ויותר מכך,
העולם הוא מלשון העלם, הקב"ה ברא את הבריאה באופן שתעלים את מציאותו,
וא"כ מי שמנסה למצוא את הקב"ה בזה העולם, הוא מתמודד נגד הקב"ה שרצה להעלים את מציאותו ע"י העולם,
ורצה שנכיר בו למרות, ועל אף שאנו בזה העולם, שמעלים את מציאותו.
העלם הכוונה שבאופן טבעי לא רואים
אך אם קצת התבוננות רואים [וכמו שמבואר בחובת הלבבות שאצטט לשונו לקמן בעזה''י]
והרב שך זצוק''ל דיבר על זה הרבה
וגם כתוב בספרים שלו
איך שמפלח של תפוז אפשר לראות את השי''ת וחכמתו האין סופית
איך מסודר שם פלחים קטנטנים מלא מלא ומהם נוצר הפלח הגדול
וגם היה פעם בבית חולים ודיבר עם רופא לב
ואמר לו תגיד דבר כזה יכול להיות לבד כזו מכונה
וגם היה מביא הרבה
את הפסוק
מבשרי אחזה אלוק
שאדם יכול לראות את הקב''ה מבשרו
ואצטט גם את דברי החובת הלבבות בזה
ספר חובות הלבבות שער ב - שער הבחינה פרק ה
וחייבין אנו לעיין בהתחלת האדם ומולדתו וחבור חלקיו והרכבת אבריו ותועלתו בכל אחד מהם, והצורך המביא לעשותו על הצלם אשר הוא בו. ואחר כך נעיין בתועלותיו ובכל מדה ממדותיו וכחות נפשו ואור שכלו והדברים העצמיים והמקריים אשר בו ותאוותיו ותכלית ענינו. ובעמדנו על מה שזכרנו מן האדם, יתבאר לנו מסוד העולם הזה הרבה, מפני שהוא דומה אליו.
וכבר אמרו קצת החכמים, שהפילוסופיה היא ידיעת האדם את עצמו, רצה לומר ידיעת מה שזכרנו מענין האדם, כדי שיכיר הבורא יתעלה מסימן החכמה בו, כמה שכתוב ומבשרי אחזה אלוה. וכיון שהוא כן, ראוי לנו להזכיר מכל מה, שזכרנו מעניני האדם, מעט מזער מכל ענין,
להעיר המתעלם על מה שהוא חייב לזכרו תמיד. ויביאהו לחקר על מה שלא זכרתי. ואז יכנע לבורא על רוב חסדו וטובו עליו ותתגדל הודאתו לו, כמ"ש דוד ע"ה: אודך כי על נוראות נפליתי נפלאים מעשיך ונפשי יודעת מאד לא נכחד עצמי ממך אשר עשיתי בסתר רקמתי בתחתיות ארץ גלמי ראו עיניך ועל ספרך כלם יכתבו ימים יוצרו ולא אחד בהם.