בראשית מדרשי חז"ל - פרשת "בראשית"

[ישעיהו מנחלת דן]

ואחד בסוף ששת אלפים ותשעים ושלש ושנים.

לחץ כדי לכווץ...

דבר זה ידיעה מחודשת מאוד וכמעט לא ידועה כלל ובתלמודינו תנא דבי אליהו שית אלפי שנין הוי עלמא וכן משמעות מתני' סוף תמיד וצע''ג מה ענין הצ''ג שנים הללו

 

[יוסף צ. הירשמן]

פרשת בריאת יום שני:

{ו} וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֔ים יְהִ֥י רָקִ֖יעַ בְּת֣וֹךְ הַמָּ֑יִם וִיהִ֣י מַבְדִּ֔יל בֵּ֥ין מַ֖יִם לָמָֽיִם:
{ז} וַיַּ֣עַשׂ אֱלֹהִים֘ אֶת-הָֽרָקִיעַ֒ וַיַּבְדֵּ֗ל בֵּ֤ין הַמַּ֨יִם֙ אֲשֶׁר֙ מִתַּ֣חַת לָֽרָקִ֔יעַ וּבֵ֣ין הַמַּ֔יִם אֲשֶׁ֖ר מֵעַ֣ל לָֽרָקִ֑יעַ וַֽיְהִי-כֵֽן:
{ח} וַיִּקְרָ֧א אֱלֹהִ֛ים לָֽרָקִ֖יעַ שָׁמָ֑יִם וַֽיְהִי-עֶ֥רֶב וַֽיְהִי-בֹ֖קֶר י֥וֹם שֵׁנִֽי: (פ)

---

מדרשי חז"ל על פרשה זו מתוך מדרש רבה:

פסוק ו-ז

[פרשה ד] א וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ [בְּתוֹךְ הַמָּיִם].
כְּתִיב (תהלים קד, ג): הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו, בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם בּוֹנֶה פָּלָטִין וּמְקָרֶה בַּאֲבָנִים וּבְעֵצִים וּבְעָפָר, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא קֵרָה אֶת עוֹלָמוֹ אֶלָּא בְּמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו.

ב וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם.
רַבָּנָן אָמְרִין לָהּ בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא, וְרַבִּי פִּנְחָס וְרַבִּי יַעֲקֹב בְּרַבִּי אָבִין בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן:
בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם גָּלְדָה טִפָּה הָאֶמְצָעִית, וְנַעֲשׂוּ הַשָּׁמַיִם הַתַּחְתּוֹנִים וּשְׁמֵי שָׁמַיִם הָעֶלְיוֹנִים.

רַב אָמַר, לַחִים הָיוּ מַעֲשֵׂיהֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, וּבַשֵּׁנִי קָרְשׁוּ. יְהִי רָקִיעַ - יֶחֱזַק הָרָקִיעַ.
רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן אָמַר, יֵעָשֶׂה מַטְלִית לָרָקִיעַ, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמֵר (שמות לט, ג): וַיְרַקְּעוּ אֶת פַּחֵי הַזָּהָב.

אָמַר רַבִּי חֲנִינָא, יָצְאָה הָאֵשׁ מִלְּמַעְלָה וְלִחֲכָה אֶת פְּנֵי הָרָקִיעַ.
רַבִּי יוֹחָנָן כְּשֶׁהָיָה מַגִּיעַ לְפָסוּק זֶה (איוב כו, יג): בְּרוּחוֹ שָׁמַיִם שִׁפְרָה, הָיָה אוֹמֵר יָפֶה לִמְּדַנִי רַבִּי חֲנִינָא.
אָמַר רַבִּי יוּדָן בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, יָצָאת הָאֵשׁ מִלְּמַעְלָה וְלִהֲטָה פְּנֵי רָקִיעַ.
רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר, בָּא מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית לְלַמֵּד עַל מַתַּן תּוֹרָה וְנִמְצָא לָמֵד מִמֶּנָּהּ, (ישעיה סד, א): כִּקְדֹחַ אֵשׁ הֲמָסִים [מַיִם תִּבְעֶה אֵשׁ], אֵימָתַי חָצָה הָאֵשׁ בֵּין הָעֶלְיוֹנִים לַתַּחְתּוֹנִים, לֹא בְמַתַּן תּוֹרָה, אֶתְמְהָא, כָּךְ הָיְתָה בִּבְרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם.

[יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם].
ג רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי הוֹשַׁעְיָא אָמַר, כַּחָלָל שֶׁבֵּין הָאָרֶץ לָרָקִיעַ כָּךְ יֵשׁ בֵּין הָרָקִיעַ לַמַּיִם הָעֶלְיוֹנִים, יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם, בֵּינַיִם וּבֵנְתַיִם.
אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא, אֲנָא אַמְרֵי טַעֲמָא: אִלּוּ נֶאֱמַר וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ וַיַּבְדֵּל - בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר עַל הָרָקִיעַ, הָיִיתִי אוֹמֵר עַל גּוּפוֹ שֶׁל רָקִיעַ הַמַּיִם נְתוּנִים, וּכְשֶׁהוּא אוֹמֵר - וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ, הֲרֵי הַמַּיִם הָעֶלְיוֹנִים תְּלוּיִים בְּמַאֲמָר.
אָמַר רַבִּי אַחָא: כְּהָדֵין קַנְדִילָא*.
וּפֵרוֹתֵיהֶם אֵלּוּ מֵי גְשָׁמִים.
*נר זכוכית שמציפים בו השמן על המים.

ד כּוּתִי אֶחָד שָׁאַל אֶת רַבִּי מֵאִיר,
אָמַר לוֹ: אֶפְשָׁר הַמַּיִם הָעֶלְיוֹנִים תְּלוּיִם בְּמַאֲמַר.
אָמַר לוֹ, הֵן. אָמַר לוֹ, הָבֵא לִי אֲפַרְכָּס*.
הֵבִיא לוֹ אֲפַרְכָּס, נָתַן עָלֶיהָ טַס שֶׁל זָהָב וְלֹא עָמְדוּ מַיִם, טַס שֶׁל כֶּסֶף וְלֹא עָמְדוּ מַיִם, כֵּיוָן שֶׁנָּתַן אֶצְבָּעוֹ עָמְדוּ מַיִם. אָמַר לוֹ, אֶצְבָּעֲךָ אַתָּה נוֹתֵן.​

אָמַר לוֹ, מָה אֲנִי שֶׁאֲנִי בָּשָׂר וָדָם, אֶצְבָּעִי מַעֲמֶדֶת מַיִם, אֶצְבָּעוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, הֱוֵי מַיִם הָעֶלְיוֹנִים תְּלוּיִים בְּמַאֲמָר.​

*כלי מנוקב כמה נקבים דקים לקלח מהם מים, וממלאים המים בנקב אחד מלמעלה, ונתן אצבעו על נקב העליון ועמדו המים ע"י 'וואקום'.

אָמַר לוֹ, אֶפְשָׁר אוֹתוֹ שֶׁכָּתוּב בּוֹ (ירמיה כג, כד): הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא [נְאֻם ה'], הָיָה מְדַבֵּר עִם משֶׁה מִבֵּין שְׁנֵי בַּדֵּי הָאָרוֹן,
אָמַר לוֹ, הָבֵא לִי מַרְאוֹת גְּדוֹלוֹת, אָמַר לוֹ, רְאֵה בָּבוּאָה שֶׁלְּךָ בָּהֶן, רָאָה אוֹתָהּ גְּדוֹלָה.
אָמַר לוֹ, הָבֵא לִי מַרְאוֹת קְטַנּוֹת, הֵבִיא לוֹ מַרְאוֹת קְטַנּוֹת, אָמַר לוֹ, רְאֵה בַּבּוּאָה שֶׁלְּךָ בָּהֶן, רָאָה אוֹתָהּ קְטַנָּה.
אָמַר לוֹ, מָה אִם אַתָּה שֶׁאַתָּה בָּשָׂר וָדָם, אַתָּה מְשַׁנֶּה עַצְמְךָ בְּכָל מַה שֶּׁתִּרְצֶה, מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם בָּרוּךְ הוּא, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, הֱוֵי כְּשֶׁהוּא רוֹצֶה הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא, וּכְשֶׁהוּא רוֹצֶה הָיָה מְדַבֵּר עִם משֶׁה מִבֵּין שְׁנֵי בַּדֵּי הָאָרוֹן.​

אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר אִיסֵי:
פְּעָמִים שֶׁאֵין הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ מַחֲזִיקִים כְּבוֹד אֱלָהוּתוֹ, פְּעָמִים שֶׁהוּא מְדַבֵּר עִם הָאָדָם מִבֵּין שַׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב לח, א): וַיַּעַן ה' אֶת אִיּוֹב מִן הַסְּעָרָה וַיֹּאמַר - מִבֵּין שַׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ.​

​

וְעוֹד שְׁאָלוֹ, אָמַר לוֹ: אֶפְשָׁר (תהלים סה, י): פֶּלֶג אֱלֹהִים מָלֵא מָיִם, מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית וְלֹא חָסֵר כְּלוּם, אֶתְמְהָא.
אָמַר לוֹ, הִכָּנֵס וּרְחַץ וּשְׁקוֹל עַצְמְךָ עַד שֶׁלֹא תִּכָּנֵס וּמֵאַחַר שֶׁתִּכָּנֵס, הָלַךְ כֵּיוָן שֶׁיָּצָא וְשָׁקַל עַצְמוֹ לֹא חָסַר כְּלוּם,
אָמַר לוֹ כָּל אוֹתָהּ הַזֵּעָה שֶׁיָּצָאת, לֹא מִמְּךָ יָצָאת, אָמַר לוֹ הֵן, אָמַר לוֹ וּמָה אַתָּה שֶׁאַתָּה בָּשָׂר וָדָם לֹא חָסַר מַעְיָנְךָ כְּלוּם, מַעְיָנוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, הֱוֵי פֶּלֶג אֱלֹהִים מָלֵא מָיִם, מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית וְלֹא חָסַר כְּלוּם.​

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן:
נָטַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּל מֵימֵי בְרֵאשִׁית וּנְתָנָם חֶצְיָם בָּרָקִיעַ וְחֶצְיָם בָּאוֹקְיָנוּס, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב: פֶּלֶג אֱלֹהִים מָלֵא מָיִם - פַּלְגָּא.​

[פָּקַדְתָּ הָאָרֶץ וַתְּשֹׁקְקֶהָ רַבַּת תַּעְשְׁרֶנָּה פֶּלֶג אֱלֹהִים מָלֵא מָיִם תָּכִין דְּגָנָם כִּי כֵן תְּכִינֶהָ. תְּלָמֶיהָ רַוֵּה נַחֵת גְּדוּדֶיהָ בִּרְבִיבִים תְּמֹגְגֶנָּה צִמְחָהּ תְּבָרֵךְ].​

ה הָרָקִיעַ דּוֹמֶה לִבְרֵכָה, וּלְמַעְלָה מִן הַבְּרֵכָה כִּפָּה, וּמֵחֲמַת שֶׁהַבְּרֵכָה מַזַּעַת טִפִּים עָבוֹת, וְהֵן יוֹרְדִין לְתוֹךְ מַיִם הַמְּלוּחִים. וְאֵינָן מִתְעָרְבִין?
אָמַר רַבִּי יוֹנָה: אַל תִּתְמַהּ, הָדֵין יַרְדְּנָא עוֹבֵר בְּיַמָּא דִּטְבֶרְיָא וְלָא מִתְעָרֵב בֵּיהּ, מַעֲשֵׂה נִסִּים יֵשׁ בַּדָּבָר. אָדָם כּוֹבֵר חִטִּים אוֹ תֶּבֶן בִּכְבָרָה, עַד שֶׁלֹא יֵרְדוּ שְׁתַּיִם וְשָׁלשׁ אֶצְבָּעוֹת הֵן מִתְעָרְבִין, וְאֵלּוּ מְהַלְּכִין מַהֲלַךְ כַּמָּה שָׁנִים, וְאֵין מִתְעָרְבִין.​

רַבִּי יוּדָן בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: שֶׁהוּא מוֹרִידָן בְּמִדָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב לו, כז): כִּי יְגָרַע נִטְפֵי מָיִם, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (ויקרא כז, יח): וְנִגְרַע מֵעֶרְכְּךָ.​

כְּעוֹבְיָהּ שֶׁל אֶרֶץ כָּךְ עוֹבְיָהּ שֶׁל רָקִיעַ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מ, כב): הַיּשֵׁב עַל חוּג הָאָרֶץ וְיֹשְׁבֶיהָ כַּחֲגָבִים הַנּוֹטֶה כַדֹּק שָׁמַיִם וַיִּמְתָּחֵם כָּאֹהֶל לָשָׁבֶת. (איוב כב, יד): וְחוּג שָׁמַיִם יִתְהַלָּךְ, וְחוּג - חוּג לִגְזֵרָה שָׁוָה.
אָמַר רַב אַחָא בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא, כַּטַּס הַזֶּה.
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר, כִּשְׁתַּיִם וְשָׁלשׁ אֶצְבָּעוֹת.

רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פָּזִי אָמַר, הַמַּיִם הָעֶלְיוֹנִים יְתֵירִין עַל הַתַּחְתּוֹנִים כִּשְׁלשִׁים כְּסוּסְטָאוֹת*. בֵּין מַיִם לָמָיִם, למ"ד, תְּלָתִין.
רַבָּנָן אָמְרִין, מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה.
*שם מידה.

ו וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ.
זֶה אֶחָד מִן הַמִּקְרָאוֹת שֶׁהִרְעִישׁ בֶּן זוֹמָא אֶת הָעוֹלָם, וַיַּעַשׂ, אֶתְמְהָא, וַהֲלוֹא בְּמַאֲמָר הֵן, הֱוֵי (תהלים לג, ו): בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם.

לָמָּה אֵין כְּתִיב בַּשֵּׁנִי כִּי טוֹב?​

רַבִּי יוֹחָנָן תָּנֵי לָהּ בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בֶּן רַבִּי חֲלַפְתָּא, שֶׁבּוֹ נִבְרֵאת גֵּיהִנֹּם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ל, לג): כִּי עָרוּךְ מֵאֶתְמוּל תָּפְתֶּה [גַּם הִיא לַמֶּלֶךְ הוּכָן הֶעְמִיק הִרְחִב מְדֻרָתָהּ אֵשׁ וְעֵצִים הַרְבֵּה נִשְׁמַת ה' כְּנַחַל גָּפְרִית בֹּעֲרָה בָּהּ], יוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אֶתְמוֹל וְאֵין בּוֹ שִׁלְשׁוֹם.​

רַבִּי חֲנִינָא אוֹמֵר, שֶׁבּוֹ נִבְרֵאת מַחְלֹקֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם.​

אָמַר רַבִּי טַבְיוֹמֵי, אִם מַחְלֹקֶת שֶׁהִיא לְתִקּוּנוֹ שֶׁל עוֹלָם וּלְיִשּׁוּבוֹ, אֵין בָּהּ כִּי טוֹב. מַחְלֹקֶת שֶׁהִיא לְעִרְבּוּבוֹ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.​

אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל [בַּר נַחְמָן], לְפִי שֶׁלֹא נִגְמְרָה מְלֶאכֶת הַמַּיִם, לְפִיכָךְ כָּתוּב בַּשְּׁלִישִׁי כִּי טוֹב שְׁנֵי פְּעָמִים, אֶחָד לִמְלֶאכֶת הַמַּיִם, וְאֶחָד לִמְלַאכְתּוֹ שֶׁל יוֹם.​

​

שָׁאֲלָה מַטְרוֹנָה אַחַת אֶת רַבִּי יוֹסֵי, אָמְרָה לוֹ לָמָּה אֵין כְּתִיב בַּשֵּׁנִי כִּי טוֹב,
אָמַר לָהּ אַף עַל פִּי כֵן חָזַר וּכְלָלוֹ כֻּלּוֹ בַּסּוֹף, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א, לא): וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד,
אָמְרָה לֵיהּ מָשָׁל שִׁשָּׁה בְּנֵי אָדָם בָּאִין אֶצְלְךָ וְאַתְּ נוֹתֵן לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מָנֶה, וּלְאֶחָד אֵין אַתְּ נוֹתֵן מָנֶה, וְאַתְּ חוֹזֵר וְנוֹתֵן לְכֻלָּם מָנֶה אֶחָד, לֹא נִמְצָא בְּיַד כָּל אֶחָד מָנֶה וּשְׁתוּת וּבְיַד אֶחָד שְׁתּוּת, אֶתְמָהָא.​

חָזַר וְאָמַר לָהּ כְּהַהוּא דְאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, לְפִי שֶׁלֹא נִגְמְרָה מְלֶאכֶת הַמַּיִם, לְפִיכָךְ כְּתִיב בַּשְּׁלִישִׁי שְׁתֵּי פְּעָמִים כִּי טוֹב, אַחַת לִמְלֶאכֶת הַמַּיִם וְאַחַת לִמְלֶאכֶת הַיּוֹם.​

​

רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי תַּנְחוּם בַּר חֲנִילָאִי אָמַר, כְּתִיב (ישעיה מו, י): מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית [וּמִקֶּדֶם אֲשֶׁר לֹא נַעֲשׂוּ אֹמֵר עֲצָתִי תָקוּם וְכָל חֶפְצִי אֶעֱשֶׂה], מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם צָפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא משֶׁה קָרוּי טוֹב (שמות ב, ב), וְעָתִיד לִטֹּל אֶת שֶׁלּוֹ מִתַּחַת יְדֵיהֶם, לְפִיכָךְ לֹא כָּתוּב בָּהֶם כִּי טוֹב.​

רַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ לִגְיוֹן קָשֶׁה, אָמַר הַמֶּלֶךְ הוֹאִיל וְלִגְיוֹן זֶה קָשֶׁה אַל יִכָּתֵב שְׁמִי עָלָיו. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוֹאִיל וְהַמַּיִם הַלָּלוּ לָקוּ בָּהֶם דּוֹר הַמַּבּוּל, וְדוֹר אֱנוֹשׁ, וְדוֹר הַפְלָגָה, לְפִיכָךְ אַל יִכָּתֵב בָּהֶן כִּי טוֹב.​

---

פסוק ח

ז וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ שָׁמָיִם.
רַב אָמַר, אֵשׁ וּמָיִם.
רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר מִשּׁוּם רַב, נָטַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵשׁ וּמַיִם וּפְתָכָן זֶה בָּזֶה וּמֵהֶן נַעֲשׂוּ שָׁמַיִם.

דָּבָר אַחֵר,
שָׁמִים כְּתִיב, שֶׁהֵן שָׁמִים מַעֲשֵׂיהֶן שֶׁל בְּרִיּוֹת, אִם זָכוּ (תהלים צז, ו): וְהִגִּידוּ הַשָּׁמַיִם צִדְקוֹ, וְאִם לָאו (איוב כ, כז): יְגַלּוּ שָׁמַיִם עֲוֹנוֹ.

דָּבָר אַחֵר,
שָׁמַיִם, שֶׁהַבְּרִיּוֹת מִשְׁתּוֹמְמִים עֲלֵיהֶן לֵאמֹר, שֶׁל מָה הֵן, שֶׁל אֵשׁ הֵן, שֶׁל מַיִם הֵן, אֶתְמְהָא.
רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר, הוּא אָתָא וְקָם עָלָיו (תהלים קד, ג): הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו, הֱוֵי שֶׁל מַיִם הֵן.

סַמִּים, מַה סַּמִּים הַלָּלוּ, מֵהֶן יְרֻקִּין וּמֵהֶן אֲדֻמִּים, מֵהֶם שְׁחֹרִים וּמֵהֶם לְבָנִים, כָּךְ שָׁמַיִם פְּעָמִים יְרֻקִּין, וּפְעָמִים אֲדֻמִּים, פְּעָמִים שְׁחֹרִים, וּפְעָמִים לְבָנִים.

רַבִּי יִצְחָק אָמַר, שָׁמַיִם - שָׂא מַיִם, טְעוֹן מַיִם. מָשָׁל לְחָלָב שֶׁהָיָה נָתוּן בִּקְעָרָה, עַד שֶׁלֹא תֵּרֵד לְתוֹכוֹ טִפָּה אַחַת שֶׁל מְסוֹ* הוּא מְרַפֵּף, כֵּיוָן שֶׁיָּרַד לְתוֹכוֹ טִפָּה אַחַת שֶׁל מְסוֹ, מִיָּד הוּא קוֹפֵא וְעוֹמֵד. כָּךְ (איוב כו, יא): עַמּוּדֵי שָׁמַיִם יְרוֹפָפוּ - עָמְדוּ שָׁמַיִם, נִתַּן בָּהֶם אֶת הַמְּסוֹ - וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם שֵׁנִי.
אַתְיָא כִּדְאָמַר רַב, לַחִים הָיוּ בָּרִאשׁוֹן וּבַשֵּׁנִי קָרְשׁוּ.
*חומר מקריש לגבנו.

---

מדרש חז"ל בפרקי דרבי אליעזר (פרק ד):

בַּשֵּׁנִי בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָרָקִיעַ, וְהַמַּלְאָכִים, וְאִשּׁוֹ שֶׁל בָּשָׂר וָדָם, וְאִשּׁוֹ שֶׁל גֵּיהִנָּם.

וַהֲלֹא הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ נִבְרְאוּ בְּיוֹם רִאשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר [בראשית א, א] בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ. וְאֵיזֶה רָקִיעַ בָּרָא בְּיוֹם שֵׁנִי.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, רָקִיעַ שֶׁעַל רָאשֵׁי אַרְבַּע הַחַיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר [יחזקאל א, כב] וּדְמוּת עַל רָאשֵׁי הַחַיָּה רָקִיעַ כְּעֵין הַקֶּרַח הַנּוֹרָא.
וּמַה הוּא כְּעֵין הַקֶּרַח הַנּוֹרָא, כַּאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת, וְהוּא מֵאִיר עַל כָּל הַשָּׁמַיִם כַּנֵּר שֶׁהוּא בַבַּיִת, וְכַשֶּׁמֶשׁ שֶׁהוּא מֵאִיר בִּגְבוּרָתוֹ בַּצָּהֳרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר [דניאל ב, כב] וּנְהוֹרָא עִמֵּה שְׁרֵא.
וּכְמוֹתוֹ הַצַּדִּיקִים עֲתִידִין לְהָאִיר לֶעָתִיד לָבוֹא, שֶׁנֶּאֱמַר [שם יב, ג] וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ.
וְאִלּוּלֵי הָרָקִיעַ הַהוּא, הָיָה הָעוֹלָם נִבְלַע מִן הַמַּיִם שֶׁלְּמַעְלָה מִמֶּנּוּ וּלְמַטָּה מִמֶּנּוּ מַיִם, וְהוּא מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לַמַיִם, שֶׁנֶאֱמַר [בראשית א, ו] וַיֹאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמַיִם וִיהִי מַבְדִיל בֵּין מַיִם לָמָיִם, בֵּין מַיִם הָעֶלְיוֹנִים לַמַּיִם הַתַּחְתּוֹנִים.

---

​

בריאת המלאכים ביום שני וסדר קדושה​

​

וְהַמַּלְאָכִים שֶׁנִּבְרְאוּ בְּיוֹם שֵׁנִי, כְּשֶׁהֵן נִשְׁלָחִין בִּדְבָרוֹ נַעֲשִׂין רוּחוֹת, וּכְשֶׁהֵן מְשָׁרְתִין לְפָנָיו, נַעֲשִׂין שֶׁל אֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר [תהלים קד, ד] עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת, מְשָׁרְתָיו אֵשׁ לֹהֵט.​

אַרְבַּע כִּתּוֹת שֶׁל מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מְקַלְּסִין לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. מַחֲנֶה רִאשׁוֹנָה שֶׁל מִיכָאֵל מִימִינוֹ, מַחֲנֶה שְׁנִיָּה שֶׁל גַבְרִיאֵל עַל שְׂמֹאלוֹ, מַחֲנֶה שְׁלִישִׁית שֶׁל אוּרִיאֵל מִלְּפָנָיו, מַחֲנֶה רְבִיעִית שֶׁל רְפָאֵל מִלְּאַחֲרָיו. וּשְׁכִינָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּאֶמְצַע.​

וְהוּא יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָׂא, וְכִסְאוֹ גָּבוֹהַּ וְתָּלוּי לְמַעְלָה בָּאֲוִיר. מַרְאִית כְּבוֹדוֹ כְּעֵין הַחַשְׁמַל, שֶׁנֶּאֱמַר [יחזקאל א, כז] וָאֵרֶא כְּעֵין חַשְׁמַל. וַעֲטָרָה נְתוּנָה בְּרֹאשׁוֹ, וְכֶתֶר שֵׁם הַמְּפֹרָשׁ עַל מִצְחוֹ, וְעֵינָיו מְשׁוֹטְטוֹת בְּכָל הָאָרֶץ. חֶצְיוֹ אֵשׁ וְחֶצְיוֹ בָּרָד, מִימִינוֹ חַיִּים וּמִשְׁמֹאלוֹ מָוֶת, וְשֵׁבֶט שֶׁל אֵשׁ בְּיָדוֹ, וּפָרֹכֶת פְּרוּשָׂה לְפָנָיו. וְשִׁבְעָה מַלְאָכִים שֶׁנִּבְרְאוּ מִתְּחִלָּה, מְשָׁרְתִים לְפָנָיו לִפְנִים מִן הַפָּרֹכֶת, וְהוּא הַנִּקְרָא פַּרְגּוֹד. וַהֲדוֹם רַגְלָיו כָּאֵשׁ וּבָרָד, וְתַחַת כִּסֵּא כְבוֹדוֹ כְּאֶבֶן סַפִּיר, וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת סְבִיבוֹת לְכִסְאוֹ, צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאוֹ. וְשִׁבְעָה עַנְנֵי כָּבוֹד סוֹבְבִים אוֹתוֹ, וְאוֹפַן הַגַּלְגַּל וּכְרוּב וְחַיָּה נוֹתְנִין לְפָנָיו שֶׁבַח.​

וּדְמוּת כִּסְאוֹ כְּעֵין סַפִּיר שֶׁל אַרְבַּע רַגְלַיִם, וְאַרְבַּע חַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ קְבוּעוֹת עַל כָּל רֶגֶל וָרָגֶל. אַרְבָּעָה פָּנִים לְאֶחָת וְאַרְבַּע כְּנָפַיִם לְאַחַת מֵהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר [שם ו] וְאַרְבָּעָה פָנִים לְאֶחָת וְאַרְבַּע כְּנָפַיִם לְאַחַת לָהֶם, וְהֵן הֵן הַכְּרוּבִים. כְּשֶׁהוּא מְדַבֵּר פְּנֵי הַמִּזְרָח מְדַבֵּר מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרוּבִים פְּנֵי אָדָם. וּכְשֶׁהוּא מְדַבֵּר פְּנֵי הַדָּרוֹם מְדַבֵּר מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרוּבִים פְּנֵי אַרְיֵה. וּכְשֶׁהוּא מְדַבֵּר פְּנֵי הַמַּעֲרָב מְדַבֵּר מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרוּבִים פְּנֵי שׁוֹר. וּכְשֶׁהוּא מְדַבֵּר פְּנֵי הַצָפוֹן מְדַבֵּר מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרוּבִים פְּנֵי נֶשֶׁר, וּלְעֻמָּתָם הָאוֹפַנִּים וְגַלְגְּלֵי הַמֶּרְכָּבָה.​

וּכְשֶׁהוּא יוֹשֵׁב, יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָׂא. וּכְשֶׁהוּא מַשְׁקִיף עַל הָאָרֶץ, מַרְכְּבוֹתָיו עַל הָאוֹפַנִּים. וּמִקּוֹל זַעֲקַת גַּלְגְּלֵי הַמֶּרְכָּבָה, בְּרָקִים וּרְעָמִים יוֹצְאִין לָעוֹלָם.​

כְּשֶׁהוּא בַּשָּׁמַיִם, רוֹכֵב עַל עָב קַל שֶׁנֶּאֱמַר [תהלים יח, יא] וַיִּרְכַּב עַל כְּרוּב וַיָּעֹף וְגוֹ'. וּכְשֶׁהוּא מְמַהֵר, דּוֹאֶה עַל כַּנְפֵי רוּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר [שם] וַיִּרְכַּב עַל כְּרוּב וַיָּעֹף וַיֵּדֶא עַל כַּנְפֵי רוּח.​

וְהַחַיּוֹת עוֹמְדוֹת אֵצֶל כִּסֵּא כְבוֹדוֹ, וְאֵין יוֹדְעוֹת מְקוֹם כְּבוֹדוֹ. וְהַחַיּוֹת עוֹמְדוֹת בְּיִרְאָה וּבְאֵימָה בְּרֶתֶת וּבְזִיעַ. וּמִזֵּעַת פְּנֵיהֶם נָהָר שֶׁל אֵשׁ מוֹשֵׁךְ וְיוֹצֵא לְפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר [דניאל ז, י] נְהַר דִּי נוּר נָגֵד וְנָפֵק מִן קֳדָמוֹהִי.​

[ישעיה ו, ב-ג] שְׁנַיִם שְׂרָפִים עוֹמְדִים, אֶחָד מִימִינוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאֶחָד מִשְׁמֹאלוֹ, שֵׁשׁ כְּנָפַיִם שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְכָל אֶחָד וְאֶחָד, בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה פָנָיו, שֶׁלֹּא יַבִּיטוּ פְּנֵי הַשְּׁכִינָה. בִּשְׁנַיִם מְכַסוֹת רַגְלֵיהֶם שֶׁלֹּא יִרְאוּ פְּנֵי שְׁכִינָה, כְּדֵי לְשַׁכֵּחַ עֲמִידַת רֶגֶל עֵגֶל. וּבִשְׁתַּיִם מְעוֹפְפִים וּמַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים אֶת שְׁמוֹ הַגָּדוֹל. זֶה עוֹנֶה וְזֶה קוֹרֵא, וְאוֹמְרִים קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ ה' צְבָאוֹת מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ. ​

וְהַחַיּוֹת עוֹמְדוֹת אֵצֶל כְּבוֹדוֹ וְאֵינָן יוֹדְעוֹת מְקוֹם כְּבוֹדוֹ, עוֹנוֹת וְאוֹמְרוֹת בְּכָל מָקוֹם שֶׁכְּבוֹדוֹ שָׁם - בָּרוּךְ כְּבוֹד ה' מִמְּקוֹמוֹ [יחזקאל ג, יב].​

וְיִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ שֶׁהֵם מְיַחֲדִים שְׁמוֹ תָּמִיד בְּכָל יוֹם, עוֹנִים וְאוֹמְרִים שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד [דברים ו, ד].​

וְהוּא מֵשִׁיב לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל: אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם הַמַּצִּיל אֶתְכֶם מִכָּל צָרוֹת.​

---

 

[יוסף צ. הירשמן]

שבח בריאת השמים והמים אשר מעל הרקיע, מתוך דברי איוב (פרק כו, ופסוק יא נזכר במדרש) המתאר ומשבח גבורות ה':​

​

(ה) הָרְפָאִים יְחוֹלָלוּ מִתַּחַת מַיִם וְשֹׁכְנֵיהֶם.​

(ו) עָרוֹם שְׁאוֹל נֶגְדּוֹ וְאֵין כְּסוּת לָאֲבַדּוֹן.​

(ז) נֹטֶה צָפוֹן עַל תֹּהוּ תֹּלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִי מָה.​

(ח) צֹרֵר מַיִם בְּעָבָיו וְלֹא נִבְקַע עָנָן תַּחְתָּם.​

​

בפרש"י: (ה) הרפאים - גיהנם המרפה את הבריות: יחוללו - שבעה חללים שלו: מתחת מים ושוכניהם - בעמקי עמקים, וגם הוא: (ו) ערום שאול נגדו - לדעת ולראות את כל מה שבתוכו: (ז) על בלימה - אין כלום ביסוד כי הם עומדים באויר על חוזק זרועותיו של הקדוש ברוך הוא: (ח) ולא נבקע ענן - מעולם שיפלו מימיו ביחד: תחתם - תחת המים:​

---

​

(ט) מְאַחֵז פְּנֵי כִסֵּה פַּרְשֵׁז עָלָיו עֲנָנוֹ.​

(י) חֹק חָג עַל פְּנֵי מָיִם עַד תַּכְלִית אוֹר עִם חֹשֶׁךְ.​

(יא) עַמּוּדֵי שָׁמַיִם יְרוֹפָפוּ וְיִתְמְהוּ מִגַּעֲרָתוֹ.​

​

(ט) מאחז - במחיצות פני כסא הכבוד כולו, כגון ישת חשך סתרו (תהילים יח): ופרשז - על הכסא עננו, כמו ודמות על ראשי החיות רקיע (יחזקאל א):​

(י) חוק חג - קומפ"ש בלע"ז לשון ובמחוגה יתארהו (ישעיה מד) סיבבו בחול להיות לו (החול) חוק גבול עולם ולא יעבור הים אותו חוג עד שיכלה אור וחשך:​

(יא) ירופפו - כשבראם והקרישם היו רופפים וגער בהם ועמדו ביובש ובחוזק: ויתמהו - תוהה ועולה (ס"א כאדם תוהה ועומד) במקום אחד:​

---

​

(יב) בְּכֹחוֹ רָגַע הַיָּם וּבִתְבוּנָתוֹ מָחַץ רָהַב.​

(יג) בְּרוּחוֹ שָׁמַיִם שִׁפְרָה חֹלְלָה יָדוֹ נָחָשׁ בָּרִחַ.​

(יד) הֶן אֵלֶּה קְצוֹת דְּרָכָו וּמַה שֵּׁמֶץ דָּבָר נִשְׁמַע בּוֹ וְרַעַם גְּבוּרֹתָו מִי יִתְבּוֹנָן.​

​

(יב) רגע הים - כמו עורי רגע (לעיל ז), נקמט קמטים קמטים נעשו עד שנקוו למקום אחד המוכן להם: מחץ רהב - מצריים קרויין רהבים:​

(יג) ברוחו שמים שפרה - בדבריו וברוח פיו איהל כמו ונטה אהל שפרירו (ירמיה מג): חוללה ידו - את פרעה הנקרא נחש בריח (ישעיה כז) לשון חיל וצרה, וכן במקום אחר הלא זאת היא המחצבת רהב מחוללת תנין (שם נא), ל"א יסדה ידו את לויתן, כמו גבעות חוללתי (משלי ח):​

(יד) קצות דרכיו - קלות ומועטות לפי שאר גדולות שבו: ומה שמץ דבר נשמע בו - מה רמז דבר אדם יכול להבין מפעלותיו, ד"א שמץ כמו לשמצה לגנות:​

---

עוד מקצות דרכיו של הקב"ה, גבורותיו ושבחו שברא הרקיע והכין בו מי הגשמים לעולם, מתוך ספר תהילים (מזמור סה, פסוק י נזכר במדרש):​

​

(ז) מֵכִין הָרִים בְּכֹחוֹ נֶאְזָר בִּגְבוּרָה.​

(ח) מַשְׁבִּיחַ שְׁאוֹן יַמִּים שְׁאוֹן גַּלֵּיהֶם וַהֲמוֹן לְאֻמִּים.​

(ט) וַיִּירְאוּ יֹשְׁבֵי קְצָוֺת מֵאוֹתֹתֶיךָ מוֹצָאֵי בֹקֶר וָעֶרֶב תַּרְנִין.​

​

קצת מפרש"י:​

(ח) משביח - משפיל: (ט) מוצאי בקר וערב תרנין - לך את הבריות יושבי הקצוות בבקר אומרים ברוך יוצר המאורות ובערב ברוך המעריב ערבים:​

---

​

(י) פָּקַדְתָּ הָאָרֶץ וַתְּשֹׁקְקֶהָ רַבַּת תַּעְשְׁרֶנָּה פֶּלֶג אֱלֹהִים מָלֵא מָיִם תָּכִין דְּגָנָם כִּי כֵן תְּכִינֶהָ.​

(יא) תְּלָמֶיהָ רַוֵּה נַחֵת גְּדוּדֶהָ בִּרְבִיבִים תְּמֹגְגֶנָּה צִמְחָהּ תְּבָרֵךְ.​

(יב) עִטַּרְתָּ שְׁנַת טוֹבָתֶךָ וּמַעְגָּלֶיךָ יִרְעֲפוּן דָּשֶׁן.​

(יג) יִרְעֲפוּ נְאוֹת מִדְבָּר וְגִיל גְּבָעוֹת תַּחְגֹּרְנָה.​

(יד) לָבְשׁוּ כָרִים הַצֹּאן וַעֲמָקִים יַעַטְפוּ בָר יִתְרוֹעֲעוּ אַף יָשִׁירוּ.​

​

(י) פקדת הארץ - כשאתה חפץ להטיב אתה פוקד את הארץ ומשקה אותה: רבת תעשרנה - הרבה אתה מעשרה מפלג שלך שהוא מלא מים, ותכין בו דגנם של יושבי קצוות, כי בכן אתה מכין אותם: (יא) תלמיה - הן שורות המחרישה: רוה - כמו לרוה: נחת גדודיה - כמו לנחת גדודיה להניח לגדודיה לעשות נחת לבריות, אתה תמוגגנה ברביבים של מטר: תמוגגנה - לשון המסה:​

(יב) עטרת - שנת טובתך, ע"י הגשמים אתה מעטר בכל טוב את השנה שאתה חפץ להטיב: ומעגליך - הם השמים שהם אבק רגליך: ירעפון - יטפון: דשן - שומן: (יג) ירעפו - השמים בנאות המדבר:​

(יד) לבשו כרים הצאן - יתלבשון השרון והערבה מן הצאן הבאים לרעות הדשא אשר הצמיח המטר: ועמקים יעטפו בר - ע"י המטר יהיו מעוטפים העמקים בתבואה, ואז יתרועעו הבריות תרועת שמחה וישירו מרוב הברכה:​

---

וראה עוד מענין ייסוד השמים והגשמים שבו במזמור ק"ד, ובמדרשו שהובא לעיל בהודעה 6.​