וירא מתי הגיעו המלאכים לבקר את אברהם אבינו (1 צופה)

[מתחילים מחדש]

יש כמה וכמה דעות בחז"ל מתי הגיעו המלאכים לבקר אצל אברהם אבינו. האם בחג הפסח או בחג הסוכות.
באשכול זה נדון בדבריהם הק', ונביא מדברי הספה"ק בעומק הענין.

 

[נדיב לב]

ברייתא דסדר עולם רבה פ"ה וז"ל: כל שבעת הימים הי' הקב"ה מדבר עם משה בסנה שנא' (שמות ד') ויאמר משה אל ה' בי אדוני לא איש דברים אנכי גם מתמול גם משלשום גם מאז דברך אל עבדך שלשום ג' ימים וג' גם גם ויום שהי' מדבר הרי ז' ימים ופרק הפסח הי' ומכוונין אותו לט"ו בניסן ובאותו הזמן לשנה הבאה יצאו בני ישראל ממצרים וכן בט"ו בניסן נדבר עם א"א בין הבתרים בט"ו בניסן באו המלאכים אצל א"א לבשרו. ובאותו הפרק נולד אבינו יצחק שנא' (בראשית י"ח) למועד אשוב ובט"ו בניסן יצאו ישראל ממצרים שנאמר (שמות י"ב) ויהי מקץ שלשים שנה וגו' קץ אחד לכולן.

ילקוט שמעוני בראשית פרק י"ב וז"ל: ומושב בני ישראל כתוב אחד אומר שלשים שנה וארבע מאות שנה וכתוב אחד אומר ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה כיצד יתקיימו שני כתובים הללו. שלשים שנה עד שלא נולד יצחק נגזרה גזירה בין הבתרים. רבי אומר כתוב אחד אומר ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה וכתוב אחד אומר ודור רביעי ישובו הנה כיצד יתקיימו שני כתובים הללו. אם יעשו תשובה (קטז) גואלם אני לדורות ואם לאו גואלם אני לשנים. ומושב בני ישראל (כתוב ברמז ז). ויהי מקץ שלשים שנה וגו' מגיד שכיון שהגיע הקץ לא עכבן המקום כהרף עין. בחמשה עשר בניסן נדבר עם אברהם בין הבתרים. בחמשה עשר בניסן באו מלאכי השרת אצל אברהם אבינו לבשרו. בחמשה עשר בניסן נולד יצחק שנאמר ויהי מקץ קץ אחד לכולן.

ילקוט שמעוני שמות פרק ד' וז"ל: פרק הפסח היה ובאותו הזמן לשנה הבאה בט"ו בניסן יצאו ישראל ממצרים. בט"ו בניסן נולד יצחק. בט"ו בניסן נתבשרה שרה. בט"ו בניסן נדבר עם אברהם אבינו בין הבתרים. שנאמר ויהי מקץ קץ אחד לכולן. בי"ד בו שחטו את פסחיהם ויום רביעי היה. בו בלילה לקו בכורות. למחרת נסעו מרעמסס וברביעי ויוגד למלך מצרים. ובחמישי ובשישי רדפו. לשחרית אמרו שירה ויום רביעי היה ויום טוב אחרון של פסח היה:

רש"י בראשית פרק יח פסוק י
כעת חיה - כעת הזאת לשנה הבאה ופסח הי' ולפסח הבא נולד יצחק מדלא קרינן כעת אלא כעת. כעת חיה כעת הזאת שתהא חיה לכם שתהיו כלכם שלימים וקיימים:

חזקוני על אתר: למועד אשר דבר - פרש"י כשאמר לו למועד אשוב אליך כעת חיה שרט לו שריטה בכותל. וא"ת הא אמרינן לעיל דהוה קאי בתשרי כדאמרינן למועד אשוב אליך וקים לן דבפסח נולד יצחק. אלא י"ל דבניסן ובתשרי לילות וימים שוים וזורחת בהן החמה בחלון אחר.

פירוש הריב"א על אתר: למועד אשר דבר אתו אלהים. פרש"י תרגום אונקלוס דמליל יתיה את המועד דבר וקבע כשאמר למועד אשוב שרט לו שריטה בכותל וכו', אומר הר"ר אליקים שלכך הביא רש"י תרגום דמליל יתיה כדי לדרוש הדרשה דשרטט ולומר שדבר אתו קאי למועד דאי קאי לאברהם תרגומו דמליל עמיה, עוד פרש"י שרט לו שריטה בכותל ואמר לו כשיגיע חמה לשריטה זו בשנה האחרת שרה תלד, וק' דהא אמרינן בפ"ק דר"ה (יא ע"א) דהוה קאי בתשרי וקים לן שבפסח נולד יצחק, ותירץ חזקו' דמ"מ השריטה שוה בתשרי כמו בניסן לפי שהימים והלילות שוים בהם וחמה זורחת בהם בחלון אחד וג"כ פירש רבינו אלחנן בנו של ריב"ש בסוד העבור שיסד ומפר' שלענין הרבה דברים השנה קרויה שנה שיש בה זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף וגם לאורך וקוצר הימים וגם לענין שחוזר חלילה מקום זריחת השמש ברקיע, בתקופת תמוז חמה זורחת בבקר בתחלת המזרח והולכת לארבע רוחות מזרח צפון דרום מערב ושוקעת בסוף המערב ובלילה שלאחריו סובבת כל הצפון ומעט מן המערב ושם מתחלת לזרוח שחרית ושוקעת במערב קרוב לסופו חלון אחד ובכל יום מרחקת מעט מעט והולכת מתחלת מזרח במזרחיתה ומסוף המערב בשקיעתה עד שבתקופת תשרי הולכת חצי המזרח וכל הדרום וחצי המערב ועוד ממעטת והולכת בכל יום ויום עד שבתקופת טבת הולכת כל הדרום לבדו ובלילה שלאחריו סובבת כל המערב וכל הצפון וכל המזרח פחות מעט ובשחרית שאחריו זורחת במזרח באותו קצה המזרח ששיירה אמש לסבוב, והולכת כל הדרום ומעט מן המערב ומתוספת עוד והולכת עד שבתקופת תמוז הולכת שלש רוחות עכ"ל, וזה סדר הלוך הלבנה בתחלת החדש הלבנה משמשת בתחלת הלילה מעט ושוקעת בליל שני משמשת מעט יותר ושוקעת וכן בכל לילה ולילה מוספת שמושה ברקיע והולכת עד כי בסוף ו' משמשת מראש הלילה עד סופה מכאן ואילך מאחרת מעט ובאה בתחלת הלילה ומשמשת עד עלות השחר בליל שני מאחרת מעט יותר וכן בכל לילה ולילה מאחרת עד כי בסוף כ"א יום משמשת מחצי הלילה עד סופו, וכן לעולם מאחרת ובא והולכת עד כי בסוף החדש משמשת מעט בסוף הלילה ושוקעת כללו של דבר מתחלת החדש עד מלוי הלבנה תחלת שמושה בתחלת הלילה ומוספת והולכת מכאן ואילך סוף שמושה בסוף הלילה ומתמעטת שמושה ברקיע:

מהרש"א ר"ה יא. כתב לבאר שיטת רש"י.
וז"ל שם: ע"ש בתוס' לדעת מי שאומר פסח היה הא דכתיב בפרשת מילה אשר תלד לך שרה למועד וגו' ואמרי' נמי שסרט כו' ע"כ בט"ו בניסן נאמר ובו ביום נימול ובו ביום באו המלאכים כו' ע"ש אבל רש"י בפי' החומש פירש גם כן כל הכתובים כמ"ד דפסח היה ואף ע"פ כן הביא בריש הפ' דביום ג' למילתו באו המלאכים והרא"ם פירש דבריו דודאי דמילתו ודאי בט"ו בניסן היה דביום כו' ובט"ו בניסן נולד יצחק וכו' אבל ביאת המלאכים ומאמר למועד אשוב וגו' היה ביום ג' למילתו בי"ז בניסן ופסח כו' ע"ש לדברי הב"ר שיטה אחרת והקשו התוס' הכא ותימה דכל הני דאמרי בתשרי היכי מקיימי קרא דלמועד הזה בשנה אחרת וגו' ואור"ת דס"ל כר"י כו' ע"ש והוא דחוק גם דחוק לפרש"י שבחומש שהניח שיטת התלמוד דהכא דבי"ה היה פירש כל הכתובים ע"פ המכלתא וסדר עולם דבפסח היה והנראה לפי שינוי לשון הכתוב דבפ' מילה נאמר למועד הזה בשנה האחרת וגו' וכאן נאמר למועד אשוב וגו' ולא כתיב הזה בשנה האחרת והנכון נראה לקיים פירוש רש"י שבחומש ע"פ שיטת התלמוד ותלמוד דהכא נמי ס"ל דלמועד הזה בשנה האחרת וגו' דבניסן היה דהכי נמי משמע בשנה האחרת למועד הזה ואז סרט לו סריטה וכיון דבט"ו בניסן נולד יצחק ע"כ מאמר דלמועד הזה בשנה וגו' נמי בט"ו בניסן הוה ובו ביום נימול אברהם וביאת המלאכים ביום ג' למילתו היה בי"ז בניסן כדברי רבי חמא אלא דמאמר למועד אשוב אליך וגו' לא משמע לשנה אחרת במועד זה אלא למועד הראשון שיבא בשנה זו אבא אליך וא"כ ע"כ בתשרי הוה וקאי בחג ולמועד אשוב וגו' היינו פסח כדמסיק תלמודא והשתא אין אנו צריכין לפרש שהיה זה קודם החג ב' ימים כמ"ש התוס' אלא דקאי בחג ממש והא דפריך כי מדלית ימי טומאה בצרי להו לפי שהנראה שלא פירסה שרה נדה וחזרה לנערותה עד אחר שהתחילו ימי החג שאז אמר הקב"ה לאברהם למה זה צחקה שרה גו' היפלא מה' גו' דמשמע שקודם זה לא פירסה נדה דאי חזרה לנערותה מקודם זה אין סברא שהיתה צוחקת וההיא דאפרים מקשאה דלחם לא הביאה לפי שפירס' שרה נדה ביום שבאו המלאכים בפסח סוגיא דהכא לא סוברת כן אלא שלא פירסה נדה עד שאמר הקב"ה בחג למה זה צחקה וגו' למועד אשוב וגו' וסוברת כרבנן דפליגי אאפרים מקשאה ואמרי אפילו פת הביא אלא דלא איצטריך למכתביה ומה דברים שלא אמר הביא דברים שאמר עאכ"ו ובזה יתיישב פירוש רש"י בחומש דגבי כעת חיה ולשרה וגו' פירש כעת הזאת לשנה הבאה ופסח היה וגו' וגבי למועד הזה אשוב אליך וגו' פי' לאותו מועד המיוחד שקבעתי לך אתמול למועד הזה וגו' דמשמע דמאמר למועד הזה בשנה וגו' היה ביום א' ומאמר למועד הזה אשוב וגו' היה ביום אחר והרא"ם האריך בזה ולשיטתו יתיישב שפיר דגבי כעת חיה שהיה בפסח ביום ג' למילתו קאמר פירוש בעת הזאת לשנה הבאה גם כן בפסח אבל מאמר למועד אשוב וגו' שהיה בחג הוצרך רש"י לפרש דלא קאמר אחג שאנו קיימין בו דהא יצחק לאו בחג נולד אלא למועד אשוב הוא המועד הראשון שקבעתי לך אתמול למועד הזה בשנה וגו' דהיינו פסח ואע"ג דהיה זה חצי שנה לפני החג קאמר אתמול דלאו דוקא אתמול יום אחד אלא קודם זה כמו תמול אנחנו ולא נדע כמ"ש גם הרא"ם ודברים הללו ברורים הם לפי שיטתנו ליישב פרש"י שבחומש אלא שהוא מפרש בשמעתין הא דפריך כי מדלית מר ימי טומאה כו' דקושייתו מההיא דאפרים מקשאה ולשיטתנו אי אפשר לפרש כן כמ"ש לעיל וכשיטה זו שכתבנו תמצא קצת בהגה"ה בתוס' בשמעתין גם בתוספות דפרק הפועלים גם בחזקוני וק"ק לפי שיטה זו כיון דביאת המלאכים היה בניסן גם הפיכת סדום ע"י המלאכים לא ה"ל להקדים מאמר למה זה צחקה שרה וגו' ולמועד אשוב שהיה אח"כ בחג וי"ל דה"ל כתרי עניני ואמרי' ביה דאין מוקדם ומאוחר בתורה:

ובערוך לנר שם כתב וז"ל: המהרש"א כ' ואע"ג דהמלאכים בשרו אותה כבר בפסח עפ"י שיטת הי"מ שהביאו התוספ' ושהיא ע"כ דעת ר"א דס"ל דבתשרי נבה"ע מ"מ לא נגזר עליה הריון מפי הקב"ה עד ר"ה עכ"ד. וק"ל שהרי ע"פ שיטה זו שנמול אברהם בפסח גם אז נאמר לו מפי הקב"ה אשר תלד לך שרה למועד הזה בשנה האחרת הרי גם מפי הקב"ה נגזר ועוד דבפירוש כתב וה' פקד את שרה כאשר אמר הרי שכבר נאמר לו מפי הקב"ה. אכן בב"ק פ' החובל נדרש הך כאשר אמר על אברהם דכן נדרש שם כאשר אמר אברהם על אבימלך דהיינו שהתפלל עליו אבל ברש"י בחומש דרש על הריון ואשר דבר על לידה א"כ משמע בפירוש שכבר הקב"ה גזר הריון בפסח ואיך אפשר שבר"ה נפקדה ואולי י"ל דמעשה דאבימלך היה שנה ומחצה קודם לידת יצחק שהיה סמוך לר"ה וכשהתפלל על אבימלך נפקדה שרה בר"ה ונרפא אבימלך אחר ר"ה ובפסח שאחריו נאמר לאברהם פ' מילה ובשורת הבן וגם המלאכים בשרוהו בשלישי למילה ובשנה שאחריו בפסח נולד יצחק. ואע"ג דאיתא במדרש דליצני הדור אמרו מאבימלך נתעברה שרה ואיך אמרו כן אם קדם מעשה אבימלך שנה ומחצה ללידת יצחק י"ל דמדרש הזה אזיל אליבא גמרא דידן דנמול אברהם ביוה"כ והיה לידת יצחק בפסח ואז ביוה"כ או סמוך לו נצטווה אברהם על המילה ונאמר לו שיולד יצחק בפסח שאחריו ובזה היה אפשר שמעשה אבימלך הי' סמוך לר"ה של שנת לידת יצחק ובאותו ר"ה נפקדה שרה:

שפתי חכמים פרק כ"א פסוק א' אות ב' העיר בדברי המזרחי שהובאו לעיל.
וז"ל שם: הרא"ם הקשה דבבראשית רבה (מח, יב) אמרו לושי ועשי עוגות הדא אמרה ערב פסח היה, וכן לקמן (יט, ג) ומצות אפה פירש הרב פסח היה וכו', וא"כ על כרחך צריך לומר דהבראשית רבה סבירא ליה דהביקור היה ביום המילה שהוא בט"ו בניסן, ורבי חמא סבירא ליה דהביקור היה בי"ז בניסן, ויש לתמוה על הרב שהביא אגדות חלוקות וכו', והאריך שם ולא נהירא וכו' עיין שם. לכן נ"ל פשוט הוא דכולי עלמא סבירא להו דהמילה היתה בי"ב בניסן, והביקור והשריטה בכותל היה בט"ו בניסן כשאמר לו הקב"ה למועד אשוב אליך, ואע"ג דלמועד הזה נאמר ביום המילה וביום הביקור נאמר סתם למועד ולא נאמר הזה, מכל מקום הואיל והרב פירש שם למועד שקבעתי לך אתמול איכא למימר נמי איפכא דכשאמר לו ביום המילה למועד הזה נתכוון ליום הביקור, וכן פירש הרב לקמן (כא, ב) למועד אשר דיבר אתו אלהים ועיין שם. (נחלת יעקב):

בספר משכיל לדוד (בראשית כא, יב) ביאר מה שכתב שם רש"י
וז"ל שם: למועד אשר דבר אתו - דמליל יתיה את המועד אשר דבר וקבע כשאמר לו למועד אשוב אליך שרט לו שריטה בכותל ואמר לו כשתגיע חמה לשריטה זו בשנה אחרת תלד ע"כ. וכתב במשכיל דוד וז"ל: למועד וכו' שרט לו וכו'. רבינו נסיב ליה אליבא דמ"ד דבפסח באו המלאכים ויום א' קודם שבאו המלאכים א"ל השי"ת אשר תלד לך שרה למועד הזה כדפירש"י התם למועד שקבעתי לך אתמול א"כ משעת בשורה עד שעת לידה עבר שנה א' ואם מוכרח שיודה לההי' דבר"ה נפקדה שרה נאמר דאע"ג שנתבשר ובא לה האור מ"מ לא נתעברה מיד עד ר"ה ושוב ילדה בניסן דלכ"ע בפסח נולד יצחק וילדה לז' חדשים מקוטעים דהשנה מעוברת היתה כדאיתא בפ"ק דר"ה ואם נוכל לומר להך שיטתא דנתעברה מיד צריך לומר שילדה לזמן י"ב חודש שיש עיבור די"ב חודש כ"נ מהש"ס דיבמות גבי רבה תוספאה. איך שיהיה מצינן למימר דטעמא דשרט לו בכותל כדי שלא יחשוב שנים עשר חדשים מזמן הבשורה דאותו שנה מעוברת היתה כדלעיל וידוע שעיבור השנה הוא מפני תקופ' החמה כדי שיבא פסח בזמן האביב וא"ל דכשיגיע החמה וכו' כלומר לתקופת החמה: