למה בציבור החרדי פחות עוסקים בתנ"ך?

[היש״ר]

השאלה באיזה שכבת גיל מדובר?
אם מדובר במבוגרים השקועים בעמלה של תורה באמת יש שכן עוסקים אף בזה.
ואם מדובר על סדרי הלימוד בישיבות אז א. כמו שנכתב לעיל שיכול להגיע לשיבוש גדול ובפרט בדורינו שהציוניות מאוד בנויה על שיבוש המקרא וע"כ הנטיה שיוצאת בלימוד בשטחיות בנ"ך הינה הציוניות והישראליות.
ב. שמטרת הישיבות ללמד ולהרגיל את הבחורים בצורת לימוד ועמל התורה ופחות בקביעת העיתים לתורה וע"כ הכלים ניתנים בלימוד עיון התורה.
אמנם בין כך ובין כך לא חושב שאסור ללמוד כי לאחר שעיקר העיסוק הינו בעיון התורה שוב אף מי שילמד נ"ך באופן פרטי הוא מתאזן אוטמטית מהשקפת העולם הישיבתית.

לחץ כדי לכווץ...

זה לא משנה מתי ואיך זה תמיד חייבים ללמוד תנך וכי אחד מ48 קניני תורה זה לא במקרא

 

[גלגולים]

@AI אוצר תוכל לסכם את האשכול?

 

[זילברמן]

כיצד אפשר להכניס לימוד נ״ך קבוע גם בסדרי הישיבות הרגילות?
מה גורם לכך שבחורים יכולים להכיר סוגיות עמוקות, אך להתקשות בהתמצאות בסיסית בתנ״ך?
והאם אדם נחשב לת"ח בלי שיהיה בקי בתנ״ך כולו בעל פה?

 

[והב בסופה]

מי אמר שצריך ''לקבוע'' סדר ? שכל אחד ידאג לעצמו
כמו שברוב הישיבות אין סדר הלכה
כמו שאין בישיבות סדר לימוד לפיענוח ראשי תיבות (למרות שנצרך להתרגל לכך)
וכמו שאין סדר שמלמד איך מסמכים סוגיא, ואיך כותבים חידו''ת - ומי שלא יודע, שידאג לעצמו ללמוד

 

[איישר חילי]

כדאי שיחכו לזמן שיהיו אברכים, וימלאו כרסם בש''ס ופוסקים מתחילה, ויקבלו הרבה יר''ש ובהירות, ואזי יגשו ללימוד נ''ך שמצריך זהירות רבה לא להכשל.
וכך הנהיגו רבותינו מצוקי ארץ.
לאברכים לא חסר שיעורים בקול הלשון מצויינים
'ומנעו בניכם מן ההגיון' [ברכות כח,ב וברש''י שם]

 

[והב בסופה]

מה גורם לכך שבחורים יכולים להכיר סוגיות עמוקות, אך להתקשות בהתמצאות בסיסית בתנ״ך?

לחץ כדי לכווץ...

לא הבנתי את השאלה בכלל.
רוב הסוגיות העמוקות מבוססות על פסוק אחד או שניים, פותחים חומש ורואים את ההקשר, וזהו.
אולי תסביר איך סוגיית 'שויא איניש אנפשיה חתיכה דאיסורא' (למשל) קשורה למלחמת שאול עם נחש העמוני ?
ואיך סוגיית תקפו כהן קשורה לחלום נבוכדנצר ?
ולמה מי שלא בקי בספר יחזקאל לא יוכל להסתדר עם ארבע אבות נזיקין ?

והאם אדם נחשב לת"ח בלי שיהיה בקי בתנ״ך כולו בעל פה?

לחץ כדי לכווץ...

דברים שבכתב א''א רשאי לאמרם בע''פ.
והתשובה לדעתי היא כן.
בלי שום קשר, לערך החשוב מאוד שיש בלימוד הנ''ך. ואני חושב שכ''א צריך ללמוד כל יום נ''ך.

 

[והב בסופה]

כדאי שיחכו לזמן שיהיו אברכים, וימלאו כרסם בש''ס ופוסקים מתחילה, ויקבלו הרבה יר''ש ובהירות, ואזי יגשו ללימוד נ''ך שמצריך זהירות רבה לא להכשל.
וכך הנהיגו רבותינו מצוקי ארץ.
לאברכים לא חסר שיעורים בקול הלשון מצויינים

לחץ כדי לכווץ...

חז''ל והרמב''ם חולקים עליך.
בן חמש למקרא, בן עשר למשנה, בן ט''ו לגמרא.
הא למדת שלימוד התנ''ך קודם ללימוד הגמ'
וגם הרמב''ם כותב שרק בתחילת לימודו של אדם יש לו לעסוק בתורה שבכתב, אבל כשיגדיל בתורה יעסוק רק בתלמוד, ויקרא בעתים מזומנות תורה שבכתב כדי שלא ישכח. (אך מה יעשה מי שלא למד בכלל כשהיה צעיר ....)

 

[איישר חילי]

חז''ל והרמב''ם חולקים עליך.

לחץ כדי לכווץ...

גדולי הדור וראשי הישיבות בדורות האחרונים הנהיגו אחרת, וכנראה ה'בשלות' השכלית באה מאוחר יותר [עיין ערך בן 18 לחופה]
ובדור מבולבל שכזה מקיימים את ה'מקרא' בלימוד פסוקי התורה, וגם קצת נביא בת''ת אבל ללמוד נ''ך בהבנה ראויה צריך 'רבי' לזה יר''ש מאוד, וצריך גם לקבל בהירות בתורה קודם כדי שלא ישתבש השכל.
ייתכן מאוד ובדורות קודמים היה שונה, וכדבריך, אבל בדורינו די לנו בצורה הק' שהנהיגו רבותינו את הישיה''ק ומפיהם אנו חיים.

 

[והב בסופה]

בל ללמוד נ''ך בהבנה ראויה צריך 'רבי' לזה יר''ש מאוד, וצריך גם לקבל בהירות בתורה קודם כדי שלא ישתבש השכל.

לחץ כדי לכווץ...

רווח מאוד בציבור לחשוב כך, אבל לדעתי יש כאן טעות.
לא לומדים נ''ך בישיבות - זו עובדה.
ראשי הישיבות לא רוצים שבחורים יתעסקו כל כך בנ''ך, אולי כדאי שיהיו יותר שקועים בבא קמא וכתובות, נכון.
אבל המסקנא שללמוד נ''ך צריך רב'ה מאוד מסוים וכו', כאילו מדובר בלימוד קבלה בעיון, זו סתם המצאה.
אין לזה שום מקור בספרות חז''ל ראשונים ואחרונים.
לדעתי, עיקר לימוד הזכות הוא שעיקר המקרא שנחוץ זה התורה שבכתב, וכל מי שמקיים שו''ע לומד כל שנה את כל החומש, שזה הכי נחוץ. והיות ואם היו ''מבזבזים'' זמן על נ''ך או דברים אחרים, לא היו לומדים גמ' בעיון מספיק בגיל צעיר, יש מקום לוותר על זה, כיון שעיקר הלימוד הוא תורה שבע''פ, לאסוקי שמעתתא וכו'.
אבל אין איזה מגבלה על לימוד נ''ך, באופן כללי יש מקומות שקשה להבין (כמו ספר יחזקאל ובעיקר ספר איוב) אבל היום יש פירושים שונים, ויש גם פירושים של ראשונים ומצודות, מי שרוצה יכול ללמוד עם מצודות ויבין הכל, ולא יהיה לו שום בילבולים.
אין שום ענין להמציא המצאות.

 

[איישר חילי]

אין לזה שום מקור בספרות חז''ל ראשונים ואחרונים.

לחץ כדי לכווץ...

אבל לי אישית יש מקורות בעניין משימוש חכמים!! שזה לא פחות חשוב ממקור בספר!!

הא' זה רבי חיים קמיל זצ''ל שאלתיהו בעצמי בתור ילד, והורה שלא ללמוד כלל בגיל צעיר. וגם אח''כ לא ללמוד לבד.

הב' זה רה''י חשוב וגה''צ מירושלים [מעדיף לא לחשוף שמו כי אני קשור משפחתית] שאמר לי שאם לומדים נ''ך אפשר ח''ו לקצץ בנטיעות אם טעית, משא''כ מסכתא בבבלי שלמדת וטעית אינך יוצא אפיקורס, ולכן חשוב ללמוד מפי רב מוסמך שמוחזק ליר''ש מרבים.

 

[והב בסופה]

אבל לי אישית יש מקורות בעניין משימוש חכמים!! שזה לא פחות חשוב ממקור בספר!!

הא' זה רבי חיים קמיל זצ''ל שאלתיהו בעצמי בתור ילד, והורה שלא ללמוד כלל בגיל צעיר. וגם אח''כ לא ללמוד לבד.

הב' זה רה''י חשוב וגה''צ מירושלים [מעדיף לא לחשוף שמו כי אני קשור משפחתית] שאמר לי שאם לומדים נ''ך אפשר ח''ו לקצץ בנטיעות אם טעית, משא''כ מסכתא בבבלי שלמדת וטעית אינך יוצא אפיקורס, ולכן חשוב ללמוד מפי רב מוסמך שמוחזק ליר''ש מרבים.

לחץ כדי לכווץ...

דברים תמוהים לענ''ד

 

[איישר חילי]

דברים תמוהים לענ''ד

לחץ כדי לכווץ...

עדיף לי להשאר בתמיהה אבל לשמוע לקול חכמים, גדולי הדור

 

[ישראל אדלר]

בעל התורה תמימה בספרו מקור ברוך מצטט מכתב שכתב שר החינוך הרוסי [אם אינני טועה] ומתוך דבריו מתבאר האסון הנורא שקרה בזמן המשכילים בעקבות לימוד הנ"ך. כשאדם לומד תנ"ך והוא מנסה להבין את הדברים לאשורם, מלבד הנקודה שהנ"ך הינו סתום מעל סתום וכדוגמת מעשה דוד ובת שבע שעל האדם באמת להשיג השגות גבוהות ולהפנים כי אין הדברים כפשוטם, ואפילו חלקים פשוטים יותר כמו מלחמת הנערים של אבנר ויואב שהוא מעשה שכלל אינו מובן וכי באגו ובכח עסקינן חלילה?! וכדומה הרבה הרבה עניינים שהאדם בשכלו הפשוט יכול לפרש את הדברים בצורה שאינה נכונה. מלבד זאת, הלימוד בנ"ך גורם לכך שהאדם מתחיל להתעסק בהבנת המקרא ובדקדוק לשון הקודש, וכאשר הוא לומד להבנתו את כללי הלשון והוא נתקל בדרשת חז"ל שכלל אינה מסתדרת עם כללי לשון הקודש הפשוטים [לעיני האדם], הרי הדבר גורם לו חלילה לחוסר אמון בדברי חז"ל הקדושים ושאלות מסוג 'מאין להם זה.. פשוטו של מקרא אינו כן..' וכו' וכו' טענות מזעזעות שנשמעו מפי המשכילים דאז, אשר עסקו רבות בנ"ך ובעקבות זאת בדקדוק לשון הקודש ובכלליה. והמציאות מוכחת כי העיסוק בנ"ך הוביל יותר למחקר כ'ביקורת המקרא' מאשר ללימוד בעל השגה והבנה בסודה של תורה. ובמיוחד בדור רדוד כשלנו אשר השגתנו מוגבלת עד למאוד, החיבור הזה יכול להוביל חלילה לנזק יותר מן התועלת. אמנם יש להדגיש כי בוודאי לאחר שהאדם התבגר, וכאשר דם הנעורים התוסס שוקט ונרגע, וודאי יש מקום גדול וחובה ללמוד ולהשלים את ידיעותיו בנ"ך, וגם זאת עם ספר מקובל המנגיש את הנושאים מתוך יראת שמים באימה וביראה מדברי חז"ל הקדושים. אבל בשנות הנעורים... אחר שבחור יבין ויפנים כי אפילו קושיא של ר' שמואל על התוספות אותה למד הוא לא מבין, ושהתורה עמוקה מארץ מידה ורחבה מיני ים, הוא יקבל הכנעה אמיתית לקבל את דברי חז"ל הקדושים ואז כולי האי ואולי לגשת בצורה הראויה ללימוד הנ"ך!

 

[ישראל אדלר]

אבל לי אישית יש מקורות בעניין משימוש חכמים!! שזה לא פחות חשוב ממקור בספר!!

הא' זה רבי חיים קמיל זצ''ל שאלתיהו בעצמי בתור ילד, והורה שלא ללמוד כלל בגיל צעיר. וגם אח''כ לא ללמוד לבד.

הב' זה רה''י חשוב וגה''צ מירושלים [מעדיף לא לחשוף שמו כי אני קשור משפחתית] שאמר לי שאם לומדים נ''ך אפשר ח''ו לקצץ בנטיעות אם טעית, משא''כ מסכתא בבבלי שלמדת וטעית אינך יוצא אפיקורס, ולכן חשוב ללמוד מפי רב מוסמך שמוחזק ליר''ש מרבים.

לחץ כדי לכווץ...

אני חושב שהדברים מאוד מאוד נכונים, בעוד ובנשים נזיקין ניתן לאדם האפשרות לפלפל ולדמות וכדו' וכדו' כדרכה של תורה, כאשר מדברים אנו על נביאים! מלכים שכידוע מנשה נגלה בחלום לרב אשי כמבואר בגמרא סנהדרין ק' - שמראה עד כמה הייתה גדלותם, וכידוע מהספרים הקדושים כי היצר הרע אצלם היה חיצוני אבל פנימיותם זכה הייתה, ובנ"ך הנושא הוא אותם אישים אשר אין לנו כל השגה בהם, וחלילה סטיה לכאן או לכאן היא עניין של נגיעה בקודש הקדשים וקיצוץ בנטיעות ממש! עצם המחשבה כי הם אנשים כמונו, הרי 'אם ראשונים כבני אדם'- אם חושב אתה כי הראשונים בני אדם הם כמוך, 'אנו כחמור' - אינך אלא חמור! [ע"פ ביאור בעלי המוסר]. והמציאות מוכחת כי דווקא אלו אשר התחכמו ועסקו בנ"ך בגיל צעיר ולא בצורה הראויה מפי רב וכדו', הגיעו להשקפות זרות ומחרידות!

 

[איישר חילי]

מי שבכל זאת רוצה ללמוד כראוי וע''פ המסורה, יכול לעיין בספר הנפלא משבצות זהב לגר''ש וייס שליט''א, בבהירות והיקף
ניתן גם לשמוע בקול הלשון שיעורי תלמידו הרה''ג איתמר שמש, בטוטו''ד וע''פ רבותינו.

 

[אברך מעמיק]

בלי להיכנס לכל הנידון, אבל לכאורה כאשר אמרו חז"ל 'בין חמש למקרא בן עשר למשנה ובן חמש עשרה לגמרא', כמו שברור כי בזמנם לא היו משקיעים בגמרא קודם גיל חמש עשרה, כך גם עיקר ההשקעה במקרא הייתה דווקא בשנים של חמש עד עשר ולא יותר.

וטעם הדבר פשוט, כי אכן ראוי שתהיה ידיעת בית רבו לכל ילד בתנ"ך, אבל כמו כן יש ענין של 'מנעו בניכם מן ההגיון' שאומר לא להרבות בלימוד תנ"ך בגילאי הבחרות, ודווקא בגלל שזה זמן שהמח מתפתח ומצד שני עדיין לא התיישב כראוי, לכן זה לא הזמן הראוי ללימוד תנ"ך בעיון.

אכן אחרי שיש ידיעת בית רבו מגיל צעיר - באופן פשוט, על האדם אחר שפיתח את כח העיון בימי הבחרות, לעסוק במקרא בעיון והגיון, בימי בגרותו.
אבל עכ"פ מקור יש לנו מדברי המשנה שלפחות בימי הבחרות לא להשקיע בזה באופן מסודר ועיוני.​