תמוז ט"ו תמוז - יומא דהילולא של האור החיים הקדוש זיע"א (1 צופה)

[אחד יחיד]

הרה"ק בעל אמרי יוסף מספינקא זיע"א הראה להגאון רבי דוד שפרבר זצ"ל בעל אפרקסתא דעניא מאמר אחד מספר אור החיים הקדוש, ואמר לו כי לימוד מאמר זה מסוגל לבנים, וכשיתמיד ללמוד מאמר זה בודאי יוושע בזש"ק. וכן עשה ולמד כל שבוע מאמר זה ונושע.

אחרי תקופה ארוכה שכח איזה מאמר הראה לו הרבי, ושאל את בעל ה'חקל יצחק' בנו של ה'אמרי יוסף' מה הוא המאמר שהוא סגולה לבנים, והשיב לו ה'חקל יצחק' שמעולם לא שמע שנתן אביו סגולה כזו, וכנראה שהיתה סגולה מיוחדת לו לאותה שעה ולאותו ענין.

כן סיפר הגה"צ ר' יעקב בן ציון רוטנר ז"ל אב"ד חליסה, ששמע כן מפי בעל העובדה. ובספר יד אוה"ח (דף נ"ג הערה מ') הוסיף, שהלימוד בספר אור החיים הק' מסוגל לזש"ק כיון שבעל אור החיים לא היו לו בנים וכל כוחו טמון בספרו אור החיים הקדוש.

 

[אחד יחיד]

הגאון רבי חיים פלאג'י היה לומד בערב שבת קודש קודם מנחה גדולה בספר 'אור החיים' על הסדר בחבורת תלמידי חכמים (צוואה מחיים' אות ס"ז).

הרה"ק ה'בית אהרן' מקאלין הורה לבנו חורגו הרה"ק רבי ירחמיאל משה מקאזניץ שבליל שישי אחר לימוד סדריו הקבועים ילמד אור החיים' על הפרשה. מני אז הונהג בחצר קרלין סטולין ללמוד בצוותא חדא בספר אור החיים' על הפרשה.

ומסופר כי בעת שעלה הרה"ק רבי אברהם אלימלך מקרלין זצ"ל הי"ד לבקר בארץ הקודש עודד את חסידיו ללמוד בכל ליל שישי בספר אור החיים' הקדוש, והוסיף ואמר שזהו סגולה לקבל נועם קדושת שבת. לימים כשחזר ועלה שנית לארץ הקודש שאל אותם אם אכן מרגישים הם את הערבות והמתיקות של קדושת השבת במידה יתירה, על ידי לימוד האור החיים' הקדוש כפי שעודד אותם מקודם.

 

[אחד יחיד]

פעם באו כמה מהחסידים לרבם הרה"ק רבי אברהם יעקב מסדיגורה וסיפרו לו שהם לומדים בצותא מדי שבת בשבתו שיעור בחומש עם 'אור החיים', אולם כשהם מגיעים לחומש ויקרא הם מתקשים בלימוד פירוש זה, על כן הם חושבים ללמוד פירוש אחר במקום 'אור החיים'. השיב להם הרבי: כלום כאשר מתעכבים בלימוד הגמרא במקום מוקשה, מפסיקים בלימוד?

האדמו"ר רבי יעקב יוסף מסקווירא זי"ע היה מסיים מדי שנה בשנה ביום שמחת תורה את ספר 'אור החיים' ומתחיל מחדש מבראשית, והיה מרקד עם הספר בידו כמו עם ספר תורה. פעם אף התבטא ואמר שבזמנים הקשים בימי מלחמת העולם השניה היה מחזיק את עצמו עם הזוהר הקדוש והאור החיים' הקדוש.

 

[אחד יחיד]

מסופר על מלך אחד שרצה לדעת האם יש אדם שנולד במזלו. החוזים צפו בכוכבים והודיעו למלך על יהודי אחד שמתגורר במרוקו והוא נולד באותו מזל יום ושעה. המלך ביקש לדעת מה קורה עם אותו היהודי הזה והביאו לו את כל פרטים עליו.

יצא המלך לדרכו אל מרוקו, לבד עם בגדים פשוטים. הודיע לשריו שיש לו שליחות מסוימת, הוא לא רצה לספר להם שהוא הולך ליהודי, נסע למרוקו וכעבור כמה ימים הגיע לביתו של האור החיים הקדוש. אשתו פתחה את הדלת ואמרה, כרגע בעלי לומד בבית המדרש חכה עד שהוא יגיע.

המלך חיכה עד שהאור החיים הקדוש סיים את תלמודו. איך שראה את המלך נטל ידיו ואמר "ברוך שחלק מכבודו לבשר ודם". שאל המלך את האור החיים, מה אמרת? אמר לו היהודים שרואים מלך מברכים. התפלא, מנין לך שאני מלך. אמר לו האור החיים, כל מלך יש לו שר שמלווה אותו וראיתי את השר איתך יחד, לכן הבנתי שאתה מלך. המלך התבלבל, במיוחד שהגיע לביתו וראה כמה הוא פשוט ובעוני, היתכן ששנינו נולדנו באותו יום תאריך ומזל ואני מלך עשיר לגמרי והוא עני ופשוט. האור החיים הגיש לחם עם בצל לאכול ושאל, מה הביא את כבוד המלך אל ביתי. אמר המלך, רציתי לדעת מי נולד במזל וביום שלי והחוזים בכוכבים אמרו לי שזה אתה אבל אני מתפלא איך יכול להיות שאתה עני ואני מלך עשיר. צחק האור החיים הקדוש, אתה יותר עני ממני. התפעל המלך איך אתה אומר דברים כאלו, מה יש לך בכלל. לקח אותו האור החיים והוציא לו מראה, ביקש מהמלך שיסתכל במראה ויאמר מה הוא רואה. ענה המלך באי הבנה, כלום. שפשף האור החיים את המראה וביקש ממנו לראות שוב. הסתכל המלך ואמר שרואה את עירו. שפשף שוב, אמר המלך עכשיו אני רואה את הארמון שלי. הסתכל שוב והמלך ראה את השר הכי גדול שלו יושב עם המלכה ומדבר איתה, בחדרו. זעם המלך ודמו עלה לראשו, אמר לו האור החיים הקדוש אתה רואה מה יש לך אתה, נמצא כאן ובארמונך בתוך חדרך בוגדים בך. המלך לא ידע מה לעשות. אמר לו האור החיים, יש לך אקדח... קח אותו ותכוון אותו לראשו של השר בדיוק שלא תזיק למלכה. כך עשה וראה שהשר נופל.

הכומר הגדול לא הבין איך פתאום השר מת, מאיפה הגיע כדור. אמר האור החיים הקדוש אתה תגיע לארמון הכומר יעליל עלילה על היהודים שהם רצחו אותו וזרקו אותו לים, ויבקש ממך להרוג אותם. אבל אתה תסרב שהכל בסדר ובשביל להכריע את מזלם של היהודים אנחנו צריכים לעשות משפט עם עדים אבל בינתיים אל תעשה שום דבר. כך היה, המלך הגיע לארמון וראה שהכל בדיוק כמו שראה במראה, היה לו קשה בהתחלה להאמין. לאחר כמה רגעים כולם רצו למלך ומספרים לו שהשר הגדול היהודים שחטו אותו וזרקו אותו לים ויש עדים לזה. המלך שומע זאת וקובע משפט לעוד כמה שבועות. הגיע יום המשפט, כל השרים יושבים, מגיעים השופטים, אבל המלך לא מתחיל את המשפט. ולפתע נכנס על המשפט אור גדול האור החיים הקדוש, המלך עמד לכבודו, כולם התפלאו איך המלך עומד ליהודי... עושה לו כבוד, מושיב אותו לידו. האור החיים הקדוש לא אוכל את האוכל שלהם לכן הוציא לחם ובצל. כולם אוכלים את מאכליהם והתעצבנו שהאור החיים אוכל לבד ובמיוחד מוציא בצל.

סיימו את הסעודה התחילו את המשפט, המלך ביקש מהעדים להביא את דעתם. העדים התחילו להתעצבן, "היהודים שפכו את הדם הזה ולאחר מכן זרקו אותו לים". האור החיים הקדוש ביקש ממלך אם אפשר להביא יין? בוא נרד ביחד למרתף ונביא משם יין מאחת החביות שם. ירדו האור החיים והמלך, הכומר התלווה אליהם וכשהגיעו למטה הכומר לקחם לצד ימין ששם היין הכי טוב. פתאום מריחים ריח נורא ואיום. שאלו את הכומר מה זה הריח הזה. אמר להם הכומר, כנראה צריכים לאוורר את המקום. מתקדמים ונכנסים עוד יותר פנימה עד שהאור החיים רואה משהו מכוסה, שזה בעצם היה השר שרצחו אותו והחביאו אותו שם. המלך הזדעזע, ביקש מיד שיקחו את הגופה ויעלו אותה למעלה. כולם נבהלו ופחדו על זה שהתגלה ששיקרו "היהודים הרגו אותו וזרקו אותו לים". המלך התעצבן על כל השרים ואמר שאם אף אחד לא אומר לי מה בדיוק היה אני הורג כאן את כולם. לא היה ברירה וכולם אמרו שהכומר עשה את כל העלילה הזאת. לקחו את הכומר ותלו אותו בכיכר העיר, וכל השרים שהשתתפו עימו שרפו אותם באש.

 

[אחד יחיד]

רבנו בימי חיו נרדף רבות מהממשל שהטיל עליו מיסים רבים בגלל ירושה שקיבל מחותנו והחל לנדוד מעיר לעיר וכך מספר בהקדמתו לספרו "אור החיים" על התורה:

"דלקוני בתפיסה ובמסירה ועלילה באין מבטח לרגע, מחיי להרגיע, ואני בתוך עמקי הצרות, תפיסות על עסק ממון, ועל עסקי נפשות", אך הוא ממשיך ללמוד וללמד תורה על אף הכל ואומר: "ולמות מתוך תורה חשבתי ואל אור החיים נתתי ליבי ועיני שיכלי".

וגם נאלץ לנדוד מעירו "ונדדתי מעיר לעיר ונתקים בי, הנמלט מן הפחד יפול אל הפחת".

רבנו החליט לעלות לארץ הקודש וכך הוא אומר: "והעיר ה' עיני שכלי, אין זה אלא לקום ולעלות אל מקום חשבתי בו, הוא מקום השכינה, עיר הרמה, עיר חביבה על אלקי העולם, וממשלות עולם עליון ותחתון, ואזרתי כגבר חלצי, סכנתי עצמי סכנות גדולות דרך מדבר, כדי להגיע אל ארץ משאת נפשי, אל מקום טהור היא ארץ ישראל ,כי ארץ העמים היא טמאה, היא עפרה ואפילו אוירה".

 

[אחד יחיד]

לא בכדי מכונה רבי חיים בן עטר בתואר "קדוש", כינוי שזכה לו רבי יהודה הנשיא הנקרא "רבינו הקדוש". על רבי יהודה הנשיא מספרת הגמרא שלעולם לא הוריד ידיו מתחת אבנטו, ובאותה מידה של שמירת אות ברית קודש נתברך אף רבי חיים בן עטר – האור החיים הקדוש.

רבי חיים העיד על עצמו כי לעולם לא ראה קרי, קדושתו העצומה והמופלאה עמדה לו פעמים רבות בחייו להצילו ולהציל עת עמו ממאורעות סכנה. וכך מסופר כי כאשר התלווה עם שיירה מהעיר מאקנס לעיר פאס. באמצע הדרך חנתה השיירה ולפתע הופיע אריה ענק היוצא מהיער. אנשי השיירה פחדו פחד נורא ממראה האריה ומשאגותיו אך רבנו עמד במקומו והראה את בריתו לאריה, האריה התקרב אליו ומיד נסוג לאחוריו וחזר ליער -בזכות קדושתו של רבנו ניצלו אנשי השיירה.

 

[אחד יחיד]

הבעש"ט היה נכסף כל חייו להכיר את רבי חיים בן עטר, הוא הכיר את גדולת קדשו העצומה. וכאשר היה עושה הבעל שם טוב עליית נשמה – כמנהג הצדיקים שהיו עושים כן בשעת אמירת "כתר". היה אומר שלא הייתה לו הזכות לראות בעליית נשמה את רבי חיים בן עטר כי אם את כפות רגליו בלבד...

ועוד היה אומר הבעש"ט: "אם היינו נפגשים יחד היינו מביאים את המשיח". דברים אלו מזעזעים בקדושתם, ומפליאים את ייחודו וצדקותו של האור החיים הקדוש שאף אמר כי הוא המשיח. וכייון לדברי חז"ל שבכל דור ודור נולד המשיח, אלא שאין בני הדור ראויים לכך שיתגלה.

 

[אוהב ספר]

לקט סיפורים ועדויות על הסגולה הנפלאה שבלימוד ספר 'אור החיים' הקדוש​

עוד מילדותי עד גיל 42 הייתי אדם חסר בטחון עצמי לחלוטין. כל ימי חששתי מאד להיות בחברת אנשים, השתדלתי תמיד להיות לבד, והכל בגלל גמגום קשה מאד שפקד אותי מגיל קטן. אני זוכר את אותם לילות אפלים כואבים וקשים שהיו מנת חלקי, בהם היו הורי מבקשים ממני להצטרף אליהם לאירוע משפחתי כזה או אחר, ותמיד סירבתי, חששתי שאצטרך לענות לשאלות שישאלוני באותו האירוע, מספיק שישאלוני רק לשמי וגמגומי הקשה יגרום לי להתייסר ולהתבייש מאד, וזאת כיון שהייתי מתאמץ במשך כחצי דקה לומר את שמי, ולפעמים אף יותר מכך, ולא אחת יצאתי מחוץ לאולם ופרצתי בבכי סוער על רוע מזלי מחמת גמגומי הקשה. לכן מגיל 8 בערך סירבתי בתוקף להתלוות להורי שהיו יוצאים עם אחי ואחיותיי הקטנים והגדולים לאירועים משפחתיים, והייתי נשאר בבית לבדי, נכנס למיטה ומרטיב את הכרית בדמעות רבות ומרות.

כך גדלתי, כשבמשך השנים אף בין חברי ללימודים היו כאלה ששמחו ללעוג לי ולביישני בפני כל ילדי הכיתה. לא היה לי יום אחד במשך 42 שנה ללא ביזיונות. אני יכול לכתוב כמעט בוודאות שלא היה יום שלא הסתגרתי בו בשירותים במשך כל זמן ההפסקה בבית הספר, וכך מנעתי מעצמי ביזיונות ובושות מידי יום ביומו.

גדלתי, רוב חברי הצליחו להינשא ולהקים משפחה, ואני הייתי אי שם הרחק, כיון שחששתי מאד לפגוש בת זוג. ואף לאחר שהרהבתי עוז בנפשי והסכמתי להיפגש, תמיד סורבתי ולא זכיתי לפגישה נוספת, כשרובן המוחלט של הדחיות היו בגלל גמגומי הקשה.

באחת השבתות קראתי על הסגולה הנפלאה אודות הלימוד בספר 'אור החיים' הקדוש במשך 10 דקות בכל יום. מיד החלטתי ואף קיבלתי על עצמי לעשות זאת, ואמרתי מפורשות שכל רצוני הוא לזכות בזכות לימוד זה לפגוש את בת זוגתי ושלא אגמגם כלל כשאפגוש אותה.

כעבור שבועיים מתחילת לימודי בספר 'אור החיים' הקדוש הכרתי את אשתי היקרה, והנה כבר בפגישתנו הראשונה נוכחתי לראות שאיני מגמגם כלל! לעולם לא אשכח את אותה הנאה שהייתה לי בהיעלמות גמגומי, פשוט לא רציתי לסיים את הפגישה, וברור היה לי שה'אור החיים' הקדוש פעל למעני.

אך הכל היה טוב ויפה, אך ורק בפגישות איתה, כיון שמיד לאחר מכן חזרתי לגמגם קשות ונוראות כמקודם. לא הבנתי למה! מדוע בפגישות הדיבור קולח מפי חלק, ועם אחרים כמעט ואיני יכול לדבר?! יתירה מזאת: איך אפגוש את הוריה? כמה מוזר יהיה להם וכמה עוגמת נפש תהיה לי כשאגמגם בשיחתי איתם, לאחר שיראו בשיחתי הרצופה איתה?

באחד הבקרים, בו הייתי מאושר מפגישה מוצלחת שהייתה לי בלילה הקודם, בה לא היה אף לא שמץ של גמגום, ישבתי ושאלתי את עצמי שוב: מדוע? מדוע רק איתה איני מגמגם? – ולפתע קפצתי משמחה, כשנזכרתי שבאותו יום שקיבלתי על עצמי ללמוד 10 דקות, הדגשתי ואמרתי שהנני עושה זאת כדי שלא אגמגם כשאפגוש את בת זוגתי! ואכן, זה מה שקרה, שרק בפגישותיי איתה איני מגמגם, אך לאחר מכן הכל חוזר לכשהיה!

מיד קיבלתי על עצמי ואמרתי: "ריבונו של עולם!! אני מקבל על עצמי להוסיף עוד 10 דקות של לימוד ב'אור החיים' הקדוש, וזאת כדי שהגמגום יוסר ממני לחלוטין ולא אגמגם כלל".

איני יודע איך להודות לאבינו שבשמים על הנס הגדול שהתרחש ימים ספורים לאחר מכן, כשהגמגום נעלם לחלוטין! הפכתי להיות המאושר באדם, הוצפתי בשמחה ואושר, חיי השתנו מקצה לקצה, וב"ה בתוך חמישה שבועות באנו בברית הנישואין.

כל קרובי משפחתי כולם ללא יוצא מן הכלל עמדו נפעמים ונרגשים כששוחחתי עימהם בפעמים הראשונות ללא גמגום, חלקם אף התחזקו מאד והחלו לשמור תורה ומצוות, ואף קיבלו על עצמם ללמוד בכל יום בספר 'אור החיים' הקדוש כדי לקבל ישועות לכל מיני בעיות, ואכן זכו ועדיין זוכים אף הם וקוצרים ישועות, וכמעט בכל יום אני מתעדכן בישועה נוספת שהתרחשה בזכות לימוד זה.

 

[אוהב ספר]

ישועה ב-3 דקות

במשך כשנתיים וחצי סבל בני, תלמיד תלמוד תורה, מפגיעה פתאומית בערכי קרישת הדם, דבר הגורם לסכנת נפשות ממש. נציין כדוגמא, שנפילת שן באופן השכיח, הייתה גורמת ששטפי וזרמי דם גדולים התפזרו לכל עבר, רחמנא ליצלן. כמובן שבעקבות כך הוצרכנו לעיתים קרובות לאשפז את הילד בבית הרפואה שניידר, לקבל במשך מספר שעות עירוי של חלקי דם החסרים לו, ולהיות מושגח ומטופל אחר העירוי עד שעות הלילה, ואז היה משתחרר הביתה, וחוזר חלילה, ה' ירחם.

אין לתאר את הצער והסבל שלנו כהורים, לראות את מצב הילד, אשר נאלץ להחסיר בלימודים, ונאלץ ללכת עקב בצד אגודל, פן חלילה יקבל ולו מכה או שריטה קטנה וכיוצא בזה.

וכאן מתחילה הישועה הגדולה. בני היה כל שבוע עובר לפחות שלוש פעמים בדיקות דם. ביום חמישי לפני מספר שנים, בדיקות דם הראו שרמת כדוריות הדם של הילד ירדו לטווח של סכנת חיים ממש, ועלינו לגשת לבית הרפואה לקבל טיפול, על מנת שלא יגרם לילד נזק אם יקבל אפילו פצע קטן חלילה.

היות והיה זה ערב שבת קודש, ואילו היינו הולכים לטיפול היינו נאלצים לשהות בבית הרפואה בשבת, החלטתי שהילד יישאר בבית תחת השגחה 24 שעות שלי ושל אשתי, וביום ראשון ניגש לבית הרפואה.

ביום שישי בעת סעודת השבת, צדו עיני מספר דפים ועלונים, התבוננתי בהם והתוודעתי לראשונה שבשבוע הקרוב תחול הילולת 'אור החיים' הקדוש, ועל הניסים והמופתים הגלויים אשר אירעו לאנשים שבעת צרת לבם למדו בספר 'אור החיים', ופנו אל הצדיק שיהא מליץ יושר עליהם. הרגשתי באותו רגע סוג של הארה גדולה, ותחושה פנימית שפה תהא ישועתי (וזה קצת מוזר עבורי שאין זו דרכי כל כך).

אבל ממש נמשכתי לזה, ואמרתי לבני ביתי שיחי': בואו ונקבל על עצמנו ללמוד למשך תקופה כל יום 5-3 דקות מה'אור החיים' על הפרשה, לעילוי נשמת הצדיק רבינו חיים בן עטר זצוק"ל על מנת שיהא מליץ טוב על בננו. וכך קיבלנו ועשינו כבר באותה שבת. וישועת ה' כהרף עין.

ביום ראשון כאשר הילד עבר בדיקות דם, עינינו חזו בתדהמה כיצד המדדים של ערכי הקרישה עלו לרמות כמעט רגילות, דבר שאף אחרי טיפול רגיל לא היה קורה אף פעם. הילד כמובן שוחרר הביתה ללא שום טיפול, ואנו מתוך הודיה ושמחה לה' יתברך, קיבלנו על עצמנו בלי נדר להמשיך להתמיד בלימוד ה'אור החיים' הקדוש.

ומאז כבר חלפו מספר שנים, וב"ה לא הזדקקנו לאשפוז או טיפול, מלבד בדיקות דם שגרתיות לוודא את המצב. ואף הילד שגדל מאז, החליט ללמוד מידי יום בספרו של האור החיים 'ראשון לציון' על יורה דעה, וברוך ה' ראינו גם ישועות גדולות וגם תועלת רבה אישית רוחנית גבוהה מעצם הלימוד בספרי ה'אור החיים' הקדוש. (עונג שבת, גליון 1929)

 

[אוהב ספר]

בזכות התפילה על הציון

מעשה שאירע בכמה אברכים ששבו ושחרו פניו של סידנא 'בבא מאיר' בבקשת ברכה לזכות לזרע של קיימא, אך הברכה בוששה מלבוא. פעם אחר פעם, נפטרו ממנו בפסוק אחר או באמירת חיזוק כלשהי, אולם אמירה נחרצת מן הסוג שכולם ידעו שהוא מסוגל לה, לא זכו לשמוע ממנו.

ביום מן הימים, הזדמנו חמשה מהם לפונדק אחד והתוועדו ביניהם לנסוע יחדיו לאשדוד, לבקש מ'בבא מאיר' שיאציל להם ישועה. הגיעו החמשה לביתו ואחד מהם הזכיר את כולם, בבחינת מה שאמרו 'המבקש רחמים על חברו והוא צריך לאותו דבר…'. הרהר 'בבא מאיר' במחשבותיו, והורה להם לעלות לקברו של רבנו ה'אור החיים' הקדוש ולהעתיר שם על פקידתם הקרובה. וביקש אותם שיסעו בנפרד, כל אחד עם זוגתו, ושישתטחו כל אחד בזוית אחרת של הציון. פירט את הוראתו, ואיחל להם ישועה בזכותו של הצדיק.

העיד הרה"ג רבי יוסף פלבני שליט"א, אשר הכיר אישית את כל החברים, כי ארבעה מהם הזדרזו למלא אחר דבריו של ה'בבא מאיר' ולפקודת השנה חבקו בזרועותיהם זרע של קיימא, אך החמישי התמהמה וזנח את המשימה, והיום עודנו ערירי רח"ל.

"וכך היה נוהג מור אבי הקדוש", אמר האדמו"ר רבי דוד אבוחצירא שליט"א – 'לשלוח יהודים להתפלל על ציונו של ה'אור החיים' הקדוש, ובפרט חשוכי בנים, שייוושעו לקול ששון ושמחה שישמע במעונם. ובוודאי שהיה לכך קשר גם לכוח המשלח, כי מור אבי היה קשור בקשר נפשי עמוק עם ה'אור החיים' הקדוש ותורתו, ותדיר היה הוגה בספרו הקדוש, ולכן ראה שאותו מקום מסוגל ביותר שתתקבלנה בו התפילות. (נר המערבי)

(מתוך גיליון 'פניני עין חמד')

 

[אוהב ספר]

קברו-

 

[אוהב ספר]

רבינו היה בעל מופתים רבים, וקדושתו התפרסמה גם בקרב הגויים. סיפורים רבים עברו מדור לדור על רבינו ואנו נביא כמה מהם.

סיפור ידוע הוא על הנס בו ניצל רבינו מגוב האריות. רבינו היה צורף כסף אך היה עושה מלאכתו עראי ותורתו קבע, וכשעדיין נשאר לו הממון מעסקו האחרון – ישב ולמד עד שכלתה פרוטה מן הכיס. פעם נכנסו אצלו שני משרתי המלך ובידם זהב, ואמרו לו: "יען כי שמע המלך כי אתה האומן היותר מומחה במקצוע זה, על כן שלח אליך לרקום תכשיט מסויים לכבוד נישואי בתו. עליך לגומרו בתוך עשרה ימים". הניחו המשרתים את הזהב לפני רבינו, ופנו והלכו להם. באותה שעה עדיין נותר לרבינו כסף, לכן הלך וטמן את הזהב והלך לו ללמוד, וכששב לביתו נשכח הדבר ממנו לגמרי מרוב טרדתו בלימוד. כעבור עשרה ימים חזרו אליו משרתי המלך שוב, ובקשו ממנו את התכשיט, אך רבינו הקדוש אמר להם שעדין לא התחיל בזה. המשרתים מיהרו אל המלך והלשינו לפניו שרבינו מרד במלכות והשפיל כבודו כשלא ביצע ציוויו, ומיד בחמתו גזר המלך להשליך את רבינו לגוב אריות, כי כן דת המורד במלכות. כשבאו חיילי המלך לקחת את רבינו ביקש מהם רשות לקחת עימו את ספר התהילים שלו, טלית ותפילין. לעגו לו החיילים ואמרו: "ולהיכן סבור הינך שאתה הולך? והלא למיתה אתה הולך בגוב האריות!" – אבל רבינו לא שת לבו לדבריהם ולקח תרמילו. אשתו, שלא ידעה מגזירת המלך, שאלה אותו לאן הוא הולך, והשיב לה רבינו שעוד זמן מועט ישוב. שלוחי המלך הובילוהו לגוב האריות, וכששמעו מרחוק את שאגותיהם של האריות המורעבים חיל ורעדה אחזתם. אולם רבינו לא התרגש, וצעד בצעדים בטוחים אל גוב האריות. לאחר שהשליכו את רבינו הקדוש פנימה, הביטו החיילים ונדהמו לראות את האריות מקבלים את רבינו בהכנעה, מכשכשים בזנבם, ולוקקים את נעליו, ואילו רבינו הוציא מחיקו את ספר התהילים והחל בתפילה. רצו החיילים וסיפרו על כך למלך, והוא בכבודו ובעצמו מיהר לחזות בפלא הגדול. צעק המלך בהתרגשות והכריז ואמר: "עתה ידעתי כי יש אלוקים בישראל". הוא הורה לשחרר את רבינו מגוב האריות, ובצאתו – ביקש המלך את סליחתו על שפגע בכבודו. כששאל המלך את רבינו לפשר הדבר, השיב הרב כי הואיל ונמנע מהמלאכה בעבור לימוד התורה הקדושה – היא הגינה והצילה אותו. שלח אותו המלך בכבוד גדול ונתן לו מתנות לרוב.

 

[אוהב ספר]

לפני פטירתו של רבינו, קרא לאשתו ואמר לה: "לאחר מותי יבוא אליך איש עשיר מקושטא ויבקש לקנות את התפילין שלי, ובכסף שתקבלי ממנו תתפרנסי. אך תזהירי אותו שישמור מאוד על קדושתן, ובעת שיניחן אסור לו להסיח דעתו מהן ולא לדבר אפילו דיבור אחד של חולין". לאחר שנפטר רבינו וחלפו שלושים ימי האבל, הופיע בפתח ביתו של רבינו יהודי סוחר גדול מקושטא, והתחנן בפני הרבנית לרכוש את התפילין הקדושות של "אור החיים הקדוש", ואמר שמוכן לשלם עבורם שלוש מאות לירות זהב! הרבנית ראתה איך מתקיימים דברי רבינו הקדוש, והשיבה "אתן לך אותם, אך בתנאי שתנהג בהם קדושה יתירה ולא תשיח בהן שיחת חולין ולא תסיח דעתך מהן כלל". האיש קיבל על עצמו לקיים את הדבר, וקנה את התפילין. בשובו לביתו הקפיד העשיר לא לדבר ולא להסיח דעתו לרגע מן התפילין, ומאז הַניחו אותם – הרגיש האיש קדושה החופפת עליו והתעוררות עצומה, והיה מתפלל בדביקות ובהתלהבות גדולה. באחד הימים בזמן שהיה יושב העשיר להתפלל בבית מדרשו והתפילין היו על ראשו וזרועו, נכנס משרתו והטרידו בשאלות בענייני מסחרו. העשיר לא הגיב בתחילה, אך לאחר שהמשרת המשיך, השיב העשיר במילים ספורות למשרת וחזר לתפילתו כרגיל, אך לתדהמתו הרבה גילה שאותה קדושה שהיתה חופפת אותו – נעלמה!. חשב העשיר בליבו שמא נפגם משהו בתפילין, ולכן החליט לקחתן לסופר סת"ם לבדיקה. כאשר פתח אותם הסופר, נדהמו הוא והעשיר לגלות כי הקלף היה ריק לחלוטין, והאותיות פרחו להן ואינם. נזכר אותו עשיר באזהרה שהוזהר שלא להסיח דעתו מהם, והצטער צער גדול מאד.

 

[אוהב ספר]

גם לאחר פטירתו של רבינו הקדוש, סיפורים מופלאים שזורים בשמו. סיפור מופלא כזה התרחש בזמן מלחמת תש"ח. באותה מלחמה שפרצה בכל גבולות ארץ ישראל נכבשה העיר העתיקה של ירושלים. מימדי ההרס שחוללו הירדנים ברובע היהודי של ירושלים העתיקה התגלו רק לאחר מלחמת ששת הימים. הם הרסו בתי מדרשות ובתי כנסיות שברובע היהודי, ואף את ספרי התורה שרפו בידיהם הטמאות. הירדנים לא הסתפקו בזאת ופנו אף להציק לשוכני עפר. הם פנו להר הזיתים ושם בבית העלמין המקודש הרסו מצבות והחלו לסלול כביש. לשם כך הובא טרקטור אשר החל לחרוש וליישר את הקרקע. מצבה אחר מצבה התמוטטו תחת עוצמתו של הטרקטור עד שהגיע לשטח קברו של "אור החיים" הקדוש. כאשר הגיע הטרקטור לציונו בכדי להרוס את המצבה, מיד התהפך והנהג נפל ומת במקום. הירדנים תלו את הדבר בטרקטור. הם חשבו שכנראה חל קלקול במנוע ויש להביא מיד מומחה שיתקן את הטרקטור. המכונאי הגיע, תיקן מה שנראה לו ומיד אח"כ הגיע נהג אחר על מנת לסיים את משימת קודמו: הרס מצבות. אולם אך נגע קצה הטרקטור במצבה של הרב ומיד התהפך והנהג נהרג. עכשיו הבינו הירדנים שיד הצדיק בדבר, אך עדיין לא נכנעו. ברום לב, במחשבה של "כוחי ועוצם ידי", ביקשו לנתץ את המצבה ויהי מה. לשם כך לקחו פטיש כבד במטרה להרוס את המצבה, אולם כאשר הרים הערבי את הפטיש נשמט זה מידו ורוצץ את ראשו. הפעם, נבהלו הירדנים והבינו שקדושת הצדיק הטמון במקום זה היא הגורמת למקרים אלו, ומיד נסו מהמקום ואיש לא העז לגעת יותר בקברו של רבינו הקדוש.

 

[אוהב ספר]

מגדולי תלמידיו של רבינו חיים בן עטר זיע"א היה מרן ר' חיים יוסף דוד אזולאי זיע"א. וכך כתב על רבינו בספרו שם הגדולים (מע"ג ח): "ואני הצעיר זכיתי והייתי בישיבתו הרמתה, ועיני ראו גדולת תורתו עוקר הרי הרים, וקדושתו הפלא ופלא, ולפי דורנו היה לב הרב מבעית בתלמוד והיה כמעין המתגבר, וחכמתו ניכרת מספריו, אך זה – אחד מעשרה בחכמתו, ורוחב ליבו וחריפותו הפלא ופלא, וחופף עליו כל היום סדר קדושה והבדלה מעניני העוה"ז, ורבו עזוז נוראותיו", עכ"ל.

כותב מרן החיד"א: "רבינו היה ניעור בליל הושענא רבה ואמר התיקון, והיו פניו מאירות כאור החמה, וקרני הוד יוצאים מפניו, והיה דומה למלאך לבוש לבנים".

ועל היותו מלומד בניסים, כותב החיד"א: והרב היה מלומד בניסים, וכמה נפלאות אזני תשמענה שאירעו, הן בעודנו חי וגם אחר פטירתו, הן למתפלל על מצבתו, הן לנשבע בשם הרב ז"ל, וכיוצא דברים נפלאים. ושמעתי מפי רבנן קדישי חכמי המערב כי היה איש אלקים קדוש, ולא נהנה מכבוד התורה, ולא קיבל הספקה מהקהל, והושלך לגוב האריות וניצול אחר שנשאר שם יום ולילה, והיה קדוש ה' גדול, והיו נשבעים כל אדם בו, והנשבע על שקר ימות, ועוד נפלאות שמענו".

באחרית ימיו, אמר למקורביו ר' לייב שרה"ס זיע"א ש"נשמתו של רבינו האור החיים הקדוש היתה של הרמ"ק זיע"א, אשר היתה נשמת התנא האלקי ר' עקיבא בן יוסף. נשמה זו חזרה לעוה"ז כדי להאיר לעולם כולו בחייו בעוצם קדושתו, ובין לאחר פטירתו ע"י ספרו הגדול 'אור החיים'".

 

[אוהב ספר]

הרה"ק ר' מלאכי הכהן, בעל ספר יד מלאכי כתב: "הנה האדון ה' צבאות הצמיח לנו בדור זה למופת ולאור מיטב שדהו ומיטב כרמו וכו', נר המערבי אשר האיר בק"ק סאלי ובכל גבולו סביב, עד שיאותו לאורו כל בני דורו וכו', 'נראה למי דומה למלאך ה' צבאות'".

 

[אוהב ספר]

ר' יצחק וייס זצוק"ל בעמ"ח הספר שיח יצחק, כתב שהיה רבינו בוכה בכל ליל ל"ג בעומר בעת ההדלקה, והיה עומד מרחוק מהציון הקדוש של רשב"י ואומר: "האיך אגש אל הערפל אשר שם עומדים נשמות האבות הקדושים אברהם יצחק ויעקב, וכל קדושים עמהם". וסיפר ר' שמואל העליר רבה של עיה"ק צפת ת"ו: "בילדותי שמעתי מפי רבני קשישאי הספרדים אשר אבותם ראו וספרו להם, כי כשעלה למירון והגיע לתחתית ההר שעולים משם אל המקדש, ירד מהחמור, והיה עולה על ידיו ורגליו, וכל הדרך היה בוכה וצועק: "היכן אני השפל נכנס למקום להבת שלהבת קוב"ה ושכינתיה, וכל פמליא של מעלה הכא, וכל נשמות הצדיקים שמה".

 

[י"ג מידות]

השם ינקום דמה. | פורום אוצר התורה

פורום אוצר התורה - בית מדרש לכל מקצועות התורה.

forum-otzar-hatorah.co.il

ומה שהבאתי שם בשם האוה"ח.

 

[אוהב ספר]

מרן הבעש"ט גילה שכל דברי רבינו הם על פי רוח הקודש, ואמר: שראה במראה שבא חכם ירושלים ת"ו ממדינת מערב, והוא ניצוץ של משיח, רק שהוא בעצמו אינו יודע, והיה חכם גדול בנגלה ובנסתר ובעל בכי". ובדקו ומצאו שבאותו היום נכנס רבינו בתוככי ירושלים עיה"ק ת"ו.

ועוד סיפר הבעש"ט הקדוש לתלמידיו: "דעו לכם כי תהילות לאל אני מוקדם מכל הצדיקים שיש בדורנו זה, כי בכל לילה כשאני עושה עליית נשמה במתיבתא דרקיעא… בחזרתי משם אני רואה שאר הצדיקים שאז הם עולים… אך המערבי, דהיינו יש צדיק אחד בארץ המערב וזה שמו אשר יקראו לו חכם ר' חיים בן מור"ה משה בן עטר הוא מקדים ממני עלייתו למעלה, וכל מה שאני משתדל ומזרז עצמי להקדים לו איני יכול…".

 

[אוהב ספר]

על הביאור בספרו 'ראשון לציון' בפסוק "ישנו עם אחד מפוזר (מגילת אסתר) שכתב "ובחלום אדבר בו" שבכתוב הזה חציו אמר המן וחציו רוח הקודש, כתב הרה"ק מקאמארנא בספרו כתם אופיר: "אדוננו הקדוש רבינו חיים בן עטר כתב "ששמע במתיבא דרקיעא" שפסוק זה חציו אמר המן וחציו רוח הקודש".