תשרי כ"ג תשרי - יומא דהילולא של רבי ניסים קרליץ זצ"ל (1 צופה)

[אחד יחיד]

לפני כעשרים שנה היה רבינו מאושפז בטיפול נמרץ, לאחר שלקה ונותח בליבו. הוא נזקק למעקב כל שעתיים, בדיקות דם ומדדים רפואיים. בערב שבת סמוך לכניסת השבת ראה נכדו שזמן הבדיקות יוצא כרבע שעה אחרי השקיעה, לכן שאל את רבינו האם יילך ויבקש מהצוות הרפואי שייעשו את הבדיקות לפני השקיעה, כדי למנוע חילול שבת.

אך רבינו סירב והסביר: "באותה מידה שיש להזהר בהלכות שבת, יש להזהר בפיקוח נפש. והרי הסדר שלהם חשוב מאוד עקב היותם מטפלים בחולים שיש בהם סכנה, ואני חושב שאם תבקש מהם לשנות את הסדר, זה יבלבל אותם. לכן אל תגיד לצוות הרפואי מאומה" (מנכדו הר"ר הלל קרליץ שליט"א). כשיצא באותה עת מבית החולים, אמר לנכדו: "השתדלתי מאד שיילמדו לא להקל בפיקוח נפש" (מרבי מנחם קרליץ שליט"א).

 

[אחד יחיד]

מעשה באחד מתושבי רמת אהרן שגילה בליל שבת שהניח בערב שבת את הפלטה על גבי הכיריים של הגז, ונשארה שם להבה דולקת, והלך לחפש גוי כדי שיכבה. כשסיפר זאת אחר כך לרבינו, אמר לו רבינו: "צריך היית לכבות בעצמך, ולא לבזבז זמן לקרוא לגוי, והרי יש כאן חשש סכנה". (נשיח בחוקיך)

 

[אחד יחיד]

עובדא הוה שבת אחת שהמערכת לחימום המים בבית החולים 'מעיני הישועה' התקלקלה. מיד הזעיקו טכנאי יהודי לתקן את התקלה (כי לא היה גוי), ובא הר"ר בצלאל ברוקהימר שליט"א (עוזרו של רב ביה"ח שנעדר באותה שבת מביתו) לשאול, האם צריך להודיע בכל המחלקות שהשימוש באותה שבת במים החמים מותר רק לחולים שיש בהם סכנה, ולא לחולים שאין בהם סכנה [שהרי מעשה שבת שנעשה לחולה שיש בו סכנה אסורה בהנאה לחולה שאין בו סכנה, מ"ב סי' שי"ח סקי"ב].

אמר לו רבינו – לא להודיע כלום לאף אחד, כי ייתכן שיהיו חולים שבאמת יש בהם סכנה, אך הם יכנסו לספיקות שמא אינם כלולים בהגדרה של חולה שיש בו סכנה, וימנעו מרחיצה הנצרכת. (מפי הרב הנ"ל). (נשיח בחוקיך)

 

[אחד יחיד]

רבינו העיר במקרי הצורך, אבל תמיד בצורה מחוכמת ומחנכת כאחת. כאשר רצה להעיר על ביטול תורה הזכיר את אמרתה של הסבתא [אמו, הרבנית קרליץ ע"ה מ.ב] במקרה דומה היתה מעירה באומרה – "את אבא שלי [הגאון שמריהו יוסף זצוק"ל, רבה של קוסובה מ.ב.] אף פעם לא ראיתי בלי ספר לימוד ביד"… זה היה מספיק בכדי לעורר ולחנך.

באחד מימי ר"ה, עמדתי ליד ארון הספרים בבית. אבא בדיוק חלף שם, ושאלני בחביבות – נו ישעי', איזו מסכת אתה יודע מהתלמוד בבלי?! עבורי היה זה דירבון כי חייבים לדעת ולהבין ש"ס!! (בנו הגראי"ש קרליץ)

 

[אחד יחיד]

על עוון השקר הוא היה מקפיד מאד, ותמיד היה אומר, שחינוך לומר אמת הוא בכלל החינוך למידות טובות, וכמו שנאמר 'למדו לשונם דבר שקר' שהוא עניין של הרגל. הוא תמיד הראה, שהדרך הטובה ביותר לחנך הילדים לכך, היא באמצאות דיבור בעקיפין בגנות השקר כגון סיפורים ועובדות מגדולים ויראים. כך במשך הזמן הצליח לשרש מלבנו את המידה הרעה. מעודו לא אהב לתפוס ברגע אמירת השקר, דבר שעלול להפיל את רוחו של הילד שייתפס כ'שקרן' ויתקשה לצאת מכך. אך על עוון השקר היה יוצא מגדרו ומעניש, כדי להראות חומרת הדבר.

הוא היה חכם הרזים ביודעו איך להעיר בצורה חכמה שתתקבל על לב השומעים בחיוך, וכפי שאירע פעם שנסע ברכבו של א' ממקורביו, והלה נהג במהירות גבוהה מדי לטעמו של אבא. אבא פנה אלו בתהייה: "מעניין הדבר שאף אחד לא עוקף אותך בכביש"… (בנו הגראי"ש קרליץ)

 

[אחד יחיד]

מעולם אבא לא הכתיב או פסק פסוקו בכח. להיפך, בחביבות ובנועם היה מראה בצורה מחוכמת איך ההלכה היא כה פשוטה ומובנת וברור שיש לנהוג כמותה. הנה סיפור מופלא שיכול להמחיש זאת: בפוסקים דנים כה וכה בדבר ההלכה האם הנשים תברכנה שהחיינו בליל יו"ט בהדלקת נרות, או שלא, והן תענינה אמן בברכת 'שהחיינו' בקידוש. אבא זצוק"ל צידד להלכה שאכן הן לא תברכנה, אם כי בפוסקים כבר כתבו שלא למחות באלו שעושות כן כי כך נוהגות הרבה. והנה פעם שאלו את הרב איך נוהגת אמי הרבנית ע"ה, ואמר שהיא אכן מברכת ושאלוהו הרי דעתו ברורה שאין לברך? והוא ענה: 'אם היא היתה שואלת אותי הייתי מורה לה לא לברך, אבל מעולם לא עלה על דעתה לשאול, כי נהגה כפי שאמה נהגה'. אבא מעודו לא חשב להעיר לה למרות שלבטח היתה שמחה לעשות כפי שיטתו. כך היתה דרכו.

חשוב גם לציין, שאבא היה 'נורמטיבי' בהתנהלותו. איש בין אנשים, ועושה מה שצריך לעשות. בצעירותו ארגנו בביהמ"ד 'חניכי הישיבות' בב"ב שיעורי תורה, ומדי שבוע הוצרכו להדביק מודעות ליידע את הציבור מי ימסור שיעורו השבוע. אבא תיאר שהוא יחד עם יבלחט"א רשכבה"ג מרן שר התורה הגר"ח קניבסקי (שליט"א) זצוק"ל בצעירותם היו דואגים לפרסום המודעות הללו. (בנו הגראי"ש קרליץ)

 

[אחד יחיד]

לאבא היתה מורשת ממרן החזו"א, שכן מלבד היותו דודו, זכה הוא עוד בנערותו לשמשו ולישון אצלו ולראות הנהגותיו בכל דבר ועניין, והוא ראהו כרבו המובהק. הגר"מ קפלן שאלו פעם מה למד בעיקר ממרן החזו"א, ואבא השיבו: לא להתבלבל בחיים…

אבא היה מספר לנו: באחד הימים צעד עם מרן ה'חזון איש' מגבעת רוקח ועד לרחוב בלוי בו התגורר לימים לאחר מחלה שלקה בה. מרן החזו"א פסע לאיטו כל הדרך, ולפני שהגיעו אמר לו: רואה אתה, הולכים לאט לאט ולבסוף מגיעים, לו היינו עומדים על מקום אחד לא היינו מגיעים… והסביר לנו אבא: "חשבתי לתומי שדיבר דברי מוסר בלבד, לאחר זמן הבנתי את הדברים לעומקם, כדרכו:

היה זה לאחר שלקה בליבו, ורופאיו הזהירוהו לבל ידבר במשך שישה שבועות. במשך זמן זה, כשרק יכול היה להוציא מפיו כמה תיבות ספורות, מיד רמז לי להוציא את מחברתו, ושאכתוב עבורו כמה תיבות. כתבתי שלוש תיבות כפי שיצאו מפיו, ויותר לא יכל לומר. למחרת שוב ביקש ממני שאמשיך באותו עניין, וכתבתי מפיו עוד כמה תיבות. כך נמשך הדבר במשך תקופה קצרה, ולבסוף מכל התיבות הללו נהיה 'סעיף קטן' אחד בספר חזו"א על הלכות שבת. למרות שידע שלאחר זמן יוכל להמשיך לכתוב כרגיל – חידד אבא את הנהגת הדוד הגדול – בכל זאת נהג כך, ללמד שבכל עת וזמן אין אתה רשאי להיבטל הימנה, וכפי שהגדיר זאת באותה הליכה "הולכים לאט, אך בסוף מגיעים".

אגב, אבא העיד על עצמו שאחר פטירת דודו מרן החזו"א קיבל על עצמו שבכל דבר שיזדמן בחייו, יחשוב איך היה נוהג בזה מרן החזו"א. ואכן ניכר כמה עמד בזה וחי לפי קבלה זו כל ימיו, כאשר המסר העיקרי שאבא למד ממנו ולימד אותנו – אין לנו ערך אחר זולת התורה הק' ולימודה.

למרות קרבתו לגדול הדור, ועל אף גדולתו האישית, לא אחז הוא מחינוך 'להיות גדול הדור'. לדעתו, עלינו להשקיע עצמינו בתורה והקב"ה הוא שיקבע את עתידנו. אני זוכר שנער בר מצווה ביקש ממנו ברכה 'שיהיה גדול בישראל', והשיב לו אבא בנימת תוכחה ואמר: "אף אחד מגדולי ישראל לא למד בשביל להיות גדול בישראל, הם למדו בשביל להבין את הדף גמרא שלמדו באותו זמן"… (בנו הגראי"ש קרליץ)

 

[אחד יחיד]

אספר משהו שבני ביתי התרגשו מכך מאד: באחד מימי הסוכות שהתקיימה ברית לאחד מנכדיי, ואבא זצוק"ל הגיע לביתנו לסעודה שהתקיימה בסוכה שעל הגג, ולשם כך הוצרכו להעלות מים בדליים לנטילת ידיים. הילדים מתארים כמה התרגשו לראות כיצד אבא, שכה הקפיד על נטילת ידים בשיעור גדול, דואג לפתע לצמצם במים ככל אפשר. לפליאת אחד הנכדים אמר, שכדי שלא יצטרכו לטרוח בהבאת המים יש לדקדק כמידת ההלכה ותו לא. (בנו הגראי"ש קרליץ)

 

[אחד יחיד]

עוד אני זוכר לפני שנים רבות כשהגיע אחד מגדולי הת"ח זצוק"ל להתפלל בביהכ"נ 'הליגמן' כשאבא כיהן שם כרב, וראה שיש דמויות אריות לצד ארון הקודש. אצל הנוהגים על פי הסוד הדבר אינו מקובל והוא שאל את אבא כיצד לא מקפידים כאן על כך. אבא שתק ולא השיב, הלה כנראה חשב שאבא אינו מבין, ושוב שאלו בהסבירו שהדבר אינו מקובל, עד שאבא ענה בענווה ומתוך זהירות בכבוד האורח: אצלנו נוהגים כך… (בנו הגראי"ש קרליץ)

 

[אחד יחיד]

גם בימים שמתחילים לומר 'ותן טל ומטר'. אבא תמיד היה אומר לנו ברגש רב באלו הימים – "תראו איך חכמינו חסו על כל נפש יהודי, עד שתקנו לאחר את שאלת הגשמים שהיא ברכה לציבור כולו, כדי שלא לצער הולכי דרכים"… (בנו הגראי"ש קרליץ)

 

[אחד יחיד]

אני נזכר באמרה נוקבת בעניין זה. היה זה בצעירותו כשנסע פעם לנחם ת"ח בחיפה. בבואו לחזור, ראה בתחנה המרכזית בחיפה שיש תור לנסיעה לת"א בכמות אנשים שיכולה למלא כ-4-5 אוטובוסים, ושיער שיצטרך לחכות למעלה משעה. והנה רואה הוא, שבסמוך יש קו מאסף שמגיע גם הוא לת"א, אך מאריך דרכו כרבע שעה דרך כמה יישובים, והחליט לעלות עליו וכך יגיע ליעדו מהר יותר – וכך הווה. לאחר מכן אמר לי, שהתפלא לראות כי כמעט איש מהממתינים לא עלה עליו, ואז הבין, כשאדם נאלץ להמתין בתור הוא עושה זאת עבור עצמו, הוא מוכן לבזבז זמן רב לשם כך. אבל המאסף נוסע עבור אחרים למקומות שהוא לא נצרך להם, וזה דבר קשה לאדם לעשות, ולכן הוא אפילו לא מחשב כמה זמן יוכל לחסוך…!!! (בנו הגראי"ש קרליץ)

 

[אחד יחיד]

פעם התרחשה בבניין שדרנו בו סתימת ביוב קשה, שכל מי שמעט מכיר מבין מיד שהוא לא היה קשור כלל לדירתנו, שכן לא היה מדובר באותו קו ביוב, ולא היה הדבר ניכר אצלנו. אך השכנים באו אלינו בתלונה שהיות ואנו משפחה ברוכת ילדים בלעה"ר , לבטח הסתימה נגרמה בגללנו, וביקשו שנשלם זאת.

כששמע אבא את הדברים מיד פנה לאמא וביקש ממנה שתזמין אינסטלטור, שיתקן את הסתימה על חשבוננו. כשראיתי זאת, מעט התרעמתי. חיינו אז בדלות ולא היתה הרווחה בביתנו, וידעתי שאין צדק בטענות השכנים, והיה אכפת לי על הוצאת כסף שאינה צודקת.

כשראה זאת אבא, קרא לי ואמר: "שעיהל'ה, דע לך, לחיות טוב עם שכנים, זה כרוך בעלות של כסף, ולעתים שווה לשלם מעט ובלבד שנוכל לחיות טוב עם השכנים". היה זה לקח שלא ישכח מזיכרוני. (בנו הגראי"ש קרליץ)

 

[אחד יחיד]

מעשה נוסף: היה לי נוהג קבוע ללמוד עם אבא בשעת צהרים במשך תקופה. באחד הימים כשהגעתי הביתה ללמוד עמו כהרגלי, אבא אמר לי בנימת התנצלות, שקבלת הקהל היום לקחה זמן רב יותר מהצפוי, ולכן הוא ילך מעט לנוח ולאחר מכן נלמד את לימודנו המשותף.

אלא שלפתע אני שומע את אבא קורא לי מחדרו. הוא מראה לי אחד מספרי הראשונים שפתוח בידיו, וכולו נרגש, וכה סיפר: "אתמול היו כאן אנשים שבאו לשאול שאלה מורכבת, וחשבתי לאחר דין ודברים מה צריכה להיות ההוראה, אך לא הייתי בטוח בכך, וביקשתי לחשוב על הדברים מעט בטרם אענה להם. עתה בעלותי על יצועי נטלתי עמי אחד מספרי הראשונים, ולפתע אני רואה מפורשות שאחד הראשונים אומר בדיוק הפוך ממה שחשבתי, ואמרתי לעצמי, איזו סייעתא דשמיא שלא הזדרזתי לפסוק שלא כהוגן, וביקשתי להמתין מעט, והקב"ה הראה לי מהי סייעתא דשמיא"… (בנו הגראי"ש קרליץ)

 

[אחד יחיד]

הרב שלמה לוינשטיין סיפר א מויראדיגע מעשה, ששמע מיהודי, אברך מארגנטינה, שהיה עד לכך:

אותו אברך המתין להכנס לרבי נסים קרליץ זצ"ל. בתוך החדר שהתה באותה העת אשה שצעקה צעקות נוראות, והתלוננה בפני הרב על כך שבעלה עושה לה צרות, תוך כדי שהיא מפרטת את כל מעלליו הרעים. היא ביקשה מהרב שיכתוב מכתב חריף לבעלה, שיחדל מהתנהגותו הנלוזה. הרב אמר לה: "לא אוכל לכתוב מכתב בטרם אשמע גם את הצד השני! חייב אני לשמוע גם את מה שיש לבעלך לומר בנדון! הלא גם הוא 'צד' בעניין!"

האשה הגביהה קולה וצעקה כלפי הרב: "כיצד יכול הרב לקרא לו 'צד' בעניין? הוא לא 'צד'! הוא חיה רעה! הרב 'חייב' לכתוב לי את המכתב". ור' נסים עונה לה בקול רגוע: "יתכן וכל דבריך אמת. יתכן שאכן הוא 'חיה רעה'. אבל חייב אני לשמוע גם את דעתו בטרם אתייחס לעניין". היא המשיכה לצעוק ולצווח, ומשראתה כי לא תצליח לשנות את דעתו של הרב, נתנה דפיקה אדירה על השולחן ויצאה מן החדר בטריקת דלת עזה, תוך שהיא ממשיכה לצעוק על כך שהרב לא מתחשב בדעתה…

לאחריה נכנס לחדר אותו אברך מארגנטינה. הוא היה בטוח כי ימצא את הרב בסערת רוחות… מישהו אחר היה צריך לפחות כמה דקות טובות כדי להתאושש מכך, ואילו רבי נסים יושב בחדר כשהוא רגוע לחלוטין, כאילו לא אירע דבר… הוא לא יכול היה להתאפק, אזר אומץ, ופנה אל הרב: "כבוד הרב! שמעתי את כל מה שהלך כאן זה עתה בחדר… איך יתכן שכבוד הרב לא נסער מהתנהגותה של אותה אשה, שפגעה קשות בכבוד הרב, וביזתה אותו בהתנהגותה?"

נענה רבי נסים ואמר לו: "וכי מה כבר קרה? והרי ממה נפשך: אם אני מכובד שם למעלה – מה אכפת לי אם ביזו אותי כאן למטה. ואם איני מכובד שם למעלה – מה יעזור לי אם יתנהגו אלי כאן, למטה, בכבוד"…

רבותי! דאס איז א מויראדיגע מעשה, איך יש להתייחס גם ל"כבוד" מחד גיסא, וגם ל"בזיונות" מאידך גיסא, יש לתפוס את הממדים האמתיים שלהם ולהתייחס אליהם בהתאם, וכפי שהשכילו גדולי ישראל להתייחס אליהם.

(הגה"צ רבי ראובן קרלנשטיין, יחי ראובן)

 

[אחד יחיד]

פורסם לאחרונה סיפור נפלא על מרן פוה״ד רבי ניסים קרליץ זצ"ל. בא אליו גר להתגייר, אחד רציני. כמובן, דיברו איתו כמו שמדברים עם גרים בתחילת הדרך, ובסופו של דבר הוא עבר את כל השלבים בהצלחה, והיה מוכן לגיור.

היה זה בתשעת הימים, שלח רבי ניסים זצ"ל את שארו הג״ר אליהו מאיר שוורץ שיגיד לגר: "אם תתגייר עכשיו, תצטרך לצום בתשעה באב, זה יהיה קשה לצום מיד, אז אולי כדאי להמתין ולהתגייר מיד לאחר ט׳ באב?"

שלח הגר לרבי ניסים: "לצום – זה לא בעיה בשבילי, בין כה וכה אני צם הרבה פעמים בשביל בריאות. אבל יש לי בעיה אחרת שאני רוצה לשאול את הרב: ראיתי שכתוב בהלכה שאסור להתחתן בימים אלו עקב האבילות על החורבן. אצלי – להיות יהודי זו שמחה יותר גדולה מחתונה! אז השאלה היא האם מותר לי להתגייר בתשעת הימים"…

ורבי ניסים בכה מהתרגשות!

אנחנו מחפשים אנשים שמחים ומאושרים, שטוב להם עם התורה. אצל אנשים כאלו זה מחזיק מעמד. אך אנשים שכל דבר בא להם בכפייה ובחוסר רצון וחשק, קל להם ליפול.

(מתוך שיחתו של הגה"צ רבי חזקיהו מישקובסקי שליט"א, גיליון ארחות חיים)

 

[אחד יחיד]

דווקא בגלל היותו יושב במשך שנים רבות בראש ההרכבים של בית הדין, נחשף מרן הגר"נ קרליץ זצ"ל לתופעות לא-רצויות הנראות לפעמים בבתי ישראל, ותבע מהציבור לשנות את גישתו.

זה קורה למשל, אמר הגר"נ, כאשר עקרת הבית עבדה קשה מאוד לקראת פסח, ניקתה וקרצפה כל פינה, וסידרה את כל הבית דבר דבור על אופנו, והנה בליל בדיקת חמץ מגיע בעלה הביתה, ומפני חומרות כאלו ואחרות הוא מבקש מאשתו שתוציא שוב את הכלים והבגדים מהארונות, ותנקה הכל מחדש.

הגר׳׳נ מחה בתוקף על הנהגה זו, והביע דעתו שאסור לתלמידי חכמים להתנהג כך. "וכי בשביל שיש לך חומרה כלשהי, תבוא ותכביד על רעייתך שהתאמצה כל כך לנקות את הבית? וכי אינך חושש שאשתך יכולה להתעלף למשמע הבקשה הזו?!" – זעק.

הגר׳׳נ הסביר שדבר זה כרוך גם באיסור של 'לא תרדה בו בפרך'. ובכלל, הטעים הגאב"ד, דרכם של תלמידי חכמים היא להתנהג בעדינות וברוך עם כל מי שבא איתם במגע, על אחת כמה וכמה שיש להם להיות מנומסים ואדיבים כלפי נשותיהם, ולא להכביד עליהם בדרישות-שווא!

הלא כך מסבירים – הטעים – את עובדת היותו של הארון מצופה מבפנים ומבחוץ בזהב, ובתוכו היה עשוי מעץ. הארון מסמל כידוע את התורה ואת חכמיה, ולכן חלקי הפנים והחוץ שלו צריכים להיות מצופים בזהב. אבל, בתוכו היה הארון עשוי מעץ – כדי לא להכביד על נושאיו. אם גם תוכו של הארון היה עשוי מזהב, היה משקלו כבד מאוד, ולא נאה ולא יאה הוא הדבר שהתורה תכביד על נושאיה.

ומכאן נלמד גם אנחנו, אמר הגר"נ קרליץ, שדרכם של ת"ח היא לנהוג בנעימות ולא להיות לטורח על אף אדם באשר הוא.

(נשיח בחוקיך)

 

[אחד יחיד]

נספר כאן על משפט מרטיט ששמענו בהספד על מרן הגר"נ קרליץ זצ"ל, שנערך ברמת אלחנן.

רק מי שעמד בסמוך לשלושת הרבנים, ושמע את הדברים שאמר הגאון רבי יצחק זילברשטיין, באוזני הגאונים רבי מסעוד בן-שמעון ורבי יהודא סילמן – יכול היה לחוש את עוצמת ההפסד, וההספד, שנוצר בעולמנו בפטירתו של מרן הגר"נ קרליץ זצ"ל

לאחר שהמרא דאתרא שליט"א סיים את הספדו, ירד מן הבימה כשהוא עטוף בטלית, וניגש אל שני הרבנים, ואמר בקול רוטט: 'אין ברירה, חייבים להמשיך, והשי"ת ייתן לנו את הכוח ואת היכולת להוסיף ולעשות פְּעָלִים לכבודו'!

ובמלים אחרות: נכון שמרן רבי נסים כבר איננו איתנו, ויותר לא נוכל לגשת אליו ולהציג את השאלות הקשות, אבל – הוסיף ואמר רבינו המרא דאתרא – אנחנו חייבים ללכת הלאה, להתמיד בעבודת הקודש, ולא לחדול ולא לקטוע חלילה את מה שהיה עד היום.

את המשפטים הנרגשים הללו אמר הרב שליט"א לאחר שבמהלך ההספד הציג כמה שאלות קשות וסבוכות במיוחד שרק פוסק בדרגתו של מרן הגר"נ זצ"ל – וברוח-הקודש שהיתה עימו – יכול היה לפסוק בהן בצורה נחרצת.

'אלמלא רוח-הקודש שהיתה בבית מדרשו, אי אפשר היה להבין כיצד אפשר להחליט מה לעשות במקרים הללו', אמר הרב, בהביאו את הדוגמאות לפני הקהל הרב.

ואז, המשיך הגר"י זילברשטיין בהספדו הנסער, כמו מאליה עלתה השאלה, איך ממשיכים הלאה? רבי נסים זצ"ל זכה לרוח-הקודש שתפָעֵם את ליבו ורוחו, אבל אנחנו? כיצד נוכל להמשיך הלאה?

המרא דאתרא גילה שהציג את השאלה לפני גיסו מרן הגר"ח קניבסקי (שליט"א) זצ"ל ושאל מה היא העצה הטובה שנוכל להמשיך ולטפס במעלות-הדרך הנפתלת, הממתינה לנו בשאלות המתחדשות-ובאות לפני הרבנים בדור זה?

הלא בכל יום שעובר, השאלות לא הופכות להיות קלות יותר… אדרבה ואדרבה; נפתולי-מסילותיו של הדור בו אנחנו חיים, מביאות אל פוסקי ההלכה שאלות שלא נשאלו כלל בדורות שלפנינו! ואם כן, אנה אנחנו באים ללא "ר' נסים" הגדול, שהיה עבורנו כמו הכותל-המערבי, שבפניו הצגנו את כל הלבטים ההלכתיים? את השאלה הזו, אמר הגר"י זילברשטיין, הצגתי בפני גיסי מרן (שליט"א) שהשיב לי במסר חד-כתער: 'אפשר להתפלל על כך לפני בורא-עולם'!

כך, במשפט קצר ותמציתי, סלל הגר"ח את הדרך. להתפלל, להתפלל, להתפלל לפני השי"ת, שיאיר את עינינו וִייַשֵּׁר את נתיבותינו, ואז נזכה לדברים הגדולים ביותר. (הרב משה מיכאל צורן שליט"א מתוך הספר שבת בשמחה)

 

[אחד יחיד]

"השבת אינה זקוקה להיתרים". זה היה המסר באותה אספת יסוד היסטורית, בה התכנסו רבני 'משמרת השבת', העוסקים בבירור דיני והלכות השבת בעניינים המתחדשים בדורנו. מי שהיה לאחד ממאורי הדרך שהתוו את דרכו של הארגון, היה פוסק הדור מרן הגר"נ קרליץ זצוק"ל.

"עיקר התפקיד של הרבנים", חזר ואמר רבי ניסים באותה אסיפת יסוד משמו של מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, "הוא לברר את האסור ואת המותר ולמצוא פתרונות כשאפשר, אבל גם כאשר לא מסתייעא מילתא, עליכם לברר את מציאות הדברים, את האסור ואת המותר".

מי שנכח באותן שיחות הדרכה, הוא אחד מרבני בית ההוראה של מרן הגר"נ, העומד בראשות 'משמרת השבת', הלא הוא תלמידו, יבלחט"א הגאון רבי אליהו בייפוס שליט"א. בשיחה מיוחדת, חוזר הגר"א אל שנות הבראשית של ייסוד הארגון:

"הראשון שליבו התעורר לעסוק בשאלות השבת המתחדשות – היה הגאון רבי נחום מנדלבוים זצ"ל, מדייני רחובות. הוא ראה שיש אברכים ובני תורה שמשתמשים במקררים דיגיטליים ללא הכשר, וכן על זו הדרך. הדבר הטריד את מנוחתו, והוא אף פרסם על כך מאמר כדי לעורר על זה.

"אבל במאמרים לא היה די. הרב מנדלבוים פנה אלי, וביקש ממני לנסות ליצור שיתוף פעולה בעניין עם הבד"ץ של העדה החרדית. כך הגענו לחדב"נ, הגאון רבי מנדל לובין שליט"א, שהוביל את העיקרון ההלכתי שקיבלנו מרבותינו, שכל הפונקציות הדיגיטליות וכל החיישנים יהיו מנותקים ביום השבת. עיקרון שעד היום מנחה את 'משמרת השבת'.

"הגר"מ לובין גם ניסה לפעול ולהגיע אל החברות המייצרות את אותם מכשירים בחו"ל, להסדיר את העניין כבר בשעת הייצור. אבל מנהלי החברות לא הסכימו להתייחס לכך. הם טענו שאין לדבר ביקוש כלכלי, ושכל המוצרים נמכרים בלי שום בעיה. לכן גוועה היוזמה כבר בשלב זה.

"כשבאנו למרן פוסק הדור הגר"נ קרליץ זצוק"ל, הוא הקדים ואמר לנו, שאי אפשר לומר שעיקר המטרה היא למצוא פתרונות, אלא לברר את האסור והמותר. כי לכל דבר יש פתרונות, וגם למה שאין פתרון – צריך לדעת האם וכיצד מותר להשתמש בו.

"באופן כללי, מרן הגר"נ זצוק"ל הורה הלכה למעשה, כפי העקרונות שקבע מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, שכל שינוי חשמלי ורישום דיגיטלי אסור. כך למשל בדיון על 'גלאי מתכות', הקריאו לו מה שכתב אחד שרצה להתיר, ובין הדברים נכתב שם שזה דומה למכשירי שמיעה, ואמר מרן הגר"נ זצוק"ל שהרי מרן הגרי"ש זצוק"ל אוסר גם מכשירי שמיעה.

"כך", מסכם הגר"א בייפוס, "התגלגל העניין עד שפנו אליו, ואמרו שצריך מישהו שייקח את הנושא לידיו, והסכמתי להצטרף. מאז זכה דורנו לפסיקותיו הבהירות של רבי נסים בעניינים אלו שאין להם הכרעה לא באחרונים, ובוודאי לא בראשונים, ורק גדולי דורנו נדרשו להם לקבל הכרעה בהם. רבי ניסים בגאונותו הגדולה ובראייתו הרחבה הכריע והאיר בפסקיו את כל העניינים לכל העולם היהודי".

חשש מהרס השבת רח"ל

כיום זה נראה מובן מאליו, אבל רק לפני שנים ספורות צצה ההתחדשות הזו של 'החשמל הדיגיטלי'.

"נדרשה הכרעה, מה בדיוק ההגדרה של זה. היו שטענו שהדיגיטלי קל יותר מחשמל מכני, שיש בו חיבור של פרקים, אבל רבי ניסים ושאר גדולי הדור, מרנן ורבנן הגרי"ש אלישיב, הגראי"ל שטיינמן, הגר"ש וואזנר זצוק"ל ויבלחט"א מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א – דחו את הטענות האלו בהכרעה ברורה שכל חשמל, אפילו יש בו רק הגברת זרם ופעילות דיגיטאלית, אסור הוא באיסור גמור בשבת!".

"השורש של הדברים שקיבלנו ממרן זצוק"ל". מבהיר הגר"א בייפוס, "והיסוד שהנחה אותנו בכל דרכנו היה אחד: אין לעשות שום היכי תמצי ושום תחבולה של גרמא בשבת, ולא משנה לדון איך עובד ואיך פועל, ככל שהאדם עושה מעשה בשבת – כשהתוצאה היא פעולה חשמלית בשבת – הדבר אסור! אבל גם אם יהיה היכי תמצי שאין איסור מדינא, בכל זאת יש לאסור כדי שלא יבואו להתיר באופנים שמותר מדינא, וכך עלול לצאת מכך הרס השבת רח"ל".

כבר בשנת תשמ"ה כתבו רבי ניסים ובית דינו מכתב: "הננו להודיע לכל שומר שבת, כי ההמצאות הטכנולוגיות במלאכות שבת שנתפרסמו – אינן מועילות להיתר שום תוצאה של מלאכה איזו שהיא, והדברים אסורים, ומלבד זה הרי הדבר מהווה הרס לכל שמירת השבת, ואוי לדור שכך עלתה בימיו, ובזכות שמירת שבת כהלכתה נזכה לראות בגאולתן של ישראל".

עד כדי כך הגיעה מעורבותו, למרות שבדרך כלל היה מופנם מאוד ברגשותיו – לגבי שבת, גילה את צפונות ליבו, וכך כתב לפני כמה שנים בהקדמת ספרו: "יש להתעורר, שחוץ ממה שאנו רואים שהאדם מחויב במצוות והאיסורים שמצוות שבת כוללת, יש עניין מהעבודות שבלב להרגיש שהשבת היא מתנה טובה שהקב"ה נתן לישראל, ולדעת 'כי אני ד' מקדישכם', והבחינה על זה לדעת מהי הרגשתנו בקדושת השבת, היא באיזו מידה אנו משתוקקים ומשתדלים להוסיף עוד שהות זמן לשבת, אחר שניתנה לנו אפשרות להוסיף מחול על הקודש מפלג המנחה, כך אנחנו מורגלים בדקדוק הלכה, אולם יש להשתדל שתהא עם כל ההדגש וההיקף לקיים מצווה כמאמרה".

והנה עניין נוסף שיסד רבי ניסים בדורנו: "גם האיסור להשתמש במוני מים דיגיטליים בשבת, תקף גם אם מדובר בבית שבו מתארחים ולא רק כאשר מדובר בבית הפרטי".

סערת ה'אינוורטר'

בשנים האחרונות, התרבו מזגני 'אינוורטר', ושוב עלתה הטענה כביכול השימוש במזגן אינוורטר קל יותר מכל מזגן רגיל שפועל בשיטת 'און – אוף' (on – off). שוב יצא רבי ניסים במכתב נחרץ, שחדר שפועל בו מזגן אינוורטר המושפע על ידי פתיחת דלת או חלון, יש להימנע משימוש בו בשבת. וכן מי שנקלע לחדר שפועל בו מזגן אינוורטר בשבת, שימנע מפתיחת חלון או דלת. למכתב הנחרץ הצטרפו גם שאר פוסקי וגדולי הדור.

הגר"א בייפוס מספר, שבאחד הימים הוא הופתע לקבל טלפון מראש ישיבת 'תפרח', הגאון רבי אביעזר פילץ שליט"א, שהתקשר בבהילות ל'משמרת השבת' לאחר שנודע לו שהמזגנים בישיבה הם אינוורטר.

בקיץ הלוהט של הנגב, אי אפשר להשאיר את הבחורים בלי מזגן, ומאידך להפעילם ללא התקן שבת גם בלתי אפשרי. לכן הגיע לישיבה באופן מיוחד טכנאי מטעם 'משמרת השבת', עשה שם 'משמר' בליל שישי וסידר התקן לכל המזגנים.

"ככלל", מוסיף הגר"א בייפוס, "לא אחת, כשנכנסנו למעונם של גדולי הדור, לברר ולקבל הכרעה בנידונים מסוימים, שלחו אותנו גדולי הדור לרבי נסים, שברוב גאונותו וחכמתו יכריע ויורה את הדרך ילכו בה. ובאמת זכינו לכמה הכרעות מרבי נסים בעניינים אלו, שדורשים הכרעה של פוסקי ומנהיגי הדור, שבעיניהם הרחבות יכולים להכריע להיתר או לאיסור, ולהורות היכן לגדור גדרים וסייגים.

"זכינו במשך השנים, שמרן הר"נ זצוק"ל נשא אותנו על לוח ליבו ממש, וקירבנו בקרבה מיוחדת, כשיצא מגדרו בכל עת לעזור ולסייע לכלל פעולות 'משמרת השבת', וגם הטריח עצמו לבקש מנדיבי העם להטות שכם וכתף לפעילויות נשגבות אלו, כל זאת עקב כך שראה צורך גדול בדברים אלו, בכדי לעמוד על המשמר ולגדור גדרים, שח"ו לא יהיה הרס השבת".

מחאה על כבוד השבת

פרק מיוחד ניתן לכתוב, על המלחמות שניהל רבי נסים נגד כל ההמצאות וההיתרים של 'גרמא' בשבת.

הוא הביע את דעתו הנחרצת כמה וכמה פעמים, שלא לעשות שום היכי תמצי ושום תחבולה של 'גרמא' בשבת ולא משנה באיזו דרך וצורה. כל עוד האדם עושה איזשהו מעשה בשבת, שהתוצאה שלו היא פעולה חשמלית בשבת – זה אסור!

הוא היה מוסיף ואומר, שלמרות שבדרך כלל יש איסור מדינא, אבל גם אם יהיה היכי תמצי שאין איסור מדינא, יש לאסור את הדבר בתכלית האיסור, כדי שלא יבואו להקל בכבוד השבת.

"הגיע רגע שבו היה מי שלקח את היתר ה'גרמא' אל הקצה, ויצרו קלנועית שבת. רבי ניסים יצא בחריפות רבה נגד זה. הוא אמר שהנוסעים בזה הם מחללי שבת בפרהסיה, ובכלל יצא בתקיפות נגד כל ממציאי ומשתמשי היתר ה'גרמא', שהתחיל בחולים וצרכי ביטחון – ומהר מאוד הגיע גם לצורך 'עונג שבת' (כלשון המפרסמים על הקלנועית), ועמד להביא חורבן רח"ל על שמירת השבת בעולם היהודי.

"היה פעם יהודי תושב בני ברק, שרכש בתמימותו את הקלנועית. רבי ניסים- שעל מידותיו התרומיות ורחמיו הכבירים אך למותר להאריך- הורה ללכת ולמחות בפניו עד שיפסיק את השימוש בקלנועית בשבת ברחובות בני ברק".

בעניין המצלמות הנפוצות היום בכל פינה, השאיר רבי ניסים חותם גדול, כשהורה לדינא להתיר ללכת במקומות בהם מותקנות מצלמות. למעשה כל בית ישראל נוהג היום על פי ההיתר הזה. "אך יש לזכור", מסייג הגר"א בייפוס, "שבספרו: 'חוט שני' סייג את דבריו, שכל ההיתר היא רק כשאין צורך של ההולך במצלמות, לא צריך את זה הוא עובר איסור דרבנן בשוגג".

"כך גם בעניין המקררים המכניים. רבי ניסים הביא את דעתו של מרן החזו"א זצוק"ל, שלא לפתוח את דלת המקרר גם בשעה שהמנוע פועל, על אף שהחשש הוא רק המשכת מצב".

חובה לציין, שרבי ניסים פסק והקל בדברים רבים, אבל לעצמו החמיר מאוד, הוא עצמו לא השתמש כלל בחשמל בשבת בביתו, כידוע. רק לעת זקנתו, כשהיתה חובה בכך לצורך בריאותו. ובכל זאת בערב שבת היה מנתק את המקרר מהתקע. כששאלו אותו- הרי אין חשמל כלל בבית? אמר שמחמיר לעצמו על המפסק של המקרר, אפילו כשאין חשמל- מה שנקרא חצי מעגל- אבל כשמנותק הוא לא מחמיר בזה, ולכן מוציא את התקע. "סביר להניח", אומר הגר"א בייפוס, "שאם לא היו שואלים אותו, עד היום לא היינו יודעים מה סיבת הנהגתו".

המעורבות של רבי ניסים הורגשה ונמשכה בכל עת ובכל מצב. "גם כשהיה חולה ולא הרגיש טוב, קיבל אותנו כדי לחתום על מכתב לנדיב, כדי לעזור למצוקה הקשה של 'משמרת השבת'. הוא הרגיש שמשמרת השבת שייכת לכלל ישראל, ושאנחנו שלוחי דרבנן.

"היתה ברשותנו רשימת פסקים שאמר לנו, אבל רבי ניסים הורה לתלמידו ומו"ל ספריו, שלא יכניס את הפסקים לספר 'חוט שני', מכיוון שמה שנכתב שלא בעיון כל הצורך, אי אפשר לקבוע הלכה לדורות. כך היה אצלו, הכל שקול בפלס, לעזור ולפתור- אבל להיזהר בהלכה. זה נותן לנו עד היום את הכיוון.

"זכינו שחתניו יבדל"ח הגאונים רבי שריאל רוזנברג שליט"א ורבי מנדל לובין שליט"א, עומדים לימיננו בעצה ותבונה, ופוסקים לנו עד היום בשאלות המתחדשות ובאות. לאורו ולאור פסיקותיו נמשיך ללכת ולהזהיר על כבוד השבת".



(מתוך 'מוסף שבת קודש' – יתד נאמן)

 

[אחד יחיד]

"למרות שלא הייתי מיודד במיוחד עם פוסק הדור זצוק"ל, אבל היה לי קשר טוב איתו, כמו כל בני התורה בבני ברק. ורצוני להתעכב על קווי האופי שלו. כי יש הרבה תלמידי חכמים ב"ה, הרבה יודעי ש"ס ויודעי שולחן ערוך, והוא – הייתה לו ייחודיות מסויימת, שרצוני להתעכב על חלק ממנה.

"הייתי בחור צעיר בסלבודקה, כשרבינו רבי אייזיק שר היה פעם חולה בשפעת. אחרי שלושה ימים נכנסתי לבקר אותו, כי הקשר בינו לבין התלמידים היה ידידותי וחברי, יכולנו ורצינו להיכנס. כאשר נכנסתי, אמרתי: 'באתי לשאול בשלומו של ראש הישיבה'. הוא התעניין: 'אז מדוע באת רק עכשיו?!', השבתי שכתוב ב'שולחן ערוך' לבקר אחרי שלושה ימים. תגובתו היתה: 'ואם אבא של מישהו חולה, וכי הוא ממתין שלושה ימים?!'. הוא ביקש ללמדני כיצד צריך להתייחס תלמיד לרב.

"אחר כך סיפר לי כאב המספר לבנו, שלפני שהגעתי 'היה כאן ה'חזון איש' לבקר', והתחיל לדבר אודות ה'חזון איש', וחושבני שהעניין קשור לאופי של רבי ניסים זצוק"ל.

"ראשית אמר על מרן ה'חזון איש': 'הפקחות שלו היא מעבר לכל'. ותדעו, כי רבי אייזיק היה ידוע ומפורסם עוד מליטא, כבעל 'שכל ישר' והגיוני מאד, והכל באו להתייעץ איתו. גם אהבו לשמוע את השיעורים, ואמרו לי שלאו דווקא מחמת החידוש שבהם, אלא בעקבות הישרות המרנינה והמיוחדת שבדבריו. והנה רבי אייזיק אמר על החזו"א שהפקחות שלו היא מעבר לכל. שנית, הוא אמר: 'ה'חזון איש' אינו אדם השייך לעצמו. כל מי שמעוניין בא לקחת אותו'…

"בסלבודקה מדברים הרבה על חסד, אבל החזו"א נתן את עצמו- כמי שאינו קיים, עד כדי כך שמי שרוצה לדבר איתו – לא חושב אולי הוא כעת שקוע בסוגיא, אולי כעת הוא כותב מכתב, שמא הוא אוכל כעת, אולי הוא נח, 'אני צריך את ה'חזון איש'!', והנה ה'חזון איש' מוכן לפניו, ולפני כל אחד, וכל הרוצה יבוא וייטלו, הפקר לכל.

"רבי ניסים גדל באווירה הזו בצלו של ה'חזון איש'. וכמו שרבי אייזיק תיאר את החזו"א, שכל הרוצה יכול לבוא ולזכות בו, במידה רבה זה היה מקווי האופי היסודיים שלו: למען אחרים! האוכל שלי לא חשוב, השינה לא חשובה, כלום. הפקר לכל.

"ידועים דברי הגאון רבי איצל'ה זצוק"ל, בנו של רבי חיים מוואלוז'ין בהקדמה ל'נפש החיים', הכותב כי אביו היה מוכיחו לאמר: 'וכה היה דברו אלי תמיד שזה כל האדם, לא לעצמו נברא, רק להועיל לאחריני, ככל אשר ימצא בכוחות לעשות', זו כל המטרה בבריאה. זה כל האדם.

"את ההנהגה הזו ראינו אצל רבי ניסים. ככל שתתבוננו במעשים שלו, תמצאו שעסק בלהביא תועלת, לעזור, לסייע לאחריני, ולא היה לעצמו". (רבי אברהם פולק)

 

[אחד יחיד]

"אני זוכרו מצעירותו. הוא היה יושב ליד הסטנדר, למד, למד ולמד, "יושב אוהלים' עם כל המשמעות, אך היתה לו ראיית נולד, יותר מכל אלו שהיו למעלה בפוליטיקה ובניהול הכללי, והוא בשתיקה המהותית שלו, הקים מפעלים נפלאים.

"הוא למד בפוניבז' ואני למדתי בסלבודקה, אבל אז היה קשר רב בין הישיבות. היו הולכים לשמוע שיחות ושיעורים, ואכן אני זוכר אותו מאז. הוא ישב תמיד בקצה בית המדרש עם סטנדר ולמד, לא הסתכל על הציבור, לא ראה את הציבור, ואפילו החולם הגדול ביותר, לא חלם שהבחור הזה יהיה פעם גדול מאוד.

"אינני יכול לומר כיצד היה נראה כבחור וצעיר, אבל הוא בוודאי השתנה עוד ועוד, עד כדי שמידותיו וטוהר ליבו ניכרו על פניו. הוא היה נראה כדמות עילאית טהורה, והפנים שלו הביעו רק 'טוב לב', כי הוא היה כזה בתוככי הנפש הדגולה שלו. היתה כלפיו יראת כבוד מיוחדת. כל מי שנפגש עמו, התרגש מהדמות היפה של אדם מחייך נעים, שבסך הכל עשה תנועות עם הראש במקום לדבר.

"הם ישבו לצידו וראו דמות עילאית, וזה השפיע מאוד על הצדדים. הם חשו שאינם באים לדיין או רב, המעוניין לעשות שלום ביניהם ולהגיע לייעד שהעמיד לעצמו, אלא שהם יושבים עם 'אדם גדול', ויראת הכבוד תיכף השפיעה עליהם.

"הנה ה'חזון איש' כותב ה'אמונה ובטחון'", נטל המשגיח שליט"א את הספר, והחל להקריא בפרק ד' לגבי מי שמתמיד במידות טובות: "'ההתמדה משרטטת בצורת הנפש שרטוט יציב וקיים, ומראה הפרצוף ותבניתו משאיר אחריו התמדת המעשים הטובים והרעים של בעליה' – אדם המתמיד במעשים טובים הפנים שלו משתנות"… (רבי אברהם פולק)