הלכה כללי לנגוע בנעל לפני נטילת ידים

[א. ל.]

מצינו הרבה שנהגו לגעת בנעל לפני נטילת ידים ולכא' פשטות ההלכה בסי' קנ"ח בפוסקים שאים כל צורך בכך שהרי כל שהסיח דעת מהידים צריך ליטול בברכה.
האם ידוע על מקור למנהג זה או מקור שלא לנהוג כך.

 

[יצחק א]

אני יודע שעושים כן רק כשיש סיבה לחשוב שאינו צריך נטילה, ולא בכל נטילה שהיא.
מקור שלא לנהוג כך: כל הפטור מדבר ועושהו נקרא הדיוט.

 

[מכנדבי]

אני יודע שעושים כן רק כשיש סיבה לחשוב שאינו צריך נטילה, ולא בכל נטילה שהיא.
מקור שלא לנהוג כך: כל הפטור מדבר ועושהו נקרא הדיוט.

לחץ כדי לכווץ...

ובלא"ה יש לחשוש שלא לברך על נט"י מחמת נגיעה בנעליים, משום שבזמננו הנעליים נקיות.

 

[א. ל.]

אני יודע שעושים כן רק כשיש סיבה לחשוב שאינו צריך נטילה, ולא בכל נטילה שהיא.
מקור שלא לנהוג כך: כל הפטור מדבר ועושהו נקרא הדיוט.

לחץ כדי לכווץ...

תכלס אם היה היסח הדעת חייב בברכה ואם לא לא (ומי אמר שמותר להכניס עצמו לחיוב כשפטור)

 

[יצחק א]

תכלס אם היה היסח הדעת חייב בברכה ואם לא לא (ומי אמר שמותר להכניס עצמו לחיוב כשפטור)

לחץ כדי לכווץ...

מג"א קסה א:
ועל השניה מברך: וא"ת הא בסי' קנ"ח ס"ז כ' דיטול שנית בלא ברכה וי"ל דש"ה דבשעת נטילה ראשונה לא איכוון לאכילה ול"ש לברוכי עליה אבל הכא איכוון עליה א"נ בראשונה אינו נוטל כדינו וכ"מ בב"י בהג"מ וכן עיקר, ובשל"ה כתוב שיגע במקום המטונף בנתיים ע"כ ול"נ דכיון שנטל כדינו ל"ל לחזור ולגרום טומאה וליטול ולגרום ברכ' אלא ע"כ כמ"ש דאינו נוטל בראשונה כדינו: