם ממה שירחיב הנפש, ויסיר חולי המרה השחורה ממנו. והכונה בכל זה - שיבריא גופו. ותכלית הכונה בבריאות גופו - לקנות חכמה." אך ראוי לדייק, הרמב"ם מדבר במי שהתעוררה עליו "מרה שחורה" בדייקא, שהוא לכאורה דיכאון מוגדר, לא סתם מי שכל שני וחמישי רוצה קצת להתאוורר.

אולם בפירוש הרשב"ץ לאבות (מגן אבות, ב, יב) כתב בזה"ל: "וכשימצא גופו חלש מהלימוד ויצטרך לטייל מעט בשוקים וברחובות יכון בזה כדי להרחיב לבו לשוב לתלמודו". אך גם בזה, יש לעמוד על כוונת הרשב"ץ, אם הוא דווקא בחולשה פיזית של ממש - שבדרך כלל לא היא המניעה את בחורי הישיבות לטייל בביה"ז לכאורה.

מעניין הדבר שכאותו ביטוי של "שווקים ורחובות" נתבטא הרא"ש ביחס להגדרת תלמיד חכם, ככזה שאינו מטייל במקומות אלו (שו"ת הרא"ש כלל ט"ו סי' י'). אכן אפשר ולא נאמרו דבריו אלא ביחס לשגרה הרגילה, ולטיול סתמי שלא בא כהפסקה לתקופת לימוד, אך אינו ברור כלל.

ובפלא יועץ (ערך "טיול") כתב: "יש מקום פטור וקצת מצוה לטיל כגון אם הוא חולה מחולי המרה השחורה או שהוא עצב וליבו אטום ... יוכל לטייל מעט פעם ביובל... כדי שישכח עצבו... יוכל להבין ולהשכיל ולעבוד את בוראו... אולם באופן שמעשיו לשם שמים אז אולי ה' יחשוב לו למצוה כשלא יהיה שום נדנוד איסור ושום חסרון מצוה... מי שאינו דבק כ"כ בה' צורך הוא לו כפעם בפעם ליתן חלק ולעשות מעט רצון יצרו לכבוד יוצרו דוקא והוא דבר המסור ללב ואלוקים יחקור".

באופן חריף ביותר, נתבטא בעל ספר חסידים (רע"ח במהדו' מקיצי נרדמים): "ואפילו מצחוק לא יהנה הצדיק וביום שרבינו הקדוש היה שוחק בא שום פורענות לעולם ... ולכך טוב שלא ישחוק אדם ושלא יהנה משחוק ומשאר טיולים אבל מצוה לשמוח בהקב"ה שנאמר "שוש אשיש בה' תגל נפשי באלקי" "בשמך יגילון כל היום"".

מה דעת הרבנים בעניין? כמו"כ אם יש מקורות נוספים או כיוונים אחרים בעניין, מוזמנים להעלות. בין הזמנים מוצלח! שפע שטייגען!
 
רב' שמואל רוזובסקי התבטא על עניין הצו'פ בזמנו שמותר שיהיה מעל הראש ולא בתוך הראש וה''ה כאן מותר ולהנות אבל שלא יעסיק את הבחור ושלא יתפוס לו את הראש כמובן רק בזמנים שהוקבעו לכך מרבותינו
 
אני חושב שצריך לחלק כך, בוודאי רצוי לא להנות מהעולם הזה כלל וכלל ואין צורך להאריך ולהסמיך את זה.
אולם זה צריך להגיע אך ורק מהאדם עצמו ומרצונו החופשי בלבד ללא שום לחץ כלל,
מי שלמד מספיק מדברי חז"ל וק"ו מהתנ"ך ישכיל להבן שאין דרכה של תורה ללמוד יומם ולילה ללא הפסקה ולעסוק כל היום במצוות בלבד אלא ההנהגה הרווחת היא לא לעבור עבירות ולקיים את כל המצוות וללמוד כדי לדעת ולא לשכוח אבל אמת מצד התורה עצמה אין איסור להנות כלל אלא שזה צריך להיות מבשר שלמים ולא כבן סורר ומורה.
אבל מצינו הרבה בחז"ל שהפליגו במעלה ופעמים נקטו לשון צורך או איסור להנות והכוונה היא לתלמידי חכמים שמעצמם רוצים שלהם אומרים עד שאתה מבקש שתכנס תורה וכו' ומה היו אומרים חברי תורה כשהכינור של דוד היה מנגן, אם כמלך הוא נפנה לעסוק בתורה אנו על אחת כמה וכמה, ואמרו הוציא להם ירמיהו צנצנת המן ואמר הדור ראו דבר ה' אבותיכם וכו' ואמרו אם למלך אמרה תורה לא ימוש מי שאינו מלך אל אחת כמה וכמה וכו' וכו'
 
ובפלא יועץ (ערך "טיול") כתב: "יש מקום פטור וקצת מצוה לטיל כגון אם הוא חולה מחולי המרה השחורה או שהוא עצב וליבו אטום ... יוכל לטייל מעט פעם ביובל... כדי שישכח עצבו... יוכל להבין ולהשכיל ולעבוד את בוראו... אולם באופן שמעשיו לשם שמים אז אולי ה' יחשוב לו למצוה כשלא יהיה שום נדנוד איסור ושום חסרון מצוה... מי שאינו דבק כ"כ בה' צורך הוא לו כפעם בפעם ליתן חלק ולעשות מעט רצון יצרו לכבוד יוצרו דוקא והוא דבר המסור ללב ואלוקים יחקור".
בטעות השמטתי את המשך דבריו, הנוגעים מאד לענייננו: "אבל האיש השלם, שהוא דבק בה' באהבה רבה ימאס בכל אלה, ולא ימצא קרת רוח וטיול טוב ותענוג גדול יותר מהיותו יושב בבית המדרש"
 
רב' שמואל רוזובסקי התבטא על עניין הצו'פ בזמנו שמותר שיהיה מעל הראש ולא בתוך הראש וה''ה כאן מותר ולהנות אבל שלא יעסיק את הבחור ושלא יתפוס לו את הראש כמובן רק בזמנים שהוקבעו לכך מרבותינו
לא הבנתי איך זה מתיישב עם המקורות שהבאתי.
 
אני חושב שצריך לחלק כך, בוודאי רצוי לא להנות מהעולם הזה כלל וכלל ואין צורך להאריך ולהסמיך את זה.
אולם זה צריך להגיע אך ורק מהאדם עצמו ומרצונו החופשי בלבד ללא שום לחץ כלל,
מי שלמד מספיק מדברי חז"ל וק"ו מהתנ"ך ישכיל להבן שאין דרכה של תורה ללמוד יומם ולילה ללא הפסקה ולעסוק כל היום במצוות בלבד אלא ההנהגה הרווחת היא לא לעבור עבירות ולקיים את כל המצוות וללמוד כדי לדעת ולא לשכוח אבל אמת מצד התורה עצמה אין איסור להנות כלל אלא שזה צריך להיות מבשר שלמים ולא כבן סורר ומורה.
אבל מצינו הרבה בחז"ל שהפליגו במעלה ופעמים נקטו לשון צורך או איסור להנות והכוונה היא לתלמידי חכמים שמעצמם רוצים שלהם אומרים עד שאתה מבקש שתכנס תורה וכו' ומה היו אומרים חברי תורה כשהכינור של דוד היה מנגן, אם כמלך הוא נפנה לעסוק בתורה אנו על אחת כמה וכמה, ואמרו הוציא להם ירמיהו צנצנת המן ואמר הדור ראו דבר ה' אבותיכם וכו' ואמרו אם למלך אמרה תורה לא ימוש מי שאינו מלך אל אחת כמה וכמה וכו' וכו'
מה?
מה זה "מעצמם רוצים"? זה חיוב גמור. הר"ן בנדרים אומר שזה חיוב דאורייתא ללמוד כל היום. מאיפה אתה מביא את ההנחות המסולפות הללו?
 
א'. בדברי הרמב"ם נראה שענין מיעוט שינה ומיעוט תענוג השייך גבי הרוצה לזכות בכתר תורה.

ב'. שמעתי שיש ט"ז שאומר שאדם הרוצה לחלום ולא ללמוד יכול לעשות כן. [אין לי מקור מדויק]

ג'. ודאי שהדבר תלוי כל אחד כפי דרגתו ומעלתו, אך אין ספק שכיום אין מדברים על ענין מיעוט תענוג כלל בעולם הישיבות ובאמת חבל מאד כיון שישנם המגיעים להרגל מותרות וודאי אין הם יכולים לעסוק בתורה כראוי.

יש"כ על העלאת נושא חשוב זה.
 
אם זה מועיל ללימוד, אז זה בכלל לימוד.
רמב"ם פ"ד מדעות. בכל דרכיך דעהו 'נמצא האיש ההוא עובד ה' כל ימיו'.

אבל ליהנות מהעולם הזה.
 
מה?
מה זה "מעצמם רוצים"? זה חיוב גמור. הר"ן בנדרים אומר שזה חיוב דאורייתא ללמוד כל היום. מאיפה אתה מביא את ההנחות המסולפות הללו?
ההנחות הללו כפי שכתבתי יצאו לי בראש ובראשונה מהתנ"ך ואני יסביר את דברי שבתורה מתבאר ה הצורה הפשטנית שיש חרישה זריעה קצירה ראשית הגז וכל מלאכות הקרקע שכר שכיר והתורה מלאה בזה וכיצוא בו וכמובן לא די במה שכתבתי כדי להשכיל ולהבין את זה אבל אין צורך בהתבננות מעמיקה בתורה כדי לראות שבוודאי לא אסיק רחמנא אדעתיה שכל אחד יצטרך ללמוד במשך כל היום ללא יוצא מן הכלל זה פשוט לא יתכן שכלית ולא מבואר בתורה אלא לגבי מלך
ולו היה חיוב גמור ללמוד כל היום ללא הפסקה לכל אחד הרי שזה היה הנושא מרכזי מאוד ומבואר מאוד בתורה ואין זה כך כלל
אני יודע שאין לי יותר מדי מקורות לתמוך בה את דברי אולם פשוט וברור שאין צל של ספק שכל אחד חייב ללמוד כל הזמן ללא יוצא מן הכלל
ובכל אופן אשתדל לבאר את דברי על פי חז"ל בהמשך בעז"ה כמובן שאני יביא את אלו שתומכים במבואר ולעת עתה אין לי פנאי לבאר את הנראה כסותר.
 
ואתחיל בדברי חז"ל אודות האפשרות של בעל מקרא ומשנה והגדה ותלמוד ככל דבר בפני עצמו ובדברים אלו יבואר שאף שאמרו וכתבו נגדם אין הכוונה כפשוטו שאלו ממש כעמי הארצות ובוודאי הסכימו שלא כל אדם זוכה והסכימו לזה רק התאננו על התועלת הנמנעת מהתרשלות ואף סיפרו את פשעם בזה אבל בוודאי הודו ששבח גדול הוא ומקיימים עיקר הדין בדבר זה
ואף שדברים אלו אינם מבארים את העיקר שאף מה שאמרו לעניין הבטל ממשנתו לגמרי בכל אופן יש בהם הרבה אוד כדי להאיר את גישתם של חכמים בנושאים מעין אלו.
בבבא מציעא דף לג עמוד א
תנו רבנן: העוסקין במקרא - מדה ואינה מדה, במשנה - מדה ונוטלין עליה שכר, בתלמוד - אין לך מדה גדולה מזו, ולעולם הוי רץ למשנה יותר מן התלמוד.
דרש רבי יהודה ברבי אלעאי: מאי דכתיב שמעו דבר ה' החרדים אל דברו - אלו תלמידי חכמים, [אמרו] אחיכם - אלו בעלי מקרא, שונאיכם - אלו בעלי משנה, מנדיכם - אלו עמי הארץ. שמא תאמר פסק סברם ובטל סיכוים - תלמוד לומר ונראה בשמחתכם. שמא תאמר ישראל יבושו - תלמוד לומר והם יבשו - נכרים יבושו וישראל ישמחו.

במסכת ברכות דף ד עמוד ב
חכמים עשו סייג לדבריהם, כדי שלא יהא אדם בא מן השדה בערב ואומר: אלך לביתי ואוכל קימעא ואשתה קימעא ואישן קימעא, ואחר כך אקרא קריאת שמע ואתפלל. וחוטפתו שינה ונמצא ישן כל הלילה; אבל אדם בא מן השדה בערב, נכנס לבית הכנסת, אם רגיל לקרות קורא, ואם רגיל לשנות שונה, וקורא קריאת שמע ומתפלל, ואוכל פתו ומברך;
ובכמה מקומות מבואר שהיו עובדים מהנץ החמה ועד שקיעת החמה ולאחר מכן נפנים ללמוד דהיינו כמה שעות בלבד, ומה היו לומדים תלוי מה הוא בעל מקרא בעל משנה וכו' ובכמה מקומות מבואר שהיו כאלה שהיו בעלי מקרא ובעלי משנה ולא נחשבו לעמי הארצות וכפי שארחיב בהמשך
ובעירובין דף כא עמוד ב
נשכימה לכרמים - אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות. נראה אם פרחה הגפן - אלו בעלי מקרא, פתח הסמדר - אלו בעלי משנה, הנצו הרמונים - אלו בעלי גמרא.
ומבואר שיש להשתבח בהם
ובדף נד עמוד ב
תנא דבי רב ענן: מאי דכתיב רכבי אתנות צחרות ישבי על מדין [והולכי על דרך שיחו]. רכבי אתנות, אלו תלמידי חכמים, שמהלכין מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד (בו) תורה. צחרות, - שעושין אותה כצהרים. ישבי על מדין - שדנין דין אמת לאמיתו. והלכי - אלו בעלי מקרא. על דרך - אלו בעלי משנה, שיחו - אלו בעלי תלמוד, שכל שיחתן דברי תורה.
ואף כאן נתבאר שבחן
ובמסכת חגיגה דף יד עמוד א
כי הנה האדון ה' צבאות מסיר מירושלים ומיהודה משען ומשענה כל משען לחם וכל משען מים. גבור ואיש מלחמה שופט ונביא וקסם וזקן. שר חמשים ונשוא פנים ויועץ וחכם חרשים ונבון לחש. ונתתי נערים שריהם ותעלולים ימשלו בם וגו'. משען - אלו בעלי מקרא, משענה - אלו בעלי משנה, כגון רבי יהודה בן תימא וחביריו. פליגו בה רב פפא ורבנן, חד אמר: שש מאות סדרי משנה, וחד אמר: שבע מאות סדרי משנה. כל משען לחם - אלו בעלי תלמוד, שנאמר לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי, וכל משען מים - אלו בעלי אגדה, שמושכין לבו של אדם כמים באגדה.
וכאן מבואר גם כן שבחן ואף שתנאים היו בעלי משנה
תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף ח עמוד א
רבי פתח אוצרות בשני בצורת, אמר: יכנסו בעלי מקרא, בעלי משנה, בעלי גמרא, בעלי הלכה, בעלי הגדה, אבל עמי הארץ אל יכנסו.
ומכל האמור מבואר שהיה זה דבר מצוי מאוד להיות בקי בדבר אחד ולא נחשב לגנות וההפך הוא הנכון וזאת על אף המבואר למעלה
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף קא עמוד א
מפני שהתורה חוגרת שק, ועומדת לפני הקדוש ברוך הוא, ואומרת לפניו: רבונו של עולם! עשאוני בניך ככנור שמנגנין בו לצים. אמר לה: בתי, בשעה שאוכלין ושותין במה יתעסקו? - אמרה לפניו: רבונו של עולם, אם בעלי מקרא הן - יעסקו בתורה ובנביאים ובכתובים, אם בעלי משנה הן - יעסקו במשנה בהלכות ובהגדות, ואם בעלי תלמוד הן - יעסקו בהלכות פסח בפסח, בהלכות עצרת בעצרת, בהלכות חג בחג.
ולהדיא כתוב שלפני הקדוש ברוך הוא מקובל העובדה שאינם אלה בעלי...
 
ובפלא יועץ (ערך "טיול") כתב: "יש מקום פטור וקצת מצוה לטיל כגון אם הוא חולה מחולי המרה השחורה או שהוא עצב וליבו אטום ... יוכל לטייל מעט פעם ביובל... כדי שישכח עצבו... יוכל להבין ולהשכיל ולעבוד את בוראו... אולם באופן שמעשיו לשם שמים אז אולי ה' יחשוב לו למצוה כשלא יהיה שום נדנוד איסור ושום חסרון מצוה... מי שאינו דבק כ"כ בה' צורך הוא לו כפעם בפעם ליתן חלק ולעשות מעט רצון יצרו לכבוד יוצרו דוקא והוא דבר המסור ללב ואלוקים יחקור".
סתם כך בשמונה פרקים להרמב''ם נראה שזה דרך קבע למי שעצוב שילך וישיר וינגן וכו'
 
ואוו @יהודי וזהו אתה מעלה פה נדון מעניין מאוד !
לדעתי מאוד כדאי כדי שנושא חשוב כזה לא יתפספס לפתוח אשכול נפרד
הוא טיפה לא כ''כ קשור ...
כי גם אם אכן יש בעלי מקרא וכו'
מי אמר שמותר להם להתענג וכו'
הנידון באשכול זה קשור לכמה עולם הזה אפשר וצריך בן תורה לצרוך ??
 
רב' שמואל רוזובסקי התבטא על עניין הצו'פ בזמנו שמותר שיהיה מעל הראש ולא בתוך הראש וה''ה כאן מותר ולהנות אבל שלא יעסיק את הבחור ושלא יתפוס לו את הראש כמובן רק בזמנים שהוקבעו לכך מרבותינו
כל הנידון פה הוא גם נידון מעשי ולא רק הוכחות מהמקורות
כי פשוט שאם צריך אז כמו שרבי כבר הביא
אם זה מועיל ללימוד, אז זה בכלל לימוד.
רמב"ם פ"ד מדעות. בכל דרכיך דעהו 'נמצא האיש ההוא עובד ה' כל ימיו'.
ולדעתי הניסיון מוכיח שפעם בתקופה האדם, השכל הנפש חייבת שיחרור באופן כללי מסדריה הקצת מכבידים ....
וכל א' לפי מה שהוא אדם!
ובחור צעיר שצריך כדי להתאוורר שהטיולים יהיו לו בתוך הראש , אז אני בתור אבא אדאג להכניס לו אותם לתוך הראש !!!
אלא עם כן הוא לא צריך את זה ...
מה שכן ר'' שמואל רצה לומר
שייתכן שיש כאלו שמספיק להם שזה מעל הראש , והוא עורר לשים לב לזה.. שבתוך הראש לא תמיד זה נצרך .
מה שכן חובה לזכור שלהיות יהודי, זה לא מסתכם בלהיות אברך, או בחור ישיבה , אלא זה מכלול אמיתי
שממשיך ויש לו המון ביטוי גם בבין הזמנים !
לכל עניני המצוות שלנו ... וגם כן גם לענין לימוד תורה !
יהודי שינסה לראות בבין הזמנים מה הוא רוצה ללמוד ? יראה שיש המון לימודים שהוא לא צריך שיחרור מהם והם גופא חלק מהשיחרור !
 
רבותי אם אם לא מעונינים שכל בנייכם או ח''ו אתם תצטרכו ללכת אחרי בן זמנים למטפל ללא שום הנאה אלא 24 שעות שטייגען. וח''ו להנות
אני ממליץ לכם להזמין תור דחוף לטיפול רגשי פשוט יש עומס רב לפני הנרעווין של אלול .
 
ואוו @יהודי וזהו אתה מעלה פה נדון מעניין מאוד !
לדעתי מאוד כדאי כדי שנושא חשוב כזה לא יתפספס לפתוח אשכול נפרד
הוא טיפה לא כ''כ קשור ...
כי גם אם אכן יש בעלי מקרא וכו'
מי אמר שמותר להם להתענג וכו'
הנידון באשכול זה קשור לכמה עולם הזה אפשר וצריך בן תורה לצרוך ??
ואף שדברים אלו אינם מבארים את העיקר שאף מה שאמרו לעניין הבטל ממשנתו לגמרי בכל אופן יש בהם הרבה אוד כדי להאיר את גישתם של חכמים בנושאים מעין אלו.
תכננתי להמשיך לנושא זה אך לא התפנתי עכשיו ובעז"ה אמשיך בעתיד.
 
בירושלמי איתא עתיד כל אדם ליתן דין וחשבון על מה יכול להנות מן העולם ולא נהנה ונפסק זה להלכה לגבי פרי חדש בבין המצרים אם לא יהיה לו את הפרי לאחר ת"ב עיין שו"ע וביאור הגר"א שם.
 
בעוניי לא הבינותי הנידון.
אין חולק על כך ששאיפת כל בן תורה צריכה להיות רק רוחניות.
ולא זו אלא אף זו, דביקות מוחלטת בבורא ללא שום דבר אחר כלל ועיקר.

אבל,
האם יש מישהו שחושב שבחור בן 20 יכול לעשות זאת ולהישאר שפוי לחלוטין בדעתו??

חייבים, למען המשך קיום המצוות ולימוד התורה, לתת לגוף זמן התאוררות.

כמה, מתי, איך,
אלו שאלות שלכל אחד התשובה היא אחרת.
 
שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ד סימן לו
ובדבר אלו שיש להם חשק טבעי לעיין בשעות הפנויות בענייני הבריאות וגם בענייני חכמות אחרות לידע מהם מה שאפשר לפום ריהטא, איני רואה בזה שום חיסרון אם אך לא יבטל מסדרי הישיבה - אף לא המוכרחים אבל הראויים - מאחר שאין עיונו בהם דרך עמקות ודרך יגיעה רק בעיון בעלמא בשעות המנוחה, והוא לו עניין הנאה ואולי גם תועלת. ואין צורך למה ששמעת בשם גדול אחד שאנשים כאלה אם אינם ממלאים תשוקתם במקצת לא ילמדו כראוי, שאין לחוש לזה. אלא גם בלא זה אין שום טעם להטיל איסורים בעלמא. אבל אם יראו שהוא מבטל מזמן הלימוד, או אף שהוא מטריד את מחשבתו, צריך חברו לדבר אליו בדברים מובנים - שהוא רע לפניו עיון זה הרבה, אלא מעט כפי שירשוהו, או למסור זה לאחד מחבריו שיעיין בזה כפי שחברו ירשה אותו, וזה יותר טוב.
 
במחילה מהרב פותח האשכול- לא הבנתי את הדיון כלל.
האם יש מי שמתווכח עם זה שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה'?
האם יש מי שמתווכח שמטרתנו בעולמנו היא להדבק בבורא ולא בהבלי העולם הנפסד?
האם יש מי שמתווכח שאי אפשר להגיע לדבקות מוחלטת כשעסוקים הרבה בטעמי גלידות ודידוקי שווארמה?
אבל גם אין חולק שמי שעדיין לא אוחז שם הרי שלא שזה בסדר אלא מחויב הוא לעשות כל מה שיעזור לו להגיע לשם!!!!!
ואם ברור לו שהשווארמה הגלידה הטיול או האטרקציה הם כלי לעבודת ה' מעולה יותר והכ"ת להגיע ליעד הנ"ל מחויב הוא במאה אחוז ללכת על זה....
האם זה התכל'ס? ברור שלא! האם זו משאת נפשנו? גם לא! אבל זו הדרך היחידה לרובנו להגיע לתכל'ס למלאות את שאיפת ומשאת נפשנו!!!!
 
במחילה מהרב פותח האשכול- לא הבנתי את הדיון כלל.
האם יש מי שמתווכח עם זה שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה'?
האם יש מי שמתווכח שמטרתנו בעולמנו היא להדבק בבורא ולא בהבלי העולם הנפסד?
האם יש מי שמתווכח שאי אפשר להגיע לדבקות מוחלטת כשעסוקים הרבה בטעמי גלידות ודידוקי שווארמה?
אבל גם אין חולק שמי שעדיין לא אוחז שם הרי שלא שזה בסדר אלא מחויב הוא לעשות כל מה שיעזור לו להגיע לשם!!!!!
ואם ברור לו שהשווארמה הגלידה הטיול או האטרקציה הם כלי לעבודת ה' מעולה יותר והכ"ת להגיע ליעד הנ"ל מחויב הוא במאה אחוז ללכת על זה....
האם זה התכל'ס? ברור שלא! האם זו משאת נפשנו? גם לא! אבל זו הדרך היחידה לרובנו להגיע לתכל'ס למלאות את שאיפת ומשאת נפשנו!!!!
לא הבנתי.. המקורות שהבאתי, מדברים על ענייני ההנאה - גם ככלי לעבודת ה', ומגדירים זאת כדבר פסול לאיש המעלה. ע"ז באה השאלה, ברור שאין הו"א לעשות זאת למטרה אחרת, אך זה לא קשור...

כל מה שכתבת נכון, אך אין בו קשר לשאלה כלל.

ראה למשל את לשון הפלא יועץ שם: " כגון אם הוא חולה בחולי המרה השחורה או שהוא עצב ואטום לב, יוכל לטיל מעט פעם ביובל עם שנים או שלשה אנשים גברי בדיחי במקום שמרחיב לבו של אדם כדי שישכח עצבו, ויהא לבו רחב רחב, ומיד נקרי בתורה, ויוכל להבין ולהשכיל ולעבד את בוראו עבודה שלמה בהיותו בריא, אולם באפן שמעשיו לשם שמים, אז אולי ה' יחשב לו למצוה, כשלא יהא שם שום נדנוד אסור ושום חסרון מצוה. אבל האיש השלם, שהוא דבק בה' באהבה רבה ימאס בכל אלה, ולא ימצא קרת רוח וטיול טוב ותענוג גדול יותר מהיותו יושב בבית המדרש..."
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון