אלול כ"א אלול - יומא דהילולא של רבי יהונתן אייבשיץ זצ"ל (1 צופה)

[אחד יחיד]

היה רבם של קהילות אה"ו.

נפטר בכ"א אלול תקכ"ד.

הערך עליו במכלול:

רבי יהונתן אייבשיץ – המכלול

www.hamichlol.org.il

 

[אחד יחיד]

בספר 'יערות דבש' לרבי יהונתן אייבשיץ זי"ע, נמצאה סגולה בדוקה ומנוסה להצלחה: "אם יתפלל אדם שחרית וקריאת שמע בכוונה – בו ביום יזכה לדבר מצווה ויצליח בעסקיו". (יערות דבש, חלק א', דרוש ד')

וכך כותב עוד רבי יהונתן בספרו: "אף שלשעה יחשוב שאינו, בסופו ימצא שכן הוא. ואין צריך לומר שיצליח בו ביום בתורה, ומצווה גוררת מצווה, וכן להיפך… אוי לי על שברי, בעת שאיני מתפלל בכוונה כראוי – כל היום אין שמועתי בתורה מכוונת וקרעים אלביש,

"ולהיפך: אם אזעק ואשווע לה' מקירות לבבי בתפילה לחונני דעה, כי דלותי עד מאוד בעוונותיי הרבים, אף הוא ירחם עלי להאיר עיניי בתורתו… ולכן עם נבון וחכם, אל תאמרי הא דעדיף זה מחברו לרוב שכלו ועוצם חכמתו ובינתו – לא כן הוא, שקר נחלתם.

"רק מתת ה' הוא כאשר נוחיל טובו וחסדו הגדול ברוב תפילה ותחנונים. ואין לך דבר שמזכה לאדם להשיג ישרות התורה, ולפענח מצפונים בדרכי יושר ואמת, אלא להתפלל לה' בדמע שישוב וירחמהו כי קל שומע תפילה הוא וקרוב לכל קוראיו באמת".

 

[אחד יחיד]

רבי יהונתן אייבשיץ זצ"ל בפירושו אהבת יהונתן, שואל: למה לא חרד בלעם מיד כאשר נפתח פי האתון. וכתב: זה יובן שנודע שיש מכשפים הקוסמים ומשביעים את השד בגופן, ואז יפלו לארץ משוללי הדעת כמו חולי הנכפה רחמנא ליצלן, והשד יגיד להם לפעמים עתידות מה שנודע לו, אכן הם לא יבינו מה שיגיד להם השד, רק אחד יושב וכותב דבריהם, כי הם אינם שומעים דבר בהיות שהם בעת ההיא נעדרי החושים.

וזהו היה ג"כ עניינו של בלעם שהיה נופל וגלוי עיניים (במדבר כד,ד) כמו אותם המנחשים הנזכרים למעלה שנופלים והשד מגיד להם. אמנם בינם לבינו שהם משביעים השד בגופן מזמנים להם סופר הכותב דברים עד כי יקיצו משנתם, ואז יגידו להם מה שדברו. משא"כ בלעם גס רוח הלך שפי לבדו (שם כ"ג ג') שלא היה כבודו ליקח סופר, וזהו היה עניינו שהשביע השד באתונו להגיד מתוכו עתידות והוא עצמו היה שומע מה שהאתון מדבר, משא"כ אם ישביע השד בגופו אז יודע הסופר טעם שהוא יודע.

ולפיכך כאשר נפתח פי האתון לא חרד, כי זהו דרכו כל הימים תמיד ע"י כישוף השד באתונו ולכך בתחילת דמיונו סבר שגם עכשיו יבוא הדבור מפאת הנ"ל, ע"כ.

 

[אחד יחיד]

ב"תפארת יהונתן" (להגר"י אייבשיץ זצ"ל) כתב: שקודם חטא אדם הראשון כל בהמה וחיה היו מדברים ככל האדם, ומעלת האדם מן הבהמה לא היה בדיבור, אלא בהשגה להשיג אור העליון. רק אח"כ שסרח, נתהווה בדוגמת בהמה לעניין השגה, ובהמה היה הלוך וחסור לפי ערך האדם. ושפיר הוי אין כל חדש תחת השמש כי כן משמע מלשון הפסוק "ויפתח ה' את פי האתון" שלא היה זה בריאה חדשה ולא היה צריך רק לפתיחת פה האתון לדבר.

אבל בזוהר איתא דמלאך הנקרא כך "פי האתון" ובשמות הקדושים נקרא "קמואל", דיבר מתוך גרונה.והנפקותא בזה הוא שאם המלאך הוא היה הדובר בה ודאי דברה בלה"ק כי אין המלאכים נזקקין ללשון אחרת, אבל אם החמור בעצמה דיברה ודאי דברה בלשון מה שהוא רגיל בפי האדם. ויותר מוכח דדיברה בלשון הרגיל בפי אדם, דכל דברי האתון היו כדי לבייש את בלעם בפני שרי בלק כדמוכח מהפסוקים וכפרש"י ואילו היתה מדברת לה"ק לא היו מבינים מה שמדברת, ע"כ.

(קב ונקי)

 

[אחד יחיד]

בספר "גדולת יהונתן״ על הגאון רבי יהונתן אייבשיץ מסופר: ”בשנת ת״ע בא הר״ר יצחק שפירא חותן רבנו לעיר ׳העלישויא׳ לנסות את רבנו ורצה לידע עד היכן כוחו מגעת, ולקח סידור תפילה בידו ואמר ׳הבה אנסה באופן זה את שכלו, והוא כי בכל מקום אשר אפתח הסידור שם יגיד איזה חידוש ובזה אדע כי איש חריף הוא; ורבי יונתן הסכים עמו. ויפתח הסידור ונפל הגורל על ״ר׳ ישמעאל אומר וכו׳”, ויפתח רבי יונתן את פיו והקשה מדוע כתוב "ר׳ ישמעאל אומר” ולא ״אמר ר׳ ישמעאל”? ועל כך השיב בתוך דבריו:

בגמרא (יומא לח:) לומדים מהפסוק ״ושם רשעים ירקב״ (משלי י, ז) – שאסור לקרוא לאדם בשמו של רשע. ולפי״ז קשה – היאך נקרא התנא ר׳ ישמעאל כך, הלא ישמעאל רשע היה? ובמקום אחר מובא שהכלל ״אין מוקדם ומאוחר בתורה״ הוא דווקא בשני עניינים, שיתכן שעניין אחד היה לפני עניין אחר – אע״פ שסדרן בתורה שונה. אך בעניין אחד – מה שנכתב מוקדם – מוקדם, ומה שנכתב מאוחר – מאוחר. ומוכיחה זאת הגמ׳ מהלימוד ״כלל ופרט וכלל״ שהוא לימוד שלומדים מעניין אחד על פי סדר הכתוב, ולכן מוכרח שבעניין אחד אכן יש מוקדם ומאוחר בתורה.

ועתה מתבארת ברייתא דר׳ ישמעאל היטב: ״רבי ישמעאל אומר״ – וקשה, היאך נקרא כך, הלא ישמעאל היה רשע? ולכן ממשיכה הברייתא ואומרת: ״בשלש עשרה מדות התורה נדרשת… כלל ופרט וכלל״ – ומזה לומדים שבעניין אחד יש מוקדם ומאוחר בתורה, וא״כ מהפסוק ״ויקברו אותו יצחק וישמעאל בניו״ – שזה עניין אחד, לומדים שיצחק הלך לפני ישמעאל, ונמצא א״כ שישמעאל עשה תשובה – כדפירש רש״י, ומעתה אפשר לקרוא על-שמו של ישמעאל…

(פנינים להגאון רבי יונתן אייבשיץ)

 

[אחד יחיד]

מסופר על הגאון רבי יהונתן אייבשיץ זי"ע בעל ה'אורים ותומים' שבראשית דרכו שימש כרב בעיירה קטנה. מסירותו לבני הקהילה לא ידעה גבול: פעל למענם בכל התחומים, הקים בית תבשיל לעניי העיר ויסד קרנות של צדקה.

והנהבאחד הימים הופיעה בשערי ביתו משלחת נכבדה מחשובי פרנסי ומנהיגי העיר הגדולה והמעטירה פראג. אנשי המשלחת הביאו אתם כתב רבנות חתום מכל הרבנים והדיינים של העיר, המבקשים להכתיר את רבי יונתן לאב בית דין ורב כל הקהילות בעיר פראג.

רבי יונתן שלח לקרוא לגבאי העיריה, ובנוכחות פרנסי קהילת פראג נתן להם לקרוא את כתב הרבנות. הגבאים קראו את מגילת הכתב, ובפנים חתומות ובשוויון נפש החזירו לידי הרב את המגילה, על פניהם לא היו ניכרים שום צער ומרירות על האפשרות שרבי יונתן עלול לעזוב את עירם.

רבי יונתן התאכזב קשות, ובוש היה מפני נכבדי קהילת פראג שהיו עדים למחזה שבו קיבלו הגבאים את האפשרות של עזיבת רבם בשקט ובשלווה. בטוח היה שלאחר שנים של מסירות ודאגה למענם יבקשו הגבאים ממנו בתחנונים להשאר עמם, ולפלא היה בעיניו שהגבאים לא הביעו שום צער.

בינתיים נתפרסמה בקרב תושבי העיירה הידיעה שהרב עומד להפרד מהם ולעוזבם, אך התושבים גם הם קיבלו את הבשורה בשאננות ובשלווה.

כמה ימים לפני עזיבתו את העיירה ביקש רבי יונתן לאסוף את כל התושבים לבית הכנסת, כדי לומר בפניהם דברי פרידה. רבי יונתן עלה על הדוכן, ודיבר בפני הקהל דברי כיבושין ודברי מוסר בלשון חריפה ביותר, והזהירם בשמירת התורה והמצוות. וכאן פנה הרב ואמר: הטעם שבחרתי לדבר בפניהם דברים חריפים דוקא עכשיו כאשר אני עומד לעזוב אתכם, הוא כיון שנוכחתי לראות שאתם לקויים מאד במדת הכרת הטוב.

לאחר כמה שנים של מסירות ודאגה לכל אחד ואחד מכם, לא מצאתם לנכון לבוא ולבקש מהרב אולי בכל זאת ימצא לנכון להשאר עוד תקופה, ובימים אלו שאני עומד לעזוב, לא באתם להפרד מהרב ולהודות לו על כל העמל והיגיעה למענכם.

והנה אמרו חז"ל "כל הכופר בטובתו של חבירו, לבסוף כופר בטובתו של מקום" ועל כן אני חושש מאוד והנני להזהירכם לא לכפור בטובתו של מקום, ולהיות זהירים בשמירת התורה והמצוות. (לב ישראל)

 

[אחד יחיד]

כתב רבי יהונתן אייבשיץ זצ"ל (יערות דבש ח"א דרוש י"ז ח"ב ד"ג): כל מצוות התורה – גם אומות העולם עושים בדרך זו או אחרת, אבל בכל העמים אין ולו אחד השומר שבת! גם אלו שהיו מתחילתם שומרי שבת, נסך ה' בקרבם להסיר את יום השבת ולשבות ביום ראשון, וכן הישמעאלים שובתים ביום ששי במקום בשבת קודש, הרי שאין כל אומה שובתת בשבת. וזה נגד השכל, שהרי אם כבר קובעים יום שביתה, מדוע זה לא יקבעוהו ביום אשר קידשו ה' ובירכו מכל העמים, והרי גם הם מודים בבריאת העולם ובשביתת הבורא בשבת. אין זאת אלא שה' נסך בקרבם דבר זה, כדי שלא יהיה להם חלק בשבת. על כך אומרים בתפילת שבת 'ולא נתתו ה' אלוקינו לגויי הארצות, ולא הנחלתו מלכנו לעובדי פסילים, וגם במנוחתו לא ישכנו ערלים'. (הרב חנניה צ'ולק)

 

[אחד יחיד]

כאשר נפטר אחד מגדולי דורו של רבי יהונתן אייבשיץ, השתתף רבי יהונתן בלוויה, והיה שם איש עם הארץ מגושם שבנעוריו היה תלמיד של הגאון הנפטר אשר נדחף כה וכה, קפץ בראש והחל להספיד את הנפטר.

מיד קרא רבי יהונתן: "צדק הנואם, כי לו משפט הבכורה"!

הנוכחים המשתאים מיד שאלו את רבי יהונתן לפשר דבריו. השיב רבי יהונתן: הנה אמרו חז"ל "זקני עמי הארצות – כל זמן שמזקינים דעתם מיטרפת עליהם. זקני תלמידי חכמים – כל זמן שמזקינים דעתם מתיישבת עליהם", ולכן לת"ח כדאי לומר את חידושיו מאוחר ככל האפשר כדי שייאמרו בדעה מיושבת יותר, אבל עם הארץ עדיף שיאמר את אשר על ליבו ואת הגיגיו מוקדם ככל האפשר, כדי שיהיו דבריו מיושבים יותר. ולכן צדק האיש שקפץ בראש לומר את דבריו…

(גדולת יהונתן)

 

[אחד יחיד]

מנהגו של רבינו החתם סופר, היה לספר בליל פסח סיפור שקיבלו מרבו המובהק, הכהן הגדול רבי נתן אדלר זי"ע, על הגאון רבי יונתן אייבשיץ זצ"ל. באחד מן הימים, בתקופה בה היו חילוקי הדעות בינו לבין הגאון רבי יעקב עמדין, נסע הגאון רבי יונתן מביתו לעיר אחרת, והיה אחר ימי הפסח. על אם הדרך סר ללון בבית מלון אורחים, ופגע שם באנשים פחותי ערך אשר דיברו עליו סרה, והם לא הכירוהו ויחשבו אותו לעובר אורח פשוט, ויפנה אליהם בשאלה על הפיוט "חד גדיא": הלא החתול טרף את הגדי דזבין אבא בתרי זוזי, וא"כ טוב עשה הכלב שנשכו על עוול בכפו, ולא טוב עשה המקל שהכהו, ויפה עשתה האש ששרפתו, ולא צדקו המים שכבו את האש, וטוב עשה השור ששתה למיא, ולא טוב עשה השוחט ששחטוהו, וצדק מלאך המוות שהמית להשוחט, ולבסוף בא הקב"ה ושחטו למלאך המוות.

והלא לפי החשבון, צדקו דרכי המלאך המוות! ויבינו מקושיתו כי מתחפש הוא מהם, ואדם גדול הוא. ע"כ הפצירו בו שיגלה להם התירוץ. ויען ויאמר להם: אכן הגדי והחתול יש להם ריב ביניהם, מ"מ יסדרו הדברים בינם לבין עצמם, אבל מהכלב מי ביקש מידו משפט? ע"כ לא נכון עשה הכלב, וטוב עשה המקל שהכהו, ולא טוב עשתה האש ששרפתו, והמים צדקו שכבו לאש, ולא צדק השור ששתה למיא, וטוב עשה השוחט ששחטו, ולא צדק מלאך המוות בשחיטתו להשוחט, וע"כ לעת"ל ישחוט הקב"ה למלאך המוות הוא היצה"ר, והוסיף לאמור: "ומזה תבינו, שאם שני גדולי תורה יש להם ריב בינם לבין עצמם, אתם אנשים פשוטים, מה לכם להתעבר על ריב לא לכם?". ויפייסוהו ושתקו ולא דיברו עוד, והגאון רבי יונתן נסע לדרכו לשלום.

("ספרא דמלכא" הספר החדש אמרות ועובדות החת"ס)

 

[אחד יחיד]

אחד מחכמי האומות שאלו מדוע לא נמצאו בארץ ישראל הרים שחוצבין ממנו זהב וכסף.

וענה לו רבי יהונתן ששלמה המלך אמר 'אוהב כסף לא ישבע כסף' ובן אדם רודף אחר המותרות להשיג הון רב מה דלא יועיל ולא יגיע כל ימיו להשיג כל חמדתו וסייג לדבר זה הוא השמח בחלקו מבלתי לרדוף אחרי המותרות לשמוח בחלקו בפת ובקיתון של מים, וזה רמזה בתורתנו וזהו שמקיימין את העולם וזולת זה המתאוה לדברים אחרים ואל ישיגם ויבחר מחנק נפשו ויפול בדאגה וירד שחת, ולכך לא מצאנו משבח ארץ ישראל ברוב זהב וכסף רק בדגן ובפירות המקיימין את האדם בבריאותו. (קב ונקי)

 

[אחד יחיד]

רבי יהונתן אייבשיץ אמר שאילו בני אדם לא היו כפויי טובה לא היה עולה בליבם לעשות דבר רע, כי ה' נתן לו בגד ואיך יגמול למולו להמרות דבריו ולא לעשות ציצית כראוי, ה' נתן לו לשון מדברת ואיך יגמול לדבר דיבורים אסורים, ולכן הנזהר שלא להיות כפוי טובה לא במהרה יחטא. (יערות דבש)

 

[אחד יחיד]

איש אחד מעירו של הגאון רבי יונתן אייבשיץ זצ"ל ביקש ממנו שיתן לו מכתב מליצה והסכמה אל הגר״א מווילנא, יען כי רוצה הוא לנסוע אל הגר״א על מנת שיקרבהו. לקח רבי יונתן אייבשיץ פיסת נייר וכתב עליו מצד אח ״מי״ ואף בצידו השני של הנייר כתב ״מי״, ולא ביאר לאיש ההוא את פשר הכתב.

כאשר הגיע היהודי למעונו של הגר״א, נתן לגאון את ה״הסכמה״ שקיבל מרבנו, ומיד כשראה הגר״א את הכתוב אמר לאותו יהודי: אינך יודע מה כתוב פה?! – הלא משנה מפורשת היא – ״מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך״, וכוונת רבי יהונתן היתה כי אינך צריך להסכמה כלל, כי הכל תלוי במעשיך – אם תלך בדרך טובים מעשיך יקרבוך, ואם לאו – מעשיך ירחקוך ולא יועיל לך כל כתב מליצה!

(פנינים)

 

[אחד יחיד]

חכמתו של הרבי, ר' יהונתן אייבשיץ זצ"ל, מן המפורסמות היתה, והמלך שבתחומו התגורר אהב להשתעשע בדברי חכמתו ולהיכנס עמו לויכוחים בעניינים שונים.

באחת הפעמים נשאל על ידי המלך: "הרי כתוב בספריכם שהמשיח יבוא בדמות עני הרוכב על החמור, כיצד אם כן אתם יכולים להאמין שבצורה כזאת הוא יוכל למלוך על כל הממלכות ולרדות עמים תחתיו?", השיב לו רבי יהונתן: "אכן שאלה קשה שאלת, המתן נא חודשיים ואענה לך תשובה הגונה, אך כדי שתהא תשובה זו חזקה ביותר, אבקש ממך לצוות לכל השרים כי בתוך חודשיים יהיה על כל אחד מהם לשוב עם תרנגול נאה ומשובח, ואף אני אעשה כמותם ואשוב עם תרנגול משלי".

לאחר חודשיים הגיעו השרים כל אחד עם תרנגול עב בשר ומדושן עונג, פרי טיפוחים של חודשיים ימים, ואילו רבי יהונתן הופיע עם בעל חי שבקושי הזכיר תרנגול, כחוש וחלש למראה.

"מה עכשיו?", תהה המלך, ורבי יהונתן השיב: "צווה נא לאנשיך להכניס את כל התרנגולים לחדר גדול ואף אני אכניס את תרנגולי", הכניסו כולם את תרנגוליהם, וכשראה תרנגולו של רבי יהונתן מי הם שכניו הצטנף בפינת החדר והביט בחשש.

והנה ניתן האות ולמרכז החדר הושלך חופן גרגירים, וכדרכם של תרנגולים החלו להתכתש זה עם זה מי במקורו ומי בכרבולתו, מי בכנפיו ומי בציפורניו, והכל כדי לתפוס כמה גרגירים.

בתוך כמחצית השעה היו פזורים על פני החצר עשרות תרנגולים מי לאחר מיתה מי בשעת מיתה ומי סמוך אליה, או אז הרגיש בטוח בעצמו תרנגולו של רבי יהונתן להתרחק מפינתו, לדלג מעל תרנגולים שעד לפני דקות מספר ירא להביט בהם, ולגשת למרכז החדר אל ערימת הגרגירים שנותרה מיותמת.

"ראיתם", אמר רבי יהונתן, "כדי לנצח בקרב אין צורך בכוחות או בכישרונות מיוחדים, ברצות ה' יכול הוא לסכסך בין האומות ולגרום להן להילחם זו בזו עד שיפנו את מקומן לעם ישראל". (הרב אברהם פוקס)

 

[אחד יחיד]

נולד בשנת ה'תנ"ו בפינטשוב (פולין).

מילדותו ניכר בכישרונותיו המיוחדים, בזיכרון מופלא, בפיקחותו ובשקידתו על לימוד התורה. בגיל 11 לערך התייתם מאמו, עבר להתגורר בעיר אייבשיץ [כיום איוונצ'יצה] (צ'כיה) בעקבות מינוי אביו לרב הקהילה היהודית ומאז הוענק לו הכינוי ושם המשפחה 'אייבשיץ'. למד בישיבה שייסד אביו אולם כעבור שנה נפטר לפתע אביו, הישיבה נסגרה ופרנסי הקהילה שלחו אותו ללמוד בישיבת ר' מאיר אייזנשטאט (בעל "פנים מאירות") בעיר פרוסטיץ (צ'כיה). במהלך נסיעתו יחד עם מורו (ר' מאיר אייזנשטאט) לעיר שידלאווצי (פולין) הגיע לווינה (אוסטריה) ור' שמשון ורטהיימר הציע לו לשאת את בתו לאשה אולם היות והשידוך לא יצא לפועל נסע לעיר הלישוי ולמד בישיבת דודו – ר' אליעזר סגל [הלוי] אטינגר.

בשנת ה'ת"ע נשא לאשה בעיר פראג את בתו של ר' משה יצחק שפירא [אב"ד בומסלא – מלאדה בולסלאב], עבר להתגורר בעיר בומסלא (צ'כיה) נסמך על שולחן חותנו ומונה על-ידו לראש הישיבה. בשנת ה'תע"ג עבר עם זוגתו וילדיו להתגורר בבית הסבא של אשתו (ר' מרדכי כהן) בעיר המבורג (גרמניה) ושקד על לימוד התורה.

בסוף שנת ה'תע"ד עבר לפראג (צ'כיה), מונה על-ידי הקהילה לשמש כדרשן ודרשותיו משכו קהל רב. כאשר ראש ישיבת פראג (ר' אברהם פוסילבורג) הבחין בגאונותו, וויתר על משרתו ויעץ לראשי הקהילה למנותו במקומו לראש הישיבה. היות והשלטון האוסטרי אסר הדפסת או הבאת ש"ס ממדינות אחרות נאלץ ללמד בעל פה אך לאחר שערך ויכוחים עם כמרים והוכיח את אמיתות דברי הש"ס הורשה על-ידי השלטון האוסטרי להדפיס את הש"ס. בשנת ה'תצ"ז מונה גם לאב בית הדין בפראג ולאחר שחותנו (ר' משה יצחק שפירא) מונה מטעם השלטון לרב המדינה, מילא את מקומו כרב העיר פראג. השיב לשאלות שהופנו אליו על-ידי חכמי הדור הן בתורת הנגלה והן בתורת הנסתר, כתב קמעות לנזקקים והתפרסם גם בין הגויים בפיקחותו ובגאונותו. כמרים, בישופים, אנשי השלטון ואף הקיסר האוסטרי אהבו לשוחח ולהתווכח עמו בענייני אמונה ותמיד הוכיח את צדקתו, הצליח להגן על היהודים ולבטל מעליהם גזירות.

 

[אחד יחיד]

בשנת ה'ת"ק הוזמן לכהן כרב ואב בית הדין בקהילת מץ (צרפת) אולם בעקבות פריצת המלחמה בין פרוסיה והצרפתים נגד מלכת אוסטריה נשאר לסייע לתושבי פראג הנתונים במצור. לאחר שנאסר עם ראשי הקהל ושוחרר תמורת תשלום כופר עצום שלחו לו ראשי קהילת מץ כתב הגנה חתום על-ידי מפקד החיל של צרפת המאפשר לו לנוע בדרכים ללא חשש. יחד עם בני משפחתו ואחדים מתלמידיו עבר להתגורר במץ וייסד ישיבה אליה נהרו מאות תלמידים. האוסטרים האשימו אותו בבגידה והחרימו את רכושו שנשאר בפראג ובשנת ה'תק"ה שלח מכתבים לערים שונות בבקשה לסייע ליהודי פראג שמלכת אוסטריה גזרה עליהם גירוש בעקבות הלשנה כי היהודים סייעו לצרפתים בשנות המלחמה. במכתב אל קהילת רומא הציע שיפילו תחינתם לפני האפיפיור שישתדל לבטל את הגזירה ולאחר זמן מה יהודי פראג הורשו לשוב לעיר מגורם.

נפגש עם בישוף העיר מץ שגזר לגרש את כל יהודי העיר ולאחר שהצליח על פי בקשת הבישוף לכתוב תוך שעה על גבי קלף בגודל מזוזה את המשפט 'עם ישראל חי לעולמי עד' 45,760 פעמים כמניין יהודי מץ גזירת הגירוש בוטלה.

 

[אחד יחיד]

לאחר פטירת ר' יחזקאל קצנלבוגן נבחר למלא את מקומו כאב בית דין אה"ו [3 קהילות]: אלטונא, המבורג ונדסבק. בסוף שנת ה'תק"י עבר להתגורר באלטונא וייסד ישיבה אליה נהרו מאות תלמידים. יומם ולילה מסר שיעורי תורה, מיעט בשינה וכאשר התעייף נמנם מעט על סטנדר או על ספסל וכעבור זמן קצר התעורר והמשיך בלימוד. כל לילה ערך 'תיקון חצות' וכל ליל שישי נשאר ער עם תלמידיו ובמשך כל הלילה שקדו על לימוד התורה. ידע בעל פה את כל ששה סדרי משנה, היה בקי בספר הזוהר ובכתבי האריז"ל, גם כאשר אכל הרהר בדברי תורה וכתב 98 ספרים. התפלל באריכות גדולה עם כוונות האר"י, רוב משכורתו העניק ללומדי תורה, סייע לעניים ורכש חפצי מצווה בסכומים גדולים. אכל ירקות רק לאחר שבדק בעצמו ובשר שניקר בעצמו. תיקן תקנות שונות על מנת לחזק את מצבם הרוחני והחומרי של תושבי אה"ו, כגון: שתלמיד חכם יעסוק במסחר רק לאחר 5 שנים של לימוד בהן יהיה נסמך על שולחן חותנו, שבערב ראש השנה וערב יום כפור הגברים והנשים לא ילכו יחד להתפלל בבית הקברות אלא הנשים תלכנה יום אחד לפני הגברים, הזהיר לומר 'תיקון חצות' ולהדר במצוות ציצית, ללמוד הלכות שבת, להתפלל בכוונה ולא לשוחח בדברים בטלים בבית הכנסת ובבית המדרש.

לבקשת אחד מנכבדי הקהילה כתב קמע לבתו היולדת ומאז נעצרה המגיפה שפרצה בחודש תמוז ה'תק"ט בעיר והפילה חללים ובפרט יולדות. לאחר שר' יעקב ישראל עמדן [יעב"ץ] כתב אודות הקמיע לבעל אחותו (ר' אריה ליב) מאמסטרדם, לר' יעקב יהושע (בעל "פני יהושע") מפראנקפורט דמיין, לר' שמואל הלמן [הרב במץ אשר מילא את מקום ר' יהונתן] ולר' נחמיה ריישער החלה מחלוקת גדולה נגדו וכולם הסכימו כי אינו ראוי להמשיך בכהונתו כרב. מחרחרי ריב ומחלוקת הפיצו שמועות נגדו ולמרות הביזיונות שנגרמו לו הבליג ושתק אך כאשר העידו נגדו לפני בית דין עדות שקר כי חילל את השבת פתח את ארון הקודש בערב ראש חודש וזעק כי עלילה שפלה נאמרה עליו והקב"ה יעניש את האיש שדיבר שקר נגדו שיהיה נע ונד בארץ כל ימיו [25 שנה לאחר פטירתו טיפל ר' גבריאל אייבשיץ – נכדו, בחולה שסיפר כי הוא שהעיד שקר ומאז אינו יכול לשהות אפילו יום אחד באותו מקום. לאחר שביקש מחילה בנוכחות מניין שהתאסף סביב קברו של ר' יהונתן אייבשיץ, נפטר].

 

[אחד יחיד]

קיסר דנמרק מאוד התפעל מפיקחותו ואישיותו וכאות הערכה העניק לו תואר 'ברון אייבשיץ' אולם רק כעבור שנים אחדות כאשר ערך סעודת הודיה על שניצל מניסיון התנקשות בחייו ע"י החולקים עליו גילה על כך לבני ביתו, לנגד עיניהם שרף את התעודה ולהשתוממותם אמר 'כמו שכלה הנייר כך כלים חיי האדם וכבודו המדומה'.

בשנת ה'תקי"ט כתב מכתב ארוך אל השלטון ובו הוכיח כי עלילת הדם שהפיצו נועדה רק לגרום פרעות ובשנת ה'תקכ"א כתב חרם על הכת המשיחית.

 

[אחד יחיד]

בשנת ה'תקכ"ג חלה ונדר כי אם יזכה לקום מחוליו יוציא לאור אחד מספריו לזיכוי הרבים, לאחר שהבריא הדפיס את ספרו "כרתי ופלתי". כתב את הנוסח שיכתבו על גבי מצבתו וביום שלישי שנת ה'תקכ"ד השיב את נשמתו ליוצרה.

 

[אחד יחיד]

מספריו:
• אהבת יהונתן
• אוצר החכמה
• אורים ותומים: שו"ע חושן משפט
• בינה לעתים
• בני אהובה
• ברכת יהונתן
• גבורת יהונתן
• דברי יהונתן
• דעת יהונתן: על מסכת עבודה זרה
• המדע: על הלכות ריבית
• זוהר הרקיע
• חסדי יהונתן
• חצי יהונתן
• יערות דבש: דרושים
• כרתי ופלתי: על שו"ע יורה דעה
• לוחות עדות
• מאמר יהונתן
• מדרש יהונתן
• מטה יונתן: על הלכות פסח
• מירב אחות יהונתן: על שבע החכמות
• מתוק מדבש: על הלכות שבת
• פינת הדת
• צפיחת הדבש
• קיצור הלכות שבת
• קשת יהונתן: דרשות על התורה
• שירי מצות
• שם עולם: קבלה
• שר האלף
• תפארת יהונתן

 

[אחד יחיד]

ספר יערות דבש (ח"א דרוש ב) כתב בזה"ל: וא"כ אהבת ישראל שרשו מאהבת ה' אשר זהו חלקנו ומנת כוסנו אבל בעוונותינו הרבים גם אהבת ה' אינה שלימה אצלנו, כי איך אוהבים אותו בכל לב בעזבם שקידת תורתו ובהשגחה להרבות גדיים ותיישים, אוי לי אמי כי ילדתני, בראותי שפלת הדור בכל חלקי אירופא ממש, אין ישיבת לומדי תורה לשמה מומחים שוקדים על התורה בעומק הלכה של אמת אלא בעו"ה בפלפול של הבל מבלי הודה על האמת. אין דורש להבין דרכי התורה על בוריה. ואליכם אישים אקרא זכו לחולקיכון שעוסקים בתורה בתמידות מחיל אל חיל ילכו אבל כל למודכם, גמרא, משניות, מדרש, של"ה, ואין אחד נותן לב ללמוד או"ח על בוריו לדעת הלכות תפילין, ציצית, תפלה, ברכות, נט"י, ברהמ"ז, הלכות שבת והלכות יו"ט על בוריים. אשרי איש שימלט ולא ישגה בהן, כי בהן הלכות רבות והידיעה להמונים מעוטה, ובפרט דיני מוקצה מלאכות שבת יו"ט וחוה"מ ברכות הנהנין וכדומה. עכ"ל. וע"ע שם דרוש י"ג מ"ש בנחיצות לימוד הלכות שבת. וע"ע שם (ח"ב דרוש ה') שכתב, כי עיקר הלימוד צריך להיות בדברים השכיחים. כיעו"ש.