חשוון כ"ה חשוון - יומא דהילולא של רבי אליהו שמואל שמרלר זצ"ל (1 צופה)

[אחד יחיד]

ראש ישיבת צאנז.

נפטר בכ"ה חשוון תשע"ט.

הערך במכלול עליו:

רבי אליהו שמרלר – המכלול

www.hamichlol.org.il

 

[אחד יחיד]

"אבי מורי, הגאון הצדיק רבי אליהו שמרלר זצ"ל, נולד בווינה בירת אוסטריה, בשנת תרצ"א. הוא בא ממשפחה מיוחסת, נכדם של הרה"ק הרר"א מליזענסק והרה"ק רבי מאיר'ל מפרמישלאן. כשהיה בן שלוש שנים לערך, עלתה המשפחה לארץ הקודש והתיישבה בירושלים עיה"ק.

בירושלים למד אבי ב'חיי עולם', ומגיל צעיר מאוד הוא החל לכתוב ולערוך ספרים תורניים רבים. למרות גילו הצעיר, הוא זכה להתחבב על כל גדולי ירושלים באותה העת, הוא נקשר עם הגאון רבי אשר זעליג מרגליות הוא היה כותב ועורך מאמרים עבורו, אצל הרב בענגיס זצ"ל הוא נבחן על כל הרמב"ם, ובאותו המעמד הוא התוודע גם לגאון רבי גרשון לפידות, שחיבב אותו מאוד וקבע עמו חברותא ללימוד מדי ליל שישי, במשך תקופה הם היו לומדים כל הלילה את מסכת בכורות עם פירושו של המהרי"ט אלגאזי.

איך אנחנו יודעים על כך? כי אבא זצ"ל היה מספר לנו לפעמים על ההתמדה העצומה של רבי גרשון לפידות, שבכל ירושלים היו מסתובבים סיפורים ושמועות אודות ההתמדה הנוראה שלו. אבא סיפר לנו שהוא זכה להיווכח בכך בעצמו, כשהיה לומד עם רבי גרשון ואחרי שעות של לימוד רבי גרשון היה מתעייף, או אז ביקש מאבי מורי שיביא לו קערה עם מים, רבי גרשון היה חולץ את הנעליים והגרביים, טובל את רגליו בקערה וממשיך ללמוד כך עוד שעות, עד עלות השחר.

אגב, מספרים עליו על רבי גרשון לפידות שההתמדה שלו היתה כל כך יוצאת דופן, עד שאמרו שבליל הסדר, כשאחרוני המתפללים יצאו מבתי הכנסת כדי לערוך את ליל הסדר, הם כבר ראו את רבי גרשון לפידות כשהוא אץ רץ לבית המדרש, אחרי שכבר ערך את כל הסדר ואכל מצה ומרור ואפיקומן ושתה ארבע כוסות ואמר הגדה והלל…

היכרות מיוחדת היתה לו גם עם הרב מטשעבין, שהיה אומר שיעורים כלליים ב'חיי עולם', שם למד אבא באותן שנים.

הסדר היה כך, כשהרב מטשעבין היה מגיע למסור שיעור בישיבה, היו צריכים להעמיד בחור שילווה אותו הלוך לפני השיעור וחזור לאחר השיעור, אבל ה'טשיבנער רב' ביקש שילווה אותו בחור שמבין בלימוד, שיהיה לו על מה לדבר איתו בדרך… אין זה פלא אם כן שאבי מורי זצ"ל נבחר ללוות את הרב…

כמובן שאחרי השיעור השיחה היתה עוסקת בענייני השיעור, אבא היה מעיר הערות ושואל שאלות והרב מטשעבין היה משיב במאור פנים. פעם אחת שאל אבא קושיא חזקה מאוד, והרב מטשעבין מאוד נהנה ואמר לו, שאת השאלה הזאת הוא ראה לפני ארבעים שנה בספר 'מחזה אברהם' לרבי אברהם בראדי זצ"ל.

"זה ספר מאוד נדיר", אמר הרב מטשעבין לאבא, "אני לא יודע אם תוכל למצוא אותו כאן בירושלים, אבל שמעתי שהספר קיים באוצר הספרים של בית כנסת מסוים בתל אביב, ואם יצא לך פעם להיות שם באזור, כדאי לך להיכנס לאותו בית כנסת ולחפש את הספר, שם תראה שהוא שואל את השאלה שלך וגם מתרץ אותה בצורה נפלאה…".

אבי מורי סיפר שאחרי שנים הזדמן לו להיות שם באזור, והוא אכן נכנס לאותו בית כנסת שכרגע איני זוכר את שמו, ושם הוא מצא את הספר 'מחזה אברהם', שאכן שאל את השאלה ותירץ אותה יפה מאוד, בדיוק כמו שאמר הרב מטשעבין שראה את הספר הזה ארבעים שנה קודם לכן… זה נותן לו קצת הבנה לגבי הגאונות שלם הרב מטשעבין…".

"פעם אחרת, בעודו משוחח עם אבא בנושא תלמודי כלשהו, אמר הגאון מטשעבין לאבי מורי, "אתה הרי חסיד צאנז, אני רוצה להראות לך משהו מעניין מאוד שכתוב ב'דברי חיים'. תלמד את הקטע הזה, זה עוד יבוא לך לשימוש ביום מן הימים… אבא אכן למד את אותו נושא ושמר אותו בזכרונו.

עברו שנים רבות, אבי מורי כבר התגורר אז בקריית צאנז שבנתניה, שהוא היה אחד מחמשת התושבים הראשונים שהתגוררו בה, באותה תקופה מינה אותו הרבי מצאנז זצ"ל על הישיבה שנוסדה אז, ובמקביל אבא היה כותב עבור הרבי את התשובות שלאחר מכן רוכזו בשו"ת 'דברי יציב', וכן את הפלפולים, ה'פשטעלאך', שהרבי זצ"ל היה אומר בטיש של לילות שבת. בתחילת השבוע היה נכנס לרבי עם הפלפול הכתוב, אותו היה זוכר בעל פה מליל שבת ועד שישב לכתוב אותו אחר השבת.

כמו כן כתב אבא גם את הפלפולים שאמר הרבי זצ"ל בלילות החנוכה אחר הדלקת הנרות. כל פשעטל כזה היה נמשך זמן רב, לפעמים כמה שעות…

והנה באחד מימי החנוכה הרבי אומר פשעטל שלם, שלא הסתדר עם אותו 'דברי חיים' שהגאון מטשעבין הראה לאבי מורי כמה שנים קודם לכן…

למחרת בבוקר נכנס אבא עם הפלפול הכתוב אל הרבי, והעיר לו בהערת אגב, שהרב מטשעבין הראה לו פעם שיש 'דברי חיים' שאומר הפוך מהפלפול שהרבי אמר אמש…

כמובן שהרבי ביקש שיראה לו את ה'דברי חיים', הוא עיין וראה שאכן צדקו דבריו. הפלפול שהוא אמר אתמול מגיע למסקנה הפוכה לחלוטין מדברי קודשו של הסבא בעל ה'דברי חיים' זיע"א…

באותו לילה, אחרי הדלקת נרות החנוכה, אמר הרבי פלפול נפלא 'גג על גג', שבו הוא הוביל את כל הסוגיא בדיוק בכיוון ההפוך, כך שזה התאים כפתור ופרח עם מה שכתב ה'דברי חיים', וכך ראה אבא שהתקיימו דבריו של הרב מטשעבין על כך שה'דברי חיים' הזה עוד יבוא לו לשימוש מתישהו בעתיד…".

למעשה, הקשר של אבי מורי עם הרבי מצאנז זצ"ל החל כשהוא היה כבן 25. הוא שמע שהרבי מקלויזנבורג, נינו של ה'דברי חיים' מצאנז, מגיע לארץ, ואומרים עליו שהוא עילוי גדול גם בתורה וגם בעבודת ה'. אבא הגיע ממשפחה של חסידי צאנז, והוא נסע לשדה התעופה בלוד להיות בין מקבלי פניו של הרבי, ומאותה קבלת פנים הוא דבק ברבי בצורה מופלאה ולא משה ידו מתוך ידו, כל ימי חייו של הרבי זצ"ל, ולאחר מכן בנו ממשיך דרכו, כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א.

הרבי זצ"ל זיהה מיד שמדובר באברך תלמיד חכם עם גישה מאוד מיוחדת לצעירים ובני נוער, ובתוך זמן קצר החל למנות אותו לתפקידים שונים, עד שמינה אותו לכהן כראש הישיבה בנתניה, תפקיד אותו מילא במשך עשרות שנים, ודרכו השפיע על עולם התורה כולו, הן כראש ישיבת צאנז והן כחבר נשיאות מפעל הש"ס.

דרכו החינוכית של אבא היתה שהוא אף פעם לא היה כועס או מתרגז. היתה לו דמות מאוד אצילית וההנהגות שלו היו מאוד מיוחדות, כך שהיתה לנו יראת הכבוד מפניו, הוא לא היה צריך להעיר לנו כמעט, כי ממילא השתדלנו מאוד שהוא יהיה מרוצה מאתנו.

גם אם קרה שילד נהג שלא כשורה, אבא לא היה מעניש כמעט, רק לעיתים רחוקות מאוד. העונש הכי חמור אצלו היה שהוא היה לוקח את הציצית שלו, ונותן איתה מכה קטנה לילד. המכה לא היתה כואבת פיזית, אבל היא היתה צורבת את לבו של הילד, המסר שהיא היתה מעבירה היה "אתה אכזבת את אבא…", וזה היה הדבר הכי חמור אצלנו בבית…

כשישבנו שבעה על אבינו מורנו, הגיע כ"ק מרן אמדו"ר מצאנז שליט"א לנחם אותנו, וסיפרתי לו אז סיפור שכולנו זכרנו מימי נעורינו…

היה זה בימי הסליחות… בישיבה היו אומרים סליחות בשעה 6:00 בבוקר, ואצלנו בבית לא היה דבר כזה לאחר לסליחות.

הייתי אז ילד, ואירע פעם אחת, שאחד האחים התעצל קצת לקום, והוא האריך לישון עד שהפסיד את אמירת הסליחות בישיבה…

אבא שתק, אבל כשאחי חזר הביתה באותו יום, הוא אמר לו שתי מילים: "לישון בסליחות?!".

זהו! זה כל מה שהוא אמר.

התברר שכולם זוכרים את זה. אף אחד מהאחים בבית לא שכח את השאלה הזאת שאבא שאל. הטון היה שקט, הוא היה מאוד רגוע, אבל התמיהה היתה אמיתית וכואבת.

לישן בסליחות? זה בלתי אפשרי!!! מאז לא אירע עוד פעם דבר כזה בבית שלנו. כולם קמו כל יום בזריזות והתייצבו בסליחות כל שנה, בלי לפספס אפילו לא פעם אחת…".

"כעין זה גם לגבי ימי השכמה. הרי יש חמישה ימים שכתוב בהלכה שצריך להשכים בהם קום, אם נשאל היום את הצעירים מה הם הימים הללו, סביר להניח שרובם בכלל לא יודעים, אבל אצלנו בבית לא היתה לנו בכלל הווא אמינא לישן בבקרים האלו. כתוב בהלכה שצריכים להשכים, איך אפשר לקום מאוחר? מה, אנחנו אנשים חסרי דעה חלילה??? בהלכה כתוב שצריך להשכים!

לפעמים כשאני מספר לאנשים איך היה נראה הבית שלנו, הם חושבים שבעצם אבא שלנו היה פרוש מהעולם הזה בצורה כזאת שלא יכולנו בכלל לדבר איתו, אבל האמת היא שלא כך, הוא היה מעורה בחיי הילדות שלנו, היינו מדברים איתו על הכל, אפילו דברים שטותיים… אחיות שלי היו מתייעצות אותו בכל העניינים החשובים להן כשהיו ילדות בבית הספר וכשהיו נערות בסמינר, הוא לא זלזל בשום דבר שהיה חשוב לבנים או לבנות, אבל זה לא הפריע לשקידה העצומה שלו. כשצריך להיות אבא הוא היה אבא עם כל המשמעות של המושג, וברגע שהוא התפנה, הוא שקע בגמרא ושכח את העולם כולו.

אני זוכר שפעם ניגש אליו בראש השנה אחרי התפילה יהודי מהקהילה ואמר שיש לו שאלה קשה… הרי התפילות בצאנז נמשכות כמעט כל היום כולו, מסיימים להתפלל רק בשש וחצי לפנות ערב. במשך היום מתפללים, אומרים פיוטים, שרים ניגונים, יש הפסקות באמצע ועוד…

מה עושה הציבור? מצטיידים בספרים. זה לוקח איזה ספר חסידי כדי ללמוד קצת בין לבין שיעורר אותו להרגיש את גודל קדושת היום, ההוא לוקח איתו גמרא כדי להשלים את הדף היומי, יש מי שלוקח משנה ברורה ללמוד הלכות ראש השנה ויום הכיפורים או אפילו הלכות סוכה וד' מינים…

"בכל בית הכנסת, אי אפשר למצוא אדם אחד שאין לו עוד איזה ספר על ידו חוץ מהמחזור", שאל אותו יהודי את אבא זצ"ל. "רק לראש הישיבה, התלמיד חכם הגדול של הקהילה, אין שום ספר? הראש ישיבה יושב עם המחזור שלו, וזהו! כל היום הוא לא למד אפילו מילה אחת. איך זה ייתכן???

התשובה שלו היתה קצרה ופסקנית:

"עכשיו מתפללים".

יש זמן ללמוד ויש זמן להתפלל. בתפילה מתפללים, לא מסתכלים בגמרא ולא במשנה ברורה, שום דבר! בתפילה יש רק מחזור או סידור.

אבל אל דאגה, זה לא שאבא לא למד כלום בראש השנה… הוא הרי קם הרבה לפני עלות השחר והספיק ללמוד כמה שעות עוד לפני שהחלה התפילה…

עוד הנהגה מעניינת שהיתה לאבי מורי זצ"ל: כשהוא היה הולך לשמחה משפחתית או שמחה אחרת שהיה צריך להשתתף בה, הוא לא היה לוקח איתו שום ספר. שאלו אותו פעם, הרי אתה כזה מתמיד גדול לא מבטל רגע, איך זה שאתה מגיע לחתונה של אחיין ויושב במשך שעות בלי לפתוח ספר?

על כך הוא השיב שכשאדם בא לשמחה, הוא צריך להראות לבעל השמחה שהוא משתתף בשמחתו. "אם אני אביא איתי גמרא קטנה, אני אשב בצד, אשקע בלימוד ובעל השמחה ירגיש שאני לא נמצא אתו, שאני לא שמח בשמחתו… אם כך יכולתי להישאר בבית המדרש וללמוד. למה הטרחתי את עצמי לשמחה שעושה קרוב המשפחה?".

אבל זה לא אומר שהוא באמת לא למד כלום… הוא הוכיח שאפשר ללמוד גם בלי ספרים. הוא היה לומד במחשבה, מסכם דפי גמרא וסוגיות הלכתיות בינו ובין עצמו. איך אנחנו יודעים? כי תמיד היו לו כמה דפים ריקים בכיס, ומדי פעם הוא היה שולף אותם, כותב כמה הערות, ומחזיר לכיס. עד היום יש לנו המוני פתקים כאלו שהוא השאיר אחריו, פתקים שהוא מילא בשורות צפופות עם הערות גאוניות, בעודו יושב באירועים משפחתיים וכדו', ונזהר שלא לפתוח גמרא, כדי שבעל השמחה לא יחשוב שהוא שקוע בלימוד…". (בנו הגאון רבי חיים שמרלר שליט"א)

 

[אחד יחיד]

ש את ההנהגות שהיו בבית, ויש את ההנהגות שהיו בישיבה שזה הנהגות שהיה מתוך הנהגה ציבורית בתור ראש ישיבה, בתור מרביץ תורה לרבים, אבל הצד השווה שבהם היה מאד מרטיט לראות כשבאו ללוותו מאות תלמידים בני שמונים בני שבעים בני ששים בני חמישים בני ארבעים בני שלושים ומטה, כלומר מכיון שהאבא הרביץ תורה למעלה משישים שנה התקבצו כתלמידים אצל רבם וליווהו אנשים עם זקנים לבנים מורי הוראות דיינים ראש ישיבות מרביצי תורה, ממש הסלתא ושמנא מהיהדות החרדית רבני ערים וכדומה שלמדו אצלו במשך השישים שנה מלפני הרבה שנים זה היה ממש מבהיל לראות את הכבוד שלו וכבוד גדול עשו לו במותו, אבל מה? הצד השווה שבהם של כל התלמידים החל מאלו גילאי שמונים כלה באלו בני שלושים כולם אותו דבר, היה פתגם שאמרו שהוא היה גאון גדול בתורה והוא היה גאון הגאונים במידות טובות.

אי אפשר לתאר את המידות הטובות שהיה לו לאבא, "וירד משה מן ההר אל העם" הוא בעיניו היה פשוט, לא שהוא לא החשיב את עצמו, הוא באמת לא חשב שהוא משהו, הוא היה כל כך פשטני בהנהגה עם כולם, שכולם הרגישו כאילו הוא ידיד. ויש פה דבר מאד מעניין, אף על פי שההנהגה שלו היתה כל כך פשוטה עם כולם, כל כך בענווה, מכל מקום הדרך ארץ כלפיו היה בצורה יוצאת דופן.

שאלת איך היה לאבא, סבלנות אל בחורים צעירים יהודים ממרום שנתו השמונים ומעלה איך יש לו סבלנות לבחורים בני שבע עשרה, כמו שקוראים בני תשחורת, רש"י אומר שמשה רבינו התכונה שלו היה סבלן, הוא סבל את עם ישראל, אז אנחנו רואים מפה שרב'ה לתלמידים התכונה הכי הכי הכי של רב'ה לתלמידים זה שהוא באמת סבלן, אני אספר לך סיפור: מה שמראה את הסבלנות של אבא לתלמידים צעירים, לפני כמה שנים היה בחור ששאל את אחד המגידי שיעורים בישיבה קושיה על תוספות, אמר לו המגיד שיעור גש לראש ישיבה לדבר איתו, האבא מאד אהב לדבר בלימוד עם תלמידים צעירים, הוא הלך ודיבר עם האבא, האבא אמר לו לבחור הזה, שב לידי בא נתחיל ללמוד את הקטע גמרא, למדו את הגמרא מאד יפה בצורה יפה ושלוה עד שהבחור הבין יפה את הגמרא, עכשיו נתקדם לעבר רש"י, נלמד גם רש"י, למדו את הרש"י מאד בסדר, עכשיו נלמד את התוספות, התוספות מקשים על רש"י ומתרצים כך, עכשיו אמר האבא לבחור, עכשיו יענקל'ה תשאל את השאלה, השאלה נעלמה… זה נקרא סבלנות של ראש ישיבה אמיתי. רב'ה לתלמידים שרוצה להיכנס לשורש, שהבחור כדי שיבין את התוספות היה צריך לחזור איתו פעם אחר פעם את הגמרא את הקטע גמרא רש"י עם תוספות עד שהבחור יקלוט מעצמו שהקושיא אין בה קושיא וזה היה דרכו. דרך אגב גם בבית גם בהנהגה הביתית גם בהנהגה הישיבתית כולו סבלנות ואורך רוח. (בנו הגאון רבי חיים שמרלר שליט"א)

 

[אחד יחיד]

אני אציין עובדה מאד ידועה, כל התלמידים יודעים זאת, האבא היה איש שעון, היה אפשר לכוון את השעון אל מול התוכנית היומית של האבא ז"ל, שש בבוקר ידעו שאז האבא הולך למקוה, שש ועשרים מהמקוה לישיבה, בשעה תשע חוזר הביתה, בשעה תשע וחצי חוזר לישיבה, אומר את השיעור יום יום בשעה זה וזה, אפשר היה לכוון את השעון על פי ההתהלכות של האבא, מטבע הדברים בנ"א שחי על פי שעון, יש לו עצבנות מסוימת, כי הרי הכל חייב לדפוק, חיכיתי לך בשעה עשר איפה אתה? זה כבר עשר וחמשה! האבא היה בו דבר והיפוכו, עם זאת שהוא היה איש של שעון, של דיוק של סדר, הוא היה הסבלן הכי גדול, הוא היה בזמן אבל אם הוא קבע עם בחור להיפגש בזמן ללמוד איתו והבחור איחר, מעולם הוא לא העיר הוא סבל הכל, זה הסבלנות שבקשת לדעת זה היה האבא.

מה שאנחנו מדברים עכשיו, זה האישיות שלו היתה, האישיות הכל כך נפלאה. אני אתן לך התבטאות שהרבי מצאנז ז"ל אמר על האבא, היה פעם אחת בבר מצוה של האח שלי היה לו בר מצה והאדמו"ר זכותו יגן עלינו בעל ה"דברי יציב" בא לבר מצוה ואמר שמה פלפול של שעה, כדרכו בקודש כשהוא התחיל לדבר בלימוד הוא שכח שיש עולם, והוא דיבר רק בלימוד, הוא היה כל כולו תורה. אחרי הפלפול הוא התנצל לפני האבא אוי גזלתי כל כך הרבה זמן דיברתי שעה בדברי תורה ואז בתוך הדברים הוא אומר לאבא ככה אתה יודע אם אתה היית במקום אחר, היית מהגדולי ישראל ואילו פה אתה אפילו לא יודע מה אתה… בעצם בפתגם הזה מתבטא האישיות של האבא הוא היה גדול הוא היה באמת משהו ענק, אבל הוא לא חשב שהוא משהו וזה האישיות שלו. (בנו הגאון רבי חיים שמרלר שליט"א)

 

[אחד יחיד]

האבא סבר שיש את הענין הזה של חסיד שהוא מתבטל כלפי רבו ביטול מוחלט וכמו שאני אמרתי שכשהיה בעל 'האחיעזר' שהספיד את החפץ חיים, הוא עמד על כך שהרמב"ם אומר שכל אחד יכול להיות כמו משה רבינו אז הוא שאל איך יכול להיות כזה דבר? בתורה כתוב ולא יקום נביא כמשה ומשה היה עניו מכל אשר על פני האדמה, איך יכול להיות כזה דבר? משה רבינו כל אחד יכול להיות? אז הוא אמר ככה: משה רבינו היה בהגדרה של משה עבד ה', ההגדרה של עבד זה ביטול הישות העצמאית וביטול מוחלט אל מול האדון, ממילא החפץ חיים מה שהוא עשה, הוא עשה הכל בהתבטלות כלפי שמיא, אז החפץ חיים היה כמו שמה רבינו. הרי אמרתי שהאבא היה עבד לעבדי ה', הוא התבטל לרב'ה ז"ל, הוא התבטל ליבדל בין החיים לחיים לרב'ה הנוכחי, הוא היה כחסיד לפני רבו, אין לו ישות עצמאית בנוגע לחסיד לרבו, זה עצמו צריך לימוד, איך יהודי כזה גדול באמת מתבטל, זה חלק מהגדלות שלו, כי אדם שהוא עצמו גדול בישראל והוא בטל כלפי רבו זה חלק מהגדלות, זה חלק מהיופי והגדלות שלו. האבא אמר שיעורים יום יומיים בישיבה, פעם בשבוע אמר שיעור כללי לכל הישיבה, בנוסף היה לו את הלימודים שלו, שחוק בל יעבור, היה לו סדר משניות, פרק רמב"ם שולחן ערוך, סדרים שהוא למד בינו לבין עצמו. בשעה שהרב'ה בעל ה"דברי יציב" זכותו יגן עלינו היה אז בארץ וגר בנתניה האבא היה הכותב של כל התשובות, רובם של התשובות של תשעת כרכי דברי יציב, הוא כתב את התשובות ביחד עם הרב'ה וכמו כן הוא כתב את הפלפולים של ליל שבת, שהרב'ה היה אומר שעה – שעה וחצי, במוצ"ש האבא זכר את הכל וכתב את זה, הכניס לו שש שבע עמודי פוליו כתובים בכתב יד נאה ומסודר, הרב'ה הגיה הוסיף הוריד, זה היה הסדר, אי אפשר לתאר את סדר היום העמוס של האבא ואני מוסיף דבר שמעולם לא ראינו אותו לא כועס ולא זז מהשלות נפש שלו, זה החידוש הגדול של האבא שעפ"י שהוא היה כל כך עמוס בתורה בהרבצת תורה, בכתיבת חידושי תורה – כתיבת הספרים שלו, הכוח ריכוז שלו היה עצום והשלוות נפש שלו והדיבורים לשני באיזה כבוד באיזה הערכה לכל אחד אי אפשר לתאר את זה. (בנו הגאון רבי חיים שמרלר שליט"א)

 

[אחד יחיד]

בשנים האחרונות האבא כבר היה חלש, אז אפשר היה יותר לשמוע ממנו מילה פה ושמה. בראש השנה אחד לפני כמה שנים אח שלי מצא את האבא יושב עם ספר קבלה לפנות בוקר בראש השנה שלא כדרכו, האבא לא למד קבלה נגד כולם, אף אחד לא ידע, הוא מצא אותו בספר קבלה, אח שלי קם לפנות בוקר, האבא יושב עם ספר קבלה, אז האבא היה לא ניחא ליה שתפסו אותו, אז הוא אמר אני אגיד לך, כל השנים הרב'ה ז"ל בעל ה"דברי יציב" זכותו יגן עלינו, אחרי הטיש של ר"ה, היה אומר לי: 'ר' אלה על הכוונות בתקיעת שופר אני סומך עליך', ככה היה אומר, אומר האבא ככה, אני יודע שהוא לא סמך עלי, הרי הצאנז'ר רבה ז"ל היה אריה בכל המובנים, אבל הוא הצליח להפחיד אותי… עד היום הזה… אז לכן אין לי ברירה אני חייב קצת להסתכל אבל אני יודע שהוא לא סמך עלי, האבא הוא לא הוציא אף פעם דברים, אבל לפעמים הוא פלט דברים ואז ראו את הגדלות שלו, האבא היה כל פעם אומר ככה, אם באו אנשים, הרבה אנשים באו להתיעץ איתו, וכמו שאמרנו מקודם, הוא לא ידע מכל עניני עוה"ז, אבל הוא היה רחוק מאד מלהיות בטלן, הוא מאוד מאוד הבין את העולם.

קראו לו חכימא דיהודאי, הוא היה יהודי מאד חכם, הרבה באו להתיעץ איתו… היה כל פעם אומר "אף אחד לא מפסיד מלוותר" סוף סוף יש מצבים שאתה מרגיש שאתה לא יכול לוותר, חבר שלך עשה לך עוול אז הוא היה אומר נכון מה שאתה מרויח עכשיו, אתה אולי הרגעת את המצפון שלך, נקמה עשית. אבל תדע לך שלטווח ארוך אף אחד לא הפסיד מלוותר, כשבנ"א הוא מוותר, היה מרגלא בפומא להגיד שרש"י אומר חסיד 'ותרן משלו'. אז אם אתה רוצה להיות חסיד, אז זה נקרא חסיד לוותר משלך וזה היה בעצם כל הישות שלו וכל המהות שלו לוותר כל פעם. (בנו הגאון רבי חיים שמרלר שליט"א)

 

[אחד יחיד]

אני אגיד מה זה מידת ענווה ומעולה ברגישות לאנשים אחרים, מי שמכיר את המעמדים שהיו, מכל מיני מעמדים שהזמינו את אבא הוא היה מקבל הזמנה ששם היה כתוב נגיד בשעה שמונה הכנס, אז האבא בשעה שמונה אפס אפס היה מופיע לכנס, יש המון תמונות שרואים את אבא יושב לבד בכל המזרח, מזרח ענק שתי קומות נכנסים שם מאה איש, האבא שהוא ראש הישיבה שמקומו מובטח לו באמצע במרכז ליד הרב'ה כמובן ואם זה במקומות אחרים במרכז, הוא הראשון! אנחנו הבנים לא הסכמנו לזה, ואמרנו לו אבא אתה צריך לבוא קצת יותר מאוחר, חשבנו אולי אנחנו באמת צריכים לדאוג לכבוד של אבא אולי הלכתית אפילו, אז הוא היה אומר בבדיחה 'יגנבו לי את הכסא' אח"כ לא יהיה לי כסא. זה הוא היה אומר בבדיחה, אבל בבית הוא היה אומר כל פעם לילדים, חז"ל אומרים אסור לפסוע על ראשי עם קודש, אם יצטרכו להזיז יהודי אחד בגללי לא כדאי לי כל העסק, הוא נהג שנים ככה בפומבי כולם ראו את זה, אני מספר רק דברים ידועים, לא סיפורי סתר, דברים שכולם יודעים כולם ראו, היה בא לחתונות של משפחה אז הוא בא ואז כל ההתמדה שלו נעלמה, הוא לא מביא גמרא קטנה ללמוד הוא לא מביא ספר לעיין, כי הוא בא לחתונה לשמוח עם גיסו ועם בני המשפחה אז מה הוא עכשיו יישב וילמד, איפה השמחה?! עכשיו אני כל כולי עם הבעל שמחה. אני חושב שזה גם נקודה מאד מאד חשובה, הוא היה בעצם בטבעו הוא היה מתמיד גדול, באמת היה מתמיד עצום, כל השנים ישב ולמד, אבל כשבאים לשמחה לשמוח עם מישהו אחר אז באת לשמוח איתו. זה היה האבא. (בנו הגאון רבי חיים שמרלר שליט"א)

 

[אחד יחיד]

חסדי הבורא שילדים בבית לא ירגישו, אם היו מרגישים, לא היה לנו בית נורמלי, לא יכולנו ללכת על גחלים לוחשות, אם היינו קולטים. אז הקב"ה רצה הרי שאבא יגדל בית עם תשעה ילדים, אז ככה מן השמים עושים כשיש למישהו אבא גדול, אז מן השמים עושים שיהיה נינוח בבית, זה אחד. שנית, אבא שידר כזו נינוחות וכזו אצילות, העונש הכי גדול לילדים היה, שהוא היה לוקח את הציצית אם מישהו כבר כמעט שבר את החלונות, היה אומר נו…!! אח"כ היה מחייך… אבל זה היה מספיק בשבילנו לעמוד! כי המראה שלו, המראה האצילי של אבא כמו שרואים בתמונות, מי שהכיר את אבא היה לו מראה מאד אצילי ומאד מאד הרשים בעצם תמונת פניו. ויש פה דבר מאד מעניין, אף על פי שההנהגה שלו היתה כל כך פשוטה עם כולם, כל כך בענוה, מכל מקום הדרך ארץ כלפיו היה בצורה יוצאת דופן, ואני אספר אנקדוטה, כמו שאומרים – משהו אישי, אני בתור בן בבית לא זוכר את עצמי פעם שתהיה לנו איזו התבטאות של ח"ו חוסר דרך ארץ כלפי אבא, היה לנו דרך ארץ מאד גדול לאבא, אבא שידר אצילות, הוא שידר מה שקוראים היום איזושהי ממלכתיות אבל בעיקר הוא שידר אצילות שלא יכולת בכלל להתנגד ולעמוד למולו, איזושהי בקשה שלו זה היה במלוא הדרך ארץ במלוא הכבוד, זה היה האבא, ממש תורה וגדולה במקום אחד, גדולה – הכוונה מידות טובות ביחד עם תורה שהיה שילוב אחד של אדם מאד מאד גדול.

אני אגיד כך: האבא מטבעו היה בנ"א מאופק, כלומר הוא הפנים רגשות, הוא החזיק את הרגשות בפנים, הוא לא היה בעל בכי, הוא לא היה מתלהם אף פעם, הכל בשלוות נפש אבל בליל הסדר ההתלהבות הפנימית החסידית שלו, האש הפנימית פרצה החוצה. כל הבנים שהיו בליל הסדר יודעים את הסוד הזה שבליל הסדר הוא ממש בער, הוא היה אדום כל כולו ושלא כדרכו היה קולו מורם הוא השתפך מאד שלא כפי הטבע שלו שבדרך כלל הוא היה יותר מאופק ולא הוציא את הרגשות החוצה זה היה ליל הסדר. (בנו הגאון רבי חיים שמרלר שליט"א)

 

[אחד יחיד]

האבא, עם גדלותו הגדולה, היה מעורב בכל חיי הבית, אני כבר לא מדבר על זה שהוא בחן אותנו כל שבת ולמד איתנו מתי שאנחנו צריכים. לאבא, מי שהכיר אותו היה לב רחום מאד וכשהיה לילד חום או שפעת או משהו האבא לא היה רגוע כל היום, אז לא היו טלפונים והוא שולח כל הזמן לשאול מה קורה, איך מרגישים, והיה נותן לילד את כל ההרגשה הטובה, אני זוכר שהיינו ילדים בבית אז ההרגשה הכי טובה היתה להיות חולים, אהבנו להיות חולים לקבל חום חס וחלילה, למה? כי האבא לפני שיצא היה עובר ליד המיטה ושם את היד שלו בוא נראה יש לך חום צריך לתת לך אקמול זה היה בשבילנו כזו מן קרבה והכל. (בנו הגאון רבי חיים שמרלר שליט"א)

 

[אחד יחיד]

שהאמא חלתה לפני ארבע חמש שנים לא יכלה כבר לסדר את תשלומי החשמל ואח שלי הגדול הוא הראש כולל שם, הר' יעקב ישראל עלה הביתה לאבא אז האבא אומר לו שלאמא כבר קשה לסדר את חשבונות החשמל והמים אז הוא שואל את אח שלי "איפה זה חברת חשמל, לאן אני ניגש לשלם את החשמל, תכתוב לי כתובת אני אלך לסדר" אז אח שלי חייך, בשנות החמישים נוסעים לשלם, היום הכל כרטיסי אשראי, אח שלי כמובן סידר כל מה שצריך, זה סיפור אחד שמשקף. (בנו הגאון רבי חיים שמרלר שליט"א)

 

[אחד יחיד]

כשאחד הכרכים של דברי אליהו על הש"ס הגיע, אז הסבל הוריד את זה בטעות למקום אחר, הוא התקשר לפה לא מצא את אף אחד מהילדים אז הוא התקשר לאבא והוא הסתכל כתובת המחבר, אבא מרים את הטלפון ואז הוא אומר לו הבאתי את המשלוח של הספרים. אבא, כשיצא ספר חדש היה חג אצלו הוא אומר לו או ב"ה תביא לי אחד לרפואה תן לי לראות איפה זה אז הוא אמר: "הורדתי את זה ליד המכולת" אבא שואל אותו "איפה המכולת", מדובר בקריה קטנה של עשרה-חמשה עשר רחובות ואבא גר שם חמישים ושש שנה והאבא שואל את היהודי בתמימות "איפה המכולת?" אבא התקשר אח"כ לאחותי והוא אומר לה שהוא הוריד את זה ליד המכולת, "את יכולה להגיד לי איפה המכולת פה?" וזה סיפור ידוע שם, הוא אף פעם לא הלך זה הזכות הגדולה של האמא שהיא עמדה מאחוריו ולא נתנה לו שום דבר מעבר למה שקשור בחינוך, אסיפת הורים ודאי שהוא היה הולך, הכל הכל אבל מה שחוץ מזה, האמא היתה שומרת שלא יפריעו לו ללמוד. (בנו הגאון רבי חיים שמרלר שליט"א)

 

[אחד יחיד]

ואני אגיד דבר מאד מעניין האבא שזה גם מראה על המידות הטובות הכל כך גדולות, הסדר אצל אבא: היה יושב כל לילה מכין את השיעורים והיה לנו הול תיכף נכנסים, היה שולחן השולחן חציו ולמעלה קודש הוא לה' מלא ספרים האבא ישב וכתב את השיעורים הוא כתב המון כתבים חוץ מהעשרים ושנים כרכים שהוא הדפיס, מלא ספרים רמב"ם וגמרות, קצות ואבני מילואים, כל מה שצריך לשיעור, האמא היתה יושבת בצד השני עם אחיותי הבנות הנשואות שהיו עולות, הם היו מדברות מה שנשים מדברות עוגות וכל מיני דברים והאבא יושב מרוכז וכותב ומדי פעם מתערב, כשנהיינו יותר מבוגרים רצינו לסדר לאבא, עוד חדר, אז האבא אמר מה פתאום האמא היא לא מענשט?! ביום אני בישיבה אני הולך להתפלל אני בא היא צריכה שיהיה פה בית, אי אפשר כל הזמן להיות במקום אחר, נשב. מדובר פה בעשרות שנים של כח ריכוז עצום בתורה משולב עם מידות טובות. (בנו הגאון רבי חיים שמרלר שליט"א)

 

[אחד יחיד]

דרכו של האבא היתה, שאף פעם לא דיבר על עצמו, אבל מדי פעם הוא פלט סיפור ואז ראינו את גדלותו. כגון: מצאנו פעם בבית מסמך, הוא היה בחור במסמך הזה והוא נבחן אצל הרב בנגיס רבה של ירושלים, את כל רמב"ם בתור בחור, ואז שאלנו אותו והוא אמר "כן, זו היתה הדרך, למדו אז הרבה רמב"ם". מי שיודע מה זה רמב"ם. ואכן דרך אגב עשרים ושניים כרכי דברי אליהו הספרים של אבא על הש"ס, הם הרבה מאד חידושים על הרמב"ם על הכסף משנה, על הלחם משנה על הראב"ד רואים שמה בקיאות מאד רחבה ברמב"ם ובנושא כלים של הרמב"ם. הוא היה מספר במעמדי הפתיחה של הישיבה, מדי פעם היה פולט איך צריך להיות מתמיד אז הוא סיפר כשהוא היה בחור היה המתמיד של ירושלים שקראו לו ר' גרשון לפידות שהוא היה ידוע כמתמיד הגדול של ירושלים, ר' גרשון לפידות כשהוא היה גומר את ליל הסדר אנשים מבית הכנסת היו עוד הולכים לסדר והוא כבר היה רץ עם הגמרא ללמוד, ההתמדה שלו היתה לשם דבר, כולם יודעים. הוא לקח את אבא כחברותא, כל ליל ששי למדו בכורות, אז האבא היה מספר מה זה היה נקרא ההתמדה של ר' גרשון לפידות שבאמצע הלילה כשהוא נהיה עייף הוא ביקש מהאבא להביא לו קערה דלי מים קרים והיה מכניס את הרגליים לתוך המים הקרים כדי שלא יישן והאבא היה אומר שמסדר שלישי בחיי עולם הוא היה הולך אל גרשון לפידות ללמוד איתו, והיה מספר איך ההתמדה של ר' גרשון לפידות. וכמה לא חלי ולא מרגיש גברא רבא, יהודי מספר כשהוא היה בחור אז ר' גרשון לפידות לקח אותו חברותא, נבחן על כל רמב"ם לפני ר' בנגיס וזה נפלט לו ככה כבדרך אגב פה ושם… (בנו הגאון רבי חיים שמרלר שליט"א)

 

[אחד יחיד]

שאלתי פעם את אבא, "אבא איפה למדת כשהיית בחור צעיר" הוא אמר "למדתי?! ישבתי בחיי עולם" ככה הוא אמר, כולם מדברים על הגדלות הענקית של הענוה המופלגת שלו שאי אפשר לתאר איך שהוא שום דבר, היו אומרים על אבא בבדיחה בישיבה שאם אחד יעמוד לו על הראש אז הוא יאמר קצת כואב לי תעמוד על הכתפיים.. הוא היה ענוותן ושפל ברך, ולכן ראינו שחז"ל אומרים, כל הבורח מן הכבוד הכבוד רודף אחריו, מתי הוא מגיע? כשכבר לא יכול לברוח… (בנו הגאון רבי חיים שמרלר שליט"א)

 

[אחד יחיד]

כשישבנו המשפחה, הגיע יהודי אחד אברך כבר מבוגר, אז הוא אמר כשהוא היה בחור הוא ישב בבית, יום אחד הוא לא רצה ללכת לישיבה בשום פנים ואופן לא, הבחור הזה כנראה הסתכסך עם הצוות ולכן הוא לא מצא את מקומו בישיבה לבוא, וכאחד שמתעסק עם בחורים אני מכיר את הדבר הזה, לפעמים זה מתחיל מחוט דק שמתעבה ונהיה חבל עבה, הוא לא בא לישיבה, יהיה מה שיהיה, האמא שלו היתה אובדת עצות גם האבא, מה עושים, עברו כמה ימים, הוא לא בא לישיבה, אז האמא אומרת לו: "תגיד לי, ואם הראש ישיבה יבקש ממך שתבוא לישיבה, תבוא?" הוא אומר: "כן, אם הראש ישיבה יבקש…" הגניבו את זה לאבא, האבא כבר היה קרוב לשמונים ואז האבא בלי לשאול, בלי לספר ולא ידענו עד שלא סיפרו את זה, פשוט עלה שמה לקומה שלישית בבית, ישב עם הבחור ושכנע אותו והביא אותו ככה לישיבה… אמר האברך הזה: "בזכות זה היום אני נראה ככה כמו שצריך!" סיפור אחד. (בנו הגאון רבי חיים שמרלר שליט"א)

 

[אחד יחיד]

היה אברך אחד גם כן, שבהיותו בחור, אצלו היה הסיפור שהרחיקו אותו מן הישיבה, לא רצו אותו בישיבה יותר, ולא היה עוזר שום דבר, האבא נלחם כמו אריה, שהבחור הזה חייב להיות בישיבה, אין לו איפה ללכת, ואני לא רואה איך הוא יצא הבנ"א הזה, אם לא יהיה לו פה את המקום הטבעי עם החברים, לכן האבא הצליח, האברך הזה גם כן בא וסיפר את זה ואמר: "איך שאני נראה כך, וגם יש לי בנים בלע"ה כך, ויש לי כבר אפילו נכד, הכל בזכות האבא!". (בנו הגאון רבי חיים שמרלר שליט"א)

 

[אחד יחיד]

בא יהודי ואומר ככה: האבא הוציא את הספרים דברי אליהו על הש"ס, היה הסדר שבקשו דמי קדימה, תלמידים נתנו עשרים שקל, חמישים שקל, כמה שעולה. נגש אברך אחד לאבא והוא נתן לאבא מעטפה דמי קדימה, האבא בא הביתה ורואה שמה אלף שקל, לפני שנים, כמה שנים טובות, האבא אמר, אלף שקל זה בוודאי טעות, הוא קרא לאח שלי, נתן לו את המעטפה שיחזיר לאברך, יש פה טעות, טעות לעולם חוזרת, שלח את המעטפה חזרה, אז היהודי הזה אומר 'זה לא טעות, אני אספר לך מה קרה, כשאני הייתי בחור, נבחנתי על חמש מאות או שש מאות דף גמרא, שמה היתה איזה קרן שהאדמו"ר ייסד לתת מלגה מכובדת לאלה שנבחנים, מה היה שמה הוא לא סיפר, אבל החליטו שמה בהנהלה לא לתת לו את הכסף, יכול להיות שלא עבר במצוינות את המבחן, יכול להיות משהו אחר, אז האבא לקח מהכסף הפרטי שלו אלף שקל בימים ההם, הכניס למעטפה כדי שהבחור הזה לא יתבייש כשיקבל מעטפה ריקה, את האלף שקל הזה אני החזרתי עכשיו לאבא! (בנו הגאון רבי חיים שמרלר שליט"א)