נשא למה נכתב 'אמור' מלא

[אחד יחיד]

"כֹּה תְבָרֲכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם" (ו, כג)

פירש רש"י: "אמור – מלא [בדרך כלל המילה "אמור" כתובה בכתיב חסר, ובא הדבר ללמד:], לא תברכם בחיפזון ובהילות, אלא בכוונה ובלב שלם".

זהו המקור לנוסח הברכה שהכהנים מברכים: "לברך את עמו ישראל באהבה". ולכאורה קשה: היכן מצינו שהברכה צריכה שתהא "באהבה"? אלא, מזה שהתורה כתבה "אמור", בכתיב מלא, לומדים שהברכה צריכה להיות במתינות, עם כוונת הלב, עם לב שמח, וברכה כזאת לא יכולה להיות מלאכותית אלא "באהבה". (דרשו)