חשוון י' חשוון - יומא דהילולא של הרב מטשעבין זצ"ל (4 צופים)

[אחד יחיד]

שמעתי מהרה"צ רבי מענדל הלברשטאם זצ"ל מגארליץ [שהתגורר בוויליאמסבורג והיה מגיע הרבה לכ"ק מו"ח זצוק"ל], שהוא היה נוכח בשעת מעשה, כאשר הגה"צ הרב מטשעבין זצוק"ל הגיע פעם לבעלזא, עוד לפני ששימש ברבנות, לשבות אצל הרה"ק רבי ישכר דוב זי"ע.

בבעלזא היה הסדר שלפני ה"טיש" היה הגבאי הרה"ח ר' אהרן יהושע לאנדא ז"ל מושיב את היושבים אצל השולחן לפי כבודם, החשוב חשוב קודם, ואח"כ היה נכנס אל הרה"ק מבעלזא לומר לו שה"טיש" מוכן, ולפעמים היה הרה"ק מבעלזא שואל אותו מי יושב ראשון, ומי אחריו, וכיוצא בזה.

באותה שבת היה שם גם איש זקן נשוא פנים ויחסן מלעמבערג, ועוד כמה אנשים חשובים ונכבדים, והושיב ר' אהרן יהושע אותו זקן ראשונה, ואחריו עוד אחד מהנכבדים, ואת הרב מטשעבין זצוק"ל - שהיה אז אברך תלמיד חכם וסוחר - הושיב שלישי בשולחן.

כשנכנס אח"כ אל הרה"ק מבעלזא זי"ע התעניין אצלו מי ומי הם היושבים, וכשסיפר לו שהושיב קודם את האיש הזקן והיחסן, ואח"כ עוד איש נכבד, ואחריו את ר' בעריש טשעבינער - כך קראו לו אז - נענה הרה"ק רבי יששכר דוב זי"ע: "ר' בעריש'ל דארף זיצן דעם ערשטן"! ניסה ר' אהרן יהושע להצדיק את עצמו ואמר: "ר' בעריש איז דאך א יונגערמאנ'טשיק", ואותו יחסן הוא זקן בא בשנים, אולם הרה"ק מבעלזא סירב לשמוע ואמר: "איך קום נישט אריין צום טיש ביז ר' בעריש'ל זיצט דער ערשטער" !!

בלית ברירה יצא ר' אהרן יהושע, ובמשך זמן מה נלאה לסדר הענין, "ער האט זיך נישט געקענט אן עצה געבן", שלא לפגוע באחרים, עד שאחרי רבע שעה או יותר עלה בידו לסבב הדבר בהשכל ודעת - "ער איז געוועהן א קאפ שטיק" - ורק כשחזר ונכנס ואמר שהענין מסודר, "ער האט אריינגעשטעלט ר' בעריש'ל ערשט", אז נכנס הרה"ק רבי יששכר דוב זי"ע לעריכת השולחן. (האדמו"ר מראחמסטריווקא ארה"ב - גיליון מחמדינו)

 

[אחד יחיד]

בתקופה מסויימת, אחרי שכבר כיהן ברבנות טשעבין, היה מגיע לישיבת חכמי לובלין לדבר עם הבחורים בלימוד, וגם מסר שם שיעורים.

לימים, כשהיה אצלו פעם הגה"ח ר' נתן לובארט ז"ל, לאחר שנים רבות, הזכיר לו איזה שיעור ששמע ממנו בלובלין, "עפעס א קשיא איז געבליבן, און ער האט עס דעמאלטס פארענטפערט". (האדמו"ר מראחמסטריווקא ארה"ב - גיליון מחמדינו)

 

[אחד יחיד]

בימי המלחמה נדד הגאון מטשעבין זצוק"ל לרוסיא, שם גלה תחילה לסיביר, ואח"כ שהה כמה שנים בבוכארא, עד שעלה לארץ הקודש.

במשך שנות גלותו עסק כל העת בתורה, והרבה מתשובותיו נכתבו בעת ההיא, כשהוא מציין בהם שערך אותם בעת נידודו, כשהוא מחוסר ספרים, ולא היה ביכולתו לעיין בפנים. למרות זאת כתב שם תשובות נפלאות, מלאים גאונות וחריפות, הכל מזכרונו בעל פה. (האדמו"ר מראחמסטריווקא ארה"ב - גיליון מחמדינו)

 

[אחד יחיד]

כשעלה הרב מטשעבין זצ"ל לארץ ישראל, היה זה כמה ימים לפני חג הפסח, והוא בא בעירום ובחוסר כל, ולא היו לו אמצעים לסדר לעצמו אפילו מקום ראוי למגורים, ונכנס להתארח בתקופה הראשונה במלון באב"ד.

מלון זה היה בבעלותו של הרה"ח ר' יעקב באב"ד ז"ל, בנו של הרה"ג הישיש ר' יחיאל באב"ד ז"ל, תלמיד חכם גדול, מזקני חסידי טשארטקוב, שהיה מתפלל אצלינו.

זכורני שכאשר ה"טשעבינער רב" הגיע, דיבר על כך ר' יחיאל בהתפעלות ואמר בהתרגשות: "רבי יעקעלע'ס א זוהן ! רבי יעקעלע'ס א זוהן" ! כי עוד זכר את אביו הגאון רבי יעקב זצ"ל, אב"ד הרמילוב ובעל שו"ת כוכב מיעקב, ואף שוחח עמו בלימוד. הוא היה יהודי זקן ותלמיד חכם עצום, "ער האט געדענקט ש"ס".

בשבת התפלל אז הרב מטשעבין בבית המדרש דחסידי גור. (האדמו"ר מראחמסטריווקא ארה"ב - גיליון מחמדינו)

 

[אחד יחיד]

כששמע הרה"ק רבי ישראל מהוסיאטין זי"ע על בואו של הגאון מטשעבין זצוק"ל [שאביו היה מחסידי הוסיאטין], ושהוא נכנס להתארח במלון באב"ד, כי אין בידו פרוטה לפורטה, שלח לבקש מכמה בעלי-בתים ממכיריו בתל אביב, שמביניהם יסדרו עבור ה"טשעבינער רב" דירה עם "מעבל" [=רהיטים] וכיוצא. למשמע בקשתו נענו כולם בחפץ לב, מלבד אחד מהבעלי-בתים שהשיב כי הוא עוסק בעניני צדקה משלו, וסירב להשתתף.

כעבור כמה ימים, בליל התקדש חג, לפני שנכנס הרה"ק מהוסיאטין זי"ע לעריכת הסדר, הגיעו לפתע בני משפחתו של אותו בעל-הבית בבהלה, והזכירו לפניו את אביהם שבפתע פתאום, בהגיעו אל ביתו לערוך הסדר, נכנסה בו רוח שטות ושגעון ויצא מדעתו ל"ע.

נענה הרה"ק מהוסיאטין ואמר: "וואס האט ער געמיינט, ער וועט זיצן און זיך פיהרן א סדר, און דער טשעבינער רב וועט נישט האבן ווי צו וואוינען" ! והוסיף שיאמרו לאביהם שיבטיח לתת נדבה הגונה עבור הרב מטשעבין כפי שנתבקש, ואז יתרפא מחוליו. וכך הוה, הוא קיבל על עצמו לתת, ותיכף נתרפא וחזר לדעתו.

"א מעשה נורא". (האדמו"ר מראחמסטריווקא ארה"ב - גיליון מחמדינו)

 

[אחד יחיד]

הגאון הרב מטשעבין זצוק"ל היה ענוותן גדול.

מאז בואו לארץ ישראל לא רצה עוד להשיב תשובות, ומיעט לפסוק לרבים הלכה למעשה, והיה דוחה את היחידים שבאו אליו באומרו שיש רבנים שאפשר לשאול אותם, והיה שולח בין השאר לבד"צ העדה החרדית.

עם זאת הרבנים עצמם היה באים אליו לשאול, ולהם השיב.

זכורני שהגאון רבי העניך פאדווא זצ"ל ישב אצלו הרבה להתייעץ עמו, וכמוהו רבים אחרים. כמו כן זכורני שאברך אחד מפה, בהיותו בארץ ישראל, נכנס אל הרב מטשעבין לשאול דעת קדשו בענין לינשא בזיווג שני, שנתעוררה לו בזה איזו שאלה, אולם ה"טשעבינער רב" לא רצה להשיב לו, רק שאל אותו היכן הוא דר, וכשהשיב שדר בוויליאמסבורג, אמר לו: יש לי ידיד טוב בוויליאמסבורג, הרב מטשאקאווא, הגאון רבי שמואל אברהם זעלטענרייך זצ"ל, (ראה תשובה אליו
בדובב מישרים ח"א סי' פח משנת תרצ"ד), תשאל אותו, ואם הוא ירצה לכתוב לי אענה למכתבו ! וכך הוה. (האדמו"ר מראחמסטריווקא ארה"ב - גיליון מחמדינו)

 

[אחד יחיד]

גדולי וצדיקי הדור שהעריצו אותו ביותר, היו מריצים אליו את שאלותיהם, ביניהם הרה"ק רבי אהרן מבעלזא זי"ע שהיה שולח אליו את שאלותיו כידוע. (האדמו"ר מראחמסטריווקא ארה"ב - גיליון מחמדינו)

 

[אחד יחיד]

הגאון ה'חזון איש' זצוק"ל הפליא מאוד את ספריו של הגאון מטשעבין זצוק"ל.

זכורני שכשהוציא לאור את ה'דובב מישרים' [בהוצאה שניה] היה זה סמוך לפסח, והביאוהו אל ה'חזון איש', וכידוע לא הניח ה'חזון איש' בפסח על שולחנו ספרים שהשתמש בהם כל השנה, ומכיון שהיה זה ספר חדש, היה יכול להשתמש בו בפסח, ועיין בו הרבה, ועבר על הרבה מתשובותיו, והפליאו מאוד. איני זוכר בדיוק את דבריו, רק זה שסיפרו שהפליאו מאוד. (האדמו"ר מראחמסטריווקא ארה"ב - גיליון מחמדינו)

 

[אחד יחיד]

היה לו להרב מטשעבין זצ"ל "א שטארקע חסיד'ישע הרגשה".

זכיתי להיות אצלו הרבה פעמים עם כ"ק אאמו"ר זצוק"ל שהיה לו עמו קירבה יתירה. "דער טאטע איז געוועהן מיט איהם זייער נאנט". "ער איז געוועהן א
נעימות... אזא פשטות ! א זיסקייט פון א יוד" ! בכל חול המועד היה כ"ק אאמו"ר זצוק"ל הולך אליו לקבל את פניו, והיה רגיל לספר אז סיפורי צדיקים וכיוצא.

עוד בשנים קדמוניות היה כ"ק אאמו"ר זצוק"ל בא אליו עם אביו, אא"ז הרה"ק רבי דוד זי"ע, שהיה הולך בכל חוה"מ לבקר אצל הגה"ח אב"ד אומאן זצ"ל והגה"ח אב"ד טעפליק זצ"ל, ומאז בא הרב מטשעבין לארץ הקודש הלך גם אליו.

פעם כשהייתי במעונו עם כ"ק אאמו"ר זצוק"לבחול המועד פסח, היו שם עוד כמה "חסיד'ישע יודן", ושוחחו ביניהם "א חסיד'ישן שמועס", "א חסיד'ישע ווארט, א מעשה'לע", וכדומה. באמצע נכנס הרה"ג רבי משה בערגמאן זצ"ל מבני ברק, עם בנו יבלח"טהגאון רבי מאיר צבי שליט"א, [חתן הגאון רבי אלעזר מנחם שך זצ"ל] - שהוא עתה למדן מופלג, "א ליטווישע ראש ישיבה" - והתחיל לשאול אודות איזה רמב"ם קשה בהלכות פסח, "ער האט געוואלט רעדן אין לערנען פאר'ן טשעבינער רב, נאכזאגן א חידוש אין א רמב"ם". נענה הרב מטשעבין זצ"ל ואמר לו: "נישט יעצט, נישט יעצט" ! ולא רצה לשמוע ולהפסיק את השיחה, אלא המשיך לשוחח עמם במילי דחסידותא. (האדמו"ר מראחמסטריווקא ארה"ב - גיליון מחמדינו)

 

[אחד יחיד]

אחי הרה"צ רבי מנחם נחום זצ"ל, בהיותו בחור צעיר, תלמיד בישיבת 'חיי עולם', נשלח פעם אל הגאון מטשעבין זצוק"ל להיבחן אצלו מסכת שלימה שלמדו בישיבה, כמדומני מסכת נדרים, ובא אליו באחד מימי חול המועד, ונבחן וידע כל המסכת על בוריה.

לאחר מכן, כשהגיע כ"ק אאמו"ר זצוק"ל לבקרו אחר הצהריים, אמר לו הרב מטשעבין זצוק"ל: "אָה, א גריס פון אייער נחומ'ל. אַה ! איך האב אזא הנאה געהאט ער האט גוט געקענט, און איך האב א עקסטערע הנאה אז א רבי'ש קינד קען לערנען"! (האדמו"ר מראחמסטריווקא ארה"ב - גיליון מחמדינו)

 

[אחד יחיד]

בחור אחד, מגזע צדיקי בית זידיטשוב, שהזניח קצת את דרך התורה ועמד להתגייס לצבא, בא אל הגאון מטשעבין זצוק"ל, על פי בקשת אביו, לקבל את ברכת קדשו לפני הגיוס. ה"טשעבינער רב" הבין שלא יצליח לשכנע אותו לחזור בו מכוונתו להתגייס, על כן האציל עליו את ברכתו, אך יחד עם זאת אמר לו: בקשה אחת יש לי ממך, שתקבל על עצמך איזה דבר טוב, ולא תתבטל ממנו עד כדי מסירות נפש.

הבחור הסכים ושאל מה תהיה הקבלה, אמר לו הרב מטשעבין: היות ואתה נכד צדיקי זידיטשוב, ובזידיטשוב נהגו שלא לומר תחנון בערב שבת,
תקבל על עצמך לשמור על מנהג זה במסירות נפש, ובזכות זה תינצל מכל פגע רע ! הבחור הרהר לעצמו איזה דבר קל הוא, ובודאי לא יהיה קשה לו לקיימו, וקיבל זאת על עצמו.

לימים, אחרי שסיים את שנות גיוסו, אמר הבחור לאביו שהקפדתו על מנהג זה היא שהצילה אותו מרדת שחת בהיותו בצבא, כי מכיון שהיה צריך להקפיד שלא לומר תחנון בערב שבת, הרי היה מוכרח להתפלל בכל השבוע, כדי שבערב שבת לא יאמר תחנון, ובזכות זה התפלל והניח תפילין כל יום, וניצל מכל רע. (האדמו"ר מראחמסטריווקא ארה"ב - גיליון מחמדינו)

 

[אחד יחיד]

גאון מטשעבין, רבי דוב בעריש ויידענפעלד, היה נחשב בין שתי המלחמות באירופה לאחד מגדולי ופוסקי הדור, עד כדי כך שבשנת תרצ"ט, עם פרוץ המלחמה, תואר בעיתון המפלגה הנאצית "דר שטירמר" כ"גדול התלמודיסטים בעולם", ומשכך נמלט מפולין ללבוב שהייתה אז בשליטת ברית המועצות.

מלבוב גורש בידי השלטונות לסיביר, ושם ביערות הועסק בעבודות פרך במשך כשנתיים עד שהגיע לבוכרה, בה שהה כשנתיים עד שבהשתדלות הרב הראשי הרב הרצוג זכה לקבל אישור יציאה מרוסיה ולעלות לארץ ישראל.

אב שכול היה אז, שבור ורצוץ, לאחר שנות טלטול ובריחה בלתי פוסקת, עבודות פרך והסתתרות בתנאים לא תנאים, והגיע היום המאושר שבו זכה לעזוב את אדמת הגולה הדוויה בדרכו לארץ ישראל.

מה עשה הרב הנערץ ביומו האחרון בגולה?

סיפר מלווהו, ר' פנחס אליהו פארטאגאנג, שכיוון שלעת פרידתו מאחיו המעונים שעדיין לא קיבלו אשרת יציאה מרוסיה הם מסרו לו שמות של קרובי משפחתם בארץ ישראל ומקומות מגוריהם כדי שידעו עליהם וינסו להשתדל למענם, עמד הרב מטשעבין ימים ולילות ושינן בעל פה את השמות והכתובות כדי שלא ישכח אותם, וגם בהיותם בדרך, במלון, ובליל שבת קודש היה זה, כשהציע פארטאגאנג לרב שיפרוש לחדרו למנוחה, סירב הרב בתוקף לישון באומרו: בשבת זו אינני הולך לישון, אני חוזר על שמות קרובי המשפחה של אלו שנותרו מאחור ועל כתובותיהם כדי שלא אשכח אותם בבואי לארץ ישראל.

העיד הנ"ל שתכף עם הגיע הרב לארץ ישראל אחרי כל הטרדות שחווה, שכן מבוכרה נסע לאיראן ובה שהה תקופה ארוכה עד שהגיעו הסרטיפיקטים, לא חשב על שום עניינים אישיים אלא נפנה מייד לחפש את קרובי המשפחה של אלו שנשארו מאחור. היו שם כתובות בירושלים, בתל אביב, בחיפה ובעוד מקומות, ואת כולם זכר הרב והודיע לקרובים על שלום בני משפחתם ומקום שהותם. (גנזך קידוש השם)

 

[אחד יחיד]

ביום ט' בניסן תש"ו עמדו רגליו בארץ ישראל, ומייד התפרסם בכל רחבי העולם כגדול הדור שפסקי ההלכות שלו הותירו חותם עז בעולם התורה וההלכה.

ספרו ההלכתי "דובב מישרים" תופס מקום של כבוד בשדה הספרות ההלכתית, ולפי מה שכותב הרב עצמו בהקדמתו, מאות התשובות הגאוניות שהובאו בספר זה הן רק מעט מזער מיבול עצום של תשובות וחידושים שנעלמו בוורשה בשנות המלחמה.

אם כי כל "דובב מישרים" הוא ספר שו"ת גאוני שאינו מש משולחנם של פוסקי הלכה, הרי שבחלקו השני יש מדור מיוחד שראוי לייחד לו תשומת לב מיוחדת באשר גם המחבר עצמו רשם מילים נרגשות ומרטיטות לב בפתחו של חלק זה, וז"ל:

לחיבת הדברים שנתחדשו לי בימי גלותי בהיותי מטולטל נע ונד בימי המלחמה, במדברות ויערות, מחוסר ספרים, הנני קובע להם מדור בפני עצמו, ומודה אני לפני השי"ת שהוציא ממסגר נפשי וזכיתי לעלות לארצנו הק'…

את המדור הזה הוא פותח בשיעור הראשון שמסר בירושלים בישיבת חיי עולם, בו הוא מביא מחידושי בנו העילוי יעקא'לי הי"ד, נער פלאות שהיה עתיד להאיר את העולם בתורתו ונהרג בידי הנאצים, הי"ד.

מדור זה בספר "דובב מישרים" הוא נפלא ועוצר נשימה. כפי שנמסר בידי בני המשפחה לקובץ "ישורון" בשנת תשנ"ו, הרי שאת התשובות בהיותו ביערות סיביר היה רושם על שקי מלט ישנים, מתוך הזיכרון! התשובות האלו גאוניות הן ומלאות מראי מקומות בלי סוף, משל "מאגרי מידע" ממוחשבים בלתי נדלים עמדו אז לנגד עיניו… (גנזך קידוש השם)

 

[אחד יחיד]

בתחילת המלחמה, כאמור, נמלט ללבוב וגם משם נשתמרו חמש תשובות גאוניות שכתב, כלשונו, "בצוק העתים", אולם התשובות שנכתבו ב"יער נומער 45 מחוז שוויערדלובסק" שנכתבו מתוך הזיכרון, בזמנים של עינוי ועבודת פרך, הרחק מתלמידיו ובניו האהובים, והרחק מכל הווי יהודי מוכר, מפעימות במיוחד ומוכיחות לכל מתבונן כוחה של יגיעת ואהבת התורה מהי.

במכתב לתלמידו יוסף גאלדפישער הוא כותב: "אמנם, הרעיונות נבוכים, עם כל זה לעונג להשתעשע… ואמנם מחוסר ספרים אנוכי פה וגם ש"ס אין לי…" (וכאן מתחיל בתשובה הלכתית גאונית בת עשרות מראי מקומות, כאמור, מחוסר ספרים ואפילו ש"ס אין לו…).

שוב, מאותו יער "נומער 45", הוא כותב ל"תלמידי חמדת ליבי החריף העצום יעק'לי גאלוואסער": מה שהעלית הוא דבר יקר והיה לי למשיב נפש ובירכתי עליו ברכת הנהנין…

מאותו יער הוא גם כותב לאברמלי אויערבאך מלבוב (הי"ד) תשובה נפלאה מלאה בקיאות, חריפות וגאונות.

וז"ל מכתבו מיער שוויערדלובסק בסיביר לתלמידו משה'לי בריננער:

התענגתי לראות כי גם בחושך ה' אור לך והלילה כיום יאיר אצלך לשקוד בתורה (…) הרעיונות אינם צלולים לרגלי "תלאות שונות"…

מחוסר ספרים אנכי וגם ש"ס אין לי וכמובן, הוא הוא המסובב להפריע העיון, עם כל זה לא אמנע להעלות… (ובתשובה זו הוא מצטט 26 מראי מקומות מכל חלקי הש"ס, המפרשים, השלחן ערוך והפוסקים).

וזה מכתבו מיום ז' אדר מעומק היער:

ב"ה בצל החיים והשלום אנו חוסים (…) עם כל זה אי הסבלנות וההשתוקקות מתגברת למועד שנזכה להשתעשע עם ידידנו ועם בנינו…

אמנם אין לי שלחן ערוך… והיה לי ולב"ב ליום שמחה. התענגתי והיה לי למשיב נפש ותרב שמחתי לראות שבעת כזאת שתתהפך בעז"ה במהרה לטובה, לא תפריע אותך מלהעלות פנינים יקרים מעמקי ים התלמוד… (גנזך קידוש השם)

 

[אחד יחיד]

כאמור, מיערות סיביר גורש לבוכרה, וגם משם שיגר תשובות, אף כי סבל מ"חסרון ספרים נחוצים" ו"רעיונות שאינם צלולים מכובד הזמן".

בתשובות מבוכרה יש עשרות רבות של ציטוטים ומראי מקומות שהעתיק מתוך הזיכרון, בצוק העיתים, במצור ובמצוק.

גם אחרי שזכה לבוא לירושלים וכל גדולי עולם שיחרו לפתחו, כתב תשובות והכריע בעניינים העומדים ברומו של עולם, מעולם לא סר מליבו האבל והיגון על חורבן יהדות אירופה, מרכז התורה העולמי שנגדעה קרנו בימי עברה וזעם.

וכך הוא כתב במכתב תשובה ביום כ"ג שבט תש"ח לשרידי העיר קראקא (קרקוב):

נטכס עצה ביחד עם גדולי ירושלים באיזה אופן להקים שם וזכרון קדוש להקדושים אשר בעיר קראקא וגליציה אשר לשמם ולזכרם יצאה נפשי ולא ימושו מזכרוני, ה' ינחם לבבנו. (גנזך קידוש השם)

 

[אחד יחיד]

כשבא הגאון מטשעבין מסיביר לירושלים בשנת תש”ז, עדיין לא ידעו בירושלים מגאונותו המופלגת, בתחילה אפילו לא היה לו דירה למגורים והתאכסן במלון באב”ד במחנה יהודה, סמוך לישיבת שפת אמת. באותו מלון גם שהה הג”מ רבי בצלאל ז’ולטי, והוא היה ת”ח וגברא רבא, והכיר בפניו של הגאון מטשעבין שמדובר כאן בגאון מופלג בתורה, והחל לדבר עמו בדברי תורה, ומצאו מלא וגדוש בכל חלקי התורה, והלך אל ראש הישיבה הג”מ רבי יחזקאל סרנא זצ”ל וסיפר לו שיש במלון יהודי שהגיע זה עתה מבוכרה ואינו לבוש כרב או ראש ישיבה, והנו בקי בכל חדרי תורה. רבי יחזקאל שמח על השמועה הטובה ותיכף הלך אל המלון להתוועד עם הגאון מטשעבין. והנה דרכו של רבי יחזקאל שהיה לו פינקס שבו היה רושם כל הקושיות שאין לו עליהם תשובה, ובכל פעם ששאל אדם גדול את ספקותיו והיה מקבל תשובות, היה רושם עליהם שנתיישבו.

וכך שאל רבי יחזקאל את הגאון מטשעבין, מצאנו בדברי חז”ל ‘שונא מתנות יחיה’, האם הדבר אמור גם כשהגוי נותן מתנה ליהודיב. תוך כדי דיבור השיב לו הגאון מטשעבין בפשטות וענות חן: ‘אהה, והרי כתב הסמ”ע בחו”מ סי’ רמ”ט ס”ק ד’ שהטעם ששונא מתנות יחיה אינו בדרך סגולה, אלא משום שהאוהב מתנות הרי הוא חונף לאנשים רבים כדי שיתנו לו מתנות, וא”כ אינו יכול להוכיח את חבריו שמא לא יקבל מהם עוד מתנות, והסמ”ע כתב שם שיש לעיין בפרישה ששם כתב הוא בעצמו ‘הא דקבע הכתוב שכר מצות שונא מתנות, ביחיה, מפני שדעת האדם להוט אחר קבלת מתנות, ובסוף רואה שע”י המתנות יחיה, לכן כתב שאדרבה הבוטח בה’ ושונא מתנות, הוא יחיה, וגם יש לומר שהנוטל מתנות צריך להחניף לבריות הנותנים לו לבלתי הוכיחם אף אם רואה שדרכיהם מקולקלים וכל כיוצא בזה, ובוודאי גורם מיתה לעצמו’, ולכן מי ששונא מתנות אינו צריך להחניף לאיש, ויוכל לקיים הוכיח תוכיח ועי”ז יחיה. ומכיון שזהו עיקר טעם ‘יחיה’ רק כדי שיוכל להוכיח, צריך לדון אם מצות התוכחה אמורה לגבי גוי, והרי כתב רש”י מפורש בסנהדרין דף עה. שאין מצות הוכיח תוכיח בגר תושבה, על אחת כמה וכמה שאין הוכיח תוכיח בגוי, וא”כ שפיר אין שייך לומר שונא מתנות יחיה כלפי מתנות שמקבל מגוי.

כך השיב לו הגאון מטשעבין תוך כדי דיבור. משראה רבי יחזקאל סרנא שמדובר בגאון מופלג בתורה, נתבטל אליו בביטול גמור, ומאז והלאה לא עשה שום פעולה בישיבה מבלי להתייעץ עמו.

ותוך כדי דברינו חשבנו להעיר שהדבר תלוי בשני הטעמים שבדברי הפרישה, כי הטעם הראשון ששונא מתנות יחיה משום שהוא בוטח בהשי”ת, א”כ ה”ה במתנה מגוי ישנא ויחיה, ורק לפי הטעם השני ‘גם יש לומר’ שהוא כדי שיוכל להוכיח, אין הכלל הזה שייך אצל הגוי. (רבי מנשה ישראל רייזמן)

 

[אחד יחיד]

באותה שנה בחג השבועות התפלל הגאון מטשעבין בישיבת שפת אמת אצל האמרי אמת זי”ע [שנסתלק בשבועות תש”ח] ובנו ה’לב שמחה’ כיבד את העולים לתורה. והעליה של מתן תורה שהיא העליה הרביעית, היתה קבועה להרבי האמרי אמת.

אך באותה שנה אמר האמרי אמת לבנו, ‘היום נכבד את התורה בעצמה, להגאון מטשעבין שהוא יעלה בעליה הרביעית של מתן תורה’.

כשאחד סיפר זאת להגאון מטשעבין אמר בפשטות: ‘לא ידעתי שגם בגור עושים בדיחות’. (רבי מנשה ישראל רייזמן)

 

[אחד יחיד]

דוגמא למדותיו האציליות: חתנו הג”מ רבי ברוך שמעון שניאורסון זצ”ל סיפר שכך היה חותנו אומר כלפי האנשים הרבים שהיו רגילים לבא לביתו לברר דבר הלכה או לבקש ברכה וכדו’: ‘אל תדמה בנפשך שאין זה מפריע לי שמוציאים אותי מהלימוד, הרי אח”כ לוקח לי זמן לחזור ולצלול לתוך הענין בתורה שהייתי עסוק בו קודם. אלא ש’לדחות אנשים יותר קשה לי מזה הקושי..’ (רבי מנשה ישראל רייזמן)

 

[אחד יחיד]

כשנסתלק ספד לו מהר”ש וואזנער זי”ע בישיבת יח”ל, תוך כדי דבריו סיפר דבר פלא, כשטיפלו בו הרופאים בעת חוליו, פקדו עליו שאסור לו לישון במהלך המשך הטיפול, והגאון מטשעבין היה מאד עייף ותשוש מהטיפול הארוך, וכדי להשמר שלא להרדם כפקודת הרופאים, ביקש ממשמשו שילביש אותו עם התפילין, וזה ישמור עליו שלא ירדם... (רבי מנשה ישראל רייזמן)

 

[אחד יחיד]

שמעתי מהחסיד רבי משה אהרן קמפלר זכרונו לברכה, שבהיותו בחור צעיר בגאליציע, הלך אביו לשאול אצל כ”ק מהר”א מבעלא זי”ע, לאיזה ישיבה ישלח את בנו ללמוד, אצל הגאון מטשעבין או אצל גאון אחר, והשיב מהר”א: ‘האבא זכרונו לברכה שהטשעבינער רב הוא הייליגער איד’, ואכן שלח אותו ללמוד אצל הגאון מטשעבין שם בחו”ל. (רבי מנשה ישראל רייזמן)