- הודעות
- 933
- תודות
- 2,943
- נקודות
- 382
ענין דור הפלגה:
{א} שביעי וַיְהִ֥י כָל-הָאָ֖רֶץ שָׂפָ֣ה אֶחָ֑ת וּדְבָרִ֖ים אֲחָדִֽים:
פתיחה ממדרש רבה בענין חטאם של דור הפלגה וענשם:
[פרשה לח]
א וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים (בראשית יא, א),
רַבִּי אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בַּר זִמְרָא פָּתַח (תהלים נט, יב): אַל תַּהַרְגֵם פֶּן יִשְׁכְּחוּ עַמִּי הֲנִיעֵמוֹ בְחֵילְךָ וְהוֹרִידֵמוֹ [מָגִנֵּנוּ ה'. חַטַּאת פִּימוֹ דְּבַר שְׂפָתֵימוֹ וְיִלָּכְדוּ בִגְאוֹנָם וּמֵאָלָה וּמִכַּחַשׁ יְסַפֵּרוּ].
רַבָּנָן פָּתְרֵי קְרָיָה בְּדוֹאֵג וּבַאֲחִיתֹפֶל,
אָמַר דָּוִד אַל תַּהֲרֹג דּוֹאֵג וַאֲחִיתֹפֶל,
פֶּן יִשְׁכְּחוּ עַמִּי, פֶּן יִשְׁכְּחוּ הַדּוֹרוֹת הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם.
הֲנִיעֲמוֹ בְחֵילְךָ, טַלְטְלֵימוֹ,
וְהוֹרִידֵמוֹ, הוֹרִידֵמוֹ מִגְּדֻלָּתָן.
וְלָנוּ מַה יַּעֲשֶׂה (תהלים נט, יב): מָגִנֵּנוּ ה'.
(תהלים נט, יג): חַטַּאת פִּימוֹ דְּבַר שְׂפָתֵימוֹ, זֶה הִתִּיר גִּלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים, זֶה הִתִּיר גִּלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים.
זֶה הִתִּיר גִּלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב טז, כא): בֹּא אֶל פִּלַגְשֵׁי אָבִיךָ. (שמואל ב יז, ב): וְאָבוֹא עָלָיו וְהוּא יָגֵעַ וּרְפֵה יָדַיִם [וְהַחֲרַדְתִּי אֹתוֹ וְנָס כָּל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וְהִכֵּיתִי אֶת הַמֶּלֶךְ לְבַדּוֹ],
וְזֶה הִתִּיר גִּלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים, נַחְמָן בְּרֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל אָמַר הַתֵּר קוּנְעָתוֹ מִמֶּנּוּ וַעֲשֵׂה אוֹתוֹ זִיטִיוְטוֹיס, וּכְמוֹ שֶׁהוּא מֵת דָּמוֹ מֻתָּר וְאִשְׁתּוֹ מֻתֶּרֶת.
רַבִּי אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בַּר זִמְרָא פָּתַר בְּדוֹר הַפְלָגָה,
אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל אַל תַּהֲרֹג דּוֹר הַפְלָגָה
פֶּן יִשְׁכְּחוּ עַמִּי, פֶּן יִשְׁכְּחוּ הַדּוֹרוֹת הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם.
הֲנִיעֵמוֹ בְחֵילְךָ (וְהוֹרִידֵמוֹ), טַלְטְלֵמוֹ.
וְהוֹרִידֵמוֹ מִלְּמַעְלָן לְמַטָּן.
וְלָנוּ מַה יַּעֲשֶׂה, מָגִנֵּנוּ ה',
חַטַּאת פִּימוֹ, מֵחַטָּיָה שֶׁהוֹצִיאוּ מִפִּיהֶם.
אָמְרוּ אֶחָד לְאֶלֶף וְתרנ"ו שָׁנָה הָרָקִיעַ מִתְמוֹטֵט, אֶלָּא בּוֹאוּ וְנַעֲשֶׂה סָמוֹכוֹת, אֶחָד מֵהַצָּפוֹן, וְאֶחָד מֵהַדָּרוֹם, וְאֶחָד מֵהַמַּעֲרָב, וְזֶה שֶׁכָּאן סוֹמְכוֹ מִן הַמִּזְרָח.
דְּבַר שְׂפָתֵימוֹ, וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים.
כעין פתיחה זו במדרש תנחומא:
יז וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת.
זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: אַל תַּהַרְגֵם פֶּן יִשְׁכְּחוּ עַמִּי הֲנִיעֵמוֹ בְחֵילְךָ וְהוֹרִידֵמוֹ (תהלים נט, יב).
פָּסוּק זֶה, דָּוִד אֲמָרוֹ כְּנֶגֶד אֲחִיתוֹפֶל וְדוֹאֵג. אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא,
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַל תַּהַרְגֵם כִּשְׁאָר בְּנֵי אָדָם, פֶּן יִשְׁכְּחוּ נִסִּים שֶׁעָשִׂיתָ עִמִּי,
אֶלָּא הֲנִיעֵמוֹ בְחֵילְךָ, שֶׁיִּהְיוּ מְטֻלְטָלִים בָּעוֹלָם וְהוֹרִידֵם מִגְּדֻלָּתָן. לָמָּה? כִּי מָרוּ בָךְ.
חַטַּאת פִּימוֹ (תהלים נט, יג), שֶׁהָיוּ חוֹטְאִין בְּפִיהֶם וּמְדַבְּרִים בְּשִׂפְתוֹתֵיהֶם.
דּוֹאֵג אָמַר, רָאִיתִי אֶת בֶּן יִשַׁי בָּא נֹבֶה אֶל אֲחִימֶלֶךְ בֶּן אֲחִיטוּב (ש"א כב, ט).
אֲחִיתֹפֶל אָמַר אֶל אַבְשָׁלוֹם, בֹּא אֶל פִּלַגְשֵׁי אָבִיךָ אֲשֶׁר הִנִּיחַ לִשְׁמוֹר הַבָּיִת וְשָׁמַע כָּל יִשְׂרָאֵל כִּי נִבְאַשְׁתָּ אֶת אָבִיךָ וְחָזְקוּ יְדֵי כָּל אֲשֶׁר אִתָּךְ (ש"ב טז, כא).
דָּבָר אַחֵר: אָמַר דָּוִד כְּנֶגֶד דּוֹר הַפְלָגָה,
אַל תַּהַרְגֵם פֶּן יִשְׁכְּחוּ, בַּהֲרִיגָה שֶׁהָרַגְתָּ דּוֹר הַמַּבּוּל.
אֶלָּא הֲנִיעֵמוֹ בְחֵילְךָ, טַלְטֵל אוֹתָם בָּעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: וַיָּפֶץ ה' אֹתָם מִשָּׁם.
וְהוֹרִידֵמוֹ, עַל שֶׁאָמְרוּ, הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר.
לָמָּה? כִּי מָרוּ בָךְ.
עוד פתיחות ממדרש רבי תנחומא:
פתיחה בדבר הלכה בענין שגדול השלום ושנואה המחלוקת
טז וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת.
יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ, בַּיִת שֶׁנּוֹתְנִים בּוֹ עֵרוּב, מַהוּ שֶׁהוּא צָרִיךְ לְעֵרוּב.
כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא שָׁאַל אֶת רַבִּי אַבָּהוּ, בַּיִת שֶׁנּוֹתְנִין בּוֹ עֵרוּב, מַהוּ שֶׁיְּהֵא צָרִיךְ עֵרוּב? אָמַר לוֹ: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: צָרִיךְ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אֵין צָרִיךְ. וַהֲלָכָה כְּבֵית הִלֵּל.
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, לֹא הִתְקִינוּ עֵרוּבֵי חֲצֵרוֹת, אֶלָּא מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם. כֵּיצַד? אִשָּׁה מְשַׁלַּחַת בְּנָהּ לַחֲבֶרְתָּהּ, וְהִיא גוֹחֶנֶת עָלָיו וְנוֹשַׁקְתּוֹ. וְאִמּוֹ אוֹמֶרֶת, הֲרֵי אוֹהֶבֶת אוֹתוֹ. וְהָיָה בְלִבָּהּ עָלֶיהָ, וְנִמְצְאוּ עוֹשׂוֹת שָׁלוֹם עַל יְדֵי הָעֵרוּב.
אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֲנִי עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בְּעוֹלָמִי, וּרְשָׁעִים אֵלּוּ עוֹמְדִים לָתֵת מַחֲלֹקֶת בָּעוֹלָם.
וּמִנַּיִן שֶׁחָלְקוּ עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִמַּה שֶּׁקָּרְאוּ בָעִנְיָן, וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים.
פתיחה בענין שאחר המבול חזרו וחטאו
יח וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת.
מַה כְּתִיב לְמַעְלָה מִן הָעִנְיָן, אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי נֹחַ וּמֵאֵלֶּה נִפְרְדוּ הַגּוֹיִם בָּאָרֶץ אַחַר הַמַּבּוּל, אַחֲרֵי כֵן וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת.
אָמַר שְׁלֹמֹה, אִם תִּכְתּוֹשׁ אֶת הָאֱוִיל בַּמַּכְתֵּשׁ בְּתוֹךְ הָרִיפוֹת בַּעֱלִי לֹא תָסוּר מֵעָלָיו אִוַּלְתּוֹ (משלי כז, כב).
מִי שֶׁהוּא מַכֶּה אֶת הָאֱוִיל, עַד שֶׁהוּא מַעֲלֶה אֶת הַשֵּׁבֶט לִשְׁנוֹת לוֹ, שׁוֹכֵחַ אֶת הָרִאשׁוֹנוֹת. בְּתוֹךְ הָרִיפוֹת בַּעֱלִי, עַד שֶׁהוּא עוֹלֶה, הוּא שׁוֹכֵחַ אֶת הַשְּׁנִיָּה. אַף עַל פִּי כֵן, לֹא תָסוּר מֵעָלָיו אִוַּלְתּוֹ.
נַחְמָן בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְצִנְצֶנֶת מְלֵאָה חֲגָבִים, עָלָה הָרִאשׁוֹן וְנָפַל, עָלָה הַשֵּׁנִי וְנָפַל, וְהַשְּׁלִישִׁי וְנָפַל. שְׁלִישִׁי לֹא לָמַד מִן הַשֵּׁנִי, וְהַשֵּׁנִי לֹא לָמַד מִן הָרִאשׁוֹן.
כָּךְ עָמְדוּ דוֹרוֹ שֶׁל אֱנוֹשׁ קָרְאוּ שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם ה' (בראשית ד, כו). וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קָרָא יָם אוֹקְיָנוֹס וְהֵצִיף שְׁלִישׁוֹ שֶׁל עוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: הַקּוֹרֵא לְמֵי הַיָּם וַיִּשְׁפְּכֵם עַל פְּנֵי הָאָרֶץ ה' שְׁמוֹ (עמוס ה, ח). וְאוֹמֵר: אֲבָנִים שָׁחֲקוּ מַיִם תִּשְׁטֹף סְפִיחֶיהָ עֲפַר אָרֶץ וְתִקְוַת אֱנוֹשׁ הֶאֱבַדְתָּ (איוב יד, יט).
דּוֹר הַמַּבּוּל אָמְרוּ לָאֵל סוּר מִמֶּנּוּ (איוב כב, יז), וְלֹא לָמְדוּ מִדּוֹר אֱנוֹשׁ, עַד שֶׁמָּחָה זִכְרָם.
דּוֹר הַפְלָגָה לֹא לָמְדוּ מִדּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת,
הֱוֵי, אִם תִּכְתּוֹשׁ אֶת הָאֱוִיל בַּמַּכְתֵּשׁ.
מַהוּ בְּתוֹךְ הָרִיפוֹת, אֵלּוּ דוֹר הַפְלָגָה, שֶׁהָיוּ מְחָרְפִין בְּפִיהֶם אַחַר יְחִידוֹ שֶׁל עוֹלָם.
שָׂפָה אֶחָת, שִׁי''ן כְּתִיב, שֶׁשָּׁפוּ פֻּרְעָנֻיּוֹת לָעוֹלָם. אָמְרוּ, לֹא כָל הֵימֶנּוּ שֶׁיָּבוֹר לוֹ הָעֶלְיוֹנִים וְיִתֵּן לָנוּ הַתַּחְתּוֹנִים, נַעֲלֶה לָרָקִיעַ וְנַכֵּהוּ בְקַרְדֻּמּוֹת.
וְנֶחְלְקוּ לְשָׁלֹש כִּתּוֹת,
אַחַת אוֹמֶרֶת נַעֲלֶה וְנֵשֵׁב שָׁם,
וְאַחַת אוֹמֶרֶת נַעֲשֶׂה עִמּוֹ מִלְחָמָה,
וְאַחַת אוֹמֶרֶת נַעֲלֶה וְנַעֲבֹד שָׁם עֲבוֹדָה זָרָה.
זוֹ שֶׁאָמְרוּ נַעֲלֶה וְנֵשֵׁב שָׁם, מִשָּׁם הֱפִיצָם ה'.
וְזוֹ שֶׁאָמְרוּ נַעֲלֶה וְנַעֲשֶׂה עִמּוֹ מִלְחָמָה, נַעֲשׂוּ קוֹפִין רוּחִין וְשֵׁדִין.
וְזוֹ שֶׁאוֹמֶרֶת נַעֲבֹד שָׁם עֲבוֹדָה זָרָה, בִּלַּע ה' פִּלֵּג לְשׁוֹנָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיָּפֶץ ה' אֹתָם מִשָּׁם.
פתיחות ממדרש רבה בענין שאחר המבול חזרו וחטאו
ב רַבִּי אַבָּא פָּתַח
(משלי כז, כב): אִם תִּכְתּוֹשׁ אֶת הָאֱוִיל בַּמַּכְתֵּשׁ בְּתוֹךְ הָרִיפוֹת בַּעֱלִי לֹא תָסוּר מֵעָלָיו אִוַּלְתּוֹ,
אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא כָּזֶה שֶׁהוּא כּוֹתֵשׁ אֶת הַשְֹּׂעוֹרִים בַּמַּלְבֵּן, סָבוּר שֶׁהוּא מְבִיאָן לִידֵי מוּטָב, וְעַד הוּא סָלֵיק וְעַד הוּא נָחֵית לֹא תָסוּר מֵעָלָיו אִוַּלְתּוֹ,
כָּךְ דּוֹר הַמַּבּוּל וְדוֹר הַפְלָגָה (בראשית יא, י): [שנתים] אַחַר הַמַּבּוּל, וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים.
ג רַבִּי יוֹחָנָן פָּתַח
(משלי יז, יג): מֵשִׁיב רָעָה תַּחַת טוֹבָה לֹא תָמוּשׁ רָעָה מִבֵּיתוֹ,
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אִם קִדֶּמְךָ חֲבֵרְךָ בַּעֲדָשִׁים קַדְמֶנּוּ בְּבָשָׂר, לָמָּה שֶׁהוּא גָּמַל עָלֶיךָ תְּחִלָּה.
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא לֹא סוֹף דָּבָר מֵשִׁיב רָעָה תַּחַת טוֹבָה, אֶלָּא אֲפִלּוּ מֵשִׁיב רָעָה תַּחַת רָעָה לֹא תָמוּשׁ רָעָה מִבֵּיתוֹ.
אָמַר רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי מֵשִׁיב רָעָה תַּחַת טוֹבָה שֶׁאָמְרָה תּוֹרָה (שמות כג, ה): כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָֹּׂאוֹ וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ, עָלָיו הוּא אוֹמֵר: מֵשִׁיב רָעָה תַּחַת טוֹבָה לֹא תָמוּשׁ רָעָה מִבֵּיתוֹ.
רַבִּי בֶּרֶכְיָה פָּתַר קְרָיָה בַּדּוֹרוֹת הַלָּלוּ דּוֹר הַמַּבּוּל וְדוֹר הַפְלָגָה, דִּכְתִיב אַחַר הַמַּבּוּל: וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים.
ד יְהוּדָה בַּר רַבִּי פָּתַח
(ישעיה מד, יח): לֹא יָדְעוּ וְלֹא יָבִינוּ כִּי טַח מֵרְאוֹת עֵינֵיהֶם מֵהַשְׂכִּיל לִבֹּתָם,
הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית ו, ד): הַנְּפִלִים הָיוּ בָּאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵם [וְגַם אַחֲרֵי כֵן], יְהוּדָה בַּר רַבִּי אוֹמֵר לָא הֲוָה לְהוֹן לְמֵילַף מִן קַמָּאֵי, אֶתְמְהָא,
דּוֹר הַמַּבּוּל מִדּוֹר אֱנוֹשׁ,
דּוֹר הַפְלָגָה מִדּוֹר הַמַּבּוּל, דִּכְתִיב אַחַר הַמַּבּוּל: וַיְהִי כָל הָאָרֶץ.
ה רַבִּי עֲזַרְיָה פָּתַח
(ירמיה נא, ט): רִפִּאנוּ אֶת בָּבֶל וְלֹא נִרְפָּתָה עִזְבוּהָ וְנֵלֵךְ אִישׁ לְאַרְצוֹ כִּי נָגַע אֶל הַשָּׁמַיִם מִשְׁפָּטָהּ וְנִשָֹּׂא עַד שְׁחָקִים,
רִפִּאנוּ אֶת בָּבֶל, בְּדוֹר אֱנוֹשׁ.
וְלֹא נִרְפְּתָה, בְּדוֹר הַמַּבּוּל.
עִזְבוּהָ וְנֵלֵךְ אִישׁ אֶל אַרְצוֹ, וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת.
[שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים]
ו רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי יוֹחָנָן,
רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר:
וּדְבָרִים אֲחָדִים, דִּבּוּרִים אֲחָדִים.
(מַעֲשֶׂה דּוֹר הַמַּבּוּל, נִתְפָּרֵשׁ. מַעֲשֶׂה דּוֹר הַפְלָגָה, לֹא נִתְפָּרֵשׁ).
וּדְבָרִים אֲחָדִים, שֶׁאָמְרוּ דְּבָרִים חַדִּים עַל (דברים ו, ד): ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד, וְעַל (יחזקאל לג, כד): אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם בָּאָרֶץ,
אָמְרוּ, אַבְרָהָם זֶה פִּרְדָּה עֲקָרָה הוּא אֵינוֹ מוֹלִיד,
וְעַל ה' אֱלֹהֵינוּ אָמְרוּ, לֹא כָּל הֵימֶנּוּ לָבוּר לוֹ אֶת הָעֶלְיוֹנִים וְלִתֵּן לָנוּ אֶת הַתַּחְתּוֹנִים, אֶלָּא בּוֹאוּ וְנַעֲשֶׂה לָנוּ מִגְדָּל וְנַעֲשֶׂה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים בְּרֹאשׁוֹ, וְנִתֵּן חֶרֶב בְּיָדָהּ, וּתְהֵא נִרְאֵית כְּאִלּוּ עוֹשָׂה עִמּוֹ מִלְחָמָה.
דָּבָר אַחֵר, וּדְבָרִים אֲחָדִים, וּדְבָרִים אֲחוּדִים, מַה שֶּׁבְּיַד זֶה בְּיַד זֶה וּמַה שֶּׁבְּיַד זֶה בְּיַד זֶה.
רַבָּנָן אָמְרֵי:
שָׂפָה אֶחָת, מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁהָיָה לוֹ מַרְתֵּף שֶׁל יַיִן פָּתַח חָבִית רִאשׁוֹנָה וּמְצָאָהּ שֶׁל חֹמֶץ, שְׁנִיָּה וּמְצָאָהּ שֶׁל חֹמֶץ, שְׁלִישִׁית וּמְצָאָהּ שֶׁל חֹמֶץ, הָא מְשַׁפּוּ דְּכוֹלָא בִּישָׁא.
הטעם שדור הפלגה לא כלו
אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, אֵי זוֹ קָשָׁה זֶה שֶׁאוֹמֵר לַמֶּלֶךְ אוֹ אֲנִי אוֹ אַתָּה בַּפָּלָטִין, אוֹ זֶה שֶׁאוֹמֵר אֲנִי בַּפָּלָטִין וְלֹא אַתָּה, בְּוַדַּאי זוֹ קָשָׁה, שֶׁאוֹמֵר לַמֶּלֶךְ אֲנִי בַּפָּלָטִין וְלֹא אַתָּה. כָּךְ דּוֹר הַמַּבּוּל אָמְרוּ (איוב כא, טו): מַה שַּׁדַּי כִּי נַעַבְדֶנּוּ וּמַה נּוֹעִיל כִּי נִפְגַּע בּוֹ, דּוֹר הַפְלָגָה אָמְרוּ לֹא כָּל הֵימֶנּוּ שֶׁיָּבוּר לוֹ אֶת הָעֶלְיוֹנִים וְלִתֵּן לָנוּ אֶת הַתַּחְתּוֹנִים, אֶלָּא בּוֹאוּ וְנַעֲשֶׂה לָנוּ מִגְדָּל וְנַעֲשֶׂה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים בְּרֹאשׁוֹ וְנִתֵּן חֶרֶב בְּיָדָהּ וּתְהִי נִרְאֵית כְּאִלּוּ עוֹשָׂה עִמּוֹ מִלְחָמָה. אוֹתָן שֶׁל דּוֹר הַמַּבּוּל לֹא נִשְׁתַּיְּרָה מֵהֶן פְּלֵיטָה, וְאֵלּוּ שֶׁל דּוֹר הַפְלָגָה נִשְׁתַּיְירָה מֵהֶם פְּלֵטָה?
אֶלָּא דּוֹר הַמַּבּוּל עַל יְדֵי שֶׁהָיוּ שְׁטוּפִים בְּגָזֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב כד, ב): גְּבֻלוֹת יַשִֹּׂיגוּ עֵדֶר גָּזְלוּ וַיִּרְעוּ, לְפִיכָךְ לֹא נִשְׁתַּיֵּיר מֵהֶן פְּלֵיטָה, אֲבָל אֵלּוּ עַל יְדֵי שֶׁהָיוּ אוֹהֲבִים זֶה אֶת זֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת, לְפִיכָךְ נִשְׁתַּיְּרָה מֵהֶן פְּלֵיטָה.
רַבִּי אוֹמֵר גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם שֶׁאֲפִלּוּ יִשְׂרָאֵל עוֹבְדִים עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וְשָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם, אָמַר הַמָּקוֹם כִּבְיָכוֹל אֵינִי יָכוֹל לִשְׁלֹט בָּהֶם, כֵּיוָן שֶׁשָּׁלוֹם בֵּינֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ד, יז): חֲבוּר עֲצַבִּים אֶפְרָיִם הַנַּח לוֹ, אֲבָל מִשֶּׁנֶּחְלְקוּ מַה הוּא אוֹמֵר (הושע י, ב): חָלַק לִבָּם עַתָּה יֶאְשָׁמוּ. הָא לָמַדְתָּ גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם וּשְׂנוּאָה הַמַּחְלֹקֶת.
נוסח אחר לדרשת הכתוב "ודברים אחדים"
וּדְבָרִים אֲחָדִים,
מַעֲשֶׂה דּוֹר הַמַּבּוּל נִתְפָּרֵשׁ, אֲבָל מַעֲשֶׂה דּוֹר הַפְלָגָה לֹא נִתְפָּרֵשׁ.
דָּבָר אַחֵר,
וּדְבָרִים אֲחָדִים, שֶׁאָמְרוּ דְּבָרִים חַדִּים, אָמְרוּ אַחַת לְאֶלֶף וְתרנ"ו שָׁנָה הָרָקִיעַ מִתְמוֹטֵט בּוֹאוּ וְנַעֲשֶׂה סָמוֹכוֹת, אֶחָד מִן הַצָּפוֹן, וְאֶחָד מִן הַדָּרוֹם, וְאֶחָד מִן הַמַּעֲרָב, וְזֶה שֶׁכָּאן סוֹמְכוֹ מִן הַמִּזְרָח, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים.
{ב} וַיְהִ֖י בְּנָסְעָ֣ם מִקֶּ֑דֶם וַיִּמְצְא֥וּ בִקְעָ֛ה בְּאֶ֥רֶץ שִׁנְעָ֖ר וַיֵּ֥שְׁבוּ שָֽׁם:
{ג} וַיֹּֽאמְר֞וּ אִ֣ישׁ אֶל-רֵעֵ֗הוּ הָ֚בָה נִלְבְּנָ֣ה לְבֵנִ֔ים וְנִשְׂרְפָ֖ה לִשְׂרֵפָ֑ה וַתְּהִ֨י לָהֶ֤ם הַלְּבֵנָה֙ לְאָ֔בֶן וְהַ֣חֵמָ֔ר הָיָ֥ה לָהֶ֖ם לַחֹֽמֶר:
{ד} וַיֹּֽאמְר֞וּ הָ֣בָה | נִבְנֶה-לָּ֣נוּ עִ֗יר וּמִגְדָּל֙ וְרֹאשׁ֣וֹ בַשָּׁמַ֔יִם וְנַֽעֲשֶׂה-לָּ֖נוּ שֵׁ֑ם פֶּן-נָפ֖וּץ עַל-פְּנֵ֥י כָל-הָאָֽרֶץ:
במדרש רבה:
ז וַיְהִי בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם (בראשית יא, ב),
נָסְעוּ מִן מַדִּינְחָא לְמֵיזַל לְמַדִּינְחָא*?
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן הֵסִיעוּ עַצְמָן מִקַּדְמוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אָמְרוּ אִי אֶפְשֵׁינוּ לֹא בוֹ וְלֹא בֶּאֱלָהוּתוֹ.
*שהרי בבל היא במזרח.
(בראשית יא, ב): וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה,
רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה,
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר הִתְכַּנְסוּ כָּל אֻמּוֹת הָעוֹלָם לִרְאוֹת אֵי זֶה בִּקְעָה מַחֲזֶקֶת לָהֶם, וּבַסּוֹף מָצָאוּ.
וְרַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר וַיִּמְצְאוּ - (משלי ג, לד): אִם לַלֵּצִים הוּא יָלִיץ.
(בראשית יא, ב): וַיֵּשְׁבוּ שָׁם,
אָמַר רַבִּי יִצְחָק כָּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא יְשִׁיבָה הַשָֹּׂטָן קוֹפֵץ.
אָמַר רַבִּי חֶלְבּוֹ בְּכָל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא נַחַת רוּחַ הַשָֹּׂטָן מְקַטְרֵג.
אָמַר רַבִּי לֵוִי בְּכָל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה הַשָֹּׂטָן מְקַטְרֵג.
פסוק ג
ח וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ (בראשית יא, ג),
מִי אָמַר לְמִי, רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר מִצְרַיִם אָמַר לְכוּשׁ,
(בראשית יא, ג): הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה,
עֲתִידִין אִלֵּין עַמְמַיָא מִשְׁתַּרְפָּא מִן גּוֹ עָלְמָא.
(בראשית יא, ג): וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה לְאָבֶן וְהַחֵמָר הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר,
רַבִּי הוּנָא אָמַר הֲוַת מַצְלַחַת בִּידָן, אָתֵי לְמִבְנֵי חָדָא הוּא בָּנֵי תַּרְתֵּין, אָתֵי לְמִישׁוֹעַ תַּרְתֵּין וְהוּא מִישׁוֹעַ אַרְבַּע.
פסוק ד
(בראשית יא, ד), וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וגו',
אָמַר רַבִּי יוּדָן מִגְדָּל בָּנוּ עִיר לֹא בָּנוּ.
אֲתִיבוּן לֵיהּ וְהָכְתִיב (בראשית יא, ה): וַיֵּרֶד ה' לִרְאֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל, אֲמַר לְהוֹן קְרוֹן דְּבַתְרֵיהּ, (בראשית יא, ח): וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת הַמִּגְדָּל אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת הָעִיר.
אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא הַמִּגְדָּל הַזֶּה שֶׁבָּנוּ, שְׁלִישׁוֹ נִשְׂרָף, וּשְׁלִישׁוֹ שָׁקַע, וּשְׁלִישׁוֹ קַיָּם,
וְאִם תֹּאמַר שֶׁהוּא קָטָן, רַבִּי הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אִידִי אָמַר כָּל מִי שֶׁהוּא עוֹלֶה עַל רֹאשׁוֹ רוֹאֶה דְּקָלִים שֶׁלְּפָנָיו כְּאִלּוּ חֲגָבִים.
(בראשית יא, ד): וְנַעֲשֶׂה לָנוּ שֵׁם,
תָּנֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אֵין שֵׁם אֶלָּא עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים.
(בראשית יא, ד): פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ,
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן רַבִּי חֲלַפְתָּא (משלי יח, ז): פִּי כְסִיל מְחִתָּה לוֹ.
בפרקי דרבי אליעזר (פרק כד):
רַבִּי אִלְעַאי אוֹמֵר הָיוּ מוֹלִידִין אֶת בְּנֵיהֶם וּפָרִין וְרָבִין כְּמִין שֶׁרֶץ גָּדוֹל, שִׁשָּׁה בְּכָל לֵדָה,
וְהָיוּ כֻלָּם עַם אֶחָד וְלֵב אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר [שם יא, א] וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים.
וּמָאֲסוּ אֶרֶץ חֶמְדָּה, שֶׁנֶּאֱמַר [שם ב] וַיְהִי בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם.
הָלְכוּ לְאֶרֶץ שִׁנְעָר וּמָצְאוּ אֶרֶץ גְּדוֹלָה וְרַחֲבַת יָדַיִם וְכֻלָּהּ מִישׁוֹר וְיָשְׁבוּ שָׁם, שֶׁנֶּאֱמַר [שם יא, ב] וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר וַיֵּשְׁבוּ שָׁם.
פסוק ד - עצתו של נמרוד הרשע
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר הִשְׁלִיכוּ מַלְכוּת שָׁמַיִם מֵעֲלֵיהֶם וְהִמְלִיכוּ עֲלֵיהֶם נִמְרוֹד עֶבֶד בֶּן עֶבֶד, לְפִי שֶׁכָּל בְּנֵי חָם עֲבָדִים הֵם. וְאוֹי לְאֶרֶץ שֶׁיִּמְלוֹךְ עָלֶיהָ עֶבֶד, שֶׁנֶּאֱמַר [משלי ל, כב] תַּחַת עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְ:
רַבִּי חֲנִינָא אוֹמֵר נִמְרוֹד גִּבּוֹר כֹּחַ הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר [בראשית י, ח] וְכוּשׁ יָלַד אֶת נִמְרֹד [הוּא הֵחֵל לִהְיוֹת גִּבֹּר בָּאָרֶץ. הוּא הָיָה גִבֹּר צַיִד לִפְנֵי ה' עַל כֵּן יֵאָמַר כְּנִמְרֹד גִּבּוֹר צַיִד לִפְנֵי ה']
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר הַכֻּתֹּנֶת שֶׁעָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ הָיְתָה עִמָּם בַּתֵּבָה, וּכְשֶׁיָּצְאוּ מִן הַתֵּבָה לְקָחָהּ חָם בֶּן נֹחַ וְהוֹצִיאָהּ עִמּוֹ וְהִנְחִילָהּ לְנִמְרוֹד. וּבְשָׁעָה שֶׁהָיָה לוֹבֵשׁ אוֹתָהּ, הָיוּ כָּל בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף בָּאִין וְנוֹפְלִין לְפָנָיו. כִּסְבוּרִין שֶׁהוּא מִכֹּחַ גְּבוּרָתוֹ, לְפִיכָךְ הִמְלִיכוּהוּ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ, שֶׁנֶּאֱמַר [שם ט] עַל כֵּן יֵאָמַר כְּנִמְרֹד גִּבּוֹר צַיִד לִפְנֵי ה'.
אָמַר נִמְרוֹד לְעַמּוֹ בֹּאוּ וְנִבְנֶה לָנוּ עִיר גְּדוֹלָה וְנֵשֵׁב שָׁם בְּתוֹכָהּ, פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ כָּרִאשׁוֹנִים, וְנִבְנֶה מִגְדָּל גָּדוֹל בְּתוֹכָהּ וְנַעֲלֶה לַשָּׁמַיִם, שֶׁאֵין כֹּחוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶלָּא בַמַּיִם, וְנִקְנֶה לָנוּ שֵׁם גָּדוֹל בָּאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר [שם יא, ד] וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם.
בנין המגדל
רַבִּי פִּנְחָס אוֹמֵר לֹא הָיוּ שָׁם אֲבָנִים לִבְנוֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל. מֶה הָיוּ עוֹשִׂין, הָיוּ מְלַבְּנִים לְבֵנִים וְשׂוֹרְפִין אוֹתָן כְּיוֹצֵר חֶרֶשׂ, עַד שֶׁבָּנוּ אוֹתוֹ גָּבוֹהַּ שִׁבְעִים מִיל, וּמַעֲלוֹת הָיוּ לוֹ מִמִּזְרָחוֹ וּמִמַּעֲרָבוֹ, אֵלּוּ שֶׁהָיוּ מַעֲלִין אֶת הַלְּבֵנִים הָיוּ עוֹלִים מִמִּזְרָחוֹ, וְאֵלוּ שֶׁהָיוּ יוֹרְדִים הָיוּ יוֹרְדִין מִמַּעֲרָבוֹ. וְאִם נָפַל אָדָם וָמֵת לֹא הָיוּ שָׂמִים אֶת לִבָּם עָלָיו, וְאִם נָפְלָה לְבֵנָה אַחַת הָיוּ יוֹשְׁבִין וּבוֹכִין, וְאוֹמְרִין אוֹי לָנוּ אֵימָתַי תַּעֲלֶה אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ.
וְעָבַר אַבְרָם בֶּן תֶּרַח וְרָאָה אוֹתָם בּוֹנִין אֶת הָעִיר, וְקִלְּלָם בְּשֵׁם אֱלֹהָיו, וְאָמַר בַּלַע אֲדֹנָי פַּלַּג לְשׁוֹנָם [תהלים נה, י]. וּמָאֲסוּ אֶת דְּבָרוֹ כְּאֶבֶן מֻשְׁלָךְ עַל גַּבֵּי קַרְקַע. וַהֲלֹא כָּל אֶבֶן בָּחוּר וָטוֹב אֵין נוֹתְנִים אוֹתוֹ אֶלָּא עַל פִּנּוֹת הַבַּיִת. וְעָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר [שם קיח, כב] אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה.
במדרש תנחומא:
רַבִּי אִיבוֹ בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסִי הַגְּלִילִי אוֹמֵר, בִּשְׁלֹשָה מְקוֹמוֹת חָלְקוּ בָּאֵי עוֹלָם עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:
אַחַת כָּאן
וְאַחַת בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּתְקַבְּצוּ יַחְדָּו לְהִלָּחֵם עִם יְהוֹשֻׁעַ וְעִם יִשְׂרָאֵל פֶּה אֶחָד (יהושע ט, ב).
וְאַחַת בִּימֵי גוֹג וּמָגוֹג, שֶׁנֶּאֱמַר: יִתְיַצְּבוּ מַלְכֵי אֶרֶץ וְרוֹזְנִים נוֹסְדוּ יָחַד עַל ה' וְעַל מְשִׁיחוֹ (תהלים ב, ב).
וְכָאן.
פסוק ג
וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ,
כּוּשׁ לְפוּט, וּפוּט לִכְנָעַן,
הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים.
אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רְשָׁעִים, בְּהָבָה פִּשְׁעֲכֶם, בְּהָבָה אֲבַלְבֵּל אֶתְכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם.
פסוק ד
[וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ]
אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא, מִגְדָּל שֶׁעָשׂוּ, שְׁלִישׁ נִשְׂרַף, שְׁלִישׁ נִבְלַע, שְׁלִישׁ קַיָּם.
מִי שֶׁעוֹלֶה לְרֹאשׁוֹ, רוֹאֶה דְקָלִים אֲשֶׁר בִּירִיחוֹ כַּחֲגָבִים.
אַתָּה מוֹצֵא, מַעֲשֵׂה דוֹר הַמַּבּוּל נִתְפָּרְשׁוּ מַעֲשֵׂיהֶם, וּמַעֲשֵׂה דוֹר הַפְלָגָה לֹא נִתְפָּרְשׁוּ מַעֲשֵׂיהֶם.
דּוֹר הַמַּבּוּל, בָּא אִיּוֹב וּפֵרְשָׁן, שֶׁנֶּאֱמַר: גְּבֻלוֹת יַשִּׂיגוּ עֵדֶר גָּזְלוּ וַיִּרְעוּ. [חֲמוֹר יְתוֹמִים יִנְהָגוּ יַחְבְּלוּ שׁוֹר אַלְמָנָה] (איוב כד, ב),
[גְּבֻלוֹת יַשִּׂיגוּ] שֶׁהָיוּ נִכְנָסִין זֶה בִּגְבוּלוֹ שֶׁל זֶה.
עֵדֶר גָּזְלוּ וַיִּרְעוּ, שֶׁהָיוּ גוֹזְלִין זֶה צֹאנוֹ שֶׁל זֶה.
חֲמוֹר יְתוֹמִים יִנְהָגוּ (איוב כד, ג), שֶׁהָיוּ רוֹאִין חֲמוֹר שֶׁל יָתוֹם, בָּאִים וְנוֹטְלִין אוֹתוֹ מִמֶּנּוּ.
יַחְבְּלוּ שׁוֹר אַלְמָנָה (איוב כד, ג) אַלְמָנָה שֶׁמֵּת בַּעְלָהּ וְהִנִּיחַ לָהּ שׁוֹר, בָּאִין וְנוֹטְלִין אוֹתוֹ מִמֶּנָּה,
כֵּיוָן שֶׁרוֹאִים שְׁאָר בְּנֵי אָדָם כָּךְ, מַפְשִׁיטִין בִּגְדֵיהֶם וְהוֹלְכִין עֲרֻמִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: עָרוֹם הִלְּכוּ בְּלִי לְבוּשׁ, וְאֵין כְּסוּת בַּקָּרָה (איוב כד, ז-י),
עַל שֶׁאָמְרוּ לָאֵל סוּר מִמֶּנּוּ.
מַה שַּׁדַּי כִּי נַעַבְדֶנּוּ [וּמַה נּוֹעִיל כִּי נִפְגַּע בּוֹ] (איוב כא, יד-טו).
לְמָה הָיוּ דוֹמִין דּוֹר הַמַּבּוּל וְדוֹר הַפְלָגָה, לִשְׁנֵי בְנֵי מְלָכִים, הָאֶחָד אוֹמֵר לַמֶּלֶךְ, אֵינִי יָכוֹל לַעֲמֹד בְּךָ וְלֹא בְטִרְחוֹתֶיךָ.
וְהַשֵּׁנִי אוֹמֵר, לֹא כָל כְּמִינָךְ, אֶלָּא אוֹמַר, הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר [וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ], יֵרֵד הוּא לְמַטָּה וְאָנוּ נַעֲלֶה לַשָּׁמַיִם. וְאִם לָאו, נַעֲשֶׂה עִמּוֹ מִלְחָמָה.
וְאַף עַל פִּי כֵן הִנִּיחָם וְאָמַר לָהֶם עֲשׂוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם.
יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק אֲדֹנָי יִלְעַג לָמוֹ (תהלים ב, ד). שֶׁאִלּוּלֵי לֹא בָנוּ, הָיוּ אוֹמְרִים: אִלּוּ בָנִינוּ הָיִינוּ עוֹלִין לַשָּׁמַיִם וְהָיִינוּ נִלְחָמִים כְּנֶגְדּוֹ.
וְהִצְלִיחַ לָהֶם וְעָשׂוּ. הִבִּיט בָּהֶם וְהֱפִיצָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיָּפֶץ ה' אֹתָם מִשָּׁם.
אָמַר לָהֶם, אַתֶּם אוֹמְרִים פֶּן נָפוּץ, תִּהְיוּ נְפוּצִים עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, מְגוֹרַת רָשָׁע הִיא תְבוֹאֶנּוּ (משלי י, כד).
{א} שביעי וַיְהִ֥י כָל-הָאָ֖רֶץ שָׂפָ֣ה אֶחָ֑ת וּדְבָרִ֖ים אֲחָדִֽים:
פתיחה ממדרש רבה בענין חטאם של דור הפלגה וענשם:
[פרשה לח]
א וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים (בראשית יא, א),
רַבִּי אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בַּר זִמְרָא פָּתַח (תהלים נט, יב): אַל תַּהַרְגֵם פֶּן יִשְׁכְּחוּ עַמִּי הֲנִיעֵמוֹ בְחֵילְךָ וְהוֹרִידֵמוֹ [מָגִנֵּנוּ ה'. חַטַּאת פִּימוֹ דְּבַר שְׂפָתֵימוֹ וְיִלָּכְדוּ בִגְאוֹנָם וּמֵאָלָה וּמִכַּחַשׁ יְסַפֵּרוּ].
רַבָּנָן פָּתְרֵי קְרָיָה בְּדוֹאֵג וּבַאֲחִיתֹפֶל,
אָמַר דָּוִד אַל תַּהֲרֹג דּוֹאֵג וַאֲחִיתֹפֶל,
פֶּן יִשְׁכְּחוּ עַמִּי, פֶּן יִשְׁכְּחוּ הַדּוֹרוֹת הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם.
הֲנִיעֲמוֹ בְחֵילְךָ, טַלְטְלֵימוֹ,
וְהוֹרִידֵמוֹ, הוֹרִידֵמוֹ מִגְּדֻלָּתָן.
וְלָנוּ מַה יַּעֲשֶׂה (תהלים נט, יב): מָגִנֵּנוּ ה'.
(תהלים נט, יג): חַטַּאת פִּימוֹ דְּבַר שְׂפָתֵימוֹ, זֶה הִתִּיר גִּלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים, זֶה הִתִּיר גִּלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים.
זֶה הִתִּיר גִּלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב טז, כא): בֹּא אֶל פִּלַגְשֵׁי אָבִיךָ. (שמואל ב יז, ב): וְאָבוֹא עָלָיו וְהוּא יָגֵעַ וּרְפֵה יָדַיִם [וְהַחֲרַדְתִּי אֹתוֹ וְנָס כָּל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וְהִכֵּיתִי אֶת הַמֶּלֶךְ לְבַדּוֹ],
וְזֶה הִתִּיר גִּלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים, נַחְמָן בְּרֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל אָמַר הַתֵּר קוּנְעָתוֹ מִמֶּנּוּ וַעֲשֵׂה אוֹתוֹ זִיטִיוְטוֹיס, וּכְמוֹ שֶׁהוּא מֵת דָּמוֹ מֻתָּר וְאִשְׁתּוֹ מֻתֶּרֶת.
רַבִּי אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בַּר זִמְרָא פָּתַר בְּדוֹר הַפְלָגָה,
אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל אַל תַּהֲרֹג דּוֹר הַפְלָגָה
פֶּן יִשְׁכְּחוּ עַמִּי, פֶּן יִשְׁכְּחוּ הַדּוֹרוֹת הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם.
הֲנִיעֵמוֹ בְחֵילְךָ (וְהוֹרִידֵמוֹ), טַלְטְלֵמוֹ.
וְהוֹרִידֵמוֹ מִלְּמַעְלָן לְמַטָּן.
וְלָנוּ מַה יַּעֲשֶׂה, מָגִנֵּנוּ ה',
חַטַּאת פִּימוֹ, מֵחַטָּיָה שֶׁהוֹצִיאוּ מִפִּיהֶם.
אָמְרוּ אֶחָד לְאֶלֶף וְתרנ"ו שָׁנָה הָרָקִיעַ מִתְמוֹטֵט, אֶלָּא בּוֹאוּ וְנַעֲשֶׂה סָמוֹכוֹת, אֶחָד מֵהַצָּפוֹן, וְאֶחָד מֵהַדָּרוֹם, וְאֶחָד מֵהַמַּעֲרָב, וְזֶה שֶׁכָּאן סוֹמְכוֹ מִן הַמִּזְרָח.
דְּבַר שְׂפָתֵימוֹ, וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים.
כעין פתיחה זו במדרש תנחומא:
יז וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת.
זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: אַל תַּהַרְגֵם פֶּן יִשְׁכְּחוּ עַמִּי הֲנִיעֵמוֹ בְחֵילְךָ וְהוֹרִידֵמוֹ (תהלים נט, יב).
פָּסוּק זֶה, דָּוִד אֲמָרוֹ כְּנֶגֶד אֲחִיתוֹפֶל וְדוֹאֵג. אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא,
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַל תַּהַרְגֵם כִּשְׁאָר בְּנֵי אָדָם, פֶּן יִשְׁכְּחוּ נִסִּים שֶׁעָשִׂיתָ עִמִּי,
אֶלָּא הֲנִיעֵמוֹ בְחֵילְךָ, שֶׁיִּהְיוּ מְטֻלְטָלִים בָּעוֹלָם וְהוֹרִידֵם מִגְּדֻלָּתָן. לָמָּה? כִּי מָרוּ בָךְ.
חַטַּאת פִּימוֹ (תהלים נט, יג), שֶׁהָיוּ חוֹטְאִין בְּפִיהֶם וּמְדַבְּרִים בְּשִׂפְתוֹתֵיהֶם.
דּוֹאֵג אָמַר, רָאִיתִי אֶת בֶּן יִשַׁי בָּא נֹבֶה אֶל אֲחִימֶלֶךְ בֶּן אֲחִיטוּב (ש"א כב, ט).
אֲחִיתֹפֶל אָמַר אֶל אַבְשָׁלוֹם, בֹּא אֶל פִּלַגְשֵׁי אָבִיךָ אֲשֶׁר הִנִּיחַ לִשְׁמוֹר הַבָּיִת וְשָׁמַע כָּל יִשְׂרָאֵל כִּי נִבְאַשְׁתָּ אֶת אָבִיךָ וְחָזְקוּ יְדֵי כָּל אֲשֶׁר אִתָּךְ (ש"ב טז, כא).
דָּבָר אַחֵר: אָמַר דָּוִד כְּנֶגֶד דּוֹר הַפְלָגָה,
אַל תַּהַרְגֵם פֶּן יִשְׁכְּחוּ, בַּהֲרִיגָה שֶׁהָרַגְתָּ דּוֹר הַמַּבּוּל.
אֶלָּא הֲנִיעֵמוֹ בְחֵילְךָ, טַלְטֵל אוֹתָם בָּעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: וַיָּפֶץ ה' אֹתָם מִשָּׁם.
וְהוֹרִידֵמוֹ, עַל שֶׁאָמְרוּ, הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר.
לָמָּה? כִּי מָרוּ בָךְ.
עוד פתיחות ממדרש רבי תנחומא:
פתיחה בדבר הלכה בענין שגדול השלום ושנואה המחלוקת
טז וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת.
יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ, בַּיִת שֶׁנּוֹתְנִים בּוֹ עֵרוּב, מַהוּ שֶׁהוּא צָרִיךְ לְעֵרוּב.
כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא שָׁאַל אֶת רַבִּי אַבָּהוּ, בַּיִת שֶׁנּוֹתְנִין בּוֹ עֵרוּב, מַהוּ שֶׁיְּהֵא צָרִיךְ עֵרוּב? אָמַר לוֹ: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: צָרִיךְ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אֵין צָרִיךְ. וַהֲלָכָה כְּבֵית הִלֵּל.
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, לֹא הִתְקִינוּ עֵרוּבֵי חֲצֵרוֹת, אֶלָּא מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם. כֵּיצַד? אִשָּׁה מְשַׁלַּחַת בְּנָהּ לַחֲבֶרְתָּהּ, וְהִיא גוֹחֶנֶת עָלָיו וְנוֹשַׁקְתּוֹ. וְאִמּוֹ אוֹמֶרֶת, הֲרֵי אוֹהֶבֶת אוֹתוֹ. וְהָיָה בְלִבָּהּ עָלֶיהָ, וְנִמְצְאוּ עוֹשׂוֹת שָׁלוֹם עַל יְדֵי הָעֵרוּב.
אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֲנִי עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בְּעוֹלָמִי, וּרְשָׁעִים אֵלּוּ עוֹמְדִים לָתֵת מַחֲלֹקֶת בָּעוֹלָם.
וּמִנַּיִן שֶׁחָלְקוּ עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִמַּה שֶּׁקָּרְאוּ בָעִנְיָן, וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים.
פתיחה בענין שאחר המבול חזרו וחטאו
יח וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת.
מַה כְּתִיב לְמַעְלָה מִן הָעִנְיָן, אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי נֹחַ וּמֵאֵלֶּה נִפְרְדוּ הַגּוֹיִם בָּאָרֶץ אַחַר הַמַּבּוּל, אַחֲרֵי כֵן וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת.
אָמַר שְׁלֹמֹה, אִם תִּכְתּוֹשׁ אֶת הָאֱוִיל בַּמַּכְתֵּשׁ בְּתוֹךְ הָרִיפוֹת בַּעֱלִי לֹא תָסוּר מֵעָלָיו אִוַּלְתּוֹ (משלי כז, כב).
מִי שֶׁהוּא מַכֶּה אֶת הָאֱוִיל, עַד שֶׁהוּא מַעֲלֶה אֶת הַשֵּׁבֶט לִשְׁנוֹת לוֹ, שׁוֹכֵחַ אֶת הָרִאשׁוֹנוֹת. בְּתוֹךְ הָרִיפוֹת בַּעֱלִי, עַד שֶׁהוּא עוֹלֶה, הוּא שׁוֹכֵחַ אֶת הַשְּׁנִיָּה. אַף עַל פִּי כֵן, לֹא תָסוּר מֵעָלָיו אִוַּלְתּוֹ.
נַחְמָן בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְצִנְצֶנֶת מְלֵאָה חֲגָבִים, עָלָה הָרִאשׁוֹן וְנָפַל, עָלָה הַשֵּׁנִי וְנָפַל, וְהַשְּׁלִישִׁי וְנָפַל. שְׁלִישִׁי לֹא לָמַד מִן הַשֵּׁנִי, וְהַשֵּׁנִי לֹא לָמַד מִן הָרִאשׁוֹן.
כָּךְ עָמְדוּ דוֹרוֹ שֶׁל אֱנוֹשׁ קָרְאוּ שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם ה' (בראשית ד, כו). וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קָרָא יָם אוֹקְיָנוֹס וְהֵצִיף שְׁלִישׁוֹ שֶׁל עוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: הַקּוֹרֵא לְמֵי הַיָּם וַיִּשְׁפְּכֵם עַל פְּנֵי הָאָרֶץ ה' שְׁמוֹ (עמוס ה, ח). וְאוֹמֵר: אֲבָנִים שָׁחֲקוּ מַיִם תִּשְׁטֹף סְפִיחֶיהָ עֲפַר אָרֶץ וְתִקְוַת אֱנוֹשׁ הֶאֱבַדְתָּ (איוב יד, יט).
דּוֹר הַמַּבּוּל אָמְרוּ לָאֵל סוּר מִמֶּנּוּ (איוב כב, יז), וְלֹא לָמְדוּ מִדּוֹר אֱנוֹשׁ, עַד שֶׁמָּחָה זִכְרָם.
דּוֹר הַפְלָגָה לֹא לָמְדוּ מִדּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת,
הֱוֵי, אִם תִּכְתּוֹשׁ אֶת הָאֱוִיל בַּמַּכְתֵּשׁ.
מַהוּ בְּתוֹךְ הָרִיפוֹת, אֵלּוּ דוֹר הַפְלָגָה, שֶׁהָיוּ מְחָרְפִין בְּפִיהֶם אַחַר יְחִידוֹ שֶׁל עוֹלָם.
שָׂפָה אֶחָת, שִׁי''ן כְּתִיב, שֶׁשָּׁפוּ פֻּרְעָנֻיּוֹת לָעוֹלָם. אָמְרוּ, לֹא כָל הֵימֶנּוּ שֶׁיָּבוֹר לוֹ הָעֶלְיוֹנִים וְיִתֵּן לָנוּ הַתַּחְתּוֹנִים, נַעֲלֶה לָרָקִיעַ וְנַכֵּהוּ בְקַרְדֻּמּוֹת.
וְנֶחְלְקוּ לְשָׁלֹש כִּתּוֹת,
אַחַת אוֹמֶרֶת נַעֲלֶה וְנֵשֵׁב שָׁם,
וְאַחַת אוֹמֶרֶת נַעֲשֶׂה עִמּוֹ מִלְחָמָה,
וְאַחַת אוֹמֶרֶת נַעֲלֶה וְנַעֲבֹד שָׁם עֲבוֹדָה זָרָה.
זוֹ שֶׁאָמְרוּ נַעֲלֶה וְנֵשֵׁב שָׁם, מִשָּׁם הֱפִיצָם ה'.
וְזוֹ שֶׁאָמְרוּ נַעֲלֶה וְנַעֲשֶׂה עִמּוֹ מִלְחָמָה, נַעֲשׂוּ קוֹפִין רוּחִין וְשֵׁדִין.
וְזוֹ שֶׁאוֹמֶרֶת נַעֲבֹד שָׁם עֲבוֹדָה זָרָה, בִּלַּע ה' פִּלֵּג לְשׁוֹנָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיָּפֶץ ה' אֹתָם מִשָּׁם.
פתיחות ממדרש רבה בענין שאחר המבול חזרו וחטאו
ב רַבִּי אַבָּא פָּתַח
(משלי כז, כב): אִם תִּכְתּוֹשׁ אֶת הָאֱוִיל בַּמַּכְתֵּשׁ בְּתוֹךְ הָרִיפוֹת בַּעֱלִי לֹא תָסוּר מֵעָלָיו אִוַּלְתּוֹ,
אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא כָּזֶה שֶׁהוּא כּוֹתֵשׁ אֶת הַשְֹּׂעוֹרִים בַּמַּלְבֵּן, סָבוּר שֶׁהוּא מְבִיאָן לִידֵי מוּטָב, וְעַד הוּא סָלֵיק וְעַד הוּא נָחֵית לֹא תָסוּר מֵעָלָיו אִוַּלְתּוֹ,
כָּךְ דּוֹר הַמַּבּוּל וְדוֹר הַפְלָגָה (בראשית יא, י): [שנתים] אַחַר הַמַּבּוּל, וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים.
ג רַבִּי יוֹחָנָן פָּתַח
(משלי יז, יג): מֵשִׁיב רָעָה תַּחַת טוֹבָה לֹא תָמוּשׁ רָעָה מִבֵּיתוֹ,
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אִם קִדֶּמְךָ חֲבֵרְךָ בַּעֲדָשִׁים קַדְמֶנּוּ בְּבָשָׂר, לָמָּה שֶׁהוּא גָּמַל עָלֶיךָ תְּחִלָּה.
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא לֹא סוֹף דָּבָר מֵשִׁיב רָעָה תַּחַת טוֹבָה, אֶלָּא אֲפִלּוּ מֵשִׁיב רָעָה תַּחַת רָעָה לֹא תָמוּשׁ רָעָה מִבֵּיתוֹ.
אָמַר רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי מֵשִׁיב רָעָה תַּחַת טוֹבָה שֶׁאָמְרָה תּוֹרָה (שמות כג, ה): כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָֹּׂאוֹ וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ, עָלָיו הוּא אוֹמֵר: מֵשִׁיב רָעָה תַּחַת טוֹבָה לֹא תָמוּשׁ רָעָה מִבֵּיתוֹ.
רַבִּי בֶּרֶכְיָה פָּתַר קְרָיָה בַּדּוֹרוֹת הַלָּלוּ דּוֹר הַמַּבּוּל וְדוֹר הַפְלָגָה, דִּכְתִיב אַחַר הַמַּבּוּל: וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים.
ד יְהוּדָה בַּר רַבִּי פָּתַח
(ישעיה מד, יח): לֹא יָדְעוּ וְלֹא יָבִינוּ כִּי טַח מֵרְאוֹת עֵינֵיהֶם מֵהַשְׂכִּיל לִבֹּתָם,
הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית ו, ד): הַנְּפִלִים הָיוּ בָּאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵם [וְגַם אַחֲרֵי כֵן], יְהוּדָה בַּר רַבִּי אוֹמֵר לָא הֲוָה לְהוֹן לְמֵילַף מִן קַמָּאֵי, אֶתְמְהָא,
דּוֹר הַמַּבּוּל מִדּוֹר אֱנוֹשׁ,
דּוֹר הַפְלָגָה מִדּוֹר הַמַּבּוּל, דִּכְתִיב אַחַר הַמַּבּוּל: וַיְהִי כָל הָאָרֶץ.
ה רַבִּי עֲזַרְיָה פָּתַח
(ירמיה נא, ט): רִפִּאנוּ אֶת בָּבֶל וְלֹא נִרְפָּתָה עִזְבוּהָ וְנֵלֵךְ אִישׁ לְאַרְצוֹ כִּי נָגַע אֶל הַשָּׁמַיִם מִשְׁפָּטָהּ וְנִשָֹּׂא עַד שְׁחָקִים,
רִפִּאנוּ אֶת בָּבֶל, בְּדוֹר אֱנוֹשׁ.
וְלֹא נִרְפְּתָה, בְּדוֹר הַמַּבּוּל.
עִזְבוּהָ וְנֵלֵךְ אִישׁ אֶל אַרְצוֹ, וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת.
[שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים]
ו רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי יוֹחָנָן,
רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר:
וּדְבָרִים אֲחָדִים, דִּבּוּרִים אֲחָדִים.
(מַעֲשֶׂה דּוֹר הַמַּבּוּל, נִתְפָּרֵשׁ. מַעֲשֶׂה דּוֹר הַפְלָגָה, לֹא נִתְפָּרֵשׁ).
וּדְבָרִים אֲחָדִים, שֶׁאָמְרוּ דְּבָרִים חַדִּים עַל (דברים ו, ד): ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד, וְעַל (יחזקאל לג, כד): אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם בָּאָרֶץ,
אָמְרוּ, אַבְרָהָם זֶה פִּרְדָּה עֲקָרָה הוּא אֵינוֹ מוֹלִיד,
וְעַל ה' אֱלֹהֵינוּ אָמְרוּ, לֹא כָּל הֵימֶנּוּ לָבוּר לוֹ אֶת הָעֶלְיוֹנִים וְלִתֵּן לָנוּ אֶת הַתַּחְתּוֹנִים, אֶלָּא בּוֹאוּ וְנַעֲשֶׂה לָנוּ מִגְדָּל וְנַעֲשֶׂה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים בְּרֹאשׁוֹ, וְנִתֵּן חֶרֶב בְּיָדָהּ, וּתְהֵא נִרְאֵית כְּאִלּוּ עוֹשָׂה עִמּוֹ מִלְחָמָה.
דָּבָר אַחֵר, וּדְבָרִים אֲחָדִים, וּדְבָרִים אֲחוּדִים, מַה שֶּׁבְּיַד זֶה בְּיַד זֶה וּמַה שֶּׁבְּיַד זֶה בְּיַד זֶה.
רַבָּנָן אָמְרֵי:
שָׂפָה אֶחָת, מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁהָיָה לוֹ מַרְתֵּף שֶׁל יַיִן פָּתַח חָבִית רִאשׁוֹנָה וּמְצָאָהּ שֶׁל חֹמֶץ, שְׁנִיָּה וּמְצָאָהּ שֶׁל חֹמֶץ, שְׁלִישִׁית וּמְצָאָהּ שֶׁל חֹמֶץ, הָא מְשַׁפּוּ דְּכוֹלָא בִּישָׁא.
הטעם שדור הפלגה לא כלו
אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, אֵי זוֹ קָשָׁה זֶה שֶׁאוֹמֵר לַמֶּלֶךְ אוֹ אֲנִי אוֹ אַתָּה בַּפָּלָטִין, אוֹ זֶה שֶׁאוֹמֵר אֲנִי בַּפָּלָטִין וְלֹא אַתָּה, בְּוַדַּאי זוֹ קָשָׁה, שֶׁאוֹמֵר לַמֶּלֶךְ אֲנִי בַּפָּלָטִין וְלֹא אַתָּה. כָּךְ דּוֹר הַמַּבּוּל אָמְרוּ (איוב כא, טו): מַה שַּׁדַּי כִּי נַעַבְדֶנּוּ וּמַה נּוֹעִיל כִּי נִפְגַּע בּוֹ, דּוֹר הַפְלָגָה אָמְרוּ לֹא כָּל הֵימֶנּוּ שֶׁיָּבוּר לוֹ אֶת הָעֶלְיוֹנִים וְלִתֵּן לָנוּ אֶת הַתַּחְתּוֹנִים, אֶלָּא בּוֹאוּ וְנַעֲשֶׂה לָנוּ מִגְדָּל וְנַעֲשֶׂה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים בְּרֹאשׁוֹ וְנִתֵּן חֶרֶב בְּיָדָהּ וּתְהִי נִרְאֵית כְּאִלּוּ עוֹשָׂה עִמּוֹ מִלְחָמָה. אוֹתָן שֶׁל דּוֹר הַמַּבּוּל לֹא נִשְׁתַּיְּרָה מֵהֶן פְּלֵיטָה, וְאֵלּוּ שֶׁל דּוֹר הַפְלָגָה נִשְׁתַּיְירָה מֵהֶם פְּלֵטָה?
אֶלָּא דּוֹר הַמַּבּוּל עַל יְדֵי שֶׁהָיוּ שְׁטוּפִים בְּגָזֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב כד, ב): גְּבֻלוֹת יַשִֹּׂיגוּ עֵדֶר גָּזְלוּ וַיִּרְעוּ, לְפִיכָךְ לֹא נִשְׁתַּיֵּיר מֵהֶן פְּלֵיטָה, אֲבָל אֵלּוּ עַל יְדֵי שֶׁהָיוּ אוֹהֲבִים זֶה אֶת זֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת, לְפִיכָךְ נִשְׁתַּיְּרָה מֵהֶן פְּלֵיטָה.
רַבִּי אוֹמֵר גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם שֶׁאֲפִלּוּ יִשְׂרָאֵל עוֹבְדִים עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וְשָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם, אָמַר הַמָּקוֹם כִּבְיָכוֹל אֵינִי יָכוֹל לִשְׁלֹט בָּהֶם, כֵּיוָן שֶׁשָּׁלוֹם בֵּינֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ד, יז): חֲבוּר עֲצַבִּים אֶפְרָיִם הַנַּח לוֹ, אֲבָל מִשֶּׁנֶּחְלְקוּ מַה הוּא אוֹמֵר (הושע י, ב): חָלַק לִבָּם עַתָּה יֶאְשָׁמוּ. הָא לָמַדְתָּ גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם וּשְׂנוּאָה הַמַּחְלֹקֶת.
נוסח אחר לדרשת הכתוב "ודברים אחדים"
וּדְבָרִים אֲחָדִים,
מַעֲשֶׂה דּוֹר הַמַּבּוּל נִתְפָּרֵשׁ, אֲבָל מַעֲשֶׂה דּוֹר הַפְלָגָה לֹא נִתְפָּרֵשׁ.
דָּבָר אַחֵר,
וּדְבָרִים אֲחָדִים, שֶׁאָמְרוּ דְּבָרִים חַדִּים, אָמְרוּ אַחַת לְאֶלֶף וְתרנ"ו שָׁנָה הָרָקִיעַ מִתְמוֹטֵט בּוֹאוּ וְנַעֲשֶׂה סָמוֹכוֹת, אֶחָד מִן הַצָּפוֹן, וְאֶחָד מִן הַדָּרוֹם, וְאֶחָד מִן הַמַּעֲרָב, וְזֶה שֶׁכָּאן סוֹמְכוֹ מִן הַמִּזְרָח, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים.
{ב} וַיְהִ֖י בְּנָסְעָ֣ם מִקֶּ֑דֶם וַיִּמְצְא֥וּ בִקְעָ֛ה בְּאֶ֥רֶץ שִׁנְעָ֖ר וַיֵּ֥שְׁבוּ שָֽׁם:
{ג} וַיֹּֽאמְר֞וּ אִ֣ישׁ אֶל-רֵעֵ֗הוּ הָ֚בָה נִלְבְּנָ֣ה לְבֵנִ֔ים וְנִשְׂרְפָ֖ה לִשְׂרֵפָ֑ה וַתְּהִ֨י לָהֶ֤ם הַלְּבֵנָה֙ לְאָ֔בֶן וְהַ֣חֵמָ֔ר הָיָ֥ה לָהֶ֖ם לַחֹֽמֶר:
{ד} וַיֹּֽאמְר֞וּ הָ֣בָה | נִבְנֶה-לָּ֣נוּ עִ֗יר וּמִגְדָּל֙ וְרֹאשׁ֣וֹ בַשָּׁמַ֔יִם וְנַֽעֲשֶׂה-לָּ֖נוּ שֵׁ֑ם פֶּן-נָפ֖וּץ עַל-פְּנֵ֥י כָל-הָאָֽרֶץ:
במדרש רבה:
ז וַיְהִי בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם (בראשית יא, ב),
נָסְעוּ מִן מַדִּינְחָא לְמֵיזַל לְמַדִּינְחָא*?
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן הֵסִיעוּ עַצְמָן מִקַּדְמוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אָמְרוּ אִי אֶפְשֵׁינוּ לֹא בוֹ וְלֹא בֶּאֱלָהוּתוֹ.
*שהרי בבל היא במזרח.
(בראשית יא, ב): וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה,
רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה,
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר הִתְכַּנְסוּ כָּל אֻמּוֹת הָעוֹלָם לִרְאוֹת אֵי זֶה בִּקְעָה מַחֲזֶקֶת לָהֶם, וּבַסּוֹף מָצָאוּ.
וְרַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר וַיִּמְצְאוּ - (משלי ג, לד): אִם לַלֵּצִים הוּא יָלִיץ.
(בראשית יא, ב): וַיֵּשְׁבוּ שָׁם,
אָמַר רַבִּי יִצְחָק כָּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא יְשִׁיבָה הַשָֹּׂטָן קוֹפֵץ.
אָמַר רַבִּי חֶלְבּוֹ בְּכָל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא נַחַת רוּחַ הַשָֹּׂטָן מְקַטְרֵג.
אָמַר רַבִּי לֵוִי בְּכָל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה הַשָֹּׂטָן מְקַטְרֵג.
פסוק ג
ח וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ (בראשית יא, ג),
מִי אָמַר לְמִי, רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר מִצְרַיִם אָמַר לְכוּשׁ,
(בראשית יא, ג): הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה,
עֲתִידִין אִלֵּין עַמְמַיָא מִשְׁתַּרְפָּא מִן גּוֹ עָלְמָא.
(בראשית יא, ג): וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה לְאָבֶן וְהַחֵמָר הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר,
רַבִּי הוּנָא אָמַר הֲוַת מַצְלַחַת בִּידָן, אָתֵי לְמִבְנֵי חָדָא הוּא בָּנֵי תַּרְתֵּין, אָתֵי לְמִישׁוֹעַ תַּרְתֵּין וְהוּא מִישׁוֹעַ אַרְבַּע.
פסוק ד
(בראשית יא, ד), וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וגו',
אָמַר רַבִּי יוּדָן מִגְדָּל בָּנוּ עִיר לֹא בָּנוּ.
אֲתִיבוּן לֵיהּ וְהָכְתִיב (בראשית יא, ה): וַיֵּרֶד ה' לִרְאֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל, אֲמַר לְהוֹן קְרוֹן דְּבַתְרֵיהּ, (בראשית יא, ח): וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת הַמִּגְדָּל אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת הָעִיר.
אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא הַמִּגְדָּל הַזֶּה שֶׁבָּנוּ, שְׁלִישׁוֹ נִשְׂרָף, וּשְׁלִישׁוֹ שָׁקַע, וּשְׁלִישׁוֹ קַיָּם,
וְאִם תֹּאמַר שֶׁהוּא קָטָן, רַבִּי הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אִידִי אָמַר כָּל מִי שֶׁהוּא עוֹלֶה עַל רֹאשׁוֹ רוֹאֶה דְּקָלִים שֶׁלְּפָנָיו כְּאִלּוּ חֲגָבִים.
(בראשית יא, ד): וְנַעֲשֶׂה לָנוּ שֵׁם,
תָּנֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אֵין שֵׁם אֶלָּא עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים.
(בראשית יא, ד): פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ,
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן רַבִּי חֲלַפְתָּא (משלי יח, ז): פִּי כְסִיל מְחִתָּה לוֹ.
בפרקי דרבי אליעזר (פרק כד):
רַבִּי אִלְעַאי אוֹמֵר הָיוּ מוֹלִידִין אֶת בְּנֵיהֶם וּפָרִין וְרָבִין כְּמִין שֶׁרֶץ גָּדוֹל, שִׁשָּׁה בְּכָל לֵדָה,
וְהָיוּ כֻלָּם עַם אֶחָד וְלֵב אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר [שם יא, א] וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים.
וּמָאֲסוּ אֶרֶץ חֶמְדָּה, שֶׁנֶּאֱמַר [שם ב] וַיְהִי בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם.
הָלְכוּ לְאֶרֶץ שִׁנְעָר וּמָצְאוּ אֶרֶץ גְּדוֹלָה וְרַחֲבַת יָדַיִם וְכֻלָּהּ מִישׁוֹר וְיָשְׁבוּ שָׁם, שֶׁנֶּאֱמַר [שם יא, ב] וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר וַיֵּשְׁבוּ שָׁם.
פסוק ד - עצתו של נמרוד הרשע
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר הִשְׁלִיכוּ מַלְכוּת שָׁמַיִם מֵעֲלֵיהֶם וְהִמְלִיכוּ עֲלֵיהֶם נִמְרוֹד עֶבֶד בֶּן עֶבֶד, לְפִי שֶׁכָּל בְּנֵי חָם עֲבָדִים הֵם. וְאוֹי לְאֶרֶץ שֶׁיִּמְלוֹךְ עָלֶיהָ עֶבֶד, שֶׁנֶּאֱמַר [משלי ל, כב] תַּחַת עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְ:
רַבִּי חֲנִינָא אוֹמֵר נִמְרוֹד גִּבּוֹר כֹּחַ הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר [בראשית י, ח] וְכוּשׁ יָלַד אֶת נִמְרֹד [הוּא הֵחֵל לִהְיוֹת גִּבֹּר בָּאָרֶץ. הוּא הָיָה גִבֹּר צַיִד לִפְנֵי ה' עַל כֵּן יֵאָמַר כְּנִמְרֹד גִּבּוֹר צַיִד לִפְנֵי ה']
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר הַכֻּתֹּנֶת שֶׁעָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ הָיְתָה עִמָּם בַּתֵּבָה, וּכְשֶׁיָּצְאוּ מִן הַתֵּבָה לְקָחָהּ חָם בֶּן נֹחַ וְהוֹצִיאָהּ עִמּוֹ וְהִנְחִילָהּ לְנִמְרוֹד. וּבְשָׁעָה שֶׁהָיָה לוֹבֵשׁ אוֹתָהּ, הָיוּ כָּל בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף בָּאִין וְנוֹפְלִין לְפָנָיו. כִּסְבוּרִין שֶׁהוּא מִכֹּחַ גְּבוּרָתוֹ, לְפִיכָךְ הִמְלִיכוּהוּ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ, שֶׁנֶּאֱמַר [שם ט] עַל כֵּן יֵאָמַר כְּנִמְרֹד גִּבּוֹר צַיִד לִפְנֵי ה'.
אָמַר נִמְרוֹד לְעַמּוֹ בֹּאוּ וְנִבְנֶה לָנוּ עִיר גְּדוֹלָה וְנֵשֵׁב שָׁם בְּתוֹכָהּ, פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ כָּרִאשׁוֹנִים, וְנִבְנֶה מִגְדָּל גָּדוֹל בְּתוֹכָהּ וְנַעֲלֶה לַשָּׁמַיִם, שֶׁאֵין כֹּחוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶלָּא בַמַּיִם, וְנִקְנֶה לָנוּ שֵׁם גָּדוֹל בָּאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר [שם יא, ד] וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם.
בנין המגדל
רַבִּי פִּנְחָס אוֹמֵר לֹא הָיוּ שָׁם אֲבָנִים לִבְנוֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל. מֶה הָיוּ עוֹשִׂין, הָיוּ מְלַבְּנִים לְבֵנִים וְשׂוֹרְפִין אוֹתָן כְּיוֹצֵר חֶרֶשׂ, עַד שֶׁבָּנוּ אוֹתוֹ גָּבוֹהַּ שִׁבְעִים מִיל, וּמַעֲלוֹת הָיוּ לוֹ מִמִּזְרָחוֹ וּמִמַּעֲרָבוֹ, אֵלּוּ שֶׁהָיוּ מַעֲלִין אֶת הַלְּבֵנִים הָיוּ עוֹלִים מִמִּזְרָחוֹ, וְאֵלוּ שֶׁהָיוּ יוֹרְדִים הָיוּ יוֹרְדִין מִמַּעֲרָבוֹ. וְאִם נָפַל אָדָם וָמֵת לֹא הָיוּ שָׂמִים אֶת לִבָּם עָלָיו, וְאִם נָפְלָה לְבֵנָה אַחַת הָיוּ יוֹשְׁבִין וּבוֹכִין, וְאוֹמְרִין אוֹי לָנוּ אֵימָתַי תַּעֲלֶה אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ.
וְעָבַר אַבְרָם בֶּן תֶּרַח וְרָאָה אוֹתָם בּוֹנִין אֶת הָעִיר, וְקִלְּלָם בְּשֵׁם אֱלֹהָיו, וְאָמַר בַּלַע אֲדֹנָי פַּלַּג לְשׁוֹנָם [תהלים נה, י]. וּמָאֲסוּ אֶת דְּבָרוֹ כְּאֶבֶן מֻשְׁלָךְ עַל גַּבֵּי קַרְקַע. וַהֲלֹא כָּל אֶבֶן בָּחוּר וָטוֹב אֵין נוֹתְנִים אוֹתוֹ אֶלָּא עַל פִּנּוֹת הַבַּיִת. וְעָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר [שם קיח, כב] אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה.
במדרש תנחומא:
רַבִּי אִיבוֹ בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסִי הַגְּלִילִי אוֹמֵר, בִּשְׁלֹשָה מְקוֹמוֹת חָלְקוּ בָּאֵי עוֹלָם עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:
אַחַת כָּאן
וְאַחַת בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּתְקַבְּצוּ יַחְדָּו לְהִלָּחֵם עִם יְהוֹשֻׁעַ וְעִם יִשְׂרָאֵל פֶּה אֶחָד (יהושע ט, ב).
וְאַחַת בִּימֵי גוֹג וּמָגוֹג, שֶׁנֶּאֱמַר: יִתְיַצְּבוּ מַלְכֵי אֶרֶץ וְרוֹזְנִים נוֹסְדוּ יָחַד עַל ה' וְעַל מְשִׁיחוֹ (תהלים ב, ב).
וְכָאן.
פסוק ג
וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ,
כּוּשׁ לְפוּט, וּפוּט לִכְנָעַן,
הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים.
אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רְשָׁעִים, בְּהָבָה פִּשְׁעֲכֶם, בְּהָבָה אֲבַלְבֵּל אֶתְכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם.
פסוק ד
[וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ]
אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא, מִגְדָּל שֶׁעָשׂוּ, שְׁלִישׁ נִשְׂרַף, שְׁלִישׁ נִבְלַע, שְׁלִישׁ קַיָּם.
מִי שֶׁעוֹלֶה לְרֹאשׁוֹ, רוֹאֶה דְקָלִים אֲשֶׁר בִּירִיחוֹ כַּחֲגָבִים.
אַתָּה מוֹצֵא, מַעֲשֵׂה דוֹר הַמַּבּוּל נִתְפָּרְשׁוּ מַעֲשֵׂיהֶם, וּמַעֲשֵׂה דוֹר הַפְלָגָה לֹא נִתְפָּרְשׁוּ מַעֲשֵׂיהֶם.
דּוֹר הַמַּבּוּל, בָּא אִיּוֹב וּפֵרְשָׁן, שֶׁנֶּאֱמַר: גְּבֻלוֹת יַשִּׂיגוּ עֵדֶר גָּזְלוּ וַיִּרְעוּ. [חֲמוֹר יְתוֹמִים יִנְהָגוּ יַחְבְּלוּ שׁוֹר אַלְמָנָה] (איוב כד, ב),
[גְּבֻלוֹת יַשִּׂיגוּ] שֶׁהָיוּ נִכְנָסִין זֶה בִּגְבוּלוֹ שֶׁל זֶה.
עֵדֶר גָּזְלוּ וַיִּרְעוּ, שֶׁהָיוּ גוֹזְלִין זֶה צֹאנוֹ שֶׁל זֶה.
חֲמוֹר יְתוֹמִים יִנְהָגוּ (איוב כד, ג), שֶׁהָיוּ רוֹאִין חֲמוֹר שֶׁל יָתוֹם, בָּאִים וְנוֹטְלִין אוֹתוֹ מִמֶּנּוּ.
יַחְבְּלוּ שׁוֹר אַלְמָנָה (איוב כד, ג) אַלְמָנָה שֶׁמֵּת בַּעְלָהּ וְהִנִּיחַ לָהּ שׁוֹר, בָּאִין וְנוֹטְלִין אוֹתוֹ מִמֶּנָּה,
כֵּיוָן שֶׁרוֹאִים שְׁאָר בְּנֵי אָדָם כָּךְ, מַפְשִׁיטִין בִּגְדֵיהֶם וְהוֹלְכִין עֲרֻמִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: עָרוֹם הִלְּכוּ בְּלִי לְבוּשׁ, וְאֵין כְּסוּת בַּקָּרָה (איוב כד, ז-י),
עַל שֶׁאָמְרוּ לָאֵל סוּר מִמֶּנּוּ.
מַה שַּׁדַּי כִּי נַעַבְדֶנּוּ [וּמַה נּוֹעִיל כִּי נִפְגַּע בּוֹ] (איוב כא, יד-טו).
לְמָה הָיוּ דוֹמִין דּוֹר הַמַּבּוּל וְדוֹר הַפְלָגָה, לִשְׁנֵי בְנֵי מְלָכִים, הָאֶחָד אוֹמֵר לַמֶּלֶךְ, אֵינִי יָכוֹל לַעֲמֹד בְּךָ וְלֹא בְטִרְחוֹתֶיךָ.
וְהַשֵּׁנִי אוֹמֵר, לֹא כָל כְּמִינָךְ, אֶלָּא אוֹמַר, הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר [וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ], יֵרֵד הוּא לְמַטָּה וְאָנוּ נַעֲלֶה לַשָּׁמַיִם. וְאִם לָאו, נַעֲשֶׂה עִמּוֹ מִלְחָמָה.
וְאַף עַל פִּי כֵן הִנִּיחָם וְאָמַר לָהֶם עֲשׂוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם.
יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק אֲדֹנָי יִלְעַג לָמוֹ (תהלים ב, ד). שֶׁאִלּוּלֵי לֹא בָנוּ, הָיוּ אוֹמְרִים: אִלּוּ בָנִינוּ הָיִינוּ עוֹלִין לַשָּׁמַיִם וְהָיִינוּ נִלְחָמִים כְּנֶגְדּוֹ.
וְהִצְלִיחַ לָהֶם וְעָשׂוּ. הִבִּיט בָּהֶם וְהֱפִיצָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיָּפֶץ ה' אֹתָם מִשָּׁם.
אָמַר לָהֶם, אַתֶּם אוֹמְרִים פֶּן נָפוּץ, תִּהְיוּ נְפוּצִים עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, מְגוֹרַת רָשָׁע הִיא תְבוֹאֶנּוּ (משלי י, כד).