הגרח"י שרייבר - סגנון הלימוד (מפוצל) | בית המדרש – דיונים תורניים| דף 5 הגרח"י שרייבר - סגנון הלימוד (מפוצל) | בית המדרש – דיונים תורניים| דף 5
ואף הגרח"פ מסוגל לדבר בכגון דא
"מסוגל"
שמעתי מאות (!) שיעורים ממנו, ללא הגזמה.
מעולם לא עסק בזה.
והוא יעץ לכמה בחורים ללכת לשם,
בדור של היום זה כבר לא אומר כלום.
היום בחורים מגיעים לשיעור א'
עם חשיבה כזו,
ברור שאלו, עדיף שילכו לשם, אולי יתיישרו בשמיעת הגרח"י.
יש כמה משפטים בספרו של הגר"ח שבפשטות באים להסביר מה זה.
מה זה מחיצה
ומה זה שטר
מה זה חוב
ומה זה שעבוד
לומר שהגר"ח זה מהרי"ל זו שטות.
ברור שלגר"ח היו הגדרות.
גם לגמ' יש וגם בראשונים וגם באחרונים.
השונה בהגרח"י שהוא מגדיר את דיני התורה על פי המושגים שלנו,
לא נמצא כן בהגר"ח בשום מקום.
תשאל 'מיראים' ותיקים על המשפטים שהיה אומר ר' נחום על דרך הלימוד של פוניב'ז...
ברור שהיו חילוקים.
אבל אני מקווה שברור גם לך שיש הבדל עצום בין ר' שמואל ור' נוחם שנחלקו על דרך הלימוד,
לבין ר' שמואל והגרח"י שנחלקו...
ר' שמעון היה יחידי,
וגם ע"ז נחלקו כאן אם זו בדיוק דרך הגרח"י.
ר' אבא ברמן החזיק את עצמו לתלמידו של הגר"ח

ר' מרדכי פגרמנסקי. ועוד.
ובדיוק לכן הם לא נכנסו לעולם הישיבות המקובל.
עובדתית לא נכון.
אין קשר בינן לבין מהרי"ל כלל.
 
לא יודע מה המקור של המשפט המוזר הזה.
שמעתי מהגרח"פ.
האירוע היה כשהגר"ב בא לבקרו בימי מחלתו של ר' שמואל והגרח"פ היה עד למעשה.
אני חושב שכל אדם ברחוב שישאלו אותו מי הוא תלמידו המובהק של הגרש"ר, התשובה תהיה ר' ברוך ויסבקר.
ברור.
אבל למעשה הוא לא לומד כמוהו.
וגם את זה יאמר כל אדם ברחוב...
המשפט המודגש, אני מקווה שלא הבנתי אותו נכון, ואם כן, טוב לו שלא נברא.
אם לא הבנת,
אמר את זה ר' שמואל עצמו.
התחלת בלפסול תלמידי ישיבה אחת מסוימת, ומשם זה עובר לכל ישיבה שדרך למודה אינה עולה בקנה אחד עם השקפותיך?
ככלל,
חושבני שכשאדם מצטרף לדיון,
עליו לעיין היטב בכל התגובות שנעשו קודם ביאתו,
למען לא יחריף את הטון לחינם.

לא פסלתי אף אחד. אני חוזר ואומר לאורך כל הדרך שבסך הכל הבאתי את דעת רבותי.
מי אני ומה אני שיאמר איזה שהוא מהלך בדרך הלימוד,
ובעיקר מי אני שידבר על הגרח"י, ענק שבענקים, עלוי עצום ות"ח ב'פערנם'.
אני לא פוסל ישיבות ודאי שלא אנשים.
אבל שמעתי מרבותי על זה, ואת זה העלתי.
 
אחדד את הדברים.
החילוק בין ר' חיים ללמדנות היוצאת מישיבת מהרי"ל (שיניתי הנוסח, חושבני שזו הצורה הנכונה לדון בלא לדבר על גדולי תורה), מתחלקת לשניים, ואלו שני החסרונות של השיטה.

א. ר' חיים הקשה קושיא על הרמב"ם, בכדי לתרצה הוא לא אמר "בהקדם נראה לבאר מהו בכלל דין שטר", הוא גם לא אמר "ונראה לבאר בדין שטר", הוא פשוט תי' את השאלה ע"י יסוד בדין שטר.
לא בזה הוא עסק. הוא לא נכנס לשאלה מה זה שטר. מוחו הגאוני העלה את היסוד בכדי לתרץ את השאלה.
הלמדנות שיוצאת ממהרי"ל היא שכשיש לך קושיא על דין שטר אתה עוצר ומתחיל לחשוב "מהו בעצם דין שטר" בכדי 'להבין' את התירוץ לשאלה.

ב. כשר' חיים יסד יסודות בדיני התורה, הוא לא אמר אותם בנוסחאות שאין בינם לבין הגדרה והסבר כל קשר...
אביא כאן ציטוטים מאשכול מזדמן שמצאתי כעת בפורום (לא מכוון לכותב כלל, הוא נוסח הנפוץ בין תלמידי מהרי"ל)
"שתורת שלו אינה מוגבלת לחפץ הקנוי"
"כל פרשה כזו יוצרת זכות ממון ייחודית,"
"אם הירושה רק קובעת את שייכות הממון ליורש",
"כל פרשה יוצרת זכות ממון עצמאית, וכולן חלות על "שלו"."
"זכות הפרשיות מסתיימת בחלות "שלו", שהוא חפצא חדשה"
"כל פרשה פועלת ליצור "שלו", ולא רק מחייבת את גוף הממון"
"הרי העדר תשלום החוב הוא עבירה על פרשת נזיקין"
"פרשה זו אינה מסתיימת בשעבוד, אלא תובעת פרעון"
"המקרא "שלם ישלם" תובע פרעון"
ניתן להחיל תורת נזיקין ללא "שלו"
"גם מתנות כהונה ועניים, וירושה, תובעות קיום פרשותיהן"
"תביעת הפרשה היא תביעת גוף הממון"
הנוסח "תביעה" ביחס לכמעט כל דבר בתורה הוא דוגמה אמיתית לשינוי בין הגר"ח לבין למדנות מהרי"ל.
 
שמעתי ממנו בעבר שיעורים ואני הוגה בספריו, אבל האמת היא שהמבקרים יותר צריכים להוכיח שהם מכירים את דרכו ממני.


וכן הרבה מתלמידי כל מיני רבותינו שאה מביא זו תופעה כללית ועצובה של "אנשי הרייד" ואינה קשורה למהרי"ל שבמהותה פחות לוקה בזה מפני שאינה ישיבת רייד.
הרב רבי ירח הידען, אני מתנצל קבל עם ועדה
לא הובנתי כראוי
לא התכוונתי שאני ובד קודש שואלים אותך, אלא קראתי בד קודש!, אני ועוד כמה [וירח הידען ביניהם] שאןלים אותך, בדקודש.
על דרך ראובן! בכורי אתה.
 
זו בדיוק הבעיה.
בדרך המקובלת התלמידים מתיישרים ומדברים לעניין (כאמור, למעט מצומצמי השכל).
בדרך מהרי"ל התלמידים מתעקמים ומתפלפלים בשטויות.
כוונת ירא אלוקים בסך הכל הייתה שהרב שטיינמן לא יצא בפירוש נגד מהרי"ל אלא זה רק פלפול של אחד מתלמידיו ושכן מבואר במכתב הגרח"י.
 
כמה הערות א. כל הנידון האם דרשינן 'טעמא דקרא' היא היכן שיש נפק"מ לדינא, [תוס' גיטין מט:] אך היכן שאין נפ"מ, לכו"ע דורשים טעמא דקרא, ואף נצטוונו לדרוש טעמא דקרא [רמב"ם סוף הל' מעילה, מקוואות, תמורה] ב. רוב מצוות התורה הם עניינים אנושיים, מוסריים, שכליים [מו"נ ח"ג פכ"ו והלאה, הק' הרנ"ג לתלמוד, הק' הרלב"ג לביאורו לתנ"ך * ] ג. יש ראשונים ואף אחרונים שדייקו מהתורה ודרשו טעמים בפסוק והוציאו מזה דינים [רש"י בשבת קכח, ב; ורש"י בפסחים ד, א; רא"ש ב"מ צ, א; רא"ש בריש ב"ק; רמב"ם פ"ו מערכין הל"א והלאה; ר"ן נדרים כט, א; קצה"ח נב, א;] ד. המושגים קנין, בעלות, שטר ודומיהם כיון שהם מושגים משפטיים הנתונים לדיון שכלי מעמיק, שאינו בהכרח קשור לתוה"ק [שער"י ה, א; וכך עולה בשו"ת חת"ס יו"ד סי' שי ועוד] אזי הם ניתנים לדיון אף בלא כל קשר לרצון התורה, ומסגרת האיסור עצמה ה. יש להבחין, שאדרבה, שאלות כמו 'מה זה בעלות' וכדומה, באים מרצון להגדיר את גבולו של אותו הדין, ולא לנסות לקבוע את תוכנו, שאופן זה רצוי ואף מדהים, אף בחור לא אמור לקום בבוקר ולשאול 'מה זה בעלות' ואז לפתח על כך דיון, אלא קודם לכל צריך לקלוט הרבה פרטים, שמהם יווצרו כללים, מהם יוולדו המושגים, ואזי נוכל לקבוע את ההגדרות, היכן דין זה קיים בגבולותיו המדוייקים שבן אדם בסוף יוכל לשקלל את כל הנתונים ולהגדיר במשפט בודד את ההגדרה שתכלול בתוכה את כל התוכן, הפרטים, הכללים, ויתר הפריטים המרכיבים אותה, ו. אנו רואים בשו"ט של הגמ' כיצד היא מדלגת מענין לענין ומקשרת דברים שבצורתם החיצונית אין כל מקום לקשר אותן ** , שהן שונים זה מזה לגמריי, אבל מפני שחוקי ההיגיון הפנימיים שבהם - הריהם שווים, אזי כורח המציאות היא שהחוקים ההגיוניים שווים המה בכל חכמת התורה, ושפיר קמדמי בש"ס ז. אציין שהר"ן בדרשותיו מסביר שהביאור במה שאנו אומרים בכל בוקר, בברכות התורה, "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו" זה שהי"ת מסר את התורה לשכל האנושי ויתר על כן, דכאשר מתיבתא דרקיעא היו כנגד מתיבתא דארעא, אזי מתיבתא דארעא צודקים, והולכים אחריהם להלכה.

* והדא קצווח הגרח"י שרייבר בספרו עה"ת פרשת חוקת, ולכן הרב @בד קודש לא יקבל שום 'שפטל' מחמת שהוא מדבר על דברים שאין לו ידיעה בהם.
** זה הרעיון של 'במה מצינו' 'בנין אב' ו'קל וחומר' דעל אף שבצורתם החיצונית הם אינם דומים כלל, עכ"פ כאשר אנו מפשיטים אותם יותר ויותר, אנו מגלים ורואים בהם את הפנימיות, ועל ידי זה אנו משווים דין אחד לחברו, דפנימותם והגיונם שווה.
קיצער, אתה טוען שאין קשר בין מהרי"ל לדרישת טעמא דקרא, כמו שטענתי.
[מה שכתבת באותיות ד-ז, אינו משתייך לטעמא דקרא, כמובן, היגיון שכלי וטעמא דקרא הם שני עניינים שונים].
 
אגב, בניסן החולף, 'הרב' היה ב'אוהל' בליל ש"ק, ושוחח ארוכות עם מורך ורבך, ה"ה הגרח"פ שליט"א, בלימוד. והיה נראה שהגרח"פ שליט"א מאד נהנה. אחד מהשתיים - או שזו הדרך של רבותינו, או שאין בעיה לא ללמוד בדרך של רבותינו [ולפי הנוסח השני הדרך של רבותינו, היא לא ללמוד בדרך של רבותינו, ודו"ק].
 
אגב, בניסן החולף, 'הרב' היה ב'אוהל' בליל ש"ק, ושוחח ארוכות עם מורך ורבך, ה"ה הגרח"פ שליט"א, בלימוד. והיה נראה שהגרח"פ שליט"א מאד נהנה. אחד מהשתיים - או שזו הדרך של רבותינו, או שאין בעיה לא ללמוד בדרך של רבותינו [ולפי הנוסח השני הדרך של רבותינו, היא לא ללמוד בדרך של רבותינו, ודו"ק].
@בד קודש
 
דומני שהרשה לבחורים ללכת ללמוד שם
ברור שהלימוד שם לא מתאים לכל אחד מחמת העומק שבשיעורים לאחוז ראש בכל החשבונות
שמעתי שפעם הביא ר' יוס'ל את הבית היין לר' גרשון, ור' גרשון עיין בזה ואמר לו שזה כמו שאנחנו אומרים רק יותר מורחב. [ועי' בראיון של ר' יוס'ל לאחר הסתלקות הגרי"ג במוסף שב"ק].
 
אגב, בניסן החולף, 'הרב' היה ב'אוהל' בליל ש"ק, ושוחח ארוכות עם מורך ורבך, ה"ה הגרח"פ שליט"א, בלימוד. והיה נראה שהגרח"פ שליט"א מאד נהנה. אחד מהשתיים - או שזו הדרך של רבותינו, או שאין בעיה לא ללמוד בדרך של רבותינו [ולפי הנוסח השני הדרך של רבותינו, היא לא ללמוד בדרך של רבותינו, ודו"ק].
הרי כבר כתב וחזר וכתב
אינני מדבר על הגרח"י עצמו, זאת מכיון שלא דנתי האם השיטה נכונה בפני עצמה או לא.
ובעיקר מי אני שידבר על הגרח"י, ענק שבענקים, עלוי עצום ות"ח ב'פערנם'.
 
א"כ, בחור שהולך ע"ד לקבל מר' יוס'ל בעצמו, אין בכך שום בעיה, אז למה ר' גרשון לא שלח לשם בחורים לחיזוק. ולמה ר' בער'ל צחק על היסוד שלו בשלו וברשותו.
 
אגב, בניסן החולף, 'הרב' היה ב'אוהל' בליל ש"ק, ושוחח ארוכות עם מורך ורבך, ה"ה הגרח"פ שליט"א, בלימוד.
כמו שציינתי לאורך כל הדרך הגרח"י עצמו עילוי עצום ואין כל סיבה שהגרח"פ לא יהנה לדבר עימו בלימוד.
להפך, דווקא לסגנון של הגרח"פ מתאים מאוד לפלפל עימו בכל מיני נידונים והגדרות.
אבל כל זה בין שני גדולי תורה.
לא נגע ולא פגע ביחס ללימוד בישיבות.
א"כ, בחור שהולך ע"ד לקבל מר' יוס'ל בעצמו, אין בכך שום בעיה, אז למה ר' גרשון לא שלח לשם בחורים לחיזוק. ולמה ר' בער'ל צחק על היסוד שלו בשלו וברשותו.
ברור שיש בעיה כי זה לא הדרך ללימוד בישיבות.
ואביא דוגמה גם אם לא מדוייקת -
בעולם הישיבות לומדים נשים נזיקין, וכל ראשי הישיבות ידעו ודיברו גם בטהרות וודאי בקדשים, למרות שאף אחד מהם לא לימד את זה בישיבה (אלא בחבורות ליחידים, למי ששמע ממרן הגרב"ד...).
לכן מרן הגרי"ג לא רצה לשלוח לשם, ומרן הגרב"ד כששמע את זה מבחור בישיבה עשה תנועת ביטול כאומר "בזה אתה מתעסק?"
 

הודעות מומלצות

כתב רש"י (ל"ט מ"ג) שמשה בירך שתשרה שכינה במעשי...

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון