אחדד את הדברים.
החילוק בין ר' חיים ללמדנות היוצאת מישיבת מהרי"ל (שיניתי הנוסח, חושבני שזו הצורה הנכונה לדון בלא לדבר על גדולי תורה), מתחלקת לשניים, ואלו שני החסרונות של השיטה.
א. ר' חיים הקשה קושיא על הרמב"ם, בכדי לתרצה הוא לא אמר "בהקדם נראה לבאר מהו בכלל דין שטר", הוא גם לא אמר "ונראה לבאר בדין שטר", הוא פשוט תי' את השאלה ע"י יסוד בדין שטר.
לא בזה הוא עסק. הוא לא נכנס לשאלה מה זה שטר. מוחו הגאוני העלה את היסוד בכדי לתרץ את השאלה.
הלמדנות שיוצאת ממהרי"ל היא שכשיש לך קושיא על דין שטר אתה עוצר ומתחיל לחשוב "מהו בעצם דין שטר" בכדי 'להבין' את התירוץ לשאלה.
ב. כשר' חיים יסד יסודות בדיני התורה, הוא לא אמר אותם בנוסחאות שאין בינם לבין הגדרה והסבר כל קשר...
אביא כאן ציטוטים מאשכול מזדמן שמצאתי כעת בפורום (לא מכוון לכותב כלל, הוא נוסח הנפוץ בין תלמידי מהרי"ל)
"שתורת שלו אינה מוגבלת לחפץ הקנוי"
"כל פרשה כזו יוצרת זכות ממון ייחודית,"
"אם הירושה רק קובעת את שייכות הממון ליורש",
"כל פרשה יוצרת זכות ממון עצמאית, וכולן חלות על "שלו"."
"זכות הפרשיות מסתיימת בחלות "שלו", שהוא חפצא חדשה"
"כל פרשה פועלת ליצור "שלו", ולא רק מחייבת את גוף הממון"
"הרי העדר תשלום החוב הוא עבירה על פרשת נזיקין"
"פרשה זו אינה מסתיימת בשעבוד, אלא תובעת פרעון"
"המקרא "שלם ישלם" תובע פרעון"
ניתן להחיל תורת נזיקין ללא "שלו"
"גם מתנות כהונה ועניים, וירושה, תובעות קיום פרשותיהן"
"תביעת הפרשה היא תביעת גוף הממון"
הנוסח "תביעה" ביחס לכמעט כל דבר בתורה הוא דוגמה אמיתית לשינוי בין הגר"ח לבין למדנות מהרי"ל.
