כל המצוות צריכים לקיים מקודם מחמת כי כן ציוה לנו מלך מלכי המלכים הקב"ה, וזה מעורר היראה מתוך קבלת עול, כחמור לעול, כמש"כ רש"י ז"ל מצוות לאו ליהנות ניתנו אלא כעול על צאווריהן, ורק אח"כ מעורר האדם 'גם' צמאון ואהבה לה' לדבק אליו. ואם עושה מצוה בכוונה זו, זוהו העבודה השלימה לה' ית', כמש"כ התניא: "הֲרֵי הַתּוֹרָה שֶׁלּוֹמֵד אוֹ הַמִּצְוָה שֶׁעוֹשֶׂה מֵחֲמַת קַבָּלָה זוֹ וּמֵחֲמַת הַמְשָׁכַת הַיִּרְאָה שֶׁבְּמוֹחוֹ, נִקְרָאוֹת בְּשֵׁם עֲבוֹדָה שְׁלֵמָה, כְּכָל עֲבוֹדַת הָעֶבֶד לַאֲדוֹנוֹ וּמַלְכּוֹ. מַה שֶּׁאֵין כֵּן אִם לוֹמֵד וּמְקַיֵּם הַמִּצְוָה בְּאַהֲבָה לְבַדָּהּ, כְּדֵי לְדָבְקָה בּוֹ עַל יְדֵי תּוֹרָתוֹ וּמִצְוֹתָיו, אֵינָהּ נִקְרֵאת בְּשֵׁם עֲבוֹדַת הָעֶבֶד, וְהַתּוֹרָה אָמְרָה: "וַעֲבַדְתֶּם אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם" וגו'; "וְאוֹתוֹ תַעֲבֹדוּ" וגו'. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר [פָּרָשַׁת בְּהַר], כְּהַאי תּוֹרָא דְּיָהֲבִין עֲלֵיהּ עֹל בְּקַדְמֵיתָא בְּגִין לְאַפָּקָא מִנֵּיהּ טַב לְעָלְמָא כו', הָכִי נָמֵי אִצְטְרִיךְ לְבַר נַשׁ לְקַבָּלָא עֲלֵיהּ עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם בְּקַדְמֵיתָא כו'. וְאִי הַאי לָא אִשְׁתַּכַּח גַּבֵּיהּ, לָא שַׁרְיָא בֵּיהּ קְדֻשָּׁה כו'. [וּבְרַעְיָא מְהֵימְנָא שָׁם דַּף קי"א ע"ב], שֶׁכָּל אָדָם צָרִיךְ לִהְיוֹת בִּשְׁתֵּי בְּחִינוֹת וּמַדְרֵגוֹת, וְהֵן בְּחִינַת עֶבֶד וּבְחִינַת בֵּן. וְאַף דְּיֵשׁ בֵּן שֶׁהוּא גַּם כֵּן עֶבֶד, הֲרֵי אִי אֶפְשָׁר לָבֹא לְמַדְרֵגָה זוֹ בְּלִי קְדִימַת הַיִּרְאָה עִלָּאָה כַּיָּדוּעַ לַיּוֹדְעִים"
