אציין מה ששמעתי אפילו מיהודי שאינו תורני כ"כ בעצמו... ולענ"ד יש לו שותפים רבים.בלת"ק
כמובן שהמטרה בסוף היא לצאת עם תשובה, וכמובן כך ראוי שיהיה ולא שסתם ידברו בלי לרצות להתקדם בידיעת/העמקת/חשקת/הבנת וכו' התורה
אבל מה נאדר הוא המחזה, וכל אשר ראה לא היה שואל כאלו שאלות.
לא עליו נאמר "אבירי לב" (כמבו' על בני מתא מחסיא) דחזו יקרא דאורייתא!
מרנן גדולינו ומאורינו, השמים לבם לכל הערת דרדק וזאטוט מיישרים לב עיקש ופתלתול.
שמחים בחדוות התורה. וגיציה ניתזים לכל עבר.
איך שזה מחנך לגדלות. איך שזה מעורר.
אשרי הדור שאלו פרנסיו ומחזקים את עץ החיים. (ואוסיף שחבל שלא עשו כן בעשרות השנים האחרונות. ונראה לי שבשנים ממש האחרונות חזר ועלה ערך לימוד התורה רבות, ולמעמד זה ודומיו חלק רב בכך)
הגיע הזמן שיקלט בתודעה לגמרי (לא בידיעה מופשטת, אלא בצורה חיה, שגם בעה"ב יבין, וכן צעירי הצאן, שיש מהם המתבלבלים לעיתים), מה עסקם שיחם ושיגם של המכונים "גדולים".
במציאות רבים מכירים אותם מהעיתון, מהוראות פוליטיות, או בטחוניות. גדרים וסייגים כאלו ואחרים. שכל א' מהם הוא חשוב ונצרך. אך לא בכך הם גדלו כמובן, ולא בזה עיסקם ועמלם.
אינה דומה שמיעה לראייה. כמה ששמעו על לימוד התורה, כשרואים מול העיניים איך ששטים במרחביה בבהירות בחיות ורעננות. זה ענין אחר לגמרי.
כמובן ברור שלא זה צורת הלימוד עצמה. אך את זה אקווה לבאר בקצרה בהודעה נוספת...
נערך לאחרונה:
