- הודעות
- 9,579
- תודות
- 17,455
- נקודות
- 1,280
"אמר להם הקב"ה לכהנים, לא מפני שאמרתי לכם שתהיו מברכים את ישראל תהיו מברכים אותם באנגריא ובבהלות, אלא תהיו מברכין בכוונת הלב כדי שתשלם הברכה בהן". (במדבר י"א, ד')
מבואר במדרש שצריכים הכהנים לברך מתוך כוונת הלב, וטעם הדבר הוא מפני שכשמברכים מתוך כוונה הברכה חלה יותר, וכעי"ז כתב הספורנו על הפסוק (בראשית מ"ח, י) וישק להם ויחבק להם וז"ל: כדי שתדבק נפשו בהם ותחול עליהם ברכתו, ע"כ.
ונראה שזהו יסוד למנהג ישראל שנהגו לומר "יישר כח" לכהנים לאחר ברכתם (כדהובא במ"ב קכ"ח ס"ק ס' ובמטה אפרים תקצ"ב, י"א) אע"פ שהכהנים מחוייבים מעיקר הדין לברך את הקהל ואין צריך להודות להם על עיקר הברכה, דמ"מ יש להודות להם על מה שמתאמצים לברך כמה שיותר בכוונת הלב, שדבר זה תלוי בהם כמה כוונת הלב יכוונו בברכה.
ביותר מצאנו שברכת כהנים צריכה להיות "באהבה", ולכן אסור לכהן לישא כפים כשהוא שונא את הקהל או הקהל שונאים אותו, וזוהי סכנה לישא כפים כששונא לקהל, וכדאיתא בזוה"ק והובא במג"א (סי' קכ"ח סקי"ח), וכבר עמדו (מהרש"א סוטה ל"ח ע"ב ובבאר שבע שם) מאין למדו חז"ל כן, ולהאמור ניחא דכיון שברכת כהנים בעי כוונת הלב וכמבואר במדרש כאן, למדו מזה חז"ל דבעי שיהא "באהבה". (ביאורים והנהגות)
ובזכרוני שבבית מדרש שהתפללתי בו בצעירותי בירושלים, בא כהן אחד ואמר שהוא שונא את הרב שם, והזהירו אותו שלא ישא כפים וכמבואר בזוה"ק פרשת נשא שאסור לישא כפים כששונאים הוא לקהל או קהל לו, ולעג על זה הכהן, באומרו שרב זה מותר לשנוא, ולא דיבר הזוה"ק בכגון דא, ולמרבית הפלא באותו לילה ממש נפטר כהן זה באופן פתאומי אף שלא היה חולה מעולם, והציבור ראו בזה מופת שמוכיח את קדושת דברי הזוה"ק והפוסקים שהביאו דבריו אלו.
מרן הגר"ח מבריסק זצ"ל שלח להגאון רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק זצ"ל (בעל האור שמח) שיכוון עליו בברכת כהנים, ומבואר בדעת הנך גאוני הדור, שנקטו בפשיטות שהכהן בשעת עמדו על הדוכן לברך, יכול לכוון על מי שירצה ולהשפיע עליו ברכה על ידי ברכת כהנים. [וחידוש יש בדבריהם שאף שאין הישראל עומד לפני הכהן מ"מ הוא מתברך, והוא בכלל עם שבשדות ואף עדיפי מינייהו כיון שהכהן מכוון עליהם להדיא, ואכמ"ל].
וזהו עצה נפלאה לתושבי חו"ל שיכולים הם לזכות בברכת כהנים מידי יום ביומו על ידי שיבקשו מכהנים בארץ ישראל שיכוונו עליהם בברכתם, ומה טוב אם יוכלו גם לשלם לכהנים נצרכים ועמלי תורה שיכוונו עליהם, כי על ידי קבלת התשלום יהא ליבם יותר פתוח לברך מתוך כוונת הלב.
וכן נהגתי כשהייתי בחו"ל לשלם לשני כהנים מארץ ישראל שיכוונו עלי בברכתם. [והשתדלתי בשתים משום שיש ראשונים (תוס' מנחות מ"ד ע"א ד"ה כל ובטור סי' קכ"ח בשם רבינו פרץ, ועי' בנו"כ שם) דס"ל שרק בב' כהנים הוא דאורייתא]
מבואר במדרש שצריכים הכהנים לברך מתוך כוונת הלב, וטעם הדבר הוא מפני שכשמברכים מתוך כוונה הברכה חלה יותר, וכעי"ז כתב הספורנו על הפסוק (בראשית מ"ח, י) וישק להם ויחבק להם וז"ל: כדי שתדבק נפשו בהם ותחול עליהם ברכתו, ע"כ.
ונראה שזהו יסוד למנהג ישראל שנהגו לומר "יישר כח" לכהנים לאחר ברכתם (כדהובא במ"ב קכ"ח ס"ק ס' ובמטה אפרים תקצ"ב, י"א) אע"פ שהכהנים מחוייבים מעיקר הדין לברך את הקהל ואין צריך להודות להם על עיקר הברכה, דמ"מ יש להודות להם על מה שמתאמצים לברך כמה שיותר בכוונת הלב, שדבר זה תלוי בהם כמה כוונת הלב יכוונו בברכה.
ביותר מצאנו שברכת כהנים צריכה להיות "באהבה", ולכן אסור לכהן לישא כפים כשהוא שונא את הקהל או הקהל שונאים אותו, וזוהי סכנה לישא כפים כששונא לקהל, וכדאיתא בזוה"ק והובא במג"א (סי' קכ"ח סקי"ח), וכבר עמדו (מהרש"א סוטה ל"ח ע"ב ובבאר שבע שם) מאין למדו חז"ל כן, ולהאמור ניחא דכיון שברכת כהנים בעי כוונת הלב וכמבואר במדרש כאן, למדו מזה חז"ל דבעי שיהא "באהבה". (ביאורים והנהגות)
ובזכרוני שבבית מדרש שהתפללתי בו בצעירותי בירושלים, בא כהן אחד ואמר שהוא שונא את הרב שם, והזהירו אותו שלא ישא כפים וכמבואר בזוה"ק פרשת נשא שאסור לישא כפים כששונאים הוא לקהל או קהל לו, ולעג על זה הכהן, באומרו שרב זה מותר לשנוא, ולא דיבר הזוה"ק בכגון דא, ולמרבית הפלא באותו לילה ממש נפטר כהן זה באופן פתאומי אף שלא היה חולה מעולם, והציבור ראו בזה מופת שמוכיח את קדושת דברי הזוה"ק והפוסקים שהביאו דבריו אלו.
מרן הגר"ח מבריסק זצ"ל שלח להגאון רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק זצ"ל (בעל האור שמח) שיכוון עליו בברכת כהנים, ומבואר בדעת הנך גאוני הדור, שנקטו בפשיטות שהכהן בשעת עמדו על הדוכן לברך, יכול לכוון על מי שירצה ולהשפיע עליו ברכה על ידי ברכת כהנים. [וחידוש יש בדבריהם שאף שאין הישראל עומד לפני הכהן מ"מ הוא מתברך, והוא בכלל עם שבשדות ואף עדיפי מינייהו כיון שהכהן מכוון עליהם להדיא, ואכמ"ל].
וזהו עצה נפלאה לתושבי חו"ל שיכולים הם לזכות בברכת כהנים מידי יום ביומו על ידי שיבקשו מכהנים בארץ ישראל שיכוונו עליהם בברכתם, ומה טוב אם יוכלו גם לשלם לכהנים נצרכים ועמלי תורה שיכוונו עליהם, כי על ידי קבלת התשלום יהא ליבם יותר פתוח לברך מתוך כוונת הלב.
וכן נהגתי כשהייתי בחו"ל לשלם לשני כהנים מארץ ישראל שיכוונו עלי בברכתם. [והשתדלתי בשתים משום שיש ראשונים (תוס' מנחות מ"ד ע"א ד"ה כל ובטור סי' קכ"ח בשם רבינו פרץ, ועי' בנו"כ שם) דס"ל שרק בב' כהנים הוא דאורייתא]