קרח הנחת המטה למשמרת • בני ישראל חוששים שיקרבו למקדש וימותו • שמירה על המקדש • כ"ד מתנות כהונה

[התורה]

נלמד על הציווי למשה להניח למשמרת את מטה אהרן בתוך קודש הקדשים, כדי שלא יערערו עוד על כהונת אהרן. בני ישראל פונים אל משה וחוששים שהם עלולים למות כאשר יקרבו אל הקודש, וה' ציוה שאהרן והלויים ישמרו על המקדש שלא יקרב זר לשם. כן נלמד על כ"ד מתנות שניתנו לכהנים, מקדשי קדשים וקדשים קלים ותרומות, אבל הם לא יקבלו נחלה בארץ.

למשמרת ולאות:
משה הצטווה מאת ה' להחזיר את מטה אהרן אל קודש הקדשים לפני הארון, למשמרת ולאות לדורות הבאים לכל הסרבנים המורדים, שיזכרו שבחרתי באהרן לכהן.

הפסקת התלונה:
אומר ה' למשה: 'על ידי כך, אתה משה, תפסיק את התלונה שלהם עלי אודות הכהונה, וממילא שוב לא ימותו'. משה אכן עשה כך והחזיר את המטה אל קודש הקדשים.

כולנו אבדנו:
בני ישראל פונים אל משה ואומרים: הרי גווענו ואבדנו, כולנו אבדנו, שהרי אין אנו יכולים להיזהר שלא להתקרב אל הקודש, אחרי שכולנו רשאים להיכנס לחצר אוהל מועד, וכל מי שיתקרב ויכנס אל אוהל מועד יותר מהגבול המותר - ימות. האם הופקרנו למיתה?

משמרת האהל:
נוכח כן, אמר ה' למשה שיאמר ויזהיר את אהרן: אתה ובניך הכהנים, ובני משפחת קהת הלויים, יהיו אחראים להזהיר את ישראל שלא יקרבו למקדש. עליכם אני מטיל את העונש של הזרים שיחטאו ויגעו בארון והשלחן ושאר כלי הקודש המסורים לכם.

שבט לוי:
גם את שאר בני שבט לוי, בני גרשון ומררי, לקחתי מתוך בני ישראל ומסרתי אותם במתנה לכהנים, והם יתחברו אליכם להזהיר את הזרים שלא יתקרבו זרים אל עבודת הקודש. ומעתה לא יהיה עוד קצף על בני ישראל, כי הזר הקרב יומת.

עבודת הלויים:
כמו כן, הלויים ישרתו בשמירת השערים, וכן ימנו מהם 'גזברים' ו'אמרכלים'. אולם הלויים אסורים להתקרב אל כלי הקודש, וכן אסור להם להתקרב אל המזבח לעבוד עבודה במזבח.

לא ימותו:
אם יזהרו הלויים שלא לעשות את עבודת הכהנים - לא ימותו, וכן אם יזהרו הכהנים שלא לעשות את עבודת הלויים – לא ימותו.

שלא לערער:
משל למלך שנתן שדה לאוהבו אבל לא כתב ולא חתם לו את השדה בערכאות, לימים בא אחד וערער על השדה שאין הוא שייך לאותו אוהב, אמר המלך: הריני כותב וחותם לך, ומעתה לא יוכלו לערער עליך.

ברית מלח:
כך כאן, היות וקרח ערער על הכהונה, אמר ה' לאהרן אחרי מחלוקת קרח: אני נתתי בשמחה לך ולזרעך את כ"ד מתנות כהונה בהבטחה של 'ברית מלח עולם' - כלומר שהבטחת הכהונה תתקיים בדומה לברית הכרותה למלח שהמלח הוא בריא ומבריא ומתקיים ואינו מסריח לעולם.

משמרת תרומה:
ה' נתן לאהרן ובניו חוק עולם את 'משמרת תרומותי' – התרומה שיש לשמור עליה בטהרה.

קרבנות:
כן נתן ה' לכהנים את הקרבנות שמסרו 'למשחה' – לגדולה. ואלו הם הקרבנות, קדש הקדשים, אשר הכהנים מקבלים מהם חלק לאחר הקטרת האימורין על האש: א. כל הקרבנות, כגון זבחי שלמי ציבור. ב. שיירי מנחה. ג. חטאת. ד. אשם. ה. גזל הגר.

בעזרה לזכרים:
הקרבנות שהם 'קדשי קדשים' נאכלים רק בתוך העזרה שהוא מקום מקודש, ורק לזכרי כהונה.

המורם מהם:
עוד מקבלים הכהנים: תרומה המורמת מהקרבנות הטעונים תנופה, והם: א. תודה. ב. שלמים. ג. איל נזיר. ותרומה זו נאכלת לכל טהור, אפילו לאשת הכהן, אבל לא לטמא.

דגן תירוש ויצהר:
כמו כן, מקבלים הכהנים תרומה גדולה אשר בני ישראל נותנים לה', ראשית החלק המובחר של: א. יצהר (שמן). ב. תירוש (יין). ג. דגן.

ביכורים ובכורים:
מתנות נוספות שהכהנים מקבלים: א. ביכורים, הנאכלים לכל טהור בכהנים. ב. הקדש של 'חרם'. ג. חמשת שקלים בשקל הקודש (20 גרה השקל) של דמי פדיון בן בכור מבן חודש. ד. שה של פדיון פטר חמור.

בכור בהמה טהורה:
ה. בכור בהמה טהורה, שור או כשב או עז. את הבכור אסור לפדות מקדושתו, אלא יש לזרוק דמו על המזבח ולהקריב את חלבו על המזבח ריח ניחוח לה'. לאחר זריקת הדם והקטרת האימורין, בשר הבכור נאכל לכהנים, וגם לנשיהם ולבניהם ולעבדיהם.

זמן האכילה:
שני ימים ולילה אחד ביניהם (כמו חזה התנופה ושוק הימין של קרבנות שלמים, ולא כחזה ושוק של תודה הנאכלים רק ליום ולילה).

נחלה וביזה לא יהיה:
עוד נאמר לאהרן, שכאשר יבואו לארץ ישראל לא יהיה לו חלק בירושת נחלת הארץ, וגם לא בביזת הארץ, כי ה' הוא חלקו ונחלתו בתוך בני ישראל.

תורה שבכתב​